והנה יש לפעמים שירגיש האדם שהוא איננו מצליח להגשים את שאיפותיו הטהורות, ואינו רואה לנגד עיניו את התוצאות שהוא קבע לעצמו בתחילת דרכו שאליהם הוא שואף להגיע. וכגון כשהוא קבע לעצמו שעד סוף השנה הוא חייב לחקוק בטבעו ע"י הרבה עבודה ולימוד המוסר קנין גמור בקדושת עינים והמחשבה, וכן שאר ענינים כגון עסק התורה בהתמדה, ועבודת התפילה בדביקות וכו' וכו', ורצונו הוא שעד אז יהפכו אצלו הדברים האלו להרגל שני דהיינו שכבר לא יצטרך לכבוש את יצרו תמיד בענינים האלו אלא רגליו ישאוהו מאליהם לבית המדרש כמו אצל דוד המלך, וכשהוא יוצא לרחוב לא יהיה לו כלל נסיון של שמירת עינים אלא מחשבותיו יהיו דבוקות מעצמם בכל מיני דברים שבקדושה וכו'. והנה עברה השנה והמציאות הכואבת טופחת על פניו שיגיעותיו ועבודתו עדיין לא הביאוהו למדרגות הנכספות האלו שאליהם הוא ציפה להגיע בכליון עינים.
והנה תחושה זו בכוחה לכבות אצל האדם את כל ההתלהבות בעבודת ה' ולהפילו לגמרי לתהום היאוש רח"ל אם לא ינצור את לבו מכל משמר, והוא עלול להזניח מחמת זה את כל עסקו בתורה ובמצוות.