השנה הייתה בסביבות 2012 והייתי בן שמונה עשרה, עברה שנה שלמה של נפילות מהרגע שראיתי את הסרטון פוי' (פורנו) הראשון שלי, שאני לא אשכח אותו אי פעם (אני זוכר בכללי את מה שקרה שם אבל אני לא יכול לראות את הסרטון בזכרון שלי כמו בסרט, כמובן).
הייתי מצוברח לגמרי - ניסיתי הכול, ניסיתי ללמוד יותר, לא הלך, ניסיתי להפסיק עם כוח הרצון לא הלך.
ניסיתי כל מיני דברים מטומטמים כאלה להפסיק - כמו להגיד לעצמי שאני לא ייראה ולהאמין שזה יעבוד.
אני ניסיתי את זה, כי היה לי גם התמכרות למשחקי מחשב ולסרטים וכאלה דברים, ובגלל שאני לפעמים די פיקח, לא ניסיתי להילחם עם ההתמכרות הזאת, ופשוט שילבתי אותה בחיים שלי בצורה כזאת שמועילה ללימוד שלי.
אבל הפוי' היה משהו חדש לגמרי עבורי - התמכרות שאין בה תחושה רוחנית נעימה, אלא ריקנות איומה אחרי שאתה מסיים, זה תחושה שלא מוכרת לי בכלל, אני לא הרגשתי מרוקן בצורה נוראית אחרי משחק מחשב למשל, אלא הרגשתי אחרי זה דווקא סיפוק נעים למדי.
לכן בגיל 17 זה היה הפעם הראשונה שבה לא ניסיתי לשלב ולהשתמש במשיכה העזה שיש לי לדבר מה, , ובמקום זה ניסיתי לרסק, להשמיד ולהרוג כל רצון שיש בי לראות פוי'.
ולא הצלחתי.
שנה שלמה.
באותו זמן הייתי רק נער, מה אני מבין בחיים ? אף אחד לא ישב והסביר לי שיש כוחות שהאדם לא יכול להתמודד איתם, והדרך היחידה מבחינתו היא רק לברוח.
אני התחלתי את המאבק בפוי' בנקודת מוצא לא נכונה - נקודת המוצא לפיה זאת בעיה קטנה, שהיא תיפתר במהירות באמצעות כוח רצון וכמה שינויים קטנים בחיים.
באותו זמן גם הסינונים היו בדיחה - נטספארק בקושי הייתה קיימת אז בחיתוליה.... אין screen time, אין pluckeye, אין כלום, והמעט שיש - זה נמצא באינטרנט בפורומים ובאתרים שאני לא מכיר ואני לא מוצא.
ואז הלכתי לאיזה אתר חדשות וראיתי שם איזה פרסומת שהכותרת שלה הייתה "טובע בפיתויי האינטרנט ? רוצה להפסיק ?" עם איזה תמונה של מישהו בים גם גלגל הצלה ומושיט יד למעלה.
ממש נבהלתי מהפרסומת הזאת. בהתחלה. ישר סגרתי את האתר וברחתי ממנה. כי ברחתי במובן מסויים מהאמת הזאת, לפיה אני בבעיה רצינית ביותר, שאין לי פתרון אליה, שפעם ראשונה בחיים שלי, הייתי באמת אובד עצות.
ואז נכנסתי לאתר אחרי כמה ימים, וגיליתי המון מידע, והשאר היסטוריה.
אני לא אגזים אם אומר שהאתר הזה הציל לי את החיים.
