שלום חברים יקרים.

היום ה-3 למפוכחות.

ספירה משנית 388 ימי נקיות לפי הגדרות SA.


לא. לא התבלבלתי.

עברתי ממש המון בימים האחרונים... ב-48 שעות האחרונות.

בהתחלה קיבלתי את זה בפרצוף מאישתי שאמרה שאני כבר שנה בSA ולא החלמתי..
אחרי זה ביום שישי בבוקר כתבתי אימייל לחבר תכנית ותיק מאוד ומוכר שבחיים לא דיברתי איתו בעבר, הסברתי לו את המצב ואת כל מה שאני עובר והדבר הראשון שהוא אמר לי זה תמיהה לגבי העובדה שאני עדיין משוטט ונכנס לאתרים.. הוא אמר לי - מישהו שנקי שנה + לא אמור לצלם בנות בפלאפון שלו...

גם זה פגע בי, בהתחלה..

אבל אח"כ במהלך היום זה שקע. וחשבתי על זה עוד ועוד. והגעתי למסקנה שאני הבנתי מה אישתי התכוונה...

אני הולך לתכנית כבר יותר משנה, ואני נקי יותר משנה, ועדיין לא רואים עליי התקדמות ולא "יצאתי" מההתמכרות שלי...
אני עדיין משוטט ברחובות בשביל ללגום תאווה ועדיין נכנס לאתרי תאווה.. עדיין פועל באופן אקטיבי ישיר על תאווה באופן מודע (ואני לא מדבר על מבטים ברחוב...)

כשנרקומן נכנס למוסד גמילה (או אלכוהוליסט) אחרי שנה של מפוכחות הוא כבר לא רוצה לחזור לסם.. ויהיה לו קשה לחזור לסם. כך אני רוצה להאמין.. אבל עבורי הנפילה היא עניין של כמה רגעים בודדים... ואלוקים ממשיך לעשות לי נס אחרי נס.. אבל אני לא הגעתי למצב שאני יכול להגיד זהו אני לא משתמש יותר...
איך זה באמת יכול להיות שאחרי שנה שלמה בלי אני עדיין רוצה להשתמש בכל מאודי?...

התחלתי לקרוא את הספר של אלן קאר - הדרך הקלה להפסיק. להפסקת עישון..
אישתי קראה את זה שבוע שעבר והפסיקה כבר חמישה ימים - בקלות רבה מאוד יחסית ובלי מאבקים...
היא הפצירה בי רק לקרוא את הספר ואכן התחלתי וישר נשאבתי פנימה.
אני הולך להפסיק בשעה טובה בע"ה ברגע שאגמור את הספר (מה שאמור לקרות ממש ממש בימים הקרובים) ורק בגלל שהוא מנחה בספר לא להפסיק עד שלא מסיימים את הספר.

הספר הזה נתן לי המון המון תובנות לחיים שלא חשבתי עליהם אף פעם.. ונכון שהתמכרות לסיגריות שונה בתכלית מהתמכרות לפורנו, אבל יש הרבה קווים דומים...

והקו הדומה שאני הבנתי מהספר בעצם מה עובר עליי בתאווה, זה שאני מה שנקרא הפכתי למעשן מזדמן או מעשן מגביל. (אחד שמגביל את עצמו ל5 סיגריות ביום למשל)

המטרה העיקרית שלי מעל הכל הייתה להפסיק לפגום בברית. זה מה שרציתי וזה מה שהאמנתי שהוא השורש לכל בעיותיי בחיים.

אני לא פגמתי בברית כבר 388 ימים... אז למה איני מרגיש משוחרר? למה אני לא מרגיש שמח? שלא לדבר על נקי?...

בגלל שבמשך כל הזמן הזה המשכתי להזריק תאווה לורידים.
לא הייתי מפוכח... לא נלחמתי כדי להישאר מפוכח...

אני שולח מבטים על בנות בלי הפסקה מבלי לנסות אפילו לוותר, כשזה מחריף אני משוטט ועוקב אחריהן ונכנס לאתרים לחפש תאווה.. וכשזה ממש ממש מחריף והרצון להשתמש משתלט עליי אז אני מדליק את כל נורות האזהרה ועושה טונה של פעולות וטלפונים וקבוצות ומשתגע רק כדי לא ליפול!! כי אני לא יכול להרשות לעצמי ליפול... לא רוצה לאפס את הספירה ח"ו ולהרגיש שאני לא בהתקדמות....

אז מה יוצא? שרק מול השימוש עצמו אני מתאבד.. ועושה את כל הפעולות שביכולתי... אבל אני לא עושה את זה על הסמים הקלים יותר מבחינתי.. על כל מה שבדרך לשם. כל מה שמביא אותי לשם.
וככה אני חי עם... שנה שלמה.

אז אני לא משתמש לפי הגדרות SA, אבל אני משתמש לגמרי בכל מובן אחר של המילה...
פשוט עברתי לסמים קלים יותר... כביכול.. או להגבלה של 5 סיגריות.

הספר מסביר היטב למה להיות מעשן של 5 ביום זה הרבה יותר גרוע מלעשן קופסא ביום... ואני לא אאריך בזה.. אבל אכן המצב הזה הרבה יותר קשה עבורי ואני הרבה יותר סובל בו.
מה גם שהיום כל פעולת תאווה מביאה אותי למוד של עצבים וחוסר סבלנות ומשפיעה כמו ששימוש לגמרי מוביל..
מבלי לשים לב החלפתי התמכרות בהתמכרות קלה יותר.. ובה אני לא מנסה כל כך לטפל...

החלטתי לספור ימי מפוכחות.

זאת הספירה האמיתית. פה אני באמת רואה כמה אני מתקדם. פה אני באמת אוכל לראות את ההשפעות של ההחלמה והמתנות האמיתיות שאני אקבל אם אצליח להגיע למפוכחות אמיתית וארוכה.

לא עוזר לי לשקר לעצמי ולספור את הימים בהם לא אוננתי.... כי זה לא משקף את מצבי האמיתי...

הייתי מאפס ומתחיל מחדש, אבל צריך.להתייעץ על זה עם הספונסר ואני לא חושב שהוא ימליץ על כך.. אבל מה שבטוח שלהפוך בין הספירות זה משהו שהוא לגיטימי עבורי ומרגיש נכון.

שוב.. אלא אם כן הספונסר שלי ינחה אותי אחרת.

אסירות תודה על שבת מדהימה!  אחת הטובות שהיו לי אי פעם. 

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !

אז נכון להיום (ב-24 שעות האחרונות) :

פעולות: כתיבה בפורום. שיחה עם הספונסר. 5 שיחות טלפון עם חברי תכנית. קבוצה טלפונית. קבוצה חיה בזום.
מספר מעידות: 0
קושי: 0

אוהבים.
מאוד התחברתי.
דרך אגב, לפי מה שהספונסר שלי אומר ועוד דיעות של חברי תוכנית -לדעתם זה טעות לקרוא למצב הזה נקי לפי הגדרות SA ואם קוראים את הגדרת המפוקחות והנקיות מתפרש משם דווקא שהכוונה של להיות נקי לפי הגדרות SA זה להיות נקי מפעולות על תאווה.

בהצלחה

פוסט מדהים שלך מתרפא!
ממש מדהים!
הוצאת לי את המילים מהפה, כשקראתי אותך עכשיו הרגשתי כמה אתה מצליח במילים אלה לבטא תחושות שאני מרגיש כל כך הרבה זמן ולא מצליח לכתוב או לספר,
מזדהה כל כך!!
אשרייך אתה מגדלאור אמיתי!
אוהבים!!!

רק לאחרונה איחלתי לך ימים עם רמת קושי 0 וכבר אני רואה שזכית לכך. בעזרת ה' שזאת תהיה עבורך שגרה! שמח לראות את ההתקדמות שלך

מדהים. מתרפא. התחברתי מאוד. הלוואי ואאמץ את קווי האלה באותה נחישות. אם כי בתקופה האחרונה אני אסיר תודה על המעידות שמתמצות בעיקר במבטים בתמונות פרופיל בווצאפ או ברחוב. הרבה בזכות העובדה שהתחלתי לעבוד קצת יותר עם ספונסר וקצת יותר על צעדים.

שמעתי פעם שחברי SA בחו"ל אומרים שישראל הוא המקום היחיד על פני הגלובוס שאפשר לראות פורנו ולהישאר נקיים. אני לא יודע אם זה נכון, אבל הרעיון נכון.

ובכל אופן, אסור גם לזלזל בשנה בלי אוננות, וטוב עשית שהשארת גם את הספירה הזו. דיברתי פעם עם ד"ר תמיר ליאון בכנס שמור עיניך - אדם מרתק וכנה מאוד שעוסק בתחום, שמי שמגיש לאינטרנט אולי כדאי שיחפש הרצאות שלו - והוא אמר שלפעמים בהתמכרות לוקח זמן עד שמשתחררים מכל הרבדים שלה, אבל כל רובד הוא שחרור.

איכשהו נזכרתי גם בחבר שבציון הדרך שלו של שנה הנקודה המרכזית הייתה לא אוננתי שנה, שזה באמת וואו גדול, אבל כנראה צריך יותר מזה כדי להישאר נקי לאורך זמן. היום למיטב ידיעתי הוא כבר לא איתנו.

כשכתבתי שצריך יותר מזה - ליבי הלקה אותי מפני שבתוך תוכי אני יודע שהנקיות הארוכה שלי היא ממש מתנה מאלוקים והיו המון תקופות שלא עשיתי מספיק כדי להיות ראוי לה. אז כנראה האמת נמצאת איפה שהוא באמצע.

חבר יקר לדרך, אני בתכנית יותר משבע שנים, ואישתי אומרת שלא התקדמתי,
ולמה, בראש שלה יש לה ציפיות ממני ב 100 אחוז, אבל אני יודע שאני בתהליך ומתקדם, מפעם לפעם אני מנסה להראות לאישתי נקודות חיוביות בהחלמה שלי, אבל בכל מקרה אני לא יכול להיות תלותית בה,
בכל מקרה אוהבים אותך, כייף לקרוא את השיתוף שלך.

תודה רבה רבה לכולם, על התגובות, על ההיענות, על הקריאה על הדאגה ועל הפירגון!

מאוד מתחבר לכל מה שאמרתם. ויש לי המון מה להגיב אבל לצערי אני לא כ"כ בישוב הדעת לכן אינני מתיייחס עדיין.
בקושי רב מצאתי את הכוחות להיכנס ולעדכן ביום הנוכחי..

היום ה-0 למפוכחות.

אינני מפוכח היום.

ספירה משנית נקי 389 ימים מאוננות והז"ל.

היה לי יום מאוד קשה...
זה התחיל בהפסקת עישון שלקחתי על עצמי מאתמול בלילה. סביבות עשר וחצי עישנתי את הסיגריה האחרונה ביחד עם סיום קריאת הספר של אלן קאר, מצוייד בהמון מחשבה חיובית, אנרגיה ואמונה שלמה שאני הפסקתי עם הסיגריות. ושגם הולך להיות לי קל.

כבר מהבוקר התחלתי להרגיש את החוסר. המשכתי לשקר לעצמי שזה תסמיני גמילה קלים בלבד כמו שאלן מבטיח בספר שלו. שכל השאר (הפאניקה, הרגשת החסך, הבעסה) זה רק בראש שלי. זה פסיכולוגי לחלוטין. אני מאושר שאני משוחרר !! המשכתי לצעוק כל פעם שעלה רצון לעשן.

הסחרור הזה הכניס לי רצון לברוח לתאווה וחיפשתי כמו מטורף מה יש ללגום במדרכות בתחנות אוטובוס ברכבים לידי - כשאני בדרך עם הילדים לגנים.

פתאום מצאתי מציאה! משהו שלא רואים כל יום.. באמת משהו שלא רואים כל יום.
לצערי אינני יכול לפרט כאן... אבל מדובר במשהו שבד"כ כדי לראות אותו צריך להיכנס לאתרי תאווה ולרשום בדיוק את זה ואז מוצאים את זה.
וזה משהו שאני מאודדדד מאוד חסר אונים מולו. שוב- זה לא משהו רגיל... בכלל לא..

אז לגמתי אותה שעוד רגע העיניים שלי יצאו מהחורים ואחרי כמה מטרים שעברתי אותה אמרתי אין מצב שאני מוותר על זה, ועשיתי פרסה עם הילדים באוטו כדי לעבור לידה שוב. לא הפריע לי שהילד הגדול שואל אותי אבא מה אתה עושה? עניתי לו רגע אני חייב לבדוק משהו (לפחות לא שיקרתי....) וגם לא הפריע לי שיש פקק ענק מאחורה ושאצטרך לעבור אותו שוב אחרי שאחזור להתבונן בה...

אז עשיתי זאת. רק כדי להידלק עוד יותר.
אבל הייתי כל כך דלוק מהגמילה מהסיגריה שזה אפילו לא ביאס אותי....
הייתי מוכן גם לשכב איתה באותו רגע אם הדבר היה מתאפשר לי... הייתי מנותק ברמה אחרת שלא הכרתי אף פעם...
גם בדרך חזרה מהגנים ולעבודה המשכתי ללגום כמו מטורף ולא הצלחתי אפילו להרים טלפון לחבר לשתף כי הייתי בניתוק מוחלט והראש היה רק בסיגריה שחסרה לי (או ברצון בניקוטין לפי אלן) והתחלתי להתדרדר במחשבותיי.

הגעתי לעבודה וניסיתי לעבוד. וניסיתי בכוח להישאר שמח. כתבתי שורת קוד בערך כל 10 דקות... הזמן כאילו עצר מלכת. לא הצלחתי לעשות כמעט כלום... לא רק בענייני עבודה.. אלא בכלל.. באופן כללי לא הצלחתי לעשות כלום..
הראש כאב לי, והרגשתי כאילו יש שכבה שמפרידה בין המוח שלי לבין הראש. שאני בקושי מצליח לתת פקודות לגוף לבצע דברים... והעיניים התחילו לשרוף לי... והבעסה התחילה להיכנס פנימה וכך גם הפקפוק והמחשבה שטעיתי בהחלטה שלי..
בשעה 2 אחה"צ אחרי ארוחת הצהריים שהייתי בטוח שתציל אותי מהסבל - נשברתי ורצתי לקנות קופסא וישר עישנתי 2 סיגריות רצוף.

התבאסתי. נכנסתי לסערת רגשות.. בכיתי מרוב אומללות... הרגשתי עלוב. חסר אונים. פתטי. פחדתי ממה אישתי תגיד.. גם ככה היא לא הכי מסמפטת אותי כרגע עם המחלה שלי אז עכשיו כשהיא תראה את החולשה שלי והחוסר יכולת להפסיק כשהיא מיד הפסיקה... זה בטח לא יוסיף לי לקרדיט...
אבל סיפרתי לה ישר שנשברתי...

היה לי יום עלוב ביותר. ומדכא. וקשה.

הרצון וההחלטה לשוטט היום הגיעו גם כשיצאתי מהעבודה הביתה, וגם כשיצאתי מוקדם יותר מהבית בלילה לשיעור גמרא כדי להשאיר לעצמי זמן לשוטט לפני.

אסירות תודה ענקית שאלוקים עזר לי וויתרתי. על אף מאבקים קשים ביותר בתוך הראש שלי... מאבק עיקש....
אני נוסע לכיוון התחנה המרכזית לאיזור של הזונות רחוב והדו שיח מתנהל לי בתוך הראש:

"אתה חלש ואפס והכי כואב לך בעולם... וכבר פעלת על תאווה בבוקר.. זה לא ישנה כלום אם תלך גם עכשיו. לפחות תירגע קצת לכמה דקות שתראה דברים"

ואני נוסע לכיוון.

"חכה רגע.. תעשה טלפון לחבר תכנית לפחות.. רק כדי לשתף... אפילו תבחר מישהו חלש כזה שלא ישפיע עלייך לא ללכת"

ואני מאט.

"לא אבל מה זה נותן.. אם אתה מתקשר תתקשר באמת. אם אתה מתכוון להתקשר לחבר סתם בשביל החארטה אין טעם להתקשר"

ואני מאיץ.

"אבל זה לא ייתן לך כלום לעבור שם.. תשמע.. נכון.. כואב לך.. עברת יום קשה מאוד.. וממש לא שפוי.. אבל מחר יש מצב שיהיה הרבה יותר טוב... אתה לא צריך את זה עכשיו.. זה התכנית. זה מה שלמדת. פה מתחילה המפוכחות שלך. תוותר על זה רק להיום. אתה תסבול וייכאב לך הרבה יותר בלילה אם גם תדע שבנוסף לכל שוב נסעת.לתחנה מרכזית לשוטט"

ואני מחליט לוותר! ומאותת שמאלה לרמזור הקרוב לעשות פרסה ולחזור לכיוון השיעור.

"אבל עזוב אתה כבר בדרך... רק עוד 2 רמזורים ואתה שם... הגעת כבר כל כך קרוב.. ואף אחד לא יידע... וגם ככה אתה סובל יש לך הצדקה ללכת לשם.. אלוקים נטש אותך היום... לא אכפת לו ממך ולא משנה לו אם תלך או לא... עזוב תמשיך בנסיעה ממחר תתחיל לספור מפוכחות ולתקן.. כמה הזדמנויות עוד יהיו לך לעבור שם עכשיו עם הספירת מפוכחות החדשה שאתה מתחיל?"

ואני חוזר לנתיב האמצעי וממשיך ישר ברמזור. עוד רמזור אחד ואני כבר שם.

"עזוב. פשוט תעצור בצד ותעשה שיחה לחבר. לפני שאתה מגיע לשם. זאת החכמה. כואב לך.. ואתה סובל. ואתה עצוב. ובא לך למות. וזה בסדר! אתה לא חייב ללכת לשם. מותר לך פשוט לסבול ולכאוב. אל תסמם את הכאב. אלוקים יהיה איתך ויעזור לך.. אבל כשאתה תהיה שם אתה חוסם אותו."

בשלב הזה אני עוצר בצד... מתקשר לחבר תכנית. מתחיל לשתף אותו על כל מה שעברתי ביום הזה.. ותוך כדי השיחה אני כבר פונה שמאלה ועושה פרסה וחוזר לכיוון החבר שלי לשיעור גמרא.


תודה לך אלוקים שעזרת לי לוותר. שהספירת מפוכחות שלי מתחילה! שמחר בבוקר כבר אהיה מפוכח יום אחד. בזכותך! תודה שאני אשים את הראש על הכרית בלילה היום ואולי ארגיש רע ומבועס על כל מה שעברתי... אבל אדע שלפחות בקרב הקטן הזה היום אני ניצחתי !!

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.


אז נכון להיום (ב-24 שעות האחרונות) :

פעולות: כתיבה בפורום. שיחה עם הספונסר. 11 שיחות טלפון עם חברי תכנית. קבוצה טלפונית. כתיבה יומית.
מספר מעידות: 3
קושי: 5

ואיי ואיי ואיי, קושי 5?!? אני קורא את השיתוף שלך והדופק עולה לי.
איזה חוסר אונים ממש מפחיד אותי להיות באותי סיטואציה, וסלח לי, אני ממש לא מקנא בך, לא הייתי רוצה כזה ניסיון בכלל לא יודע וחושב שהייתי מצליח להחזיק מעמד.
פשוט נס איך שהצלחת לעשות את הוויתור האחרון.
נראה שיש לך את הידע והנכונות לעשות את הדבר הנכון כנגד כל הסיכויים וזה לא מובן מאליו בכלל.
כל ויתור ובמיוחד ויתור כזה מטורף כמו שתיארת אני מאמין שאלוקים שוקל אתו בשמיים בשקים של יהלומים.
אני באמת לא יודע ממה אתה עשוי חח אני בחיים לא הייתי מצליח להחזיק ככה מעמד מספיק לי סירטון-2 -3 ואני מאבד את זה ונופל, זה רק מראה שאלוקים נמצא בך ואיתך.

אוהב אותך חבר יקר ומאחל לך ימים שלווים ומפוקחים בהם כל הדאגה תהיה רק אחרי רדיפה של פעולות חיוביות ומחברות.

נעלם לי מה שכתבתי..
רציתי גם להגיד לעניות דעתי הרבה, עזוב עכשיו את הניסיון להפסיק לעשן, נסה להוריד את המינון או בהדרגה ואם לא הצלחת לא נורא.
אתגרים נוספים כאלה תיקח על עצמך רק אחרי שהיה מספיק יציב בהחלמה ובמפוקחות.
זאת דעתי..

ממש התרגשתי לקרוא את השיתוף, ההתלבטויות, הרגשות, הפעולות.,
זו הדרכה מעשית לכל למכור (כולל אני כמובן) איך לפעול בזצן אמת ואיך לשכנע את עצמינו שלא כדאי.

תודה רבה רבה שאתה משתף את כל היהלומים האלה. איזה צעד 12 אתה עושה עם כולנו רק על ידי השיתופים האלה !!

אוהב אותך מאד !!!

.

ועכשיו תשובות לחברים היקרים שהגיבו אתמול ושטרם עניתי... 

טהרני - מאוד מזדהה עם מה שכתבת ומאוד מסכים! תודה רבה לך על ההתייחסות העניינית. צודק שאי אפשר לזלזל בכל זאת בשנה של הימנעות מאותו הדבר שהתחלנו לספור ממנו... מה שפעם לא הצלחתי לעשות יותר משבועיים.. וזה באמת בסדר לדרוש לאט לאט יותר מעצמך, או לא לדרוש, אבל להתחיל לעבוד על דברים נוספים באותם הכלים שהשתמשת בהם בהתחלה.

אבי גולן - ברור לי שההחלמה שלי לא יכולה להיות תלותית באישתי... ועם זאת אני סובל מהפגם אופי הזה של ריצוי ותלות בה, וכשהיא סובלת אני סובל וכשהיא מבועסת גם אני מבועס... לאט לאט זה משתחרר אבל זה עדיין שם... ויש בזה גם משהו בריא אני לא רוצה להיות חסר אכפתי ואדיש לאישתי... וכשרע לה והיא מספרת לי למה רע לה אני תמיד רוצה לשמח אותה.. ובמקרה הזה רע לה בגללי.. בגלל מי שאני בגלל איך שאני... אז אני פשוט נעמד חסר אונים ללא יכולת לעשות הרבה... ומתבעס..

גידי - תודה רבה ידידי, אכן אתה צודק.. אני כרגע לא צריך להתעסק בגמילה מעישון כשהיא משפיעה עליי בצורה כל כך חזקה ומסוכנת.. חשבתי שזה הולך להיות קלי קלות.. זה לא היה.. כרגע אני עוזב את זה ואפילו לא מצטער שאני ממשיך לעשן.
כרגע המטרה שלי היא להתמקד בהחלמה מההתמכרות שלי לתאווה. וזו בלבד החזית שבה אני הולך לשים את כל הכלים שלי.

עשר שמעון יקירי - תודה רבה! באמת זהו פוסט אחד החשובים שאני חושב שיצא לי לכתוב בזמן האחרון.. המון אנשים גם ששיתפתי בקבוצות וכו' הגיבו שזה ממש מתאר את ההרגשה שלהם.. שמח מאוד שאתה מזדהה איתי! זה מראה שלפחות יש בנאדם אחד נוסף שחושב כמוני

רבי ג'י - תודה רבה רבה חבר יקר ואהוב שלי !
מאוד משמח אותי לשמוע את זה! ועוד מאחד שאני דווקא זה שלומד ממנו! תודה !



כתבתי פוסט נפרד, על כל מה שחוויתי עם הניסיון גמילה הכושל, והתובנות שעלו לי בזכותו, ובעיקר הדחיפה שזה נתן לי להחלמה כאן, בהתמכרות הראשית שלי.

חוסר אונים, חוסר שפיות, חוסר בחירה

אישתי באמת שלמרות כל המשקעים מתנהגת כרגיל, שמחה מאושרת דוחפת מדברת.. אני הצד שנתקעתי דווקא במילים הקשות ומסרב להתקדם משם.. נראה שהיא כבר שכחה והתקדמה.. פרקה את מה שהיה לה על הלב והמשיכה... אפילו לא שואלת יותר על המטפל הזוגי ואם מצאתי מישהו או לא..

ואני כל הזמן רוצה לשלוח לה הודעה, סתם הודעה נחמדה, שאני אוהב אותה שיהיה לה יום מקסים... מההודעות ששולחים מידי פעם...
אבל לא מצליח.. מהפחד שהיא לא תגיב כמו שאני רוצה.. או שלא תגיב בכלל...
או מהפחד שזה מגיע ממקום של תלות וריצוי ומסכנות ...
או מהפחד שהיא תחשוב ככה ותתנשא עליי ותתרחק ממני עוד יותר ...

אז היום סוף סוף התגברתי על הפחדים האלה ושלחתי לה והיא הגיבה בצורה באמת מדהימה חזרה. אסירות תודה על כך לאלוקים שעזר לי לעשות את זה.. צריך לעשות את זה יותר אין ספק. זה ממש מרים את המצברוח שלה, וממש מרים גם את שלי.

מתפלל להמשך יום טוב ושפוי.

אוהבים

אני גם קראתי מזמן את הספר של אלן קאר למרות שמעולם לא עישנתי סיגרייה... בכל אופן, מאוד לא התרשמתי מהשיטה, ואולי אפילו כתבתי כאן פעם משהו על זה. אני חושב שזה ודאי לא מתאים למכורים אמיתיים.

לדעתי, מה שהאישה חושבת שייך לה.
אנחנו צריכים להתרכז בהחלמה שלנו, מבלי לנסות לרצות את האישה.
גם לי יש רצון עז להוכיח לאישה שאני נקי, והכל בסדר, אבל עפ"י הנחיית הספונסר שלי אני משתף אותה כמה שפחות בתהליך ההחלמה.
היא צריכה לראות את זה לבד ובעצמה, להרגיש את זה, ואז זה באמת יחדור לליבה.
אני כן משתף אותה בתהליך הטיפולי שאני עובר בהתמודדות עם פגמי אופי כמו חרדות, פחדים, אבל נמנע מלהזכיר את התמכרותי לתאווה.
פגעתי בה מספיק בעבר, פגיעה באמון ובנשיות שלה.
מקווה בכל ליבי שהיא תסלח לי אי פעם

תגיד, מתרפא. זה אפשרי בכלל לעבוד בלי לחץ ? 

השאלה שלי יותר עמוקה מזאת - האם אפשר לעשות את אותה כמות הספק של עבודה, בלי להרגיש את הדחיפה הזאת מאחורה שאתה דוחף את עצמך, לעשות עוד ועוד בשביל לסיים את המשימות של העבודה שלך ?

האם השאלה שלי בכלל שווה להישאל ? יכול להיות שכאשר בני אדם עובדים, נדלק בהם איזה משהו שאי אפשר להשתלט עליו, ושאי אפשר לכבות בכוח הרצון בלבד (ממש כמו שאם אני יהיה מול אריה, ידלק בי פחד שאני לא יכול לכבות בקלות בכוח הרצון בלבד).

זה שאלה שמטרידה אותי, כי גם אם אני יהיה מיליון ימים נקי, אני עדיין ישב בעבודה ויעבור את הלחץ, ואת המועקה ובאופן כללי - את תחושת ההישגיות התחרותית  הזאת שדומה באופן חשוד להתמכרות, כדי להישאר ממוקד וערני. וזה מעציב אותי. ברחתי מהתמכרות אחת, רק כדי להיכנס להתנהגות לא בריאה נוספת. שאני לא יודע איך להימנע ממנה...