חברה שיהיה ברור, ונראה לי שזה כבר ברור שלבוא חולה לנישואין זה יכול להיות מאד מסוכן, זה פשוט להיכנס מראש למיטה חולה, חברים מי שחולה - מכור, אז החיי נישואין שלו היו פשוט מריבות, כי הוא אגואיסט, רק נוטל - שזה מתבטא באלפי תנועות ביום,  בעוד שהתפקיד של הגבר בנישואין זה להיות 'משפיע' ורק לתת.
אגב זה לא פוטר בדידות, מי שהוא מרגיש בודד הוא יכול להרגיש את זה אחרי הנישואין, כי הוא לא כנה עם עצמו מספיק, והוא לא מחובר על עצמו, כמו שצריך, פשוט חייבים לעשות עבודה עצמית.
12 צעדים, ואז נישואין עם עבודה זה הדבר מושלם, אני חושב ככה בתור רווק, נשואים אני צודק?
   

חבר כותב לי בקשר לשידוכים / דייטים "אם תצליח להיות נקי גם עכשיו שבועיים לפחות ואחרי שתיפול - לא תיגרר לעוד מלא נפילות - זה סימן שאתה בתהליך טוב. לא צריך לחכות להחלמה מלאה - העיקר שאתה מרגיש שאתה בתהליך טוב של החלמה" מסכימים?

מסכים שכדאי לעבור קודם כברת דרך בהחלמה ובצעדים לפני נישואים.
נראה לי שכך זה יכול להביא אותי ממקום יותר טוב, יותר נקי, יותר כנה, יודע להתמודד ומה לעשות עם כעסים וטינות ושאר פיגמי אופי (לעשות עליהם פעולות).
לגמרי כמו שאמרת להיכנס למיטה חולה עם מריבות וכו'..

אני חושב שצריך פרק זמן בהחלמה, יש שיאמרו שנה/שנתיים, במקרה שלי אני הבנתי שזה יותר אישי.
מצד אחד יש חברים שעדיין מאוד רגישים וכל פגישה למטרה כזאת עם בחורה יכולה לערער אותם ולגרום להם ישר לפנות למחוזות התאווה, אם זה איתה או בלעדיה..
יש כאלו שעדיין לא הצליחו לעלות על דרך לגמרי ועדיין מידי פעם נופלים ומצד שני פחות רגישים לנושא.

לכן לדעתי זה דיי אישי, יש מצב להתחיל דייטים גם אם אני לא נקי שנה או פרק זמן גדול כתלות במצבי הרוחני והדרך בהחלמה וכמובן שלדעתי דרוש קודם לפחות פרק זמן מספיק מכובד של עבודת תוכנית וצעדים כדי שאוכל לצאת קודם מתפיסת המציאות המעוותת והאובססיבית.

חברה מי שנכנס לקריז והוא נשוי... והוא לא יודע להתגבר... אז הוא מסכן את המערכת של הזוגיות... מסכימים נשואים...?

התשובה היא כן.... ולא... ותלוי
כן - כי אחרי המעשה אתה בריכוז עצמי גבוהה ומערכת זוגית דורשת ממך בדיוק את ההיפך ולכן אתה עלול להיכנס לריבים עם האישה שיגרמו לך, בתורם, לרצון לברוח מהמציאות ועוד אוננות ועוד ריכוז עצמי וגלגל חוזר, שלא לדבר על הפן הרוחני שאתה מייצר אנרגיה רוחנית שלילית שתפגע בך ובמשפחה שלך (בפרנסה, בבריאות, בשלום בית, או בכולם).
לא - אם אתה מודע לריכוז העצמי ויודע אחרי אוננות להוריד את הראש ו"להיכנע" לאישה אז אתה לא מסכן את הנישואין שלך, לפחות בפן של ההתנהגות.
תלוי - זה בדרך כלל לא ארוע יחיד של קריז וגמרנו אלא רצף נפילות שיכול לקחת (אצלי) בין שבוע לחודשיים, זה זמן ארוך ולא בטוח שאתה יודע להיכנע לזמן כל כך ארוך אבל אתה יכול לנהל את עצמך שלא תריב יותר מידי עם האישה.
במערכת זוגית אתה צריך לקחת בחשבון שלא כל כעס שיש לאישה עליך הוא מוצדק (ברמה האובייקטיבית) ואתה לא יודע לסמן את הפעמים שהכעס מגיע מפגמי האופי שלה, בעיקר מכיוון שאתה לא אובייקטיבי ואתה פועל גם מתוך פגמי אופי, העיצה היעוצה בספר היא "לטאטא" את הצד שלך במדרכה.
צריך לקחת בחשבון שכשאתה נשוי יש לך לחצים שלא קיימים בתור רווק, לפתור את בעיות הרווקות בעזרת חתונה זה כמו לרחת הלוואה של 100 אלף שקל בבנק בכדי לכסות הלוואה של 10 אלף שקל שהסתבכה עם ריביות ופיגורים, זה לפתור בעיה עם בעיה יותר גדולה.

בחור רציני שהכל בסדר איתו ברמה העקרונית שקוע בלימוד במטרות שלו, והוא נפל לאינטרנט ולפורנו והוא כעת לא על זה ולא רוצה להיות על זה, הוא שקוע במטרות שלו בדרך כלל - ואז נופל רק לעיתים רחוקות...
למה זה חשוב כי לדעתי רוב הבחורים נופלים באוננות לעיתים רחוקות, בפרט מי שהטבע שלו חם...

דייב2 - זה שהוא נופל פעם בהרבה זמן זה כי הלחצים עליו מתונים, להכנס למערכת זוגית זה להכניס את עצמך למכבש לחצים.
מצד שני אי אפשר לדחות את השידוכים עד בלי די כי בסוף באמת נמצא את עצמנו עם מישהי בעייתית (לפחות כמונו).
צריך לקחת בחשבון ו"להתכונן" למציאות של היום שאחרי החופה כמה שניתן, בתור רווק זה קצת (באמת קצת) יותר פשוט גם אם לא קל. יש את המשל הזה על המלך שנתן לשלוש מאוהביו לשמור על חבית יין לחודש ואמר מי שלא יתפת לשתות מן היין אז אני אתן לו משרה רמה ונעלה של שר, ומי שיעז לשתות ייהרג.
אחד שם את החבית במחסן ושכח ממנה (בדר"כ אנשים קרי מזג), אחד שתה את כולה אחרי שבוע ודאג כל שאר החודש מהיום המצופה, ואחד התחיל לשתות, ואז נכנס ל-AA ושמר על מה שנשאר מהחבית כל החודש.
ואז אחרי הזמן המיועד זה שלא שתה נהייה שר.
זה ששתה הכל הלך למיתה.
וזה ששת חצי נהייה יועצו האישי של המלך.
למה זה ששתה חצי יותר יקר למלך ממי שלא שתה? כי הוא טעם טעם חטא ועדיין מאהבתו למלך (או מיראתו, כל אחד בדרכו) עצר את עצמו והתאפק.
אלא שנופלים מידי פעם כבר טעמו טעם חטא, כבר קילקלו משהו בעצמם, חתונה לא תשנה את זה היא רק תעצים את עוצמת הרגשות.
צריך להתכונן מראש ליום שאחרי, ואגב זה גם צריך להיות שיקול בבחירת האישה אם היא קרירה ש"נכנעת לבעלה" פעם בחודש בשביל המצווה או אחת שתהייה משתתפת פעילה.
למרות שהשניה נראית לבחור כמונו יותר מושכת, לדעתי זו ש"תנזר" אותו מהסם היא זו שתוביל אותו להחלמה במהירות ובקלות יתרה.

מזדההה....
אבל אין לי חכמת הפרצוף לדעת אם היא תהיה "משתתפת פעילה"...

זו לא חכמת הפרצוף
תחפש לראות אם היא פלפלית זה סימן ראשון
תעלה נושאים דומים כמו איך ההורים מתנהגים אצלך בבית מבחינת קירבה זוגית, תראה איך היא מגיבה, אם היא נסגרת או משתפת פעולה, על מה היא פסלה שידוכים אחרים במיוחד אלו שהיא נפגשה איתם יתן לך המון מידע לגבי הנושא המדובר, אם היא שואלת בחזרה אתה יכול לענות שאתה מחפש מישהי שתאתגר אותך, אתה יודע לכוון את השאלות כדי לראות אם מי אתה מדבר, בזמנו בספטמבר שלי אמר לי שמכורים מושכים אליהם נשים כאלו.

תשמע אחי אני מהחברה החרדים (זה לא נראה לי בכלל לעניין)... וחוץ מזה מה זה פלפלית.

מה יעזור לבחור אשה משתתפת פעילה שהוא (סליחה על הביטוי) עם ראש כחול... זה רק יאמללל אותה...

דייב 2 כתב on 22 אוק' 2020 21:27:

צודק

newbody כתב on 22 אוק' 2020 14:20:


מרגיש צורך עז להגיב לזה. מדבר מנוקדת מבטי האישית בלבד- חיי האישות והנישואין רחוקות שנות אור מכל עולם התאווה והגועל הזה. אין שום קשר בעיני למידת ׳הרצונות׳ של האישה או ההשתתפות שלה כמו שציינת. חיי האישות הם רגע של חיבור בין איש לאישתו, רגע של אהבה עצומה שנמצאת בה גם תשוקה אבל לא רק. אם אישה רוצה זמן כזה מבעלה זה כי היא צריכה כת החום והאהבה. אוי לנו אם זה יגיע רק מתוך רצון לספק את הגבר פעם בחודש. בעיני אלה לא חיי נישואין תקינים.זה שלי יש התמודדות בנושא הזה זה משהו אחר לגמרי, והוא יכול לקרות במקביל, ואולי לבוא לפעמים על סיפוקו בחיי האישות. אבל אם נוציא את כל נושא האהבה והקרבה ונקח את חיי האישות לסיפוק בלבד הפסדנו. הפסדנן חיי אושר עם האישה, הפסדנו את היופי בנישואים בין איש לאישתו. לדעתי אין שום שיקול אם האישה ׳תנזר אותך מהסם׳ כפי שכתבת למעלה, כי זה פשוט לא נמצא באותו מקום. חיי האישןת הם לא לסיפוק בלבד, ואמירה כזאת פשוט מאבדת את כל היופי שיש בדבר. 

בדיוק!



ולתשומת לב רובינהוד - בדברים אלה של מנסה ומקווה - יש גרעין של תזה שונה מכל מה שאתה כותב שם בשירשור שלך בעניין חיי האישות בין איש לאישה

מה שברור מי שמבולבל שיחכה מעט... ואני עדיין קצת מבולבל...

בשביל שיהיה חיי נישואין תקניים, חייבים שיהיה אהבה ולא תאווה. איך אדם יכול לומר לאשתו אני אוהב אותך והוא מכור לדברים שהם לא אשתו בכלל...

אני רוצה שנשוי אחד יגיד לי שהזוגיות שלו תקינה בעודו מכור לאוננות, פוי', זונו' וכו'