יש לי רעיון יותר טוב אולי אני אעשה לעצמי תעלה תת קרקעית מהבית לעבודה ולבית הכנסת.. ולגן של הילדים ולסופר. בעצם לסופר רק אישתי תלך.. ולא נצא יותר יחד. לא חתונות לא אירועים גם לא סתם בילוי עם האישה..
לא אלך לפארק ולא לגינה עם הילדים וגם לא למכולת השכונתית כשנגמר הלחם..

בעצם אולי אשתמש בתירוץ של הקורונה ובידוד ואכפה על עצמי בידוד ביתי של כמה חודשים שלא אצא החוצה כלל..

יש מצב שזה יעבוד.. השאלה מה יישאר מהחיים שלי אח"כ

גם זה לא יעזור
אנחנו לוגמים תאווה במחשבות ובזכרונות שלנו

חחח גם לי זה ממש לא נשמע הפיתרון או הבעייה.

יש מקומות בהם הפיתויים גדולים או שאני יודע שהליכה אליהם תהיה כמעט כמו ללכת לחפש תאווה או לפתוח אתר תאווה, צריך להימנע מהם איפה שאפשר אבל עדיין אם יש לנו צורך אמיתי בהם אפשר לפתוח מעגל עם חברים ולהימנע לעשות פעולות בשביל להגיע לתאווה.
העבודה שלי צריכה להתבטא בעיקר כלפי פנים, בראש במחשבות  ברצונות ובשאיפות ולא כלפי חוץ בלהסתמך על גורמים חיצוניים שיצילו אותי בזמן שהראש ממשיך לחפש.. 

מתרפא כתב on 03 ספט' 2020 04:19:

אתה יודע, תחבורה ציבורית זה לא סוף העולם, המון משתמשים בזה כל יום.

אוהבים אותכם חברים יקרים !!

אני מצטרף לחברים שאצלם תחבורה ציבורית בעייתית. אבל כל אחד לפי איך שהוא מרגיש !!

עם העצה של רובין היקר על הטלפון אני ממש מזדהה וזה מה שעשעיתי עם אשתי בקשר למחשב הנייד שלה שיש לה ורק לה קוד.
בהצלחה !!

היום ה-385.

ספירה משנית 10 ימים נקיות משוטטות וכניסה לאתרים.

היום עבר עליי יום מאוד מאתגר נפשית.. רווי תהפוכות ועם הרבה הרבה דאגה מהעתיד..

דברים שקשורים לשלום הבית, לקשר הזוגי עם האישה.

אני מרגיש שזה כ"כ ארוך שאני לא יודע אפילו מאיפה להתחיל...

אבל אני מרגיש שאני חייב לשתף את הדברים כל כולם כל פרט ופרט כדי להשתחרר ולמסור באמת לאלוקים.
במיוחד כי אני לא רוצה לחזור לשם.. לנפילות לשימושים.. וזה בדיוק מה שיקרה כי אני באמת חווה את אחת הנקודות הכי קשות ומפחידות ומלחיצות בחיים שלי.

זה התחיל כבר אתמול בלילה. אחרי עוד בעסה שקיבלתי ממנה בצורת דחייה וחוסר רצון להיות איתי, ובבוקר היא קיבלה מחזור.
התבעסתי מאוד.. לא כי רציתי יחסים בצורה נואשת.. למען האמת בכלל לא היה בא לי.. אבל כן רציתי להיות מסוגל שהיא תהנה מהתהליך גם לפחות פעם אחת לפני שהיא מקבלת מחזור.
היא לא רצתה.. ובבוקר באה לי עם הבשורה.

אח"כ היא אמרה שהיא קבעה לנו בייביסיטר ושהיא רוצה שנצא בערב לנמל קצת למסעדה.. וכולה הייתה נרגשת.. ואני בתוך תוכי כועס.. עצבני.. מלא טינות.. מבועס.. מדוכא.. חסר כל חשק לשהות במחיצתה דקה נוספת.. מת להגיד לה לא בא לי לצאת איתך "אני לא במוד", כמו שהיא אמרה לי אתמול בלילה כשרציתי שנהייה ביחד... להחזיר לה.. לנקום בה..

לא אמרתי כלום אבל הבעסה שלי הייתה ניכרת היטב על פניי...

היא ניסתה לעודד אותי להגיד לי אל תהיה מבועס ממש לפני שיצאתי מהבית.. כולה עוד שבועיים.. ואמרתי לה שזה עוד שבועיים שלמים להיות בהרגשה המבעסת הזאתי ולא בגלל שאני רוצה יחסים בכלל.. ויצאתי עצבני מהבית..

למטה בלובי של הבניין הספקתי להסריט עם הפלאפון מושאת תאווה רצינית שיצאה מהבניין. ואח"כ לחפש אותה ברחוב עשר דקות.. ובעבודה שוב פעלתי על תאווה כשעצרתי להביט על מישהי שיצאה מהמעלית. הראש כבר התחיל למכור לי להשתמש לברוח...

אסירות תודה שהתפתחה בינינו שיחה בצהריים ופתאום הכל הסתדר ונהפך לחיובי.. ושמחנו שאנחנו יוצאים בערב והכל נתהפך לטובה.

אבל כשהגעתי הביתה הייתי מרוסק ... גם נפשית הרגשתי שכל הבעסה והדכאון והפחדים חזרו לי... וגם עייפות נוראה שלא יכלתי לעמוד על הרגליים..

הלכתי להשכיב את הילדה לישון ונמנמתי. כשהיא ראתה שהלכתי לישון היא התבעסה.. עוד שעה יוצאים ואתה ישן??
קמתי כבר עצבני התארגנתי, היא לא הייתה מרוצה ממה שאני לובש ושוב התחלנו לריב...
בסוף הבייביסיטר הגיעה וממש יצאנו בכוח..
החלטנו לא ללכת לנמל כי כבר לא שווה ואין מצברוח אז סתם הלכנו לשבת בפארק אני והיא כשהמצב וההרגשה בינינו ממש ממש לא טובה.

פחדתי מלהתחיל שיחה על הנושא... פחדתי שוב שזה יביא אותי למקומות האלה הלא טובים... אבל כבר לא יכלתי לשבת לידה בשקט הנוראי הזה ולנסות לדבר על שטויות כאילו הכל בסדר בינינו ולהתעלם מהחור השחור הזה שמרגיש שנפער בינינו בשבוע האחרון...

אז פתחתי על זה שיחה.

דיברנו ופתחנו.. וכל אחד הציג את הצד שלו.. וקצת נכנסו גם לדברים של ריבים בינינו ועצבים ודיבור לא יפה וכל מיני דברים שאני שמח שדיברנו עליהם...
אבל היא אמרה גם מהצד שלה את הדברים שמפריעים לה והרגשות שלה..
והיא אמרה שקשה לה עם כל כך הרבה דברים שנובעים מההתמכרות שלי שהיא לא רוצה להגיד שוב כדי לא לפגוע בי... אבל שזו הסיבה שכבר לא בא לה יחסי אישות איתי.. ושגם כבר הפעמים שהיא עודה ומתאמצת זה יותר בשבילי ולא כי היא רוצה או יש לה חשק...
היא אמרה שהיא תמיד בחיים הייתה חזקה נפשית.. אף פעם לא הצטרכה טיפול או פסיכולוג והיא עברה כמה דברים קשים בחיים... ופתאום אני בא לחיים שלה ונכנס ומקימים משפחה ומביאים ילדים ופתאום בגללי עכשיו היא צריכה ללכת לטיפול?? כדי שהיא תוכל ללמוד לשים את כל הרגשות האלה שצפים לה בצד ולנהל מערכת נישואין נורמלית??
היא אמרה לי שהיא בריאה בקטע הנפשי ולכן לעולם לא תוכל להבין אותי.. ואני לא אוכל להבין אותה..
ועוד מלא דברים שמפאת קוצר הזמן וכבוד המקום אני לא אפרט...
אבל זה דברים שלא היה קל לי לשמוע...

היא לא אמרה שעכשיו אז זהו והיא עוזבת... להיפך.. אני מבין שהיא לא הולכת לשום מקום כי היא לא רוצה להיפרד והיא מוכנה להישאר איתי גם בחיים כאלה של בעסה וסבל ועבורה ובלי יחסי אישות אפילו.. היא מוכנה לחיות עם זה ולא תפרק את זה.. אז מצד אחד זה מרגיע אותי..
אבל מצד שני.. כואב לי.. כל כך כואב לי..
עליה.. עליי. מרגיש רע שהכנסתי אותה לזה.. בעל כורחה...
היה משהו שהיא אמרה אני לפעמים אומרת לאלוקים מה עשיתי שאני צריכה לסבול מהדבר הזה? למה עשית לי את זה? למה חיתנת אותי עם אחד כזה שלא אבין אותו והוא לא אותי? ואותו למה חיתנת איתי?? היית מחתן אותו עם אחת כמוהו שתבין אותו וכו'...
שוב.. נורא כאב לי לשמוע את הדברים האלה...
אפילו שהיא לא הולכת לשום מקום... (לפחות לא כרגע.. אבל הפחד שזה עלול להגיע תמיד יקנן לי שם עכשיו) אבל זה גרם לי להבין שבדיעבד היא לא הייתה מתחתנת איתי...
ובדיעבד אם לא היו לנו ארבעה ילדים זה גם היה מסתיים כנראה בשבועות הקרובים...

ומי יודע אם לא יעבור הזמן והיא תתגבר על אותו פחד שמשתק אותה מלהתגרש ותרצה להיפרד?...

וגם אם לא ניפרד....

איך אפשר להמשיך לחיות ככה?

שאלתי אותה אז מה נעשה? מה את מצפה ממני? מה היית רוצה ממני?

והיא אמרה בהכי נונשאלאנט שלה - כלום.. נחכה שיעבור לך ושתחלים וזהו.. עד אז אני אצטרך לחיות ככה עם הרגשות הלא טובים האלה....

לא אמרתי לה.. אבל מי אמר שזה אי פעם יעבור? מי אמר שלא אפול מחר?... שלא אחזור חזרה לקלחת הזאתי?...

נשארתי עם המון המון שאלות פתוחות והמון המון כאב בפנים... אני שמח באיזשהו מקום שעשינו את השיחה הזאת כי זה ישב שם ורתח ורתח עד שהסיר עמד להתפוצץ...
אבל קשה לי מאוד עם הדברים שנאמרו. עם הכאב שאני גורם וגרמתי במעשיי. לה ולי..

התכנית לימדה אותי קודם כל לקבל את עצמי.. עשיתי זאת היטב עד השלב הזה בחיי.
אבל אני פשוט לא מסוגל מול אישתי לעמוד מולה ולהגיד לה - זה אני. יש לי מחלה ולא בחרתי אותה. תתמודדי. תעמדי לצידי.
לא מסוגל ולא חושב שזה גם פייר להגיד לה דבר כזה...

מה שכן התכנית (וגם החזרה בתשובה) לימדו אותי שעליי למסור את הכל לאלוקים. את הפחדים את הדאגות וגם את התוצאות.
הכל ממנו יתברך והכל לטובה. שום דבר ממה שקרה עד עכשיו לא קרה בטעות וגם שום דבר שיקרה לא יקרה בטעות.

אני רוצה להתפלל לאלוקים בנוכחות כל חברי הפורום המכובדים:

אלי,
עזור לי למסור את רצוני אלייך. למסור לך את חיי. למסור לך את כל הפחדים והדאגות. להשתחרר מהלחץ ומהרצון הראשון האדיר שמתעורר אצלי קודם כל לפני הכל של לברוח! לברוח מיד לתאווה. לברוח מיד לשימוש! עזור לי להשתחרר מהרצון הזה. להבין שזה לא פתרון עבורי. להבין שהבריחה הזאת מהכאב ומהפחדים ומהדאגות היא היא הסיבה היחידה שאני נמצא במצב הזה מלכתחילה! ששימוש רק יזיק עוד יותר! בלי שום קשר לעובדה שאם אישתי תדע או לא תדע... פשוט כי זה יעשה אותי שוב חסר אכפתיות כלפיה. יוריד לי את הרצון להשתנות. ויגרום לי שוב לחזור למקום שאני לא מתמודד עם הצרות בחיים ורק בורח ובורח ובורח.

אמן.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.


אז נכון להיום (ב-24 שעות האחרונות) :

פעולות: כתיבה בפורום. שיחה עם הספונסר. 6 שיחות טלפון עם חברי תכנית. קבוצה טלפונית. 
מספר מעידות: 2
קושי: 3

וואו אחי... הלב שלי יוצא אליך, ממש...
אתפלל עליך בעז"ה

אחח אחי לא פשוט לשמוע בכלל..
אני גם עכשיו קצת נכנסתי לדאון בגלל שאני מרגיש שהתאווה מנסה להיכנס לי חזרה לחיים והחשק של הריגוש הזה מתחיל להיכנס לי בכח בעל כורחי.
ועכשיו בכלל קורא את מה שכתבת וחושב איזה אתגרים אלוקים מעמיד אותנו בעולם הזה ממש לא פשוט..

אין לי בכלל ניסיון במקום שלך אבל כצופה מהצד שמעתי לא פעם על הקבוצות לנשים של מכורים שחשוב להם לקבל שם תמיכה. התופעה המוכרת ולא רק אצל מכורים שעם השנים הקשר והחשק יורד.
לעניות דעתי הרבה מתוך מה ששמעתי משיעורים של רבנים ומדברים שלמדתי בבית (אומנם גם מי שלימד אותי נראה שנכשל בליישם) צריך לבנות את האהבה הזאת, אחרי שהרגש נגמר ובעצם עוד הרבה לפני צריך לעבוד על זה לעשות מול האישה הרבה פעולות של נתינה, דבר שיוביל עם הזמן וההשקעה להתפחות של אהבה וקשר הרבה יותר חזק. שוב אני מדבר בלי ניסיון אבל אני מאמין בך שכמו שאתה יודע להשקיע בפעולות של תוכנית תוכל גם להשקיע בפעולות נתינה מול האישה. כמו שאתה מתפלל על מושאות תאווה תפלל כל יום לטובתה תהיה בכניעה ותנסה לעשות כמה שיותר פעולות נתינה בשבילה.
בדיוק כמו שאנחנו לומדים בתוכנית שהיא מן עבודה על המידות, לפעמים אנחנו חייבים לעשות את הפעולות גם כשאין חשק ורצון רק כדי שנוכל בסוף להשתחרר מהקושי ולהגיע לשלווה ומקום טוב.
אין לי ניסיון אבל אני אומר לך דברים כמו לאח, דברים שהייתי מנסה להגיד לעצמי אם הייתי באותו מצב.
לפי מה שסיפרת היא האחת בשבילה, לא יעזור לברוח ממנה ולחפש פיתרון במשהו אחר צריך פשוט להשקיע בקשר הזה.

זהו אח יקר שיחררתי כאן גם קצת חח אוהב אותך מאוד!

אוהבים אותך כל כך!!

אני קורה ואני בהלם אני בשוק..
לא מבין מהיכן הגיעה המונולוג הזה .
זז ו השיחה שלי ושל אישתי ביום רביעי.
ממש בכיתי כשקראתי.
מזדהה מאוד .
הבדל קטן בנינו ..
אישתי אמרה לי - אני יודעת שאתה נקי ואני יודעת שאתה חזק ולא תחזור לשם.
אבל אני לא יודעת עד כמה אני יכולה להחזיק ולהמשיך.
לא מפסיק להתפלל ולדבר עם אבא יקר ואוהב.
אוהבים אותך גילעד.

מתרפא יקר
נראה שזכית באשה נפלאה, לא מובן מאיליו בכלל. מאחל לך שתמשיך בהחלמה ושאר הדברים יסתדרו.
גם אני זכיתי באשה נפלאה שנשארת איתי למרות ההתמכרות. קשה לה מאד, בעיקר בגלל הפגיעה באמון. אני מבין אותה מאד ומעריך אותה. . אני ממשיך בתהליך ההחלמה וכל השאר תלוי בכח העליון.

תודה רבה מאוד חברים. כל אחד ואחד.
אחרי לילה ללא שינה כמעט.. לא הצלחתי להירדם..
איך אישתי אמרה באותו לילה שלא נרדמה? המחשבות, הכאב..

לפחות שלוש שעות שכבתי במיטה מתהפך כמו סרדין מצד לצד..

לפני כן קראתי קריאת שמע ובסופה נשאתי תפילה כנה לאלוקים. דיברתי איתו ארוכות, על הכל. על כמה שאני הכי צריך אותו ברגעים האלה. זה עזר לי להירגע, מאוד. לפחות לחלק המודע שבי. אבל בתת מודע כנראה שממשיך לקנן הפחד והלחץ לכן לא הצלחתי להירדם.

הקושי להירדם הוא דבר קשה מאוד שבד"כ ישר מוביל לפנטזיות. אסירות תודה שבאמת כמעט ולא עלו מחשבות תאווה וגם המעט שעלו התחמקתי מהם ומלשקוע בתוכן. כאילו הראש מחפש מחשבות מסויימות להירדם בעזרתן.. לא רוצה עוד את המחשבות האלה על מין. אבל זה לא מכוחי לבחור מחשבות..

עכשיו יום שישי.. קמנו מוקדם. מאוד.. אני מרוסק מעייפות ולא מרגיש טוב. באמת שצריך נס כדי לעבור את היום הזה בהצלחה..
עייפות היא הגורם מספר אחד אצלי לתאווה..
מתפלל שאלוקים יהיה שם לצידי בהמשך היום ויעזור לי לתפקד. להתכונן לשבת. לקבל את השבת באהבה ובשמחה. ולהנות ממנה...

תודה רבה על התגובות.. על הקריאה.. מרגיש שאני לא לבד בעולם.. שהסיפור שלי הוא הסיפור של כולם.. שאתם מזדהים איתי ומתפללים עבורי. תודה לכם! לא הייתי יכול לעשות זאת בלעדיכם.

רוצה לשתף שלמען האמת הכל נראה הרבה יותר טוב היום. מרגיש את ההשגחה הפרטית. יודע ומרגיש שיהיה בסדר. כבר בסדר! היחסים עם האישה טובים האווירה בבית מדהימה! המון חיוכים ואושר וצחוק אווירה ממש ממש טובה שלא הייתה הרבה זמן בבית...

ממש כאילו אחרי משבר גדול מגיע הצד השני. החום האהבה האופטימיות.

אין לי ספק שידו של אלוקים בדבר... אין לי בכלל ספק.

כל החיים ניסיתי לזכור למצבי קיצון להשתמש בסגולה הנפלאה של "אלקא דמאיר ענני"

כל פעם אני שוכח להשתמש בה, אבל מתפלא לראות איך מספיקה תפילה כנה מעומקא דליבא כדי לפעול כך שלא יצא לי להשתמש בסגולה הזאת למעשה אף פעם...

וכמעט תמיד באיזשהו אופן קסם, מיד אחרי משבר גדול או צרה גדולה שאני מתפלל מעומק הלב והדברים מסתדרים - שוב מופיעה לפניי באיזשהי הזדמנות הסגולה הזאת..

אוהב ותודה לכולם על הדאגה והאכפתיות!

הייתי בשוק ובקניות היום וברחובות ת"א וזה פשוט לא נורמלי הדברים שאני רואה וכמות מושאי התאווה והחוסר בבגדים אני כל פעם נדהם מחדש. אסירות תודה שהייתה בי רוח אש היום לוותר על מבטים כמעט לחלוטין. להרכין את הראש בכניעה.
אין לי ספק שזה לא יחזיק מעמד לנצח... אבל אין לי ספק שאלוקים יכול לעשות זאת עבורי גם מחר. ומחרתיים. ובכל יום ויום.

מתפלל להמשך יום שפוי מחובר ונקי ולשבת טובה ומחוברת!

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך

robinhood כתב on 03 ספט' 2020 06:21:

משתמשים תרתי משמע...

חחחחחחח אהבתי !!

לגמרי לגמרי חושב שבתח"צ המצב הייתה הרבה יותר גרוע עבורי... הרי לטס פייס איט - רוב המבטים שלי כשאני בדרך מופנים לעבר.... תחנות האוטובוס...