שלום לכולכם,
אני בן 25, סטודנט לפסיכולוגיה תואר ראשון.
אני מעדיף לשתף בצורה בוטה, אני מאמין שכנות ואמת ברוטאלית תוציא אותי לחופשי.
אני מעדיף להיות חשוף באור מלהסתיר בחושך.
אני נחשפתי לראשונה לפורנו בגיל 11, לאורך השנים הייתי מאונן בממוצע של 3 פעמים ביום כל יום.
בימים קיצוניים זה היה מגיע גם לסביב ה-6.
הייתי מוריד ושומר תכנים מיניים ומסדר אותם בתיקיות, היה לי כל כך הרבה חומר שהייתי קונה דיסק חיצוני רק כדי לאחסן את הכל.
הייתי צורך תכנים מיניים גם מבלי לפעול עליהם, זה יכל להיות ברקע כשאני לומד או מתאמן.
אני לא הצלחתי לקיים יחסים בריאים עם אישה ואני חווה כהות רגשית עמוקה סביב מיניות שכן אני חייב גירוי חיצוני הייפר מגרה ולא מציאותי בשביל לקבל עוררות.
הייתי כופה על עצמי אוננות גם כשלא הייתי מגורה. הייתי גומר בכח פעמים רבות.
לפני שנתיים הבנתי שאני בבעיה, עד אז, אובססיה ככל שתהייה לא ראיתי ולא נחשפתי להשלכות כדי להבין שאני מכור, שאני לא בשליטה.
אני כותב בלשון עבר כי מאז חלוף השנתיים הצלחתי לחוות מיניות ואינטימיות בריאה, מחקתי את כל התוכן המיני שצברתי ואני כבר לא שומר יותר. והכי משמעותי, הצלחתי להגיע ל100 ימים מבלי לאונן.
כן, נפלתי ומאז חזרתי עד נקודת ההתחלה, לא רק מספרית אלא גם בדפוסי ההתנהגות.
בסוף, לעולם לא חשבתי שאצליח להחזיק יותר מ-48 שעות כי מעולם לא הצלחתי לא משנה כמה ניסיתי.
השבירה של מה שאתה מכיר כמציאות מוגבלת כלפי עצמך היא "רוח הקודש" אם תרצה.
כשאני מסתכל אחורה ואני יודע שהצלחתי גם כשהנפילה ריסקה אותי אני יודע שזה אפשרי, אתה שומע המון סיפורים אבל עד שאתה לא חווה את התהליך על בשרך, כל הדבר כלל לא משנה.
אני מגדיר את עצמי כמכור בלב שלם.
ההכרה בהתמכרות עזרה לי להבין שאני בבעיה, עזרה לי לרצות בשביל עצמי יותר ועזרה לי לדעת שיש דרך אחרת.
ההתמכרות שלי יושבת על קשיים ריגשיים וניתוקים ואני לוקח על עצמי בחסד וברחמים לעבוד על עצמי לאט, בלי מחויבות חיצונית או ספירה של ימים. אני מקבל על עצמי לאהוב ולחמול.
תודה על הקריאה 
