חחחחחחח
אוהבים 
יאללה שכנעת אותי ...
כן אני פחות מוצא זמן לאחרונה לכתוב בפורום..
אני עדיין כאן על בסיס יומי, קורא כמעט הכל ומעדכן את ספירת הימים.. אבל לא יוצא לי כמעט לכתוב או להגיב.
עבר עליי עוד גל של תאווה לאחרונה, שהתחיל ביום חמישי האחרון.
היו הרבה אירועים שאני לא יודע כבר על מה לכתוב ואיך ולמה.. אתחיל בזה שהקב"ה שלח לי ספונסר חדש (על החדש הקודם שאיתו סיימתי) שהוא כמו כפפה ליד וממש הגיע עד אליי מעיר רחוקה.
היום אגב אנחנו נפגשים לשעה, אסירות תודה.
התחלתי לעבוד איתו והוא עובד בצורה קצת שונה, בלי דרמה, לאט לאט, בלי מתחים, ונורא קשה לי להתרגל לזה.
גם ההסתכלות שלו על מה שקורה ביני לבין אישתי מאוד שונה מההסתכלות של הספונסר הראשון.
הראשון תמיד הסתכל על זה במשקפיים של תלות וריצוי. כשהרצונות שלי ושל אישתי התנגשו, בד"כ ההוראה תמיד הייתה לשים לב שאני לא פועל מתוך ריצוי ותלות. זה גרם לי להתנגח איתה לא פעם, בעיקר סביב נושא הקבוצות והתכנית.
הספונסר החדש עושה רושם שהוא בגישה הפוכה לגמרי.. כבר מההתחלה הוא אמר לי שהחלמה מתחילה קודם כל בבית.. ולוותר לאישה ולעזור לה ולשמח אותה זה הדבר הכי חשוב שיש יותר מהכל...
קצת הזכיר לי את הדברים שלמדתי עם הרב וכו', היה לי חדש ומרענן לראות את זה בא ממקום של החלמה ותכנית, אבל עם זאת מאוד מבלבל... כי אני אכן סובל מתלות וריצוי ואם לא יגבילו אותי אני אפסיק ללכת לקבוצות גם בשביל לרצות את אישתי .... כי אצלי הכל חייב להיות קיצוני...
בכל מקרה אז התחלתי לעבוד עם הספונסר החדש, ובעבודה התחלתי משימה חדשה וקשה ומורכבת, והיחסים עם האישה עושה רושם שמגיעים למקום חדש, מקום של ריחוק בריא אני קורא לזה.. כאילו היא שיחררה ממני ומהבעיה שלי, הפסיקה לנסות להתערב ולשנות אבל עם זאת מרגישים קצת את הריחוק בינינו. זה גם משהו שאני צריך להתרגל אליו.. ואני תקווה שזה ריחוק לצורך קירוב עתידי בע"ה ממקום הרבה יותר קרוב ובריא.
בכל מקרה זה גורם לי כל התקופה הזאת להרבה מתחים ולחצים ואני לא מוצא את הידיים והרגליים.
ממשיך בכתיבה יומית, בקריאה, בצעדים, בקבוצות, בטלפונים, במה שאני יכול, ממשיך בכל הכוח. יש מצב שזה מה שמציל אותי בסופו של דבר.. למרות שאני באמת עובר ימים קשים ותאווה מטורפת וכן מועד פה ושם בעיקר במבטים ברחוב או פנטזיות.
אני רוצה לשתף איזהו מעייש'ה (מעשה) שאולי מגדיר בצורה הכי טובה את מי אני ומה אני ומה הבעיות המרכזיות שלי בחיים...
אתמול קניתי אופנוע חדש. משהו ממש טוב, יקר, הכי יקר שהחזקתי למעשה אי פעם.
הסיפור הוא לא שאתמול קניתי. הסיפור הוא שאני כבר לפני חצי שנה כשהספונסר אמר לי למצוא איזשהו תחביב התחלתי לחשוב שוב על אופנועים והתחלתי לחפש, דיברתי עם אישתי ואמרתי לה שאני רוצה לרכוש אופנוע, אמרתי לה בערך את הסכום שזה יעלה, וסיימנו.
במשך חצי שנה - זה לא עניין אותי... דחיתי את זה.. ודחיתי ודחיתי.
לפני שבוע וחצי פתאום ראיתי חבר של אבא שלי עם האופנוע הזה, והתחלנו לדבר ונדלקתי ואמרתי - עכשיו אני חייב את זה הגיע הזמן.
התקשרתי לסוכנות אופנועים של הונדה אמרו לי שיש אחד בנמצא אבל הוא כבר נמכר (כי הם ישר נמכרים זה קטנוע מאוד מבוקש) ושאנסה להתקשר כל כמה ימים לבדוק.
למחרת חזרו אליי, אמרו לי שהבנאדם התחרט בסוף וקנה חדש, אז הוא שוב זמין, אבל שאגיע הכי מהר שאפשר כי זה יימכר.
נכנסתי לאובססיה - עכשיו צריך לעשות הכל. עכשיו.
התקשרתי לאישתי לבשר לה, אממה, המחיר של הקטנוע הוא קצת יותר יקר ממה שחשבתי...
יקר יותר ב-15 אלף שקל ממה שחשבתי.. וזה משמעותי מאוד.
ואישתי הביעה התנגדות ואמרה שזה יקר נורא ושאולי כדאי לחפש משהו אחר...
וזה פוצץ אותי וכעסתי. כעסתי כי היא קנתה שבועיים לפני כן פיאה בעשרות אלפי שקלים ואני סתמתי את הפה ולא דיברתי אף על פי שלפי הדרך של הרב שלי בכלל אסור פיאה... אבל הוא התיר לה ואני קיבלתי אבל למה צריך בעשרות אלפי שקלים?? לא דיברתי ולהיפך - החמאתי לה ועודדתי אותה.
וכאן כשאני באתי לרכוש אופנוע, פתאום היא כן מתחשבנת...
זה ריסק אותי מעצבים.
הייתי יום שלם בעצבים מטומטמים לגמרי! ברמה של רציתי ללכת להשתמש ולזרוק הכל לעזאזל.. (רצו לי עוד מליון מחשבות בראש כן? שאני זה שמפרנס בבית אישתי בכלל לא עובדת זה הכסף שאני מביא ואני לא יכול להשתמש בו, שכשהיא אמרה לי על המחיר של הפאה ואמרתי לה למה כ"כ יקר היא ענתה לי - כי זה ממש איכותי ועל איכות משלמים וכשאני עניתי לה את זה על הקטנוע כשהיא שאלה למה כ"כ יקר היא ענתה לי אז תמצא משהו איכותי אחר... ועוד אלף כאלה דברים ומה לא...)
בסוף סיפרתי על זה לספונסר החדש, והוא אמר לי קודם כל אוהבים אותך. דבר שני תשחרר. דבר שלישי לא כדאי לקנות קטנוע לא עושים שינויים גדולים בתקופה של ספונסר חדש. ודבר רביעי אנחנו לא עושים שום דבר בלי הסכמה של האישה... החלמה זה קודם כל בבית!
האמת? היה לי מאוד קשה לקבל את זה ... אבל קיבלתי כי אני נצמד להוראות הספונסר.
וזה פתאום שיחרר לי את האובססיה לחלוטין..
פתאום בכלל לא נהייה לי אכפת אם אקנה אופנוע או לא אקנה אופנוע... ומה הלחץ בכלל? למה חייב היום? ואם הבנאדם שמה בסוכנות מלחיץ אותי שאבוא מהר כי מחר זה יימכר - שיימכר מה הביג דיל? כבר חצי שנה אני לא עושה עם זה כלום, למה אני חייב דווקא את הקטנוע הזה עכשיו שנמצא שם??
יהיה אחר!!
וזהו ככה פשוט נרגעתי בשניות....
נכנסתי הביתה בערב התיישבתי ליד אישתי ואמרתי לה נשמה יקרה, שתדעי לך שאני לא עושה שום דבר בלי הסכמה שלך. אני מאוד רוצה את האופנוע הזה וזה אופנוע טוב מאוד ויקר ואמין, אבל הכסף הוא של שנינו ואני לא אעשה בלי הסכמתך. החיוך שנמרח לה על הפרצוף זה חיוך שלא ראיתי מזה הרבה זמן... חיוך כזה של שמחה פליאה ואהבה בו זמנית... ראיתי את המחשבות שלה רצות - מה זה ? מה קרה לבעלי?
והיא אמרה שהיא תתיעץ עם הרב ותראה כי זה קצת נשמע לה יקר וכו', סבבה קיבלתי ושם זה נסגר.
עברו להם כמה ימים, פתאום בלילה עלה הרעיון שאבקש מאבא שלי עזרה ברכישת הקטנוע כי זה מאוד יקר...
אבא שלי מאוד אוהב לעזור (ויש לו ברוך השם..) אז אמרנו וואללה רעיון מצויין..
הלכתי שאלתי אותו והוא ממש תוך רגע ענה לי בכיף למה לא ונתן לי 10 אלף שקל מתנה...
הלכתי לסוכנות והאופנוע עדיין שם, הפעם הגעתי לא באובססיה... ראיתי אותו, ביקשתי טרייד אין על שלי ונתנו לי מחיר מצחיק ריצפה...
ועוד לא רק זה אלא שאחרי זה גילו שיש בעיה בגיר אז רצו להוריד עוד פחות...
יצאתי משם בלי האופנוע, ובלי אובססיה. אמרתי להם הכל בסדר... אני אנסה למכור את שלי לבד. הם לחצו ואמרו שהאופנוע שאני רוצה יימכר ולא יהיה אותו וזה לא הזיז לי ... - אם לא הוא אז אחד אחר מה הביג דיל?
פרסמתי את הקטנוע שלי תוך יום-יומיים הגיע מישהו וקנה אותו, ניגשתי לסוכנות למחרת ורכשתי את האופנוע שרציתי שהפלא ופלא - עדיין חיכה לי שם ...
ובתום כל הסיפור הזה, קניתי את האופנוע, ובמקום להיות המאושר באדם, שקעתי בעצבות.
נסעתי עליו ופתאום קלטתי... שגם האופנוע הזה לא יביא לי אושר...
גם האופנוע הזה לא יביא לי החלמה
גם עם האופנוע הזה שכל כך רציתי אני עדיין מכור....
אפילו לא הצלחתי להגיד תודה אמיתית לבורא עולם על כל הסיעתא דשמיא שהייתה לי בכל התהליך...
זה בדיוק אני.
אובססיבי ולא מעריך ורודף אחרי משהו וכשמשיג אותו - כאילו לא קרה כלום.. לא שינה לא עזר לא הרים ולא הוריד...
להיפך.. באיזשהו מקום אני אפילו מתבעס...
כאילו גיליתי שהנה עוד דבר שחשבתי שיעשה אותי מאושר לפחות לכמה חודשים לא עשה את זה אפילו ליום אחד.
ואת כל החברים שלי בתכנית שאני שבוע וחצי כבר משגע על הקטנוע וכל הבלאגן עם אישתי סביבו, אפילו לא טרחתי לעדכן בכל הדברים הטובים שקרו, ושהנה אפילו רכשתי אותו והוא כבר אצלי ואני כבר נוסע עליו...
כאילו את זה - אין מה לספר שם... זה לא מעניין...
אני כל כך ממוקד בשלילי.. וזה מה שעצוב לי.
אני רוצה לקחת על עצמי להגיד תודה לאלוקים כל הזמן. לפתוח כל פוסט באסירות תודה.
להיום אני אסיים באסירויות תודה, להבא בע"ה אני כבר אתחיל בהן.
אסירות תודה על בית עם משכנתא יחסית קטנה
אסירות תודה על אישה טובה, יפה, מוצלחת, אוהבת, משקיעה
אסירות תודה על ילדים טובים, בריאים, בתלמודי תורה
אסירות תודה על אבא שעוזר, מפרגן, כלכלית ופיזית
אסירות תודה שהיום לראשונה מזה הרבה זמן עישנתי רק קופסא אחת ביום של סיגריות!
אסירות תודה שלא נסעתי לשוטט, שלא עקבתי אחרי נשים, שלא צילמתי אף אחת, שלא נכנסתי לאתרי תאווה, שלא נכנסתי לשום אתר שלא קשור לעבודה או להחלמה במחשב של העבודה שפתוח לי ללא חסימה
אסירות תודה שאלוקים שומר עליי למרות שאני בלי חסימה על המחשב של העבודה כי לא מצאתי חסימה אליו
אסירות תודה על בריאות, על נשימה יותר טובה, שלא כואב לי שום דבר היום, שהיה לי קצת דכאון והוא עבר וחלף דיי מהר
אסירות תודה על פרנסה טובה, על עבודה מאתגרת, על מעמד טוב בעבודה, על חברים טובים לצוות
אסירות תודה על תכנית, על ספונסר חדש, על 2 ספונסיים, על קבוצות על צעדים ועל שיש לי וואצפ עם המון החלמה.
אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !
). אולי תנסה להסביר לספונסר מה אתה עושה כאן, למרות שקשה מאוד להסביר למי שלא היה כאן, ותשאל אותו על מידת החשיבות של זה.