ברוכים הבאים, אורח

כותב בפעם הראשונה בחיים
(0 צופה) 

נושא: כותב בפעם הראשונה בחיים 5733 צפיות

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133159

  • בדרך אליך
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • חבר קבוע
  • הודעות: 36

המתגבר אשריך על המאמצים והעבודה!
נראה שיש לך ניסיונות לא פשוטים.. גם עם הקימה בבוקר וגם מידות לא טובות שאתה חושב שאתה מוצא בעצמך
בעניין הזה לדעתי דווקא הבושה זה הדבר הכי טוב שיש והייתי מאחל לעצמי להתבייש כשאני לא בסדר. אם אנחנו מתביישים כשאנחנו לא בסדר לדעתי זה רק אומר שהראש שלנו נמצא במקום הנכון והגישה שלנו לדברים טבעית ונכונה.
כולנו פה איתך תומכים בכל שלב מקווים ומאחלים לשבוע מוצלח וטוב! אוהבים 

ובקשר למה שבגתן כותב פשוט תתעלמו מזה לצערי הוא חושב שאנחנו פה משחקים משחקים ובא כדי להתלוצץ /:

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133162

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

בוקר טוב חברים ושבוע נפלא.
עוד יום שהצלחתי לקום ולהספיק כל כך הרבה עד כה.
השבוע קראנו בפרשה על עבד. אומנם כבר כתבתי בעבר על עבד ועל הדמיון בין העבד האוהב את אדונו לבין אדם שנמצא עם התמכרות.
השבת התחדדה לי הנקודה שגם עבד שנמכר לעבדות בגלל שהוא עני (לכאורה לא ביידים שלו) וגם אדם שגנב (כנראה התאווה השתלטה עליו) שניהם נמכרים לעבד. אבל עד מתי? זאת השאלה ששאל הבן הגדול שלי. הוא שאל אבא הם נמכרים לעולם, הם לא יכולים לצאת מזה?
ושם הרגשתי שהוא מדבר עלי, כן ממש עליי.
האם כאשר מכרתי את עצמי לעבד בגלל החולשות שלי, האם זה לתמיד?
התשובה בעבד היא שאחר שש שנים האדון מחוייב לשחרר אותו,
ולא סתם לשחרר, אלא העבד יוצא עם רכוש ומתנות.
אותו דבר אצל המתמכר- אותו דבר אצלי.
כאשר אני מקבל החלטה שאני כבר לא רוצה להיות עבד אני יוצא, ועוד לוקח מהאדון (היצר- שנתתי לו להיות האדון שלי) כוחות ועוצמות למאבקים אחרים בחיים שלנו- תפילה זוגיות חינוך הילדים ועוד.
נכון שיש אנשים שכל כך אוהבים את התאווה כל כך אוהבים את האדון שלהם, והם בוחרים להישאר והאדון אפילו מבצע בהם אקט מבייש של רצע אוזנו במרצע, 
אבל גם להם יש פיתרון- ביובל יצא.

לאחר שהבנתי את זה בערב שבת, השבת כולה עברה לה על מי מנוחות.
תודה לה' ותודה לכם חברים על הרגישות ועל התמיכה. כל השבת חיכיתי להיכנס לאתר ולכתוב לכם, שזה פשוט נותן כוחות שאני לא יכול לתאר.
היום ברוך ה' חציתי את חצי הדרך ל90 יום.
כן כן אותו אתגר שהיה נראה בלתי ניתן לתפיסה פתאום הפך להיות קרוב כל כך מאי פעם.
כן אני יודע שמעכשיו האתגר פתאום גם הופך לקשה, כי לכאורה כבר עברתי כל כך הרבה והיצר מרגיש שעכשיו הגיע תורו לקבל את מבוקשו, אבל אני נושא תפילה (לפחות כאן ) שאני אצליח לעבור גם את השבוע הזה.
היעד הבא הוא כמובן היום הבא- אבל נראה לי מתאים להציב כיעד רחוק יותר את פורים.
פורים זה החג.
פורים זה היום היחיד בשנה שבו אני מרשה לעצמי לשחרר את כל המחיצות את כל המגננות. ולהשאיר את עצמי חשוף לנזקי היין או הויסקי.
פורים זה היום בו אני מקווה שמה שיצא הוא הטוב שבי ולא החטאים והקלקולים.
בכל שנה בכמה ימים שלפני פורים עולים בי כל המחשבות שאולי חלילה אני יקלקל ולא יתקן על ידי שתיית היין. שאולי אני אפגע במישהו. וכל שנה אני עומד ומתלבט האם השנה אני אשתכר.
גם השנה הרגשות הללו צפים ועולים. גם השנה אני רוצה להגיע ככלי מלא לפורים ולהוציא את כל הטוב הזה באופן נקי ללא מחיצות. אני מפחד שהשנה דווקא מתוך התהליך שהתחלתי דווקא מתוך המקום הזה שאני משתף (אומנם באופן אנונמי) עלול לעלות גם באופן ישיר. 
אני יודע ש46 יום זה דבר אדיר בשבילי, זה גאווה גדולה, זה שמחה אדירה. אבל אני לא בטוח שאם מישהו שמכיר אותי ביום יום ישמע שאני כבר 46 יום נקי, יחשוב שזה מעלה. הוא יגיד: "מה עד לפני 46 יום לא היית נקי?".
לכן עם ההתלבטות הזאת אני מתחיל את השבוע, ומקווה שמתוך לימוד התורה וההכנה הנדרשת לפורים, נצליח השנה להיות כלים מלאים, אבל לא בבושה וכלימה אלא בתורה ומעשים טובים.
חודש טוב ובשורות טובות,
מעריך אתכם מאוד,
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133164

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 23 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 492

אהבתי מתגבר,
תמשיך לשתף,
אתה כותב נפלא,
בקשר לכך שאתה מרגיש שמישהו שמכיר אותך וכו',
זה מחשבה שמתגנבת לה לפעמים גם אצלי,
אבל צריך לחשוב רק בעולם האמת איך נרגיש ולא בעלמא דשיקרא,
ששם נראה את עוצמת ההתגברות ושכרה,
לי זה בכל אופן עוזר,
אוהבים.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133229

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

בוקר טוב חברים.
איזה בוקר עבר עליי. קצת הרהורי כפירה בכל התהליך הזה,
קצת מחשבות על הצורך בכל ההתמודדות הזאת.
קצת מחשבות שאני כבר צדיק, ולכן למה צריך פורום ולדבר על הדבר הזה, הרי אני נקי.
ובברור עם עצמי הבנתי שלא אני מדבר אלא התאווה.
התאווה רוצה שאחשוב שסיימתי עם ההתמודדות ושכבר אין לי תאווה ולכן אני יכול להסתדר לבד.
המטרה שלה היא למצוא אותי חשוף ואז יהיה לה מקום.
אבל לא אתם עכשיו חלק ממני. חלק מהחיים הטהורים שאני מנסה ליצור.
אז למה בעצם לא להעיף את התאווה? שלא תיהיה יותר? למה צריך אותה.?
מהבוקר אני חשוב על זה ונזכרתי בסיפור שמופיע בגמרא על כך שהיה תקופה מסויימת שבה היה שעת רצון גדולה בעולם.
החליטו החכמים לבטל את יצר עבודה זרה מין העולם. (על ההשלכות של זה ניתן לדבר שעות, אבל זה לא המקום לדבר...)
ובאמת הצליחו החכמים לבטל את יצר עבודה זרה. אין יותר עבודה זרה בעולם.
ראו את זה החכמים והחליטו אם עכשיו זאת שעת רצון כזאת גדולה שניתן לבטל כוחות רעים מהעולם בואו ונבטל גם את יצר העריות.
תפסו את יצר העריות ורצו להרוג אותו.
קם חכם אחד ואמר להם, אני יודע שאתם עכשיו רוצים לנצל את שעת הכושר שיש,
אבל תקשיבו לי ותכניסו את יצר העריות למאסר למשך שלושה ימים ותראו את ההשלכות.
החכמים שאלו את אותו חכם מדוע? והוא הסביר שהריגת יצר עריות תביא לחורבן העולם.
אני בטוח שבאותה תקופה היו חכמים גדולים שעמדו בצד ואמרו אויי איזה מגזים, חורבן העולם.
אבל בכל זאת מה יש להפסיד? הניחו את היצר במאסר למשך שלושה ימים.
מאסר להבנתי הכוונה- נטרלו את יכולת ההפעלה של היצר בעולם אך לא ביטלו אותו לצמיתות.
כולכם בטח מכירים את הסיפור ואיך הוא נגמר- אבל לאלה שלא, וגם לאלה שכן יש לי חידוש יפה שאני חושב שהוא נכון, ואני בטוח שאם נחפש גם נמצא לו מקורות.

הגמרא מספרת שבמשך שלושה ימים לא הטילה תרנגולת ביצה.

אתם שומעים את זה? לא היו תולדות בעולם למשך שלושה ימים.
סליחה על היהירות אבל אם אני הייתי כותב את הגמרא, הייתי מנסח את זה אחרת, הייתי כותב שראו החכמים שבמשך שלושה ימים לא בא תרנגול על תרנגולת, הייתי רושם שהיו מריבות, הייתי רושם כל דבר אחר מאשר זה שלא הטילו ביצים.
אבל זה שהגמרא כתבה דווקא את זה ולא אחרת, זה כי היא רוצה ללמד אותנו כלל ענק ביצר העריות.
היא רוצה ללמד אותנו שכל הדברים כנראה המשיכו כרגיל. תרנגול בא כרגיל על תרנגולת, וכנראה שבצד הטכני הכל התנהל כרגיל, חוץ ממשהו אחר.
לא היה תאווה, לא היה חיבור אמיתי, לא היה אהבה. ובלי זה לא ניתן להביא חיים לעולם. בלי זה לא ניתן להמשיך את הקיום.

החכמים שראו את זה הבינו שעשו טעות ושחררו את יצר עריות ממאסר. הם כמובן ניקרו לו את העיניים כדי שלפחות אדם לא ירצו לבוא על בתו ואמו אבל עדיין השאירו אותו בחיים.
המסר הזה הוא חשוב מאוד. המסר הזה רלוונטי לנו יותר מהכל.
אז למה צריך תאווה שאלנו? כי אומנם החיים שלנו טובים, אבל בלי התאווה אין לנו חיים. אין לנו קיום.
אבל חייב לשים את התאווה במקום הנצרך ובמקום המתאים לה.
אולי ניתן לומר בדור שלנו שחכמים ניקרו לו את העניים, וכך זה נתן כוח למקימי האתר הזה "שמור עיניך" להקים את האתר. (אבל זה כמובן הלצה...)
יהיה רצון שנדע להשתמש בתאווה שלנו לדברים טובים לקיום העולם ברוחניות ובגשמיות, בבנים ובבני בנים ובלימוד תורה.
תודה לכם על 47 יום של טהרה, על 47 יום של נקיות.
תודה לה' על כל הטוב הזה שאני לא מבין למה הוא מגיע לי אחרי כל הקלקולים שקילקלתי בעולם, על כל הניצוצות שפגמתי, על כל הנשים שחשבתי עליהם וחטאתי בגללם.
אז למה? אני לא יודע. אבל נסתרות דרכי האל.
המשך שבוע טוב ונקי
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133379

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253
50 יום, אני לא מאמין
אני פשוט לא מאמין שהגעתי ליעד כזה. מעולם לא דמיינתי דבר כזה.
היום ב50 יום אני כמובן מרגיש ריקנות ועייפות, אבל אני לא אתן לזה לבאס אותי.
חברים אני כבר 50 יום לא פגמתי, 49 יום ו23 שעות ועשרים דקות שלא ראיתי שום דבר לא צנוע.

אז כן כבר כמה ימים שלא כתבתי כאן כלום, כמה ימים שלא שיתפתי אתכם במה שעובר עליי.
האמת שבימים האלה הייתי באתר לפחות שעתיים אם לא יותר כל יום. וכתבתי המון, ומרוב שכתבתי אצל אחרים לא נשאר לי זמן לכתוב כאן על עצמי.
אבל אם נודה על האמת אצלי זה מאוד עוזר. עוזר לי להיות חלק מתהליך של מישהו אחר. עוזר לי לעזור לאחרים.

אז אחרי כל ההקדמה הזאת, מה היה לנו?
ברוך ה' היום לי ימים שלא נעים להגיד כאן, כיו קלים יחסית. העברתי את הימים האלה עם סדר יום מאוד מסודר, עם עבודה אינטנסיבית עם הגעה הבייתה כבר עייף, ולכן זה ארגון הבית ארוחת ערב מקלחת ולישון. לפעמים גם בערב עבודה עד מאוחר, ככה שכמעט ולא הגעתי לנסיונות קשים.
כמובן שזה לא היה קל, כי היצר הגיע לביקור כמה פעמים והיה ממש חימום לרגע אבל הקב"ה ממש עוזר ולא נותן ליצר להשתלט עליי.

אני חייב לכם תודה ענקית על כל השיתופים שלכם על כל העצות שלכם, על כל המילים החמות, על כל החיזוקים. 
זה ממש לא מובן מאליו. אני משתדל להיכנס כל יום ולהתחזק, פעם זה היה חיזוק יומי במייל, והייתי קורא סיפורים של אנשים שהיה לי תחושה כאילו יושב לו איזה צדיק במשרד של שמור עניך וכותב לי את החיזוקים האלה. לא היה לי קשר אליו, לא הכרתי את ההתמודדות שלו, לא ידעתי את הרקע שלו.
והייתי קורא ואומר לעצמי יפה מה שהוא כותב אבל זה לא קשור אליי.
היום שאני נכנס אני קורא אומנם הודעות של אנשים אנונימים. אבל רק השם נשאר אנונימי.
את כל החיים הם פורסים כאן עם המקלדת את כל הנסיונות את כל הבושות, את כל הדברים שמעולם לא דמינו שנעיז להגיד.
בזכות הפורום הזה ובזכות החברים שכאן זכיתי להגיע ל50 יום, יובל ימים. עכשיו אני יוצא לחופשי.
מהיון אני כבר לא עבד.
אני לא תמים וחושב שסיימתי עם התאווה ועם המאבקים והנסיונות. עכשיו אני יותר מפוכח לבוא עם כלים לתאווה. לבוא עם החברים, לבוא עם ה50 יום האלה שצברתי כאן בעמל רב.
אז תודה לכם על הכל תודה רבה ובאמת שאין לי מילים לתאר את השמחה שאני נמצא בה כרגע..
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133380

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 209 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 415

המתגבר! איזו כתיבה משובחת מתובלנת בדברי תורה. הדברים שלך מחזקים ונכנסים ישר לנשמה, אתה עובר את המסע הזה במודעות ופיקחות. 
בן 50 יום לעצה.
מה הכוח העיקרי שלא נותן לך ליפול?
מה לגבי הבנת הטריגר המקדים לנפילה, איך הגבת שפתאום קפץ הגל שקורא ליפול?

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133382

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 209 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 415

השבוע קראנו בפרשה על עבד. אומנם כבר כתבתי בעבר על עבד ועל הדמיון בין העבד האוהב את אדונו לבין אדם שנמצא עם התמכרות.

כתבת דברים נפלאים. שים לב לסדר בו אומר העבד את אהבותיו - "אהבתי את אדוני ואת אשתי ובניי לא אצא חופשי" קודם כל את אדוני, אח"כ אשתי וכו'...
התורה תורת חיים, אשרי מי שדבק בה וזוכה להזדכך מאורה. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133383

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

מהמם שמח בחלקי,
התאווה באמת גורמת לנו לדחוק את הדברים שחשובים לנו בחיים לצד.
תודה על המילים הטובות והמחמאות, באמת שזה סיעתה דשמיא..שום דבר לא ממני.
לגבי ההצלחה שלי, אני באמת לא יודע למה זכיתי.
אבל כמו שכתבתי בתחילת הדרך, יחד עם ההחלטה להפסיק הגיע גם ירידה בגירוי ובחשק ביום יום.
אולי זה מקביל לזה שכאשר החכמים ביטלו את יצר עבודה זרה מיד גם בטלה הנבואה. כלומר זה המחיר שהיו צריכים לשלם כדי לבטל את היצר הזה.
כנראה הדבר הזה קורה גם כאן. אני ביטלתי בכוח את התאווה, וזה לעומת זה גם התאווה המותרת, תאווה לאשתו, על מנת לשמח אותה ולא רק לסיפוק האישי שלי, ירד.
אין לי הסבר ואפילו תמהתי כמה פעמים על זה שציפיתי שיהיה בדיוק ההפך, עד עכשיו הייתי גומר פעמים ביום ומגיע לאשתי לכאורה מותש ומצפה שלא יהיה כלום, ודווקא שם היה. והיום אני מרגיש שכמעט ואין עבודה.
אבל אני מקבל את זה כרגע באהבה רבה, אני קצת מבואס בשביל אשתי, אבל אני שמח בסה"כ הכללי.
בעזרת ה', בהמשך התהליך המוח יתנקה מכל מה שהוא ראה ודמיין ואז אולי נוכל לשוב למקום נקי עם תאווה טהורה.
המתגבר.

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133453

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 4541

מתגבר היקר!

ניכר שאתה מאוד רציני בהתמודדות שלך ומאוד משקיע!

כל הכבוד!

תמשיך להתמודד בגבורה ולחזק אותנו בעז"ה

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133545

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

שלום לכולם,
אני כותב קצת באיחור אבל לצדיק כזה מגיע גם שיכתב באיחור.
אני מתכוון לרבי אברהם טברסקי זצ"ל, שהלך לעולמו לפני כמעט חודש.
את הצדיק הזה לא הרבה מכירים, אבל הוא עזר לכל כך הרבה אנשים לצאת מההתמכרות שלהם, הוא חיבר ספרים בנושא ולא עזב את זה לרגע בכל 90 שנות חיו.
לפני כמה שנים שמעתי על האתר שמור עניך ממנו.
תמיד חשבתי שזה מתאים לאנשים מסויימים אבל לא לי.
אפילו נרשתי לחיזוק יומי שהיה נשלח במייל והייתי קורא את זה אבל תמיד חשבתי שזה לא מדבר עליי. אנשים שם עם מסרים של שנה נקיה, ואני איפה אני. לא מצליח לשרוד יומיים נקיים.
דבר נוסף שהקשה עליי היה שהרגשתי שאני שחקן.
אני כל היום מסתובב עם כיפה וציצית חברים שלי בטוחים שאני הצדיק. המשפחה שלי רואה בי גדול הדור. ובבית הכנסת אני החזן וזה שאומר את דבר התורה והדרשה בשבת.
כשיש לי חבר שצריך עצה ברוחניות הוא בא אליי. והרגשתי כל כך מלוכלך.
למדתי רבנות, ויום אחד שאלתי את אחד הרבנים שהיו אצלנו, אם יש לי קלקולים איך אני יכול להיות רב, מה אני שקרן?
האם אני מסוגל לדבר עם הנוער על פגם הברית בזמן שאני כל יום פוגם? האם אני יכול ליעץ לזוג נשוי כאשר אני בוגד כל יום באשתי (ברשת אומנם ולא פיזית, אבל זו התחושה!)
הרגשתי כל כך מלוכלך.
ואז ראיתי את הסרטון הבא של הרב טברסקי שהיה ממקימי האתר שמור עניך.

הרב טברסקי מתחיל מדקה 2.30:
gye.org.il/component/zoo/item/twersky-3?category_id=419

אחרי שראיתי את זה, הרגשתי סוג של הקלה, הנה יש עוד יהודים שנמצאים במקום שלי.
אבל אם להגיד את האמת זה לא היה הסוף, המשכתי עוד שנתיים לפגום בברית כמעט כל יום ולפעמים כמה פעמים ביום. אתם שואלים למה?
כי זה שיש עוד צדיק אחד בכאילו שנופל בזה לא אומר שאני בסדר.
לפני 54 יום הגעתי לפורום כאן, וגילית שאין עוד צדיק אחד בכאילו..יש עוד אלפי צדיקים שנלחמים מבוקר עד ערב ועושים תהליכים כאלה ואחרים על מנת להצליח להתגבר על חלק אחד לא תקין בחיים שלהם.
יש כאלה עשרות צדיקים שמלאים בתורה ומצוות מלאים בחסד מלאים באהבת ישראל באהבת המשפחה שלהם, שיש להם פגם אחד קטן והוא תאוות נשים. בפגם הזה כולם אוספים כוחות יחד ורוצים לנצח. 
לא רק רוצים לנצח גם יכולים.

אותו הצדיק שהזכרתי בהתחלה, הרב טברסקי זצ"ל גילה לי את עולם התשובה, גילה לי על שמור עניך. היה האור בקצה המנהרה, ולו אני חייב את כל תהליך ההחלמה שלי.
בצוואתו הוא ביקש שישירו בזמן הולכת הגוף הקדוש שלו לקבר את השיר: "הושיעה את עמך, וברך את נחלתך" - נראה לי שאין משפט מתאים יותר בתהליך ההחלמה שלנו, מישועת ה' שתשמור עלינו ותגן עלינו מכל מיני משחית ויצר הרע. אז בבקשה הושיעה את עמך...ורעם ונשאם עד העולם - בבקשה ריבונו שלנו תמשיך לרעות את צאנך, אותנו, ונשאם, כלומר תיקח את הנסיון שלנו לא כדי שניפול חלילה, אלא כדי שנהפוך לנס להתנוסס, כלומר נהפוך לדוגמא לגבורה אמיתית ולנס לכל הסובבים אותנו באמת.
מצרף את הקישור ממהלוויה שלו עם הלווי בשיר שהוא בעצמו הלחין והפך לתפוצה בכל העולם:

www.kikar.co.il/384607.html

יהי ההחלמה שלי וכל לימוד התורה שלי לעילוי נשמתו הקדושה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133552

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 119 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1897

וואו!!

אהבתי מאוד לקרוא אחי התרגשתי לגמרי!

אתה כותב מדהים ואני מאוד מתחבר אלייך אח יקר!

פעם ראשונה נראה לי שאני קורא משהו שכתבת על עצמך... 

מאוד מזדהה עם הדברים כמובן... מאוד!

שמח שהגעת לכאן והצטרפת אלינו! שמח שאתה צועד איתי בדרך! מאחל לך ולי ולכל האחרים כאן דרך צלחה!! עלייה על דרך המלך ויציאה מההתמכרות הקשה והמעיקה הזו.. אמן.

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133615

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

תודה רבה מתרפא, סיפור ההצלחה שלך הוא השראה לכולנו. לא רק ההצלחה כמובן אלא גם הגבורה האמיתית של לעמוד מול היצר ולא להיכנע לו, למרות שידוע שהוא מאש ואנחנו רק בשר ודם, ועדיין לדעת לגבור עליו זאת מעלה אלוקית.

שלום לכולם,
אני כאן לשתף אתכם במה שעובר עליי היום.
קמתי מאוד מוקדם היום אבל לצערי עדיין לא הנחתי תפילין.
הבוקר היו תחפושות ומשלוחי מנות בגנים ובבתי הספר, והיה המון עבודה שלא רציתי שתיפול על אשתי לבד.
אז עזרתי ועזרתי ועזרתי, ופתאום הבנתי שאני חייב להגיע לעבודה, אז פשוט נסעתי במהירות לעבודה. עכשיו כבר צהרים ואני עדיין בלי תפילין.
לא פלא שבשעה וחצי האחרונות יש לי ממש עקיצות ורעידות ברגל וכל מיני רצונות להיכנס ולראות.
ברוך ה' אני לא שם עדיין, ומאמין שאני גם לא אגיע לשם היום.
עצרתי את כל מה שעשיתי ונכנסתי לכאן. קראתי את מה שקדימה כתב ומה שמתרפא כתב ופתאום הרגשתי שהלחץ ירד. שעכשיו אני יכול להתנהל בצורה שכלית ונקיה.
אני אומר שאני מאמין שלא אפול היום כי עוד מעט אחזור הביתה ואז אני עם הילדים עד הלילה, וכשאני עסוק ברוך ה' היצר עובד פחות.
אני לא יודע מה גרם לתאווה פתאום לצוץ, אבל נראה לי שהיא לא צריכה יותר מדי סיבות כדי לקפוץ לבקר. אנחנו חברים כבר הרבה שנים והדלת שלי הייתה פתוחה תמיד, הזמנתי אותה גם שאשתי היתה ליידי אז אין סיבה שהיא תרגיש לא רצויה.
כמובן שבחודשיים האחרונים ממש הסברתי לה שזהו החברות בינננו נגמרה אבל היא לא מבינה איך אפשר לזרוק חברות של 20 שנה ככה לפח. ועוד יותר בשביל מה לזרוק לפח, בשביל איזה פורום שיש בו כמה חברים שהם לא באמת חברים, הם סתם כינויים.
למרות ההסבר הזה החלטתי שגם היום אני לא מוכן לקשר, שום קשר.
ניתוק מוחלט, ממש גירושין אבל לא אצל אדם רגיל אלא אצל כהן, שלא יכול להחזיר את גרושתו.
עם התובנה הזאת אני הולך לעבור את היום הזה.

לקראת פורים הקרב ובא אני רוצה להמליץ לכם על רעיון מהמם ששמעתי לפני כמה שנים והוא נפלא.
פורים כידוע הוא יותר החג של הגבר. לרוב הגבר שותה במסיבה עם חברים מהישיבה או מהשכונה או עם המשפחה, וככל שהוא שותה יותר ככה האישה צריכה לדאוג ולטפל בילדים ובשאר העניינים, ולפעמים אפילו בגבר עצמו.
אני אדם שמאוד אוהב את השליטה. להיות מוכן להכל לדעת הכל, ויש יום אחד בשנה שאני משחרר. אני שותה עד דלא ידע, כפשוטו.
כל שנה אשתי מספרת סיפורים מפורים שאני לא מודע שהם קרו באמת.
הדבר הזה באופן מוזר גורם לאשתי נחת. לראות אותי משחרר, לראות אותי מוותר על השליטה וכאילו נותן לה את כל המפתחות ביום הזה.
אוקיי, יפה מאוד מה שאתה כותב, אבל מה הרעיון, אתם בטח שואלים?
אז הרעיון הוא פשוט מאוד, היות ובפורים זה זמן שלא להוציא החוצה את מה שמסתתר עמוק בפנים, והיות ורובנו המוחלט אוהב את הנשים שלנו אהבה ענקית, אלא שביום יום אנחנו עסוקים או רואים את רוב הפגמים לכן אנחנו לא תמיד מעריכים.
הרעיון שלי הוא לקחת היום ומחר זמן ולכתוב מכתב ארוך, מכתב שמראה את האהבה הלא נורמאלית שיש לנו לנשותינו. מכתב שירגש אותה וייתן לה כוחות לכל השנה, ממש בבחינת ששמחת פורים תלווה אתכם כל השנה. את המכתב הזה תביא לנשותיכם במהלך סעודת פורים, או תשלחו לה במייל באופן מתוזמן לאמצע הסעודה, לזמן שבו כבר תיהיה בבחינת "לא ידע"..
ניתן גם כמובן להביא את זה למישהו שמתארח אצלכם או לאח או אחות שיביאו לה במהלך הארוחה.
את הפרטים התכנים תפתרו בעצמכם.
תשקיעו את הזמן הקצר הזה- זה מגיע להן. 
בהצלחה חברים וחג פורים שמח!
המתגבר..

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133616

  • צורצור
  • רצף ניקיון נוכחי: 372 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 332

רעיון מדהים מדהים מדהים!
הלוואי שאצליח ליישם אותו!

לא עוקב אחרי שרשורים שכתבתי בהם. אם אתם רוצים שאראה את התגובה שלכם, כתבו לי בפרטי.

לשאוף תמיד להתקדם!
(זה היה השם שלי בפורום בימים הראשונים. שיניתי כי רציתי שם שיתן אוירה יותר אנושית).

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133747

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 756 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 548
haco1989 כתב on 31 ינו' 2021 09:47:

בוקר טוב, לא הייתי כאן כבר כמה ימים, ואני מרגיש את החיסרון.
אומנם אני עדיין נקי, כבר 32 יום, הכי הרבה שלי בכל החיים...אבל, כן אני יודע שזה אבל של היצר הרע שמנסה להפיל אותי. אבל היום בפעם הראשונה אני יושב מול מחשב לבד בחדר ולא נמצא בעומס של כל הילדים והריצות והטרדות של היום יום, היום אני יושב לבד ולומד למבחן ופתאום אני מרגיש את התאווה מתחילה לבצבץ ולעלות. אותה תאווה ש"נעלמה" למשך 32 יום, פתאום הגיעה לה. עצרתי הכל מיד ונכנסתי לכאן. עם הלחץ של המבחן על הראש עם הכל החלטתי שחייב עכשיו לשבת כאן כמה דקות ולקרוא קצת ולכתוב.
מקווה שבימים הקרובים אוכל לעדכן שזה מאחוריי ואני עדיין נקי.. 
אני רואה בצד של המסך את ההגדרה רקמה 5 גבור כוח עושה דברו. ומפחד לקלקל את זה.
זה כל כך משמח אותי המקום שהגעתי אליו, וכל כך מפחד להרוס.
אז כן אחרי כל ההקדמה הזאת אני רוצה להגיב לצורצור, תודה לך על התגובה הארוכה למרות העומס שנמצא בחייך.
אני מסכים איתך שאנחנו לא נלחמים בתאווה בשביל האישה, אבל  אני חושב שגם האישה היא חלק ממכלול השיקולים. כמו שהילדים שלי הם חלק מהמכלול וחלק ממה שמחזיק אותי עם הראש מעל התאווה. הרצון שלי להיות טהור ועם הטהרה הזאת לחנך את ילדי נותן לי את הכוח להמשיך עוד יום, אבל ודאי שהסיבה המרכזית היא הרצון להיות קרוב לה' ולהדבק בו. ובטהרה יותר קל להדבק בו.
לגבי העניין שכתבת אם האישה פחות מגרה אז תנחם אותה. זאת עצה נפלאה, באמת לחזק את המילים הטובות ואת החיבור שמעבר ליחסי האישות.  ואני בטוח שזה ישמח אותה הרבה יותר.
רק נקודה נוספת שרציתי לשתף, מאז שהתחלתי את ההחלמה לפני קצת יותר מחודש (32 יום זה יותר מחודש- אני נורא מתרגש!!!!) החלטתי שאם יש מריבה בבית או אם האישה נפגעת, בזמן הקרוב אני לוקח אחריות ומתנצל, גם אם לא בהכרח אני אשם. את ההחלטה הזאת קיבלתי כחלק מנסיון להוריד את הגאווה שהתאווה לקחה אותי לשם. כחלק ממקום שבו אני קצת מתבטל מול אשתי ובכך אני מתקן את כל הקילקולים שעשיתי כל השנים.
אני חייב לשתף אתכם שהתוצאה כל כך מדהימה. לא להאמין מה הכוח של בקשת סליחה, מכעס גדול מצד האישה  להערכה מרובה ולחוסר אונים. פתאום אין לה מה להגיד, פתאום היא "נתקעת עם המריבה לבד". היא אומנם לא רגילה שאני מתנצל, כי עד עכשיו הגאווה לא נתנה לי להתנצל. כי הרי אני לא "אשם".
אבל פתאום עכשיו שאני מכריח את עצמי לבוא ולהתנצל לבוא ולהסביר לא במקום של לדחוק אותה לפינה ו"להוכיח לה", אלא ממקום של זו הייתה כוונתי ואני מבין שלא ככה ראית ואני מצטער על זה, זה מחולל פלאים.. מזמין אתכם לנסות...
לא חייב להצטנצל ולהגיד הייתי רע וכו'. מספיק להגיד אני מבקש סליחה שלא הבנתי את הקושי שלך, אני מצטער שלא הייתי שם בשבילך מספיק. ותאמינו לי שזה עושה פלאים. אם מישהו מנסה ויש לו משהו שהוא רוצה לשתף, תספרו כאן ותחזקו גם אותי וגם אחרים ללכת בדרך הזאת.

את הדרך הזאת דרך אגב למדתי בספר הלכה שמדבר על תיקון פגם הברית, והוא מסביר שבמקום לפול לעצבות וכו', צריך להרבות בלשמח את אישה ולהיות קשוב לה ולצרכים שלה וכו'...
אוהב אתכם ומעריך את ההשקעה שלכם בי
המתגבר.
דרך אגב אחרי כל זה אני מרגיש שהתאווה קצת שכחה, מקווה שזה ימשיך ככה...
בשורות טובות...


רק עכשיו אני רואה מה שכתבת. אבל כשקראתי את זה ידעתי מיד, שאראה בטבלה שאתה עדיין נקי. זו השיטה, ברגע של קושי, להיכנס. - להתעקש לקנות את הימים.
ועל התקווה שלך שזה ימשיך כך, תזכור שיגיעו גלים, אבל לא נורא, הם תקיים את דברי רבי עקיבא שעל כל גל וגל תנענע לו בראשך, תמשיך להיות נקי, מרק להיום, לנצח. 

תגובה: כותב בפעם הראשונה בחיים לפני 1 שנה, 11 חודשים #133791

  • המתגבר100
  • רצף ניקיון נוכחי: 12 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 253

בס"ד
אלי שומר היקר תודה רבה על המילים החמות והמחכימות. כיף לראות שיש איתי עוד אנשים שנמצאים באותו מצד ומתמודדים בגבורה על הקשיים. לא מוותרים לעצמם ואומרים ככה אני, אלא מתאמצים בכל החזיתות- בבית עם הילדים בעבודת ה' וכמובן בנסיונות של התאווה. אז תודה רבה, ובהצלחה כמובן.

מה נשמע חברים?
הרבה זמן לא כתבתי כאן. אתמול נכנסתי ושלשום אבל עשיתי דברים אחרים באתר כמו להתכתב בצאט או להגיב לחברים אחרים אז נגמר לי הזמן ולא הספקתי, אבל ברוך ה' אני עדיין כאן.
אני כאן כי אין לי הרבה ברירה. אני אומנם עושה את זה מבחירה אבל בחיר שמבינה שאם לא אעשה את זה יקחו לי את הבחירה ואני אשב מבוקר עד ערב שקוע כולי בתוך מקווה של תאווה.
אז ברוך ה' דבר ראשון להודות לה' על כל השפע שהוריד עלינו ב63 ימים של נקיות.
דבר נוסף תודה לכל החברים כאן שתומכים מעודדים ומיעצים עצות שממש מועילות ועוזרות ברגעי משבר.
פורים לנו שכח את הכל אומר שיר הילדים המפורסם, אבל אנחנו עם שזוכר, נזכור ולא נשכח. נזכור את עמלק שבא אלינו כאשר היינו חלשים ולא סגורים על עצמינו. נזכור ולא נשכח את התאווה שעומדת בפתח הדלת ומידי פעם דופקת כדי לראות אם מי שבבית התחרט מהמסע הארוך הזה שהוא יצא אליו בלי רשות.
נזכור את הכל, את כל הימים המתסכלים את כל הדמעות שנשפכו כמים על עוד זרע שהלך לו לבטלה. נזכור את כל התפילות ואת כל הפעמים שאמרתי לעצמי בתפילת שמונה עשרה: "כל טיפה וטיפה שיצאה ממני...תחזירנה למקום הקודש" ובאמת שהתכוונתי לזה שכל מה שהיה עכשיו יהפך לקודש ונתחיל חדש, אבל אז הייתי מסיים את התפילה חוזר הביית מתישב על מחשב ומאונן שוב.
ואז מגיע יום כיפור ואני אומר בסוף שמונה עשרה: "אלוהי עד שלא נוצרתי איני כדאי...מה שחטאתי לפניך מחוק...הוא מאש ואני בשר ודם" ובאמת שהתכוונתי שמעכשיו והלאה סיימתי עם הדבר הזה.
ואז מגיע הימים שבין כיפור לסוכות, ימים שאין בהם חטא (כידוע סוכות הוא ראשון לחשבון עוונות) ולמרות שלכולם אין בימים האלה חטא כי הם עסוקים במצוות וכדו', רק לי יש חטא ועוד אחד ועוד אחד. ולהגיע לסוכות עם עצבות כזאת ולא להבין איך אפשר להגיע לושמחת בחגיך..

אבל כל זה מאחורינו, בעצם לא..זה לא מאחרינו, אני לא שוכח כלום. אני זוכר את הכל. את כל הרגעים האלה. הם אלה שבנו את מי שאני. כל הנסיונות כל הנפילות כל ההצלחות לכמה ימים. הם אלו שהביאו אותי לאן שאני היום.
חלש, שבור, מרוסק, לא יוצלח, חסר אונים ומושפל ועוד הרבה מילים שאני יכול להגיד על עצמי. כל הדברים הללו זה מי שאני. אבל אני גם גיבור ואמיץ, אני מסוגל להגיד מה אני רוצה, אני יכול גם לשלוט. אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם. אני זה ששולט, דווקא מתוך הזכרון של העבר, דווקא מתוך החלישות הזאת, אני מסוגל לקום כל בוקר ולדעת שהיום הזה שיבוא הוא יום טוב, הוא עוד יום בדרך להצלחה.

63 יום הם מספר מטורף. הם מספר שלא האמנתי לרגע שניתן להגיע אליו. ויותר מזה 63 יום הקב"ה ממש סוחב אותי על הגב.
אז כן עם הפנים קדימה, אל עבר שבת פרה- השבת שמטהרת את הטומאה, שמגיעה יחד עם החטא הנורא של חטא העגל. ככה זה עובד בעם ישראל, עם המכה מגיעה התרופה. צריך רק לדעת לשתות אותה.
בעזרת ה' נזכה לעוד ימים מתוקנים, עם אורות גדולים ולא רק עם מלחמות.
עם תאווה ענקית לריבונו של עולם, עם חשק אמיתי לדבקות. ונזכה שזרעינו וזרע זרעינו יעסוק בתורה ובמצוות.
המתגבר

נקי רק להיום

מה עם מחר? נדבר על זה מחר...

זמן ליצירת דף: 1.11 שניות

Are you sure?

כן

כלי זה יפתח לך בעוד שבועיים