ברוכים הבאים, אורח

הסיפור שלי קצת שונה
(0 צופה) 

נושא: הסיפור שלי קצת שונה 3304 צפיות

הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134736

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73
אני מתחבר לתחושות רבות המדוברות כאן בפורום, ובכל זאת יש תחושות רבות אצלי שלא ראיתי כאן בשיח, או תיאורים בפורום שנראים פשוטים לכולם ולא רלוונטים אלי.
אני מרגיש שהסיפור שלי קצת שונה.

הסיפור שלי מתחיל בגיל 19, בהיותי בישיבה. פעם אחת שהייתי צריך אינטרנט לצרכים תורניים על עבודה שעשיתי - הלכתי לתפוח פיס, היות ששם יש אינטרנט בחינם.
על הקיר היה תלוי שלט 'אין להיכנס לאתרי סקס והימורים'.
לא הכרתי את המילה הזו. לא היה לי אפילו כיוון מה יכול להיות המשמעות שלה, ומתוך סקרנות פניתי לבחור מהישיבה (שהיה פחות הולך בתלם, והגיע לשם כדי לשחק במחשב) ושאלתי אותו 'מה זה סַקַס'. הוא פרץ בצחוק גדול, אז השתתקתי.

לאחר תקופה הזדמן לי לעבוד על מחשב עם אינטרנט בבֵית קרוב משפחה, ובני המשפחה הלכו לישון כשאני עדיין עובד.
ופתאום נזכרתי באותו שלט, ורציתי לבדוק, מה זה באמת היה ולמה זה היה מצחיק. באותם שנים (2007) עדיין לא היה את הסינון האוטומטי של גוגל, ועד מהרה נפער בפניי עולם שלם שלא הכרתי. לא הצלחתי להתאפק מלצפות. מידי פעם הצלחתי להתגבר ולכבות, אך לא עברה רבע שעה ונמשכתי אל המחשב להמשיך לראות.
עד ששמעתי רשרושי התעוררות בבית, ואז מיהרתי לכבות הכל וללכת לישון

כפי שניתן להבין, לא היה לי אינטרנט זמין כלל. אך מידי כמה חודשים, כשהזדמן לי אינטרנט בהיותי לבד - מיד הייתי נופל לתוך הרפש.

התארסתי, כמו כולם הייתי בטוח שלא אכשל יותר. הרי יש לי את הדבר האמיתי. אבל גם בתקופה שלפני החתונה נפלתי פעמיים..

סיכמתי מראש עם אשתי - אצלנו בבית לא תהיה גישה לאינטרנט. טלפונים טיפשים (לפני 10 שנים, לא היה כל כך חריג) והמחשב בלי יכולת חיבור לאינטרנט.
אבל בכל פעם שהיתה לי הזדמנות לגשת לאינטרנט - לא יכולתי לעמוד בפיתוי והייתי מנסה לתפוס הזדמנות לגלוש, תוך כדי שאני לוקח סיכון גדול להיתפס, שהרי - מעולם לא היה זה בבית שלי. אצלי אין אינטרנט.

אני חושב שהטריגר הגדול ביותר שלי לנפילה היה התחושה שזו הזדמנות שלא תחזור. וגם במצבים אנושיים - כמו מישהי שהתרוממה לה החצאית - לא יכולתי לעצור עצמי שלא להסתכל, למרות הכיעור שבדבר (שהרי אנחנו במקום ציבורי, וכולם רואים לאן אני מסתכל),
אבל אני לא חושב שהיתה לי פעם מחשבה ליסוע לאזור שליד הים לראות חוסר צניעות.

התחלתי לעבוד בעבודה תורנית בקרב ציבור מעורב, רובו לא דתי.
הנפילות כמובן לא פסקו. התחושות המתוארות בכאן שמור עיניך 'אם הרב היה יודע מי אני באמת' - אצלי הם הפוכות. אלו שקוראים לי 'כבוד הרב', קמים לכבודי או אפילו (נדיר אבל קורה) מנשקים את ידי - אם היו יודעים מי אני באמת ומה אני עושה. וואי וואי, פשוט מזעזע.

ברור לי שאם הייתי נתפס הייתי מפוטר מהעבודה, ואשתי היתה תובעת גט. ובכל זאת - לא הצלחתי מעולם לעצור את עצמי כשנוצרה הזדמנות. היו מספר פעמים שכמעט נתפסתי, והרגשתי ממש - עד כמה שזה אירוני - שה' עשה לי נס והציל אותי שלא יהרסו חיי.

בהמשך אני ואשתי עברנו לטלפונים חכמים. ברעיון תמיד היתה לנו חסימה, אבל מידי כמה חודשים הייתי מצליח למצוא פירצה בחסימה. בדרך כלל במקרה כזה הייתי משאיר את הפירצה פתוחה, ואז - כשהיכולת היא זמינה בקלות - הייתי מנסה לעצור את עצמי לבד, ובפועל נכשל פעם בשבוע, בשבועיים או יותר. ולאחר מספר שבועות, ברגע של חזרה בתשובה, אני סוגר את הפירצה, ונשאר סגור עד הפעם הבאה.

לפעמים הפירצה באה לפתחי מאליה (תקלה אמיתית של החסימה), אבל פעמים רבות נכנסתי לדחף גדול להיכשל, ולא יכולתי לעצור עצמי וישבתי עם הטלפון - לפעמים כמה שעות - עד שהצלחתי ליצור פירצה כזו.

יש שינוי גדול בין התקופות שהחסימה פועלת לכשהיא סגורה,
כשהיא לא פועלת אני כמובן נכשל בתדירות גבוהה יותר (כאמור בערך אחת לשבועיים), אבל בגשמיות זו תקופה רגועה יותר. אני לא נמשך להצצות פיזיות גם כשנוצרת הזדמנות, כי הרי היכולת לצפות ביד שלי, אז למה שאסתכל מול כולם במשהו לא צנוע. וגם אין חשש שאקח סיכון ואצפה במכשיר, במקום או בזמן הלא נכון - היות ש'פיתו בסלו' - גם בעת דחף אומר לעצמי, חכה, תגיע בערב לשירותים בבית ושם תיכשל. לא כאן ולא עכשיו.

וכשהחסימה פועלת, אני נכשל בתדירות נמוכה יותר (בערך פעם בחודשיים), אבל הדבר גורם לי למעשים מוזרים מאוד במהלך הנסיונות למצוא פרצות או ליצור הזדמנויות. וכפי שכתבתי למעלה - רק בזכות ניסים שנעשו לי לא נתפסתי עד היום.

חשוב לציין שבאופן כללי אני לא מרגיש שהחיים הגשמיים שלי נפגעו איך שהוא מהנפילות שלי. למיטב ידיעתי אשתי לא יודעת וגם לא מרגישה. יש לנו זוגיות טובה (קיים קושי מבחינתי בנושא, אבל זה נושא לפעם אחרת). אני מצליח מאוד בעבודתי ובלימודיי, וגם למצב החברתי שלי אין השפעה מהנפילות. במיוחד כשהמכשיר פתוח. מעולם לא הרגשתי שנפלתי בעקבות קושי. נטו תאווה. אני עמוס מאוד ביום יום. הזמן שאני מבזבז על צפייה זה ההפסד העיקרי בגשמיות מהנפילות.

הגעתי לשומר עיניך לפני 16 יום. יכולת הצפייה כעת פתוחה (יש נטספרק, אבל הקוד ידוע לי). אני מרגיש שהפיתרון היחיד שלי הוא להגיע למצב שישאר פתוח ובכל זאת לא להיכשל.
ברור לי שהקריאה בשומר עיניך וזה שהימים נספרים הם התוצאה של רצף ימים נקיים אלו,
ומצד שני - זה לא משך זמן שלא יכולתי להגיע אליו גם בלי האתר.
מאז שאני כאן לא נכנסתי לדחף לצפייה, גם זה יכול להיות בגלל האתר, אבל - ביחד עם התקווה שלא יגיע כזה דחף לעולם יותר - המדד להתגברות לדעתי יהיה רק אם יגיע כזה דחף ואגבור עליו ולא אכשל.
את ההשלכה הגשמית של הנפילה - בזבוז הזמן - האתר לא פותר. הוא 'מבזבז' יותר, כך שהסיבה היחידה שאני כאן היא בגלל שזה אסור אני רוצה להיות צדיק, ולא בגלל קושי גשמי (היה על זה דיון כאן לאחרונה).
אני חושב שבמושגים לא דתיים אף אחד לא היה מחשיב אותי מכור. אני מאמין שרוב הגברים שאינם דתיים צורכים זאת במינון דומה וזה לא מפריע להם בחיים בכלל (לא באמת יודע. סתם משער).
אבל מצד שני - הנפילה היא איסור חמור מאוד, ועד כמה שזה חמור לא הצלחתי מעולם להתגבר בכוחות עצמי, אז גם זה נקרא התמכרות, לא?

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134739

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

ברוכים הבאים! 
כל כבוד על האומץ לכתוב בכנות ולשתף, 
שמח שאתה כאן ומקווה מאוד שתמשיך לשתף ולהיות פעיל כאן. 

לגבי השאלה אם אתה מכור לא, אני הסתובבתי איתה המון זמן (ועדיין מלא בספקות ) אבל בסופו של דבר הבנתי שלא משנה ההגדרה המדויקת,השאלה הפשוטה היא האם אני סובל בחיים בגלל הבעיה שלי ורוצה לשנות אותם? 
אם הגעתי למסקנה שכן,אני אעשה פעולות קשות פעולות שאני בעיקרון מפחד לעשות אבל בגלל שאני סובל מהבעיה אני מוכן לעשות אותם, 
כמו סינון הרמטי, שיתוף חברים, תפילה, כתיבה ועוד שלל פעולות שאפשר לעשות גם אם לא מצטרפים רשמית ל12 צעדים... 

אולי אצל אחרים זה שונה,
אבל אצלי אני רואה שהסבל עצמו, ההבנה שזה מכאיב לי ומשפיע לרעה על חיי היא המפתח שלי להחלמה, (חז"ל אומרים שהקב"ה מרפא מר במר... עיין רמב"ן פרשת בשלח דברים נפלאים), 

אצלי כל עוד תפסתי את הבעיה כבעיה 'דתית ניסיתי רק תרופות 'דתיות' תפילה, מקווה התבודדות לימוד שעות רצופות, סוגים של תיקונים, שקיעות בגפ"ת,ועוד שלל דברים.

לצערי התרופות הדתיות אמנם עזרו, אבל לא לפרק זמן ארוך...
הכי ארוך שהצלחתי לבד היה בערך חודש וגם זה בתקופות חגים ימים נוראים וכדומה, 

ביום שהבנתי שהבעיה שלי היא בעיה שאיננה דווקא דתית אלא רוחנית... בעיה שלי בחיבור, בעיה באמינות (זה שאשה לא יודעת ואנחנו פועלים ובוגדים בה מאחורי הגב זו בעיה וחוסר כנות מוחלט!), בעיה של רעב תמידי למשהו שימלא אותי, 
התחלתי בתרופה שאינה דתית, היא רוחנית, 
וראה איזה פלא הבאתי תקופות נקיות ארוכות הרבה יותר ממה שאי פעם הצלחתי,  רצף אחד של 127 יום ועכשיו מתקרב שוב לשם, החיים שלי כל יום משתפרים החיבור לאשתי לילדים ללימוד תורה לתפילות בציבור לדבקות בה' ואפילו לפרנסה, 

זו החוויה שלי, כמובן שכשם שאין פרצופיהם דומים וכו' 
אשמח לשמוע על הצעדים שאתה מתכוון לנקוט ובכלל לשמוע ממך ! 
תודה שבאת,מועדים לשמחה!

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים על ידי עשר שמעון.

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134743

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898
שלום חבר יקר וברוך הבא !

מאוד מזדהה עם הנקודה שכשהכל חסום לי אני מגיע לדברים לא שפויים שלכאורה הרבה פעמים חשבתי שכבר עדיף להשאיר פתוח ולהישאר שם ולא להסתכן בתפיסה ובהשפלה שכרוכה בזה...

אמנם לשמחתי לא עשיתי דברים לא חוקיים אבל כן מצאתי את עצמי הולך אחרי בנות ברחוב ומשוטט ונכנס לעצים ושיחים כדי להשיג זווית ראייה טובה יותר וכו'...

זה נשמע לי שאתה בנקודה שאני הייתי בה בתחילת דרכי בגיל 12.. פשוט שאני בא מרקע חילוני עם מחשב בחדר ומפתח לנעול את הדלת ועם התובנה שפורנו זה נורמלי.. אז זה הלך והתדרדר ובסוף הגעתי למחוזות אפלים.. אבל נשמע שאצלך באמת הסיפור קצת שונה כיוון שאתה מההתחלה ידעת שהדבר הזה לא טוב ולא מקובל וניסית להימנע כבר מהשימוש הראשון..

אי אפשר להבטיח שזה לא יילך ויתדרדר גם אצלך אבל נראה לי שאתה בנקודת פתיחה יותר טובה מהבחינה הזאת.. (זאת גם הסיבה שבסופו של דבר זה לא משפיע לך על החיים בצורה כה הרסנית לפחות נכון לעכשיו)

בכל מקרה הסממנים של ההתמכרות הם דומים בין אם זה פורנו ובין אם התדירות היא אחת לשבועיים או 5 פעמים ביום.. כשזה תוקף זה תוקף ואני חסר אונים מול זה אבל העובדה שזה לא משבש לך את החיים יותר מידי נעוצה לדעתי בעובדה שזה לעיתים רחוקות אצלך ..

תתפלל שזה לא יתדרדר ובמידה ובכל זאת תרצה להפסיק גם עם האחת לכמה חודשים הזה, התשובה בהחלט נמצאית כאן במקום הזה שכולם סובלים מאותו דבר פחות או יותר...

אוהבים והמון בהצלחה !

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134744

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

ברוך הבא חבר ומועדים לשמחה!

קודם שמח שהגעת לכאן.
התחברתי לכל מה שכתבת ובמיוחד למה שאמרת:
"..המדד להתגברות לדעתי יהיה רק אם יגיע כזה דחף ואגבור עליו ולא אכשל."
מסכים לגמרי. הדחפים והתאווה ימשיכו להגיע תהיה בטוח.
השאלה מה אנחנו עושים עם זה.
בע"ה ממליץ לך להמשיך לשתף ולקרוא ולהתחיל ללמוד על עצמך
מה מביא אותך לשם
ומה עוזר לך ברגעים שזה מגיע.
לי אישית עוזר ברגע של תאווה לשתף חבר ולהתפלל לד' מחוסר אונים
להיאחז בנקודה הכי יסודית - אנחנו תלוים בד' ורק אם הוא יעזור נעבור את זה
ולצעוק אליו מתוך זה. צעקה מעומקא דליבא

כמובן זה דברים שתלמד לבנות לאט לאט עם הזמן שתהיה פה

אשמח שתסביר יותר מה התכוונת שהמקרה שלך שונה ושלא מדברים על זה בפורום.
התכוונת לזה שאצלך זה לא פוגע בגשמיות?

עלה והצלח אחי מתפלל להצלחתך
מנסיוני זכית שהגעת לכאן
אם תרצה ותעבוד תוכל למצוא פה את הכלים להתקדם
בהצלחה!

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134746

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 371 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 494

ברוכים הבאים,
חבר,
כל הכבוד על הכנות והשיתוף,
תמשיך לבוא לשתף להחכים בעצמך ולהחכים אותנו,
פסח כשר ושמח.

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134747

  • robinhood
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 991

בקשר לסיסמא הידועה לך - אם תרצה יש כזה דבר lockbox שנועל את הסיסמא שלך. תסתכל במדריכים שלי ותראה את המדריך לזה.

gye.org.il/forum/18-רעיונות-ציטוטים-וקישורים/119866-יש-לי-אתר-שיכול-לשמור-ולשחרר-את-הסיסמאות-שלכם-%21

אם אתה מגלה פריצות אחת לפרקים בנטספרק, אני מציע לך לעבור למשהו כמו נתיב או לבדוק אופציות אחרות, המשתמש מתרפא אמר שנתיב יותר טוב מנטספרק, אני אישית לא יודע על זה כלום אבל אני סומך על מתרפא.

אבל אם אתה מתעקש להשאיר פרצה פתוחה, אין לך מה להתפלא כאשר אתה נופל, פרצה קוראת לגנב. ואם אתה חושב שהתורה תעזור לך להימנע מהתאווה, מהניסיון שלי זה הפוך - התורה וכוחות הנפש שהיא מעוררת בך גורמת לכל דבר להיות יותר יפה ויותר מלא בתאווה, ולכן אחרי לימוד תורה מוצלח יגיע נפילה גדולה שתיקח את כל כוחות החיים שבנית מהלימוד התורה המוצלח ותהפוך אותם לתאווה גדולה וחזקה.

לכן סינון זה הדרך שלך להיות נקי.

שלום, אני robinhood, מומחה בטכנולוגיות סינונים של פורום שמור עיניך.
אני תמיד משתדל לשתף כל טיפת מידע שיש לי, אם אתה מעוניינים לקרוא:
איגוד כל המדריכים שלי בנושא סינון

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים על ידי robinhood.

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134757

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

תודה רבה לכל המגיבים.
שמחתי לקרוא את תגובותיכם.

שאלתם הרבה שאלות, ואמרתם הרבה דברים שהייתי רוצה להתייחס אליהם,
ואפתח דווקא בשאלתו של 'המשך להתקדם':



שמח שתסביר יותר מה התכוונת שהמקרה שלך שונה ושלא מדברים על זה בפורום.ה
התכוונת לזה שאצלך זה לא פוגע בגשמיות?


אפרט כמה דברים:

א. המינון והסוג -
מעבר לכך שהתיאור המקובל בפורום לתקופה שלפני ההחלמה הוא צריכה יומית ויותר,
גם במידעון שנשלח במייל בהצטרפות מתואר תהליך ההתמכרות בהצפת המוח בדופומין וכו',
תואר שם צורך מתגבר והולך, כשהסיפוק של אתמול לא מספק מחר וכל הזמן יש עליית מינון.
מאז הנפילה הראשונה שלי חלפו 14 שנה. מתוכם זמנים ממושכים עם אינטרנט פרוץ וזמין, ואינני חווה את התיאורים האמורים.
אני באותו מצב סטאטי בכל השנים הללו, כמובן שללא יראת החטא שבדבר הייתי היום במקום אחר, ועדיין, זה לא זה. אם זו הגדרת ה'מכור' - אני לא שם.
ואגב כך, כשזוכרים שאני מעל גיל 30, נשוי מעל 10 שנים, וחי כך כבר חלק משמעותי מחיי, אינני מצליח להבין את מה שכתב לי 'מתרפא':



אי אפשר להבטיח שזה לא יילך ויתדרדר גם אצלך אבל נראה לי שאתה בנקודת פתיחה יותר טובה מהבחינה הזאת.. (זאת גם הסיבה שבסופו של דבר זה לא משפיע לך על החיים בצורה כה הרסנית לפחות נכון לעכשיו


ולא רואה סיבה שדווקא עכשיו, כשהתחברתי לפורום הזה, אחווה התדרדרות.

ב. הטריגר לנפילות:
ברוב הסיפורים שקראתי כאן, המחלים מתמודד עם קשיים משמעותיים אחרים בחיים, ובכל פעם שהוא חווה אירוע רע הוא 'בורח' לחטא.
או, בסגנון אחר המופיע כאן - עכב"ר.
אני לא חש כך את הדברים.
אני חושב שכיום אני יודע להגדיר לעצמי את הטריגרים לנפילות, וזה לא אלו.
הטריגרים שלי הם:


  1. הזדמנות
  2. עוררות תאווה
  3. שוטטות

יש לי הרבה מה לומר בנושא, אבל זה מתאים להודעה נפרדת. בכל אופן, עכב"ר או קשיים אינם טריגרים אצלי. לדעתי.

ג. ההשפעה של הנפילות על החיים
'עשר שמעון' טוען בתוקף שהמפתח להחלמה היא ההבנה שזה הורס לי את החיים.
תכל'ס, זה לא הורס לי.
אני כמעט בטוח שאדם לא יהודי שצופה במינון האמור לא ייחשב מכור משום כיוון. מדברים שקראתי קיבלתי את הרושם שאוננות במינון סביר נחשב מתכון לחיים טובים יותר ולזגיות טובה יותר (אפרט בהמשך).
בתקופות שהאינטרנט חסום זה מפריע לי בחיים ויכול היה גם להרוס (מה שברוך השם לא קרה), אבל במצב פתוח עצם הצפייה מיטיבה לי לסדר החיים. אלא מה - זה אסור באיסור חמור ולכן הגעתי לכאן ובעזרת ה' אפחית מינון עד לביטולו

ד. ההשפעה על חיי האישות

התיאורים כאן שסובבים בעיקר סביב השאלה 'חיי אישות בהחלמה' אינם הולמים אותי כלל. ובשני נקודות עיקריות:


  1. בתיאור בפורום המחלה גורמת לצורך מוגבר עם האישה. אצלי ההיפך הוא הנכון. אחרי כל מה שראיתי אני מתאווה לאשתי פחות ולא יותר.
  2. טוענים כאן שהיחסים עם האישה מפריעים להחלמה. אצלי ההיפך הוא הנכון. קיום היחסים עוזר במידה מסויימת. עוזר מידי מעט וממש לא מספיק. בכל אופן - לא מפריע.

גם בזה אני מתכנן להתייעץ בהמשך בפירוט, אבל זה צריך לעשות ב'למבוגרים בלבד' ולא כאן.
​רק אדגיש שזה לא שיש לי דעה או תחושה שונה מממה שהחבר'ה מתארים בתשובות (שזה טבעי ומובן), אלא שאני בכלל לא מצליח להבין את השאלות והתשובות בנושא, כאילו לקוחות מעולם אחר, ולכן אני מבין שזה יכול להיות תוצאה של ההבדלים הקודמים שציינתי.

אני יכול להצביע על הבדלים נוספים,
אבל זה העיקר

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134759

  • יהודי מתוק
  • רצף ניקיון נוכחי: 23 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 526

אני אגיד לך אחי אני גם לא תמיד מזדהה עם כל מה שכל אחד כותב בפורום ואכן יש כאן אנשים מכורים בדרגות שונות עם מחשבות שונות ותכונות שונות המשותף לכולם הוא שהם נופלים בתדירות מסויימת ויש בהם רצון להפסיק עם זה..
לפי מה שהבנתי יש בך רצון שלא ליפול ועם כל זה אתה לא מצליח לבד עד עכשיו אז תנסה לקרוא את החומרים שיש באתר תבחר את הכלים שנראה לך שיכולים לעזור לך תנסה לשתף בפורום ליצור קשר עם אנשים וכו' אם תראה שזה מפחית את  המינון של הנפילות מעולה ואם לא תחשוב על אופציות אחרות..
העיקר זה לעשות משהו עם ההתמודדות הזאת כי מניסיון שלי היא לא נעלמת ביום אחד..

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134760

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

מסכים עם כל מילה.
אני כאן כדי להישאר כאן באופן קבוע.
עצם היכולת לחלוק תחושות שמעולם לא יכולתי לדבר איתם עם אף אחד - כבר עושות טוב מאוד.
ותודה רבה לכל אלו שלוקחים חלק בסיפור שלי

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134761

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

כתבתי שישנם 3 דברים שגורמים לי לנפילה

הזדמנות -

אביא משל מדיאטה (שעשיתי בעצמי).
התרגלתי לצרוך הרבה סוכר. לאט לאט הורדתי את המינון עד שהיום כמעט לא צורך סוכר (בכל דבר שמוסיפים ביד). אף פעם לא הרגשתי צורך 'להוציא את הסוכר מהבית', והימצאותו לא גרמה לי למכשול.
אבל אם הייתי באירוע בו הוגשו מאכלים שאין לי כמותם ביום יום, ואם לא אוֹכל עכשיו - לא אוּכל לאכול אחר כך, אזי ההתמודדות היא הרבה יותר קשה, ובקל נכשלים.

כך גם בתאווה זו. עצם זה שקיימת האפשרות להיכשל באופן קבוע - אינה מהווה אצלי טריגר למכשול. אבל החסימה של האפשרות לשימוש יוצרת מצב שכל הזדמנות לצפייה היא הזדמנות אל חזור, כי אחרי שההזדמנות תחלוף, כבר לא יהיה באפשרותי לצרוך, ולכן מעוררת נסיון שקשה עד בלתי אפשרי לעמוד בו.

הקושי הנפשי בהחמצת הזדמנויות אינו חדש, וכמעט כל מנגנוני השיווק משתמשים בו: 'הזדמנות שלא תחזור', 'מבצע ל-3 ימים בלבד', וכו'.
אם  המבצע יהיה באופן קבוע כל השנה - רוב הנוהרים לרכוש לא יקנו בכלל. הפחד להחמיץ מבצע גובר על ההגיון ומידת החסכנות הטבעית.

ברגע שהאינטרנט פתוח לא קיים אצלי הטריגר הזה, ולכן אם אני מנסה להמעיט בדברים הגורמים לנסיון - אינטרנט פתוח הוא מעלה בנושא זה.

עוררות תאווה -
מתעוררת לעיתים מסויימים בתדירות משתנה.
הגורמים לעוררות הם כמובן מראה עיניים (נשים לא צנועות וכדומה), אך יכולים להיות גם שמיעת שירת נשים (ברדיו לדוגמא), ואפילו עיסוק בנושא תשמיש בגמרא או בהלכה.
בעת עוררות אני חש את מה שהרבה מתארים כאן, איזה דחף חזק שגם אם אני מחזיק אותו הוא לא עוזב שעות. אני יכול ללכת לישון איתו ולקום איתו והוא מסתיים רק לאחר שאני נכשל.
בזמנים שאני עם חסימה, אני יכול לשבת שעות על הטלפון עד לפריצתה, או לעשות שטויות אחרות.
בסופו של דבר, אני לא בחור בישיבה. אם אין אינטרנט בטלפון יש בעבודה, ואם לא יהיה בעבודה יהיה במשרד שלידי, בטלפון של חבר וכו' וכו'. ככל שאחסום את עצמי יותר כך אעשה שטויות גדולות יותר שעשויים להגדיל את הסיכויים שאתפס.

שוטטות -
אפשר לומר שהדבר אליו אני מכור יותר מכל זה טלפון.
גם בימים עמוסים מאוד צריך מתישהו לנוח. והמנוחה הטובה שיותר היא שיטוט בטלפון.
אבל מה עושים כשכבר אין שום דבר מעניין לעשות בטלפון? אז נמשכים לשיטוט בגוגל שמביא פעמים רבות לעוררות ולחטא.
לזה חסימת הטלפון עוזרת מצויין, ולכן בתקופות חסומות אני חוטא הרבה פחות, בגלל שאין יכולת שיטוט.
תעסוקה בטלפון עוזרת גם היא. לדוגמא - משחקים.
היתה לי תקופה של מעל שנה עם משחק אחד שממש התמכרתי אליו וכמעט לא היו לי נפילות באותה התקופה.
הבעיה היא שההתמכרות למשחק מפריעה ממש לחיים, ואני ממש נמשך לפתוח ולשחק בו מספר פעמים ביום (המפתחים עשו אותו ממכר בצורה הטובה ביותר). אשתי שנאה את המשחק הזה בכל מאודה וגם באירועים משפחתיים לא הצלחתי להתאפק מלפתוח ולשחק קצת.
במחשבה שניה - ההתמכרות למשחק דומה מעט להתמכרות שתוארה בפורום על הפורנו.
אז לא יודע אם הצר היה שווה בנזק המלך
לקח לי המון זמן להשתחרר מהמשחק הזה, אבל כשסיימתי איתו חזרה בעיית השיטוט.
פרקטית, הפורום הזה פותר את הבעיה הזו בעצם קיומו, כי כשיש לי זמן מנוחה עם הטלפון אני פשוט נכנס לפורום, וממילא אפילו לא עמדתי בניסיון כלשהו ב17 יום האחרונים.
אם כי - צריך לציין - שאני באותה בעיה של המשחק. בשבועיים האלו בזבזתי זמן עם הטלפון כמו חודשיים שלמים. תגידו שזה שווה את זה. צודקים כמובן, אבל זה מגיע על חשבון דברים מידי חשובים (זוגיות, ילדים, לימודים קבועים וכו')...

בשורה התחתונה, הבעיה שלי עם החסימה (איזו שתהיה) היא בשניים:


  1. זה גורם לי לנסיון קשה בעת הזדמנויות
  2. זה גורם לי לחטוא באופנים משונים ומסוכנים בעת עוררות תאווה.

המעלה שלה היא שהיא מונעת נפילה בעת שוטטות. אבל לזה ניתן למצוא פתרונות אחרים (כמו הפורום הזה).
בכל אופן, לנסות לראות אם אני מצליח בוודאי שווה.

כמו שכתבתי בהתחלה, מה שנשאר לי זה לראות האם הפורום, ספירת הימים והשיתוף יצליחו לעזור לי במקרה של עוררות תאווה. אבל מעדיף שלא תגיע כזו לעולם גם אם החידה תישאר לא פתורה בגלל זה

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134763

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

בוגי,  
אתה נשמע בחור רהוט מאוד,יודע להתנסח ולהציע ולסדר את טענותיך, 
אתה מאוד משוכנע שאתה לא צריך סינון, אתה משוכנע שסינון רק יגביר את הבעיה שלך, 
אני לא יכול להתווכח, ויכול להיות שאתה צודק,  
אני באופן אישי יודע שבכל דבר שקשור לתאווה אסור לי להקשיב לראש שלי בכלל!! 
כי הראש שלי מספיק מתוחכם ומספיק למדן בשביל לכתוב מערכה שלמה למה אסור לי סינון ולמה אני חייב להשאיר את האופציה פתוחה, ולכן למדתי שרק כשאני מקשיב לאחרים אני מקבל קצת שכל, 
'אין אדם נאמן על עצמו, ואין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים'

זו החוויה שלי, 
כמובן שיכול להיות שאתה שונה, ואצלך כן תצליח להיות אובייקטיבי ולסמוך על הראש שלך, 
אני באמת מתפלל שתצליח ומקווה שתמשיך לשתף, 

אגב לגבי הנקודה של "סבל", אם תסתכל בשרשור האישי שלי תראה שגם אני בתחילת הדרך לא הבנתי וחשבתי שהחיים שלי בסבל,
יש לי פרנסה בשפע, ילדים מתוקים אשתי יפה חכמה מוכשרת ואני מאוד מאוד אוהב אותה, אפילו אני יכול לומר שחיי האישות שלנו טובים מאוד והיא ואני מאוד מרוצים, היא מעולם לא תפסה אותי..יש לי כבוד בקהילה ואני מוסר שיעורים ונמצא בעמדת השפעה, 
אז גם אני לא "סובל" ....
אלא שהאמת היא שבפנים אני סובל, לחיות בחוסר כנות, לחיות בשקר שאני בוגד באשתי פעם בכמה ימים בצפייה בפורנו זה סבל! 
הסבל שלי הוא אמיתי למרות שהוא לא נראה מבחוץ, 
רק ביום שהבנתי את זה התחלתי למצוא שלווה והמלחמה שלי נגמרה, הלחץ ממלחמת היצר פשוט נעלם! 
רק להיום כמובן... 
אני שמח שאצלך המצב הוא טוב יותר ואתה באמת לא סובל, 
רק רציתי להבהיר את דברי, 
תודה על הכתיבה הכנות,  מחכה לשמוע עוד ממך!!

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134789

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

עשר שמעון היקר.
חשבתי המון על מה שכתבת, והגעתי למסקנה שאני אוהב אותך מאוד. 
אני גם מסכים לחלוטין עם דבריך. טענות ניתן לצדד לכל דבר, כולל להכשיר את השרץ בק"ן טעמים.

השאלה שלי היא למה חשוב לי לשכנע את עצמי שבלי סינון עדיף לי. 
אני לא חושב שזה כדי להשאיר לעצמי את האופציה לחטוא. אני כאן כדי להצליח, ומשום מה עכשיו (לראשונה בחיי) זה נראה לי ממש אפשרי.
אני חושב שזה מהפחד של מה שאני עושה כשסגור.

הרבה פעמים אני חושב בכל מיני פרשיות של הטרדות מין אצל רבנים או אנשים חשובים בציבור הדתי ווהחרדי - האם לרב הזה היה אינטרנט פתוח? האם היה רואה דברי תועבה בטלפון? האם יכול להיות שבגלל שלא היה לרב יכולת לפרוק את היצר שלו באינטימיות לכן לא הצליח להתגבר ופגע בבני אדם, והרס לעצמו ולתלמידיו את החיים?

הגיוני שלא בכל מקרה זה ככה. אבל האם אף מקרה לא כזה??

ומצד שני אני תמה, האם באמת אדם מכור יכול לעצור תאווה באמצעות חסימה, איזו שתהיה?
חברים יקרים מספרים כאן לפעמים על נפילות. אחרים מספרים על התמודדות קשה בה הצליחו להתגבר בחסדי שמים ובמסירות נפש. ואני שואל - לכל אלו אין חסימה? לא יצא לי עדיין לקרוא מישהו שכותב 'היתה לי תאווה גדולה לחטוא. אבל אני חסום אז התגברתי ללא קושי'.

אני אשמח לתגובות הצדיקים שכאן:
האם לדעתכם ניתן להצליח לשמור על נקיות לטווח ארוך עם טלפון פרוץ?
האם עוד מישהו חוץ ממני מרגיש שהחסימה גורמת לו לעשות שטויות שכבר נוגעים בעניינים של בין אדם לחברתו, ולא רק בינו לבין קונו?
האם למישהו יש פיתרון על זה?

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134792

  • בוגי
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 73

בדיוק עכשיו קראתי את הדברים של אלי שומר.
הוא מספר בדיוק איך פעמיים הוא התפתה לחפש בגוגל דברים לא ראויים והחסימה היא זו שהצילה אותו.

אז אכן אין ספק שהחסימה מצילה מנפילות שמגיעות בעקבות שוטטות.
גם אני מרגיש ככה.
אבל הפחד שלי הוא לא מהשוטטות אלא יותר מרגעי עוררות לתאווה.
ואגב, שוטטות זה דבר שיכול להפיל גם מי שהוא לא מכור, וגם כל הסיפור שלי מתחיל מחיפוש תמים באינטרנט לא מסונן.
ברור לי שכל אדם ובכל בית חייב להיות סינון הדוק. גם אצלי מופעל סינון שיסתיר לי את התמונות המפתות ויציב בפניי התראה בכל כניסה למתחם בעייתי,
אבל הסיסמא לפתיחה ידועה לי ובמצב החולני שלי אני מרגיש שה'פיתו בסלו' משחק לטובתי.
אז כל פעם שאני כותב 'אינטרנט פרוץ' אני מתכוון לכזה, ולא חלילה לאינטרנט שקופצות בו תמונות לא ראויות גם כשלא רוצים, או שניתן להגיע בשוטטות לא מודעת (מבלי להקיש קוד) למחוזות אפלים

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134793

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

האם מישהו שהוא לא אתה חושב גם כמוך שעדיף לך אינטרנט פתוח? 

החסימה שלי מצילה אותי כל יום!
למרות שאני מאמין שאם יבוא לי התקף חזק אצטרך שיתוף ותפילות, אבל החסימה היא ההגנה המרכזית בפרקטיקה, 
דבר נוסף, אצלי לעשות חסימה היה הקרבה גדולה מאוד! הפעולה הזאת היא קשה, אבל דווקא בגלל שהיא קשה היא גם נותנת תוצאות, וכך מעידים חברים רבים, הראש שלי יודע שאני מוכר לו תותים שאני "רוצה מאוד" להחלים,אבל לא מוכן לעשות שום דבר שקשה לי, ולכן הוא צוחק עלי בפנים!! נותן לי שבוע שבועיים של נקיות ואז בום! אני נופל כמו זבוב, 
ברגע שהוא קולט שאני רציני שאני עושה פעולות הוא נחלש,ההקרבה עצמה נותנת לי שחרור והקושי שבפעולה הופך לשמחה גדולה של שלווה, 
אני כמובן רואה שאצלך אתה מרגיש שזה אחרת, אתה מרגיש שהחסימה יוצרת מתח ורצון להשתמש ויכול להיות שאנחנו שונים,  
השאלה המרכזית שלי היא האם אתה סומך רק על עצמך בכל התהליך הזה? או שיש מישהו אחר חבר, רב, משפיע, או משהו אחר שאתה מוכן להכנעה לו ולקבל את הדרכתו? 

דבר אחרון אני לא הייתי צריך להגיע לזה אחרי חשיבה ארוכה... אני אוהב אותך מאוד ג"כ......

תגובה: הסיפור שלי קצת שונה לפני 3 שנים #134802

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 210 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1898

אוהבים אותך חבר יקר !

אותי החסימה הצילה לא פעם.. לא הייתי מגיע למה שהגעתי בלעדיה..

וכן, אני מסכים גם עם שאר הדברים שכתבת במאת האחוזים. גם לגבי הרבנים שהטרידו מינית שכנראה הייתה להם חסימה וכו'.. כי אני רואה את זה על עצמי..

כשהקריז מגיע ואין לי דרך להגיע לתאווה הראש מחפש דרכים יצרתיות אחרות... שוטטות אצלי הפכה להיות שוטטות ברחובות במקומות הומי פריצות וחיפוש אחר זונות רחוב כדי לראות תאווה בעיניים... 

אבל עדיין אני חושב שזה שווה את זה. 
א. כי הזעזוע שאני מקבל אחרי הפעולות חסרות השפיות האלה הרבה יותר גדול
ב. כי ההשקעה שאני צריך להשקיע כדי לעשות אותן גבוהה בהרבה מפשוט להקליק על המסך והמון פעמים זה ההבדל בין לעשות פעולת החלמה שיחה לחבר ולוותר לבין להשתמש
ג. כי המרחק בין פעולה על תאווה שם לבין ליפול גדולה בהרבה מאשר הפעולה על תאווה בפלאפון והמרחק לנפילה..

וכמו שכתבתי תמיד בעבר, ועד היום, עבורי- סינון הוא הכרחי אך לא מספיק.
אני חייב אותו, אבל בנוסף אליו חייב גם את העבודה הרוחנית של התכנית שתעזור לי לא להשתמש בדברים אחרים ולוותר על רעיונות שונים ומשונים שנכנסים לי לראש ברגע של קריז..

אוהבים אותך !

זמן ליצירת דף: 0.87 שניות

Are you sure?

כן