ברוכים הבאים, אורח

לוקח את עצמי ב2 ידיים
(0 צופה) 

נושא: לוקח את עצמי ב2 ידיים 2077 צפיות

לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126692

  • פלימו

כל בן אדם שמתמודד מול התאווה ודאי מכיר את הרגע שהוא מחליט לקחת את עצמו ב2 ידיים. זו חוויה בלתי נפרדת מההתמודדות. ניתן לראות את זה אצל החבר'ה פה בפורום עם מספר גדול של ימי נקיות שכאשר מסתכלים מתי נפתח השירשור שלהם רואים שהתאריך תואם את מספר ימי הנקיות שלהם. אך זה נכון לכל אחד שהצטרף פה לפורום או למי שהחליט לשים סינון בטלפון, בשביל להתמודד עם התאווה צריך לפעמים לעשות פעולות החלטיות.
אחרי הנפילה של אתמול, בה במשך שעה ניסיתי לפרוץ את החסימה שלי מכל כיוון ובסוף השתמשתי על המחשבה, החלטתי שהגיעו מים עד נפש. הגיע הזמן להתחיל לטפל בעצמי. החלטתי לפתוח דף חדש לחלוטין, ולהתחיל את המסע מחדש אך הפעם באמת, לשתף על עצמי ומה עובר עליי. מוטב להתבייש בעולם הזה מלהתבייש בעולם הבא.
אז אתחיל במה שהייתי צריך לעשות מזמן ואספר על עצמי:
תמיד בחברה בה הייתי נמצא הייתי נחשב הדוס. הטייטל הזה נכון כלפיי לפחות מכיתה ז. למדתי בבית ספר שהרמה הדתית בו לא הייתה גבוהה בכלל ותמיד אני הייתי הדמות הדתית, הגבאי, זה שמארגן מניינים, זה שאף פעם לא מקלל למרות שכולם מסביבו כן. אני ממש זוכר איך הדבר בא לידי ביטוי בזה שהיו אנשים שהיו מקללים לידי היו מבקשים ממני סליחה. אני לא אוהב שאנשים עושים את זה אבל אני רק כותב את זה כדי להבהיר את היחס החברתי כלפיי.
באופן טבעי ההתייחסות אליי כך הייתה גם בכל מה שקשור לפו'. אני זוכר שלקראת סוף כיתה ז המחלה התפשטה ברחבי השכבה שלי, אני משוכנע שעד סוף כיתה ז' לפחות 50% מהשכבה שלי הייתה נגועה בדבר הזה. אני זוכר שאני חוזר עם חברים מבית ספר והם מתווכחים ביניהם איזה אתר עדיף ועוד כל מיני תיאורים שעדיף לחסוך מכם וחבל שלא חסכתי בזמנו מעצמי. מהר מאוד הפסקתי ללכת עם אותם אנשים למרות שהדבר היה לא פשוט כי היו ביניהם חברי ילדות שלי. אך תמיד בכל ההתעסקות סביב הזבל הזה אנשים התייחסו אליי באותה הצורה, אני אדם שלא נמצא שם, אני אדם שלא נופל. והאמת? בצדק. באמת לא הייתי נמצא במקום הזה. מעולם לא נכנסתי לאתרים האלה וגם לא התקרבתי אליהם. הכי קרוב לזה היה שהיה לי אינסטגרם משהו כמו חודשיים אני חושב וברגע שהבנתי שזה עושה לי רע מחקתי אותו. ההתמודדות שלי הייתה על אש מאוד נמוכה, לא אומר שהיא לא הייתה קיימת בכלל אך אף פעם לא היה לי דחף לחפש שום דבר, כן הגבתי לדברים אליהם נחשפתי בעל כורחי אך תמיד ידעתי להסב את הראש כמה שיותר מהר. בהמשך ככל שהשנים עברו הדבר עלה לי קצת לראש, אני זוכר שיחה עם חבר מבוגר ממני בשנתיים שניסה לשכנע אותי לשים סינון בטלפון ואני אמרתי לו שאולי יש אנשים שצריכים אבל אני לא נופל אז אני לא צריך. זו באמת הייתה עובדה נכונה בזמנו. כשהוא אמר לי שאין אפוטרופוס לעריות משהו קצת צבט לי בלב אך התעלמתי מהאזהרה והמשכתי בשלי. (כמה חבל שלא הקשבתי לאותו חבר חכם.) בהמשך גם מבית ספר לקחו אותנו לכל מיני מקומות ודיברו איתנו על ההתמודדות הזאת, היה ברור לי שזה דבר נכון ומבורך שעושים את זה, הכרתי את השכבה שלי, אך מה לי ולזה? חשבתי שטוב שהבית ספר עושה את זה בשביל אנשים אחרים, אני חסין. אני זוכר מתי ההיבריס שלי הגיע לשיאו. הייתה תקופה שהיה דף בפייסבוק של וידויים של דתיים, לא זוכר איזה אחד. הוא היה מלא באנשים שמתלוננים כל הזמן על ההתמודדות וכמה לא פשוט להם. בשיא חוצפתי שלחתי שם וידוי בו כתבתי שאני יודע שרוב האנשים מתמודדים עם הבעיה הזאת אבל לי אישית היא לא כל כך קשה ואולי זה מעיד על זה שיש לי איזו בעיה פיזיולוגית כי אני באמת לא נופל ואין לי את הבעיה הזאת. זה היה כמה חודשים לפני הנפילה הראשונה שלי.
ואז הגיע אותו יום ארור. אם אני צריך לשים את האצבע מתי התחילו הנפילות שלי אני שם אותה שם למרות שאני חושב שהתחלתי להידרדר עוד לפני. בסוכות של שנה שעברה שיחקתי באיזה משחק מחשב, ולמשחק הזה יש איזו מהדורת חדשות כזאת של המשחק והיא מצולמת. תמיד רואים את המהדורה הזאת בזמן שהמשחק טוען. אני זוכר שראיתי את המהדורה הזאת כשחיכיתי שהמשחק יטען אך גם כשהמשחק הגיע ל100% לא דילגתי על המהדורה. הייתה לזה סיבה פשוטה, המגישה של החדשות. היא לא הייתה לבושה בצורה יוצאת דופן ממש, סתם שמלה קצרה, אבל אני הסתכלתי עליה והתחלתי להתרגש כולי. בערה בי אש ממש, ותוך בערך דקה הרגשתי רטיבות במכנסיים. הייתי כבר בן 17 ומספיק בוגר כדי להבין מה קרה פה, הייתי מזועזע מצד אחד ומרותק מצד שני. מעולם לא חוויתי חוויה כל כך חזקה לפני, גם הרגשתי חוסר אשמה באיזה שהוא מקום, הרי בסוף לא עשיתי כמעט כלום, כולה הסתכלתי על מישהי שגם לא הייתה לבושה בחוסר צניעות קיצוני. מהר מאוד האש בערה בשדה הקוצים. הייתי משוכנע שאני מאוהב בה. התחלתי לחפש תמונות שלה באינטרנט, בהתחלה תמונות צנועות, אחרי תקופה גם תמונות קצת פחות צנועות (ברוך ה' דווקא במקרה הזה לאינטרנט לא היה הרבה מה להציע.) זו הייתה הפעם הראשונה שחיפשתי תוכן מיני באינטרנט, משהו אצלי נפרץ. מהר מאוד זה הידרדר ליוטיוב, בהתחלה דברים שהיו פחות מיניים מפורשים אך מהר מאוד הגעתי לג'יפה הכי נוראית ביוטיוב (הייתי בשוק כשגיליתי איזה דברים יש ביוטיוב,תמיד חשבתי שזה מקום מפוכח יחסית.)  הגעתי למצב שאני שוכב במיטה ויכול לראות סרטונים של שעה ולהשתמש פעמיים באותו ערב, אפילו ברצף. זה גם היה לי מאוד פשוט כי מעולם לא השתמשתי בידיים שלי, קצת חיכוך במיטה והתחתונים רטובים, אני שואל את עצמי אם אמא שלי פעם הבינה מה קורה עם כל הכביסות שהיא עשתה בשבילי. פעם אחת ניסיתי להיכנס לאתר פו' אך ברחתי משם תוך חצי דקה. הנפש שלי כל כך הזדעזעה ממה שהיא ראתה שם, ברוך ה' שהנפש שלי עוד הרגישה משהו. מהר מאוד הבנתי שאני צריך עזרה, עם כמה שהייתי דוס וכו' לא הצלחתי להחזיק יותר מול התאווה. ממש הרגשתי על בשרי איך מי שעובר עבירה נעשית לו כהיתר. אותו ילד ששלח וידוי שעבורו ההתמודדות לא קיימת נופל פעמיים ביום. בחנוכה של אותה שנה (בערך חודשיים מתחילת ההתמודדות) לקחתי את עצמי בידיים בפעם הראשונה. התקשרתי לחבר שלמד בישיבה וביקשתי ממנו שידאג לי לסינון. כמובן שהיה הרבה רווח ושמחה כאשר הסינון הותקן, אך זה החזיק פחות או יותר שבוע אם אני לא טועה. מהר מאוד גיליתי שנטספארק חוסם תוכן מפורש אך שהיצר שלי מוכן להתפשר גם על פחות בשביל להשתמש. אמנם התדירות ירדה וצפיתי בדברים פחות גרועים אך ההתמודדות לא הלכה לשום מקום. מהר מאוד גיליתי שיש לי גם טאבלט פרוץ לחלוטין כך שלא הועלתי כלום. גם עליו השתמשתי תקופה שאני לא זוכר בדיוק של כמה, נראה לי בין שבועיים לחודש. כשהחלטתי שנמאס לי זרקתי אותו באיזה רחוב רחוק מהבית שלי. תמיד הצלחתי למצוא את הדרך להשתמש, הבית שלי מלא במכשירים פרוצים ובתור שמיניסט היה לי הרבה זמן לבד בבית. התדירות של הנפילות שלי הייתה בין פעמיים ביום לפעם בשבועיים. עיקר החולשה הייתה בעיקר במוצשים, כך גם היום. באיזה שהוא שלב חשבתי שכשאגיע לישיבה הבעיה תיפטר, אני אתחזק וכבר התמודדות לא תהיה קיימת. כמובן שטעיתי, נפלתי בישיבה גם בזמן אלול. לדעתי הייתה לי אפילו נפילה בעשרת ימי תשובה ובמוצאי יום כיפור, אני לא סגור על זה. הכל דרך הטלפון הלכאורה מסונן שלי עם הנטספרק. בסוכות של השנה עוד הפעם החלטתי לקחת את עצמי בידיים, עזבתי את נטספרק והחלטתי לעבור לכשר פליי. ההחלטה השפיעה מייד, החסימה הייתה הרמטית בהרבה ולא מצאתי שום דרך לפרוץ אותה (בפעמים המעטות שאני פורץ כרגע את החסימה זה פריצות משניות בלבד שנתנו לי הצצה חטופה בתמונות חצי מיניות וגם את זה השירות לקוחות בדרך כלל סגר לי תוך יומיים.) כך לאט לאט התדירות הלכה והתמעטה השנה. בזמן הישיבה נפלתי בערך פעם ב3 שבועות, בשלב הזה הבנתי כבר שיש לי צורך בגמילה פיזית ולכן שיכנעתי את עצמי שכל עוד אני מצליח ליפול בתדירות כמה שיותר נמוכה בסוף אפסיק, המטרה הייתה להפסיק ליפול עד סוף זמן חורף.
ואז הגיעה הקורונה, וחזרתי לתדירות של כמה פעמים בשבוע. המחשב שלי היה פרוץ לחלוטין, אזרתי אומץ וביקשתי מאבא שלי להתקין עליו נטספארק. עצם הבקשה הייתה לא נעימה אך זה ודאי עזר. אך גם עם כל החסימות הגעתי למצב כמו של אתמול בו אני מנסה לפרוץ את החסימה במשך שעה ובסוף נופל על המחשבה, גם שם החלטתי לקחת את עצמי בידיים והצטרפתי לאתר הזה ולאתגר. זה החזיק לי במשך 72 יום ואז שוב נפלתי בישיבה ועל שאר הנפילות מאז עידכנתי פה בפורום.
אני מקווה שהמסע הזה יהיה שונה מהקודמים, שהפעם באמת אצליח להתקדם יותר, יש לי עוד הרבה לפרוק אך אני חושב שלפחות לעכשיו פרקתי מספיק, אשתף יותר בהמשך בעז"ה.
מקווה שכתבתי מספיק מסודר, זה הרגיש לי מאוד מבולגן. מודה מאוד לכל מי שקורא ומגיב ומבקש מכולכם להתפלל עליי ועל כולנו. אוהב.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126695

  • KOBIWWD
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 39

היי אחי..
קראתי בשטף את ההודעה ששלחת.

כל הכבוד על הפתיחות, אך בעיקר על המודעות העצמית.
נהניתי מאד.

צר לי לאכזב.
אתה בן אדם נורמלי.
זה הכל.

וכתור בן אדם, יש לך גם יצר.
הכל בסדר. הכי נורמלי בעולם.

תמשיך לעשות דברים טובים,
תמשיך להתפלל.
תמשיך לעשות פעולות טובות.

ולענ"ד.. בעיקר בעיקר
להתעסק עם דברים אחרים, שהראש יהיה תפוס.

וכמובן אי אפשר בלי לימוד תורה.

אבל העיקר הוא שתהיה רגוע ושמח...


בהצלחה!!

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126696

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

אוהביםםםם!!!!

וואו! תודה רבה על השיתוף הכנה והמדהים! על הפתיחות!

נתת לי המון כוח! הראית לי שאני "נורמלי" . שכן גם בנאדם נורמטיבי ורחוק מכך שכמותך הגיע לשם. זה נתן לי המון כוחות להתמודד בעצמי!

מזכיר לי את הסיפור על רבי מאיר בעל הנס שהיה מזלזל באנשים שלא עומדים בניסיון הזה.. ואז מן השמיים נתנו רשות לשטן והוא נדמה לו כאישה יפה ואם אינני טועה הוא התחיל לטפס על עץ כדי להגיע אליה או לחצות נהר לא זוכר בדיוק.. עד שיצתה בת קול מהשמיים ואמרה אילולא נטלו ממני את הרשות הייתי מפיל אותך בעבירה ומאותו רגע הוא התחיל לקבל את זה עד כמה הניסיון הזה קשה ומר..

אז גם אתה היית כמו רבי מאיר.. ההתמודדות הייתה לך פשוטה עד שזילזלת בגדרות שחז"ל אמרו לשים.. והגעת לשם בעצמך כמו רבים וטובים לפנייך ולצערי גם אחרייך...

אבל תתנחם בכך שבאמת יש כאן פיתרון. השיתוף הדיבור התכנית. הרבה הרבה פתרונות. הגעת למקום הנכון ואני בטוח שתמצא כאן את הכלים שיעזרו לך לוותר ברגעי האמת על התאווה. כי כמו שאמרת למצוא את זה תמיד אפשר.. (הספונסר שלי היה מחפש מגזינים בפחי אשפה) 

אוהבים אותך ותמשיך לבוא ולשתף! נתת לי המון כוח עם השיתוף הזה ואני אסיר תודה לך.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126703

  • gidi
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 702

תודה רבה על השיתוף!
הזדהתי עם הרבה חלקים, גם עם היחס מהסביבה למרות שאני בפנים לא הייתי באותה רמה. גם הקטע עם הכביסות שקצת הצחיק אותי חח.

גם פעם חשבתי על עניין פתיחת היומן והנקיות, וכשנפלתי שקלתי לפתוח יומן חדש(בנתיים בסוף לא עשיתי זאת), אז זה לא בהכרח מדוייק כי אז הראש שלי יכול להגיד לי לפתוח יומן חדש אחרי כל נפילה וזאת תהיה כביכול הפעם ש"באמת" החלטתי לתפוס את עצמי בידיים.

התאווה מצליחה להתחבר אלינו מתוך מקום של בדידות ויצירת אשליה של מין אינטימיות כמו שתיארת עם מגישת החדשות- מאוד הזדהתי.
וזה גם מזכיר לי כמה רק סינון בפני עצמו לא יכול להוציא אותי מזה, אני צריך יותר, כמו קשר עם חברים שיתוף ופתיחת הנושא כדי שלא אשאר עם זה לבד בראש ואז בסוף אפול (גם אם תהיה חסימה אמצא דרך).

אוהבים אותך ושיהיה המון בהצלחה בע"ה.

קצת סדר על עצמי 
הפעם הראשונה שלי באתר , הפעם הראשונה שלי בקבוצות
יומן המסע שלי  , ציון דרך שנה נקיות
ההתלבטות שלי לגבי נישואים

~~~מידע על הכלי העיקרי של ההחלמה - קבוצות SA~~~

צעד 0  , יומן צעד ראשון

**כל מי שמעוניין לגבי הכוונה, עזרה או כל שאלה לגבי קבוצות SA מוזמן ליצור איתי קשר בפרטי ואשמח לעזור.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126712

  • פלימו

וואו חברים תודה על התגובות, הן המון בשבילי. 
פתחתם לי את העיניים לשים לב שכשאני משתף זה גם באיזה שהיא צורה יכול להועיל לאחרים, וזה שיא ההגיוני כי המסעות שלכם עוזרים לי באופן אישי מה שאומר שטבעי שגם הכתיבה שלי תועיל לאחרים מלבד לעצמי. לא חשבתי על זה ככה עד עכשיו, זה נותן לי מוטיבציה להיות מחויב יותר כלפיי הכתיבה.
מתרפא, לגבי הסיפור עם רבי מאיר. האמת שזה מאוד מעניין, השם שלי בתוכנית הוא פלימו, אני לא יודע על מה חשבתי שבחרתי את השם הזה, הוא פשוט צץ. כנראה רציתי משהו אנונימי וזה הזכיר לי את פלוני. 
אך בגמרא בקידושין פא מסופר על פלימו סיפור מעניין. (זה ממש ההמשך שם עם הסיפור של רבי מאיר.) פלימו כל יום היה אומר גירא בעיני דשטן, כלומר היה מתגרה בו ומבקש מהקב"ה שיירה בו חץ. יום אחד בערב יום כיפור בא השטן והתגלה בעיני פלימו בתור עני, אחרי שפלימו הכניס אותו לביתו העני העמיד פנים כאילו הוא מת ויצאה על פלימו שמועה שהוא הרג מישהו בערב יום כיפור. כשפלימו שאל אותו למה הוא עשה את זה הוא אמר לו שלא נעים לו שהוא אומר כל יום חץ בעיני השטן וביקש שיגיד רק שיגער הקב"ה בשטן. אני חושב שלי באופן אישי יש הרבה מה ללמוד מהסיפור ואולי זה לא מקרה שבחרתי בשם פלימו.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126714

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

וואו!! מרתק!! לא הכרתי את הסיפור בגמרא על פלימו ולא שמעתי את השם הזה בעבר! 

מדהים שזה מתחבר ממש עם מה שכתבתי לך מקודם.. ממש הזוי.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126726

  • הלוחם613
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג כסף
  • הודעות: 136

פלימו היקר!
כל הכבוד לך על האומץ!!
אתה פשוט ענק!!
ככה לשתף, ועוד שאתה יודע שאתה מטיל בעצמך את כל ה"בעיות" בזמן שכל השכבה שלך מכיתה ז' נמצאת שם, באיזה שהוא מקום זה מרגיש לא פייר, כי כאילו אני, שאני כל כך נזהרתי ונשמרתי וזה לא ענין אותי, נפלתי.
אני מאוד מזדהה עם מה שהגיב לך קובי. מאוד.
מעריך אותך מאוד ומחזיק לך אצבעות.
תמשיך לשתף אותנו.
מחכה לשמוע  ממך.
הלוחם613.

הלוחם613.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126761

  • פלימו

בוקר טוב! יום שני למסע שלי.
האמת שיש לי הרבה נושאים ומחשבות לשתף בהם והתלבטתי מאוד מה לכתוב. בחרתי בסוף לכתוב קצת על הרקע של תקופת הנפילה שלי. הרי חלק מהעיקרון של התוכנית הוא להבין שההתמכרות נובעת מקשיים שמגיעים מהחיים ולא להפך, ואתמול רק שיתפתי בצורה טכנית איך הנפילה התחילה אבל לא התעסקתי בשאלה למה.
אז אחזור לסיפור שלי מאתמול, כפי שכתבתי כבר תמיד היה הבדל ביני לבין החברים שלי, תמיד הייתי ה"דוס" של החבורה. הדבר הזה על הנייר היה אמור לפגוע בי מאוד מבחינה חברתית וזה אכן קרה בכיתה יב, מתי שהתחילו הנפילות שלי. זה פגע בי מסיבה פשוטה, אני לא הולך עם חברים שלי למועדונים וגם לא לחוף מעורב, אני גם לא מקבל הזמנה כמובן למקומות האלה. אני לא מעשן וחלק מהאנשים לא מרגישים בנוח לקלל לידי, אז בעצם למה להזמין אותי? כך יצא שאת כיתה יב שמלאה בזמן ריק וחופש העברתי הרבה פעמים לבד בבית. אני לא אתלונן ואומר שלא היו לי חברים בכלל, חלילה. ברוך ה' זכיתי למספר חברים טובים, אך תמיד הרגשתי כזה שנדחק לצד, תמיד היציאות איתי יהיו יבשות כי איתי יש גבולות. אף פעם לא יהיה כיף איתי כמו שכיף בלעדיי.
ברוך ה' כל זה התחיל רק מכיתה יב, אך לפני זה המצב היה אחרת. במשך השנים הייתי הולך לסניף של תנועת הנוער בעיר שלי כך שתמיד מבחינה חברתית היה לי מה לעשות. הייתי מדריך שם בכיתות י ויא וזה באמת מילא לי את הזמן בצורה יפה. הייתי מאוד מחובר לסניף שלי, אך בכיתה יב הייתי צריך לפנות את מקומי והחלל שנפער לי רוקן אותי לגמרי. כל עוד היה לי את הסניף תמיד הייתי מובטח שתהיה לי חברה, גם הסניף השפיע לטובה על חברים שלי שקצת התחזקו בעקבותיו. אך בכיתה יב הכל התפרק, חברים שלי איבדו את כל הגבולות שלהם, לי לא היה מפגש חברתי מובטח אלא רק בחסד עליון אם יזמינו אותי לאיזה מפגש.
הייתי בדיכאון אמיתי אחרי היציאה מההדרכה, מדמות חינוכית שמוקפת בחניכים וחברים נהייתי כלומניק שתקוע בבית ומשחק במחשב. אני מאמין שבעקבות זה התאווה מצאה את המקום שלה להיכנס. אמנם אני חושב שהנפילה הראשונה שלי לא קשורה לכל זה בכלל, הרי היא באה באופן פתאומי ובלתי נשלט, אך חוסר היכולת שלי להתמודד והבריחה המהירה שלי לשם כנראה הגיעו מהמקום הזה.
ואחרי כל זה אני מרגיש חסר אונים. למה? כי אם איבחנתי את עצמי נכון אז הבעיה העיקרית שגורמת לי לברוח להשתמש (יכול להיות שיש עוד בעיות ועוד אכתוב על כך אך אני סבור שזו עיקר הבעיה) היא הבדידות, אם ככה הפיתרון לבעיה אמור להיות פשוט, למצוא חברים. והאמת? שעשיתי את זה השנה. ברוך ה' אני נמצא במסגרת שהרבה יותר טובה לי ומוקף בחברים, אני מרגיש שאני דמות משמעותית בחברה וזה גם בא לידי ביטוי בבין הזמנים הזה שאני לא מרגיש בו בודד בכלל. ועם כל זה אני עדיין לא מצליח לצאת ממעגל הנפילות הזה. אם ככה אני מנסה להבין מה יכול עוד לעזור לי?
אשמח לשמוע את התובנות שלכם, תודה לכל מי שקורא ומגיב! 

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126763

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

אני חושב שעלית בצורה דיי טובה על הטריגר הראשי שהביא אותך לזרועות התאווה, וזה טוב. 

אני יודע להגיד על עצמי שהחוסר ביטחון שלי, הערכה עצמית נמוכה בתור ילד, ביישנות יתר ומופנמות, הביאו אותי להתרגש יתר על המידה מבנות גילי ומאוד רציתי קשר איתן כמו שלכל החברים שלי היה אך הרגשתי שזה לא ביכולתי.. שזה גדול ממני שאני לוזר ואפס בקטע הזה.. לכן כשמצאתי את הפורנו זה התאים כמו כפפה ליד עבורי..

התובנה הזאת של איך הגעתי לשם עוזרת לי, לנסות ולהבין היום שאני כבר לא חייב את זה.. אני נשוי ברוך השם עברתי המון גלגולים בחיים מאז אבל אותו ילד קטן עדיין נמצא בתוכי..

אלא שמאז ועד היום, בגלל שהשתמשתי בבריחה הזאתי כדי להתמודד עם הבעיה שהכי הציקה לי, כבר התחלתי להשתמד בבריחה הזאתי בשביל כל דבר שהציק לי.
וזה בעצם מה שעושה אותי מכור...

כשלא מסתדר לי בעבודה, כשאני עצבני על אמא שלי, כשאני רב עם אישתי, כשהשכן מתנהג אליי לא יפה..

היום כבר כל דבר הוא טריגר עבורי.. כל דבר שגורם לי לפעול מפגמי האופי שלי ולהרגיש רע גורם לי לתאווה לעלות ולרצון לברוח.

יכול להיות שזה גם המצב עבורך.. בהתחלה ברחת לשם בגלל הבדידות..
היום לפתור את הבדידות לא יפתור את הבעיה כי כבר התרגלת לברוח..

כך לפחות זה עבורי.

אוהבים

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126788

  • אבי גולן
  • רצף ניקיון נוכחי: 208 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4248

תודה על הכנות, מאחל לך הצלחה רבה בהמשך הדרך.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ הוּא בּוֹרֵא וּמַנְהִיג לְכָל הַבְּרוּאִים. וְהוּא יכול בכוחו לתת לי עוד יום נקי ומפוכח.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126837

  • פלימו

בוקר טוב! יום 3 למסע שלי.
המייל כבר הספיק לספר לי שיש לי חזקה, אך מהניסיון האישי שלי היום השלישי הוא יום של ויהי בהיותם כואבים. מאוד חושש מהיום הזה, במיוחד כי בימים האחרונים הייתי מאוד עסוק והיום אין לי תוכניות מיוחדות. כמובן שאשתדל ללמוד, בלי עין הרע יש לי הרבה הספקים שאני מנסה לעמוד בהם אבל לצערי לא תמיד זה מספיק. בעז"ה אם הקושי יגדל אעדכן כאן.
תודה לכולכם על התגובות! מתרפא, העלית נקודה מעניינת שלא חשבתי עליה מספיק אבל היא ודאי נכונה. מאמין שאם אתמיד פה בשיתופים לאט לאט אצליח למצוא עוד נקודות דרך חיי היום יום שלי.
היום כשחזרתי מהתפילה ראיתי שההורים שלי לא שטפו את הכלים שלהם אתמול, וזה עיצבן אותי מאוד כי אם זה היה הפוך הייתי יכול לקבל צעקות רציניות מאמא שלי. אבל במקום לשבור את הכלים החלטתי לשטוף אותם, אני קראתי במדריך של התוכנית שצריך להתמיד בפעולות הפוכות מהרצון של הבן אדם ולא יכולתי לחשוב על משהו שאני פחות רוצה לעשות. הבנתי שבזכות פעולה כזאת אני יכול להיות מציל את היום שלי, קונה חיי שעה וחיי עולם. נראה לי גם סוג פעולות הויתור ששווה להתאמן עליהם בשביל חיי נישואים מוצלחים. 
מתפלל לה' שיתן לי ולכם כוחות לעבור את היום הזה בשלום.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126906

  • פלימו

יום רביעי במסע.
לא הספקתי לעדכן היום, היה יום עמוס כך שלא הייתה הרבה התמודדות, עכשיו יש קצת יותר. ביום ראשון חוזרים לישיבה ובשבת לא בבית כך שכנראה אעדכן פחות. מקווה שזה יהיה לטובה. הייתי שמח להגיב גם לכם חברי הפורום היקרים אך שוב לא תמיד מספיק. אוהב אתכם ומקווה שנצליח לוותר להיום.

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #126963

  • פלימו

יום שישי למסע.
רק מעדכן שאצלי ברוך ה' הכל בסדר. כרגע מאוד עסוק ולא מוצא יותר מדיי זמן לעדכן. מקווה להתחזק מהכוחות של חודש אלול ולהתקרב לה'

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #127087

  • פלימו

יום שמיני למסע.
ברוך ה' חזרתי לישיבה, ממש בקושי מוצא פה זמן לכתוב, ולא מספיק בכלל לקרוא את השיתופים של החברים. עם כל זה מרגיש שהקושי קצת מתגבר. ממשיך להתפלל על כולנו לעוד יום נקי

תגובה: לוקח את עצמי ב2 ידיים לפני 3 שנים, 8 חודשים #127095

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

תודה רבה על התפילות! שאלוקים יהיה בעזרך, אמן.

אוהבים

זמן ליצירת דף: 0.81 שניות

Are you sure?

כן