"הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה ושאבדה לנו השליטה על חיינו"
אז לא פעם שמעתי מחברים ומהספונסר שצעד ראשון הוא הצעד היחיד שצריך להיות מושלם, הצעד היחיד שמתמקד בבעייה ובלעדיו אי אפשר לקבל את הפיתרון המלא.
תמיד היתה לי הרגשה של חוסר בצעד הזה. יכלתי להוציא מהשפה לחוץ שאני חסר אונים להבין שיצר התאווה חזק ממני (הרי "הוא מאש ואני בשר ודם") להצהיר בקבוצות בשפה רפה שאני מכור לתאווה אבל עדיין לא הייתי שלם, היה לי קשה בפנים להבין שאני מכור בהגדרה וחסר אונים.
הגעתי לצעד 12 עם הספונסר וכמעט לסיומו כשהחלו לצוץ קשיים חזקים מול התאווה התחלתי מעידות ופעולות על תאווה האובססיה המנטלית פרחה וכך עבודת צעד 12 נעצרה והוא החזיר אותי לצעד ראשון.
הספונסר המליץ לי להמשיך לכתוב את צעד ראשון ממה שעצרתי במקום האחרון- איך חוסר האונים המשיך להתבטא מאז שהגעתי לתוכנית.
אז חשבתי שיהיה נחמד לעשות יומן לצעד הראשון בו אנסה לשתף בכלליות מההתחלה ועד היום את חוסר האונים ומצבי מבחינת צעד ראשון מול התאווה.(בהמשך מתכנן לכתוב סיפור מקוצר ולעדכן)
שיתוף תובנה חדשה
אסירות תודה לאלוקים אתמול במהלך קריאה של ספרות פשוטה וסטנדרטית נפל לי האסימון והצלחתי להבין יותר את הצעד הראשון שלי- למה אני חסר אונים ושליטה ואשתף בקצרה:
בספרות נאמר שאנחנו כמו אלכוהוליסט שאחרי הלגימה הראשונה לא יכול לעצור. שמעתי את זה עשרות פעמים אבל פעם ראשונה שהתחברתי לזה- נכון שיש לי אובססיות רצונות ופיתויים קשים שגם עליהם אני מתקשה לשלוט אבל חוסר האונים המוחלט שלי מגיע מרגע שלקחתי את הטיפה הראשונה.
כשאני מתחיל לחפש תאווה, במקרה שלי רושם מילת חיפוש באחד האתרים, ואז קופצות מלא הצעות תמונות וסירטוני תאווה שרק אבחר בהם, לפעמים, כמו שקרה לא פעם, אני מחפש סירטון או קטע מסויים "בלבד" לראות ולצאת. יש שלב מרגע שצפיתי בסירטון הראשון לזה שעברתי להוא שאחריו וזה שאחרי אחריו עד שאני מוצא את עצמי מוצף בצריכה של סירטונים. שלב המעבר הזה בין הסרטון/הלגימה והריגוש הראשון לבין הבחירה של הבא אחריו שבו אני נמצא בחוסר שליטה מוחלט!
כל כך חסר שליטה שאני
אפילו לא מודע למה שקרה איתי באותם שניות,למה שעבר לי בראש ולאיך הגעתי לזה. שם אני חסר שליטה וחסר אונים באופן מוחלט!
כשאני משתף על מקרים כאלה תמיד השיתוף בסגנון: "כתבתי וחיפשתי את המילה X נכנסתי לסרטון הX שאותו חיפשתי ואז איכשהו מצאתי את עצמי צורך עוד ועוד סירטונים" - ה"איכשהו" הזה זה דוגמא חיה למקום חוסר השליטה שלי.
זאת הבנה דיי סטנדרטית שכתובה בפירוש "לא יכולנו לעצור אחרי הלגימה הראשונה" אבל אני מבין אותה באמת נראה לי רק עכשיו בפעם הראשונה.
זהו לעכשיו, בהמשך מתכנן אולי להוסיף לפה את צעד ראשון המקורי שלי (אולי אחרי שאצנזר קצת שלא יהיה בוטה) ואמשיך לכתוב סיטואציות וחויות מהיום-יום שמוכיחות לי ומזכירות לי למה אני חסר אונים ושליטה על התאווה.
[אשמח לקבל תגובות והערות גם בהמשך כדי שאדע שאני לא חוצה גבולות וכותב דברים שלא ראוי שיכתבו פה, תודה]
אוהבים:smiley: