שאלות ותשובות

אני מרגיש שאני "לוּזֶר", I'm a loser, אני לא האדם שהייתי רוצה להיות. אני מסכן. אני לא מסתדר עם אשתי, אני לא נהנה בעבודה והרכב שלי יצא מכלל שימוש. אין ערך לחיי. יש בתורה פתרון לזה?

הייתי רוצה לדעת למה יש לי רצון חזק לפורנו אפילו אחרי התקופות נקיות שלי, ואיך אני יכול לתקן את האישיות שלי כך שבאופן טבעי לא ארצה פורנו.

קיבלתי המלצות דרך האתר ובהתכתבות עם חברים בפורום שאני חייב ללכת לקבוצות, ופה הבעיה הגדולה אצלי: אני מבין ומודה לזה שאני לא מסוגל להתמודד לבד מול התאווה הגרועה הזו אבל אני עוד יותר מפחד ורועד להיחשף לאחרים.

כולנו הגענו לכאן על מנת להפסיק את הנפילות שלנו, ובחסד אלוקים - לגמרי לא מובן מאליו - רבים מאיתנו אכן מצאו דרך ותכנית להחלמה. חלק מאיתנו נקיים מאז שהגענו לתכנית, אחרים קמו ונפלו עד שהצליחו "לתפוס דרך", וחלק אחר עדיין מגשש את דרכו בעולם ההחלמה. כולנו משתמשים במושג "נקי" כדי לתאר מצב רצוי מבחינתנו, אך מה נחשב להיות "נקי"?

לאחרונה הייתה לי מעידה די מפחידה, ממש כמעט נפלתי. אסירות תודה אבא אוהב עצר אותי לפני כן ועזר לי לוותר על התאווה רק לאותה שעה. הספונסר שלי אמר לי שאני צריך לחזור לצעד ראשון ולהבין מה אני מחפש שם? מה אני מחפש בתאווה?

עבורי יום שאני רוצה דת ויהדות אני נכנס לכעסים על אלוקים ועל חינוך פנאטי שקיבלתי, וקשה לי להתקדם בהחלמה שלי וככה זה בכל שבת או חג מוציא אותי מהמסלול. ימים שאני מתבודד ולא הולך לבית כנסת עובד מפרנס משתדל להיות אבא ובעל טוב עובד צעדים אני נרגע ומתקדם.

מבחינה עקרונית אין שום סתירה בין התכנית לבין טיפול תרופתי. הספר הגדול - ספר הבסיס של התכנית - מתייחס במפורש לכך ומסביר שאלוקים נתן לעולם שלנו רופאים ואני מקצוע טובים ואנחנו יכולים וצריכים להיעזר בהם כאשר אנחנו יכולים. אין הבדל בין טיפול אצל פסיכולוג או כל מטפל לבין טיפול תרופתי, גם אלו וגם אלו יכולים לעזור לנו לעשות את התכנית.

עכשיו אני נקי כבר כמעט חודש. עם מעידות. והדיסוננס הזה קשה לי. אני מתגעגע לנעים הזה, לעונג, להפגת הבדידות שיש בשיחה אירוטית אנושית ומכבדת. והרי אפילו כשכל אלה ישנם קשה להיות רווק, קשה בלי מגע וחום וחיבור וסיפוק, אז איך בלי כבשת הרש הזו?

אני לא מפסיק ליפול וחשבתי שאולי הפיתרון שלי יהיה בכך שאתנתק לחלוטין מהאינטרנט. מה דעתכם?

התחלתי להתקדם, עשיתי קצת טלפונים וחשבתי שאני בכיוון הנכון. שרדתי 18 יום נקי, יום וחצי של מלחמות ונפילות ומעידות וטלפונים לחברים ו... אני כאן, שפל ומושפל, עצוב ומדוכא, רע לי, מר לי.

טיפול נפשי לא יכול להשאיר אותי נקי. לא אמור להשאיר אותי נקי ולא מתיימר להשאיר אותי נקי. בכלל, ההגדרה של 'ניקיון' היא הגדרה של 12 הצעדים, כך שיש מטפלים שלא חושבים שהיא נצרכת (חיים בסרט, אה).

אם אוננות זה בריחה, ממילא יוצא שכשאין לאן לברוח אז התחושות הרבה יותר חזקות, גם כאשר אדם שמח הוא הרבה יותר חש את השמחה, אך גם להבדיל תחושת עצב היא הרבה יותר חזקה. וכאן נשאלת השאלה אייך מנתבים את אותם התחושות?

הבעיה שיש לי היא שאני כל הזמו חושב על הנושאים האלו. יש צד שהעובדה שאני נשוי מקשה עלי... כי אני לא יכול להתנתק לגמרי מזה. השאלה מה עושים עם היצר הזה הרי כל ההנגות של חז"ל להיות כמי שכפאו שד ממש לא ישימות במקום שאני נמצא.

אני מתקשה להבין כיצד התכנית עולה בקנה אחד עם העובדה שאני יהודי שומר תורה ומצוות. אני לא עובד על ההתמכרות המינית שלי בצורה פסיכולוגית כמו שאדם לא יהודי עושה, אלא כיהודי שמנסה לעשות את רצון אלוקים. כשעובדים את שנים עשר הצעדים, לא עובדים על הבעיה כיהודי.

מה שאתה מקבל זה רגע של התרוממות, אבל בהחלט אין שום שמחה. שמחה ניתנת כשאדם מתמלא מדבר שהוא יצר. אף אחד לא נוצר בשביל להשתמש בסמים או לצפות בפורנו. לצערנו, בעוד מישהו מקבל את הריגוש, הוא לא מחפש היכן הוא באמת יכול למצוא את השמחה.

האם אתה מכור? ובכן, רק בגלל שאתה מרגיש שאתה נמשך לדברים האלו עדיין לא אומר שאתה מכור. לכל אחד יש יצר הרע אנושי ויכול להרגיש רצון ל"השתמש". זה חלק מהטבע שמשהו בזה גורם לנו להרגיש הנאה בכך. כמובן, ההנאה מכך עושה שנרצה לעשות זאת שוב, וזה רגיל לחלוטין. יש הרבה דברים שמרגישים נפלא, אבל זה עדיין לא אומר שזה רעיון טוב שנעשה אותם, כגון עישון, להשתכר, לתת אגרוף למישהו שאנחנו כועסים עליו, או לאכול סופגניות מלאות בקרם שלוש פעמים ביום. כל הדברים האלו הם לא בריאים בשבילנו בצורה כלשהיא, אבל ברגע שאנחנו מתנסים בהם אנחנו רוצים לעשות אותם בכל זאת!

טוב, אז נפלתי בגלל שהסתכלתי על תמונות. למה עשיתי זאת? מכיוון שאני מקבל ריגוש מזה שאני מסתכל על יופי. אני מעריך את היופי שאלוקים יצר בעולם. אני מרגיש שלהסתכל בנשים זה חלק ממני. זה לא כמו לאכול אוכל לא כשר. יש מהו טבעי בבחור שמסתכל באישה יפה. איך אלוקים מצפה מאתנו להתנהג באופן שנוגד את הטבע?

אני מודה שזה אתגר בשבילי כשאני מרגיש שאשתי נהיית לא מושכת. העניין של המשקל, וכו'. אבל אני מזכיר לעצמי שזה מלכודת של ההתמכרות שלי שרוצה לקחת ממני את השמחה והאהבה בנישואין שלי. אני יודע שסוג זה של חשיבה הוא מדרון חלקלק בשבילי, ואני צריך להישמר מכול העניין ולאהוב אותה ולעשות עוד דברים בשבילה ועוד פעולות של אהבה. אני יודע שזו התרופה היחידה.