אכן, לעת עתה (כבר כמה שבועות טובים) אין את ההודעות הפרטיות בפורום, מסיבות מסויימות.

יש אנשים שהיינו באמצע שיחה בהודעות שהיו פה וזה נעלם ואני לא מוצא את ההודעות

ערב טוב
אני רוצה לשתף שיתוף קצרצר.
יש ב"ה הרבה עבודה בבית, לנקות, לסדר, לארגן, לתקן וכו' וכו', וכל פעם שאחד הילדים עולה על הסולם הוא מוזהר באלף אלפי אזהרות, כביכול זה משהו ממש ממש נורא....
אני מתפלל להרפות שם ולמסור לאלוקים את הפגמי אופי שלי של שליטה, וכו'.
ומאידך, אני רוצה להתחבר לאסירויות תודה על הרבה נתינה שאני עושה בבית, על האשה והילדים המתוקים, על בית משופץ משוכפטל ומסוייד, על נקיון וחיבור.

משתתף בכאב שלך
לי אישית היה מקרה די דומה ושאלתי בצ'אט מישהו ממנהלי האתר והוא כתב לי שבדרך כלל הם אומרים להמשיך את הספירה במצבים כאלה, ואם זה יחזור על עצמו לאפס.
חוץ מזה לדעתי אתה צריך להתמקד בהצלחה שלך לעצור ברגע האחרון זה נורא קשה עד בלתי אפשרי וכל הכבוד לך
מה שכן תחשוב על הנקודה שאם תעשה את זה עוד פעם אתה תצטרך לאפס את הספירה וזה אולי יגרום לך לא להגיע לשלב הזה בפעם הבאה
המון הצלחה

גם לי היה מצב כזה היום. אמנם לא הייתה לי תקופה ארוכה של חוסר נפילות אבל מבחינת המצב הנפשי שלי אני רואה התקדמות גדולה בשנה האחרונה (כלומר- כבר לפני השנה האחרונה אם לא היה בין הזמנים- לא הייתי נופל). 
אני מזדהה עם הכאב שלך. עם הצער והאכזבה. עם התסכול. עם הרצון לחזור אחורה ולשנות את מה שקרה. 
ולפעמים זה מגיע למצב שזה כבר אפילו לא כואב. וזה (שזה לא כואב)- זה כואב.
שמעתי פעם שיחה של רב שאמר שאדם שלא רוצה- שירצה לרצות. ואם הוא לא רוצה לרצות- שירצה לרצות לרצות וכו'.
כלומר- גם הרצון לרצות- הוא רצון. הוא הרצון האמיתי. ואפשר להניע תהליך ושינוי מתוך הרצון הזה.
אני חושב שגם הכאב על חוסר הכאב הוא כאב. הוא כאב שמעיד על חוסר ייאוש. על תקווה. הוא כאב שמעיד על רצון כן ואמיתי לשיפור ושינוי. 
לשינוי אמיתי, אישיותי, ולא רק לדיבורים באוויר. 
אני ממש שמח שראיתי את הפוסט שלך. נתת לי תקווה וכוחות. אתה נשמע לי אדם רציני שמודע לעצמו. אדם שמוכן לעבוד ולהתאמץ. להשתנות. נשמע שאתה מוכן לתהליך, למסע. 
וצריך לזכור שזה לא בא בבת אחת. ששינויים לוקחים זמן. המעידה (לא נפילה- מעידה) הזו יכולה להוות פתח להסתכלות פנימית. להעמקה פנימית. כנראה שחסר משהו. כנראה שיש עוד איזה שהוא שינוי שצריך להיעשות. עם מודעות כמו שלך אני חושב שתצליח למצוא את השינוי הזה בך. את המפגש שלך עם עצמך. 
לגבי הספירה- יש הבדל בין מצב של איבוד שילטה מוחלט (הגעה לשפיכה) לבין מעידה. מצד אחד קרה כאן משהו. אי אפשר פשוט להתעלם. מצד שני- בסוף התגברת. לא נפלת. מצד אחד- יש כאן בירור שצריך להיעשות. מצד שני- אי אפשר להגיד שהמונה התאפס ומתחילים מהתחלה (אף על פי שאף פעם אנחנו לא באמת חוזרים למצב שבו היינו בפעם הראשונה שהחלטנו לקחת את עצמנו בידיים). 
אני לא הייתי מאפס את המונה. 
לפי מה שהבנתי ממך נראה לי שאתה מבין שההתמודדות מתחילה ממקום יותר עמוק. מקושי וכאב יותר פנימיים. יש קו סיוע בשם "מתחברים מחדש" שלדעתי תוכל להפיק ממנו תועלת. (אני יודע שאני מפיק). יש להם גם חוברת שמסבירה את הרעיון (כתבתי אותו בקצרה (לפי מה שהבנתי) ביומן מסע שלי) ויש להם גם אתר באינטרנט שאפשר למצוא. 
מאחל לך המון המון בהצלחה. הייתי שמח לשמוע ממך יותר ולהכיר אותך יותר.

שלום לכולם,

אני לא כותב קבוע כאן בפורום. אני מקווה שיש מקום לכתיבה שלי, למרות שהיא רק לעיתים רחוקות, אחר תקופות ארוכות. אשמח לקבל מכם משוב ותגובות. זה עוזר מאוד.

לא ארחיב כעת על כל ההתמודדויות עם היצר לאורך השנים הראשונות, שברובן בכלל לא ניסיתי וכל שכן שלא הצלחתי.

על השנים האחרונות שלקחתי בהן אחריות, ועבדתי בצורה מסודרת של התבוננות על נקודות חיוביות ועל ימי הצלחה. עלנפילות כואבות לאחר תקופות של הצלחה, ובעיקר על הכאב שבחוסר הכאב עליהן.

הכאב שנובע מההירדמות הרוחנית, שבאה לידי ביטוי גם כאן אבל הרבה פעמים גם בתחומים נוספים.

רק על התקופה האחרונה רציתי לכתוב. ברוך ה׳ הייתה זו התקופה הארוכה ביותר במשך כל שנותיי מאז ההתמודדות עםהתאווה. אסייג את המילה תאווה. היא מבטאת שליליות גדולה, אם כי ברור לי שמדובר בכוח חיים משמעותי וטבעי. מיניותהיא דבר טבוע באדם, והיא גם מדהימה בהקשרים הנכונים של הופעתה. לכן אותו הכוח הזה גם רוצה להופיע הופעותשליליות ונופלים. אני אתן לו את הופעתו במקומות ובזמנים שיהיו נכונים בעתיד, בעזרת ה׳. חשוב לזכור את זה לאורךהדרך.

מעל חצי שנה שאני מצליח לשמור על עצמי. ליתר דיוק- 192 ימים. בהתחלה זה היה קשה מאוד, אך עם הזמן התקיים ביהאמור: ׳משביעו רעב, מרעיבו שבע׳. הרגשתי שהבעירה הזו שוככת, ויחס בריא שב אל חיי.

בגדול לא ראיתי צורך לכתוב, והתהליך הוא בעיקר מול עצמי וזה טוב לי.

אך לצערי היום הייתה לי מעידה.

היום היה לי הרבה זמן פנוי, ללא הרבה מעש. בדרך כלל גם בסיטואציות כאלו אני כבר עומד די בקלות, אך הפעם זה הובילאותי להתפתות למקומות מאוד לא צנועים.

כפי שאמרתי, בבסיס ברור לי שזה הגיוני שהגעתי לשם. בסוף אני בן אדם. כך נבראתי. יותר מזה- אפילו זה טוב שיש בירצון ותנועה להופעה של כוחות החיים האלו. כמובן שכאן זו הופעה שלילית, אבל זה מובן שזה יכול לקרות. מדובר בפעםהראשונה חיפשתי בכל התקופה שמניתי תוכן לא צנוע מעצמי.

ובכל זאת- אני כאוב על זה, וצר לי כלפי עצמי שצפיתי במראות האלו.

נקודה שאני כן שמח עליה, שבפועל הצלחתי לעצור בעד עצמי ברגע האחרון לפני שהגעתי לסיום האוננות.

אני לא יודע עד כמה זה צעד גדול. מצד אחד הוא כן גדול, כי זה מאוד לא פשוט. כל שכן לאחר תקופה כזו ארוכה שלאנחשפתי לתוכן כזה. מצד שני, צפיתי מספר דקות בתוכן ובתמונות האלו מתוך ידיעה שאני לא אמור לצפות בהן, ומתוך תירוץלעצמי שאני אעצור לפני הסוף.

אני מודע לעובדה שיש מעלה בכך שעצרתי בעד עצמי. מצד שני, כואב לי שאחרי התקופה הארוכה הזו הגעתי למקום הזה.

בטח זו התלבטות איזוטרית, אבל מתלבט גם האם לאפס את הספירה שלי ולהתחיל שוב מהתחלה, או לסמן את היום הזהבכוכבית. לא רוצה לעבוד על עצמי, ומצד שני אולי דווקא זה שעצרתי בעד עצמי זו מעלה כלשהי לספירה.

אני נושא תפילה שמכאן אמשיך לעלות. ולא רק בתחום הזה- ספירת ימי הצלחה, אלא בכל הקרבה לקב״ה. לא רק בדיבוריםאלא במעשים.

כרגע אומר את המילים מן השפה אל החוץ, ממש ככה. וזה מה שמבטא את הכאב.

וטהר ליבנו לעבדיך באמת.

איזה כיף!!!!!! הייתי עכשיו (עדיין) מול המחשב. לבד בבית. באופן אוטומטי נכנסתי לאיזה אתר. הייתי במרחק ל קליק אחד מליפול. ואז עצרתי. וחיכיתי. וחשבתי מי אני. ומי אני רוצה להיות. ונזכרתי בזה שיש לי בחירה חופשית. ושאני מחליט מה יקרה בחיים שלי. ושאני מחליט מה לעשות. ואז יצאתי. לגמרי מבחירה חופשית. הייתי בוחר. בוחר. יכולתי לחטוא. יכולתי שלא לחטוא. אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אני בוחר. אף-אחד לא מכריח אותי. שום דבר לא מונע ממני. ואני בוחר שלא. שלא לראות. שלא להיכנס. שלא ליפול. איזה כיף!!!!

כתבת תובנה מעניינת שאותך סיפרו בכח כשהיית קטן, נראה שזה יכול להיות קשור.
לדעתי כל עוד זה לא מביא לידי פעולות לא טובות כלפי חוץ, ואתה נרגע מזה, זה לא נשמע בעייתי,
יש אנשים שאוהבים לראות כדורגל, יש שאוהבים את הפורנו (שזה כיף אבל דופק את המוח),
בכל מקרה, לא יודע מה להגיד לך, תראה את זה כמתנה שתעזור לך להכיר את עצמך טוב יותר

משה שלמה אתה אור גדול תודה שאתה כאן שיהיה יום מבורך

תודה רבה על השיתוף כולנו איתך. אוהבים אותך

בן אהוב של מלך העולם, שנרגיש ב"יאר ה' פניו אלייך"

שומעים את הכאב שלך, צדיק. אל תוותר בסוף תמצא את הדרך שעובדת עבורך

תודה רבה ויישר כח

הי, גם אני בחור ישיבה ואני סובל בדיוק מאותה הבעיה, כבר הרבה זמן שאני מחפש פתרון ולא מוצא, לדעתי בסוף התשובה היחידה לבחור ישיבה היא, גם כשאתה בבית, להתנתק מהאינטרנט כמה שאפשר (כמה שיותר) ולעשות בכל הכוחות לשים בבית סינון, כי אין לנו אפוטרופוס.
בהצלחה.