הראשון לכל הגדרים הוא שמירת עינים, דמתוך שעיניו שמורים לבו שמור, ומתוך שעיניו ולבו שמורים כולו שמור, ומאחר שכולו שמור בודאי הוא שייך להקב"ה, שהוא כאדם קדוש ששמור ומנותק מכל טומאות העוה"ז.
אחז"ל (יומא לט.) אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה וכו', וכתב ע"ז הגר"א שמכאן למדנו שאין קדושה יורדת על האדם מלמעלה אלא דוקא כשהוא מקדש עצמו תחילה למטה, וזוהי ההכנה שמכין את עצמו לקבל הקדושה.
וכמו שמצינו ברבי הקדוש שאע"פ שהיה גדול בחכמים וכל התורה שבעל פה הוא על ידו, לא נקרא קדוש מפני גדולת תורתו ועבודתו ורוח קדשו אלא "מפני שלא הסתכל מעולם במילתו ולא הכניס ידו למטה מאבנטו".
אחרים גם התפלאו איך ר' אהרן בחר אותי להיות משגיח, הרי היו אז כמה מועמדים גדולים וטובים ממני! אך הסוד הוא – בזכות שמירת העינים! אני עבדתי על שמירת העינים ובזכות זה זכיתי להכל.
הרוצה לקיים שויתי כראוי [דהיינו קשר תמידי עם הקב"ה] יזדרז לקיים מש"כ החינוך שיש שש מצוות שחיובן תמידי וכו' ע"ש, והאחרון שבהם הוא "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
להגיע על ידי המצוות להיות קדושים לאלקיכם צריך בתחילה לקיים "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" ואז תגיעו ל"למען תזכרו ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלקיכם".