תודה רבה חברים !
דיברתי והתייעצתי עם הספונסר, ועם עוד חברים, והנה המסקנות בעזרת השם יתברך :
אני הרי יודע שיש מקומות שהם מאד מסוכנים לי בפרט בימים החמים. ימים ומקומות שאני בהם חסר אונים מוחלט. ואמנם נכון הדבר שלפעמים אני הייתי שמה ולא מעדתי אבל מקומות כאלה מסוכנים.
אני חושב שעצם השהייה במקומות האלה מהווה בעבורי איזו שהיא סכנה. והטריגרים הקטנים שאני עלול לראות שמה עלולים להדליק לי את האובססיה, ואחר כך שוב נכנסים לאובססיות של כן להשתמש או לא להשתמש.
הגעתי למסקנא זו כי בתחלס בימים של הבידוד לא היו לי כמעט מחשבות ללכת להשתמש, גם כי ידעתי שאין כל כך איפה אבל גם נראה לי כי לא היה כל כך מה שידליק את האובססיה. מיד כשיוצאים שוב החוצה, יתכן טריגרים שידליקו שוב את האובססיה ושיתנו לי את ההרגשה הנוראה שאם אני לא משתמש אני מת.
לכן יתכן שאני פשוט צריך לקבוע לעצמי שבימות הקיץ אין מצב שאסע במקומות האלה, ושאעלה לרכבת וכו' אלא פשוט אעלה במוניות כל פעם וזהו זה. ושבימים האלה אני לא הולך למקומות מסויימים. ורק אם במקרה מאד דחוף אני חייב ליסוע לשם בלי מונית וכדו' אז לבדוק אם אני על מצב יציב ואם אני באמת מרגיש שיש סיכוי שאצליח לוותר... ואז להשאיר את המשקפיים במקום בטוח וכדו'.
את האמת היא שעד עכשיו לא עשיתי את זה מסיבה מאד פשוטה. אני תמיד הרגשתי שאין שום מעלה להצליח להיות נקי אם אני לא נמצא בחוץ, אלא המעלה היא להיות נקי על אף שאני נוסע ברכבת.
במילים אחרות ההוכחה שיש לי על זה שהתכנית עובדת היא אם אני מסוגל ליסוע למקומות מסוכנים ולא להשתמש שם. אז כאילו אני מחפש כמה שהכי הרבה סיבות בשביל כן ליסוע למקומות כאלה וליזהר וככה לקבל חותמת שזהו אני מחלים. וכמו כן, אני שמח מהימים שממש ממש חם כי אני יודע שבאותם הימים כשאני לא יוצא לשוטטויות זה ההוכחה ההכי חזקה שיש לי שזה עובד, כי הרי לפני שנתיים לא היה מצב שביום כזה חם אשאר בבית או בבית מדרש ולא אצא לשוטטויות.
וזה ההסבר למה כל יום הייתי בודק את המזג האויר בשביל לדעת אם באותו היום זה מעלה שלא השתמשתי או שלא.
לכן גם בימות הקורונה על אף שהייתי נקי לא הרגשתי הצלחה גדולה כמו בימות הקיץ בשנה שעברה.
כל הזמן של הקורונה הייתי בפחד שיעבור הקיץ בבידוד ושאצטרך לחכות עוד שנה בשביל לבדוק שהתכנית עובדת.
וזה אמת שבימים שאני עובר במקומות מסוכנים ושאין לי אפילו קצת אובססיה אני ממש מרגיש שמח מזה וטוב מאד מזה !
היה לי גם מחשבה שאני הרי חייב להתחיל לתרגל את הכלים ואת החוסר אונים ולבדוק שזה עובד וכו'.
אבל את האמת שלדעתי המחשבה הזאת היא שקר.
כי אני הרי מודה שאני חסר אונים. שזה אומר שאני לא יכול ולא מסוגל ושבלי סייעתא דשמיא אדירה אין לי סיכוי להיות נקי אפילו יום אחד בימים חמים כמו אתמול היום ומחר...
בלי נס יום כמו היום אני לא מסוגל להישאר בבית ולא לצאת. ואם כן מה פתאום לבדוק אם ההחלמה עובדת או לא עובדת, או מה פתאום להכניס את עצמי במצבים שאני בהם חסר אונים.
שמעתי מחבר וותיק נקי מעל 10 שנים שאמר שאצלו הרכבת זה מהווה סכנה עד היום ושהוא כמעט לא עולה שם.
אז לדעתי זה מה שאני אמור לעשות :
- ביום יום לא לצאת בחוץ בלי סיבה. כל הדרכים מהבית לישיבה וכו' לעשות בלי משקפיים ועם עיניים ברצפה (ממש לא בקטע של מלחמה אלא של חוסר אונים).
- בימים שאני חייב ליסוע למקום מסוכן בעבורי רק עם מוניות, אלא אם כן זה לא מתאפשר או שאני ממש מרגיש במצב רוחני טוב מאד ולבדוק שאני לא עושה את זה בקטע של לבדוק אם התכנית עובדת.
- לזכור שכל יום שלא השתמשתי זה נס, וזה החלמה, כי אצל מכור כמוני עצם זה שאני לא הולך בדוקא למקומות מסוכנים זה החלמה וזה נס. פעם זה לא שלא יכולתי לעבור במקומות מסוכנים בלי להשתמש אלא שלא יכולתי להישאר במקום רגוע. הייתי חייב לצאת לשוטט במקומות מסוכנים על מנת לראות דברים מסוכנים.
- לא להתקרב לחלון במטרה לראות אם יש על משהוא לוותר או לא, ואם השכנה נמצאת, ואם היא פותחת או סוגרת תריסים וכדו'.
- לא ללגום בהסתכלויות על אשתי כשהיא לא לבושה ושהיא אסורה.
והמחשבה החולה שאם כן אז זה אומר שאני לא נורמלי... האם בן אדם נורמלי מפחד לעלות לרכבת ??? אז בוקר טוב אליהו אני שמח לבשר לך שאכן אתה לא אדם נורמלי...
הנה אתמול היה לי תזכורת. אותה מושאת תאווה שלא היה לי סיכוי על פי דרך הטבע לוותר עליה, מרוב שהיא היתה פרוצה... והנה מכל אותם 100 אנשים שראו אותה אני הייתי היחיד שהייתי מתקרב איליה בשביל להסתכל עליה. נכון שזה לא שפיות ? נכון שאני לא אדם נורמלי ??
האמת ששנה שעברה הספונסר כבר אמר לי ליסוע עם מוניות ולהפסיק לבדוק עד כמה התכנית עובדת. אבל לי זה קשה מאד מאד ! מכיון שאני מכור, וחייב הכל כאן ועכשיו. חייב לראות תוצאות מיידיות כבר יומיים לפני שאני רק מתחיל את התכנית. אבל עכשיו בזכות הצעדי 4 שאני משתדל לעשות בשביל ללמוד להכיר את עצמי יותר, אני שם לב שכל זה יושב על הרבה פגמי אופי ועל הרבה פחדים.
אני רוצה גם להבהיר לעצמי עוד נקודה מאד חשובה. הטוב שבהחלמה הוא לא רק להימנע משימושים אלא להתחיל לחיות חיים רוחניים הרבה יותר מלאי תוכן. ואת זה אני ממש מרגיש בזמן האחרון. ההחלמה נמדדת לפי המון קריטריונים ולא רק לפי הנקיות נטו. יום שאני כל היום בבית מדרש ולא יוצא לשוטט ולא חושב כל היום על שוטטות וכו', ושבאותו יום אני עם ה' לומד תורה בהתמדה עושה את מה שמשמח את ה', יש לי סיפוק מהלימוד, זה הדבר הטוב ביותר עלי אדמות.
זה בדיוק נקרא החלמה. בשביל זה היה כדאי לבוא לכאן !
גם אם מעכשיו אני כבר אף פעם לא נוסע ברכבת או גם אם מעכשיו כל פעם שאני יוצא בחוץ זה בלי משקפיים והסיבה שהצלחתי לוותר היא בגלל שלא היו לי משקפיים, דיינו ! זה המצב הטוב ביותר עלי אדמות ! שאדם חולה כמוני יצליח לוותר על לצאת לשוטטות עם משקפיים ובמקום זה לא יוצא בלי סיבה... וגם כשיוצא זה בלי המשקפיים וכדו', זה ממש התקדמות ודבר נפלא ביותר שבטח מאד משמח את הקב"ה.
ועכשיו יש לי ברוך השם את הכלים בשביל לבקש מהשם לשחרר אותי מזה ולא להיות מדי מנוהל מכל זה!
אני חושב שזה בא ממקום של :
- פחד ליפול.---------------------- שלווה לחיות את הרגע בו אני לא משתמש.
- פחד שיתפסו אותי.-------------- שלווה שאני בידיים טובות של הקב"ה.
- חוסר קבלה עצמית איך שאני. אני כבר רוצה להסתכל על עצמי כאדם לא חולה. להרגיש טוב עם עצמי.--------------- שאשמח עם מי שאני עם הטוב ועם הפחות טוב.
- חוסר ביטחון בה'. שהוא יציל אותי בבוא היום שיהיה טריגר רציני. אני לא חייב לחפש תרגולים.-------------------------- לחיות עם אמונה ובטחון במאת האחוזים שה' דואג לי יותר ממה שאני אדאג לעצמי.
- חוסר יכולת לסבול אי ודאות. רצון שהכל יהיה כאן ועכשיו.--- ענווה. המון ענווה ובטחון בה'.
- רצון לשלוט בתוצאות. שהתוצאות יהיו כמו שאני רוצה.------ ענווה ושמח בחלקו.
- קושי להתרכז בהווה. ולא לחשוב על מה יהיה בעתיד, ביום חם, במקום מסוכן וכו'.--- רק להיום.
- חוסר יכולת למסור את כל כולי לאבא אוהב.------- לחיות צעד 3 ו11 הלכה למעשה.
אחרי זה עשיצי צעדי 6 ו7 ומתפלל שה' יתן לי שחרור עצום במקום הזה רק להיום.
אוהב אותכם מאד מאד וצריך אותכם !
