ובפרט כשהאדם כבר משתדל לעשות רצון קונו ורואה שעל אף עבודתו הקשה עדיין יש לו מכשולים, אל יתפעל מזה כלל, כי כך היא דרכה של כל מלחמה, "אין מלחמה בלי נפגעים".
אם יצא לדרך לעבודת הקודש ונכשל בתחילת הדרך במראות אסורות, והוא בעצבות ע"ז, עליו לדעת שמתחבולות היצר הוא, שרוצה להכשילו עוד ולקרר את הכל ע"י עצבותו על המכשול בתחילת העסק.
עצבות על "עבירות ומכשולים" אסורה בהחלט. והטעם בזה הוא כך. משל למה הדבר דומה, לגדוד של חיילים שנמצאים בעומק המלחמה ונהרג אחד מהם, אם יעמוד המפקד באמצע המלחמה ויתחיל לבכות ולהספיד על ההרוג אין לך סכלות גדולה מזו.
וכן הוא גם לענין שמירת הראייה. שאפי' אם ברוב פעמים אינו מצליח להינצל מהמכשול, בכל זאת ישמח מאד בכל פעם ששפיר הצליח, כי השכר של כל הצלחה היא גדול והפלא אשר לא ימד ולא יספר.
המצב של הצלחה והשגה אין לו משקל בעולם העבודה. נתינת ערך להצלחה והשגה שייך בעולמם של הגוים. אצלם מכבדים רק ההשגה, כי הדרך וההשתדלות הם רק אמצעים להגיע להשגה.
והנה יש לפעמים שירגיש האדם שהוא איננו מצליח להגשים את שאיפותיו הטהורות, ואינו רואה לנגד עיניו את התוצאות שהוא קבע לעצמו בתחילת דרכו שאליהם הוא שואף להגיע.