תודה רבה על הפוסט הנפלא ועל כל התגובות.
אני גם מאלו שמכורים לאוננות, ואף פעם לא עברתי ממין ורטואלי למין עם אחרים. (יש לי סיבות לזה אבל זה לא כ"כ משנה כרגע).
התחלתי לבא לקבוצות אס איי לפני שנתיים, כשהרגשתי שאין לי ברירה אחרת. כבר במשך שנתיים לפני זה הייתי משתתף בפורום של שמור עיניך באנגלית באופן קבוע. ניסיתי את כל הכלים בזמנו ובאמת צברתי נקיון של 143 ימים. אבל אח"כ שוב התחלתי לאונן ולצפות בפורנוגרפיה וכו'. בלית ברירה פניתי לאס איי. מבחינתי הייתי בתחתית ונדהמתי לפגוש בקבוצות מלא אנשים שהרחיקו לכת הרבה יותר ממני.
למרות שבזכות כל מה שניסיתי בשמור עיניך ידעתי שאני מכור, במשך הרבה זמן היה לי מאוד קשה במפגשים. באופן פרודוקסלי הרגשתי "רגשי נחיתות" על זה שלא עשיתי מספיק במחלה, ושבטח אנשים מסתכלים עלי וחושבים לעצמם, מה הוא עושה כאן. היו לי אינספור "הוכחות" (כמובן בראש שלי) מהיחס של אנשים אלי שזה נכון. הספונסור הראשון אמר לי אחרי שסיפרתי לו את הסיפור שלי שאני מכור לייט – בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע!! עוד אחד מה"כבדים" גם אמר לי שאני לא מכור בכלל ואחרים פשוט לא דיברו איתי. (היום יש ליווי לחברים חדשים, אבל אז לא היה ואפילו החבר שקיבל אותי לא טרח לשמור איתי על קשר). יש לי חבר אישי שהגיע לתוכנית אחריי, שהרחיק לכת. בזמנו הוא לא הבין מה עושה מישהו עם "בעיות ישיבתיות" בתוכנית. היום אנחנו מדברים אבל הרושם הראשון אף פעם לא עזב אותי וקשה לי עדיין לחלוק איתו. אני נוסע איתו ועם הספונסור שלו למפגשים ומרגיש "חוץ למחנה".  היה לי "לא נעים"  לספר את הסיפור שלי לחברים בתוכנית כי זה לא "מרשים" מספיק, וכמובן זה מאוד לא עוזר לצעד הראשון שלי.
ה' עזר לי וב"ה יש לי חבר אחד בתוכנית שמאוד עזר לי במשך כל הזמן. באמת הרבה פעמים רק בזכותו עברתי משברים ולא ברחתי מהתוכנית.
לאט לאט התחלתי להפנים שאני מגיע לקבוצות בשביל ההחלמה שלי ולא משנה מה, אבל התחושות האלו חוזרות אלי הרבה. בקבוצות הרבה פעמים אני מרגיש מבודד. כן, בדידות בתוכנית! בדידות במחלה זה דבר אחד, אבל בדידות בהחלמה הוא סבל ממש.
אז בקשר למה שכתבת:


כן, אני מזדהה מאוד עם התחושה הזו, אבל לא בגלל שאני מרגיש שאני במצב יותר טוב, אלא בגלל הרגשה שאני לא גרוע מספיק.
אני לא יודע מה יהיה עם עצמי. אני מאוד קרוע בפנים, אוכל את עצמי ומרגיש מבודד (לא כל הזמן, יש תקופות טובות גם!!). אבל אני ממשיך לבא לקבוצות מחוסר ברירה ומידיעה שזה הפיתרון.
אבל אני מבקש ממכם בשביל חברים חדשים שבאים במצב שלי; גם אם אתה "כבד" אנא תן להם את היחס ואת הצ'נס לעלות על דרך. גם הם מרגישים שהגיעו לתחתית אפילו אם אתה לא מבין את זה.

חזקי היקר שלום וברוך הבא,

אני מאוד מבין לליבך, למרות שלא חוויתי את התחושות האלו.

מה שכן, אני חושב שהפלטפורמה של שמור עינך בעברית יכולה להתאים לך מאוד. רוב מוחלט של החברים כאן הם מה שאתה מכנה "מכור לייט" (אני מתנגד כמובן להגדרה הזאת כי בשבילי כל מכור הוא מכור). כך גם במפגשים הטלפונים וגם במפגשים החיים, רוב השיח הוא סביב אוננות ופורנו, כך שתוכל "להרגיש בבית".

בהצלחה.

שלום חזקי, אני גם, מבחינת מה שעשיתי בפועל, יכול להיקרא לייט,
ואני מבין את התחושה הזאת, חששתי לספר לחברים בקבוצה מה עשיתי בדיוק כי אולי אני לא מספיק גרוע, כמו שהגדרת.
אבל אני חושב על מה שהיה לי בראש כזה הזמן של המחלה הפעילה,
ושכבר תכננתי להיות גרוש אחרי כמה שנים בכלא על עבירות מין...
אבדה לי השליטה על החיים.

לא משנה מה שעשית, זה רק מבחינת האפשרויות שלך לא עשית יותר גרוע.
אבל אם זה היה ממשיך בכיוון, המחלה לה היתה נעצרת בשום מקום.

בהצלחה לך,
אוהבים, כמה מוזר, למרות שאתה פחות גרוע...
יש מבין...

שלום לך וברוך הבא, כתבתי בעבר ואכתוב גם כאן, מחלת ההתמכרות היא לא הפעולה הפיזית. המחלה עצמה היא גם ובעיקר ברובד הנפשי רוחני. המילה 'לייט' עושה לי חררה, מאז ומתמיד חשבתי שזו המצאה של קופירייטרים מטעם חברות הסיגריות בכדי לדחוף לנו לסימפונות עשן, בטענה שהוא מופחת ניקוטין, כשלמעשה הוא כלל לא קליל...

צר לי שלא מצאת מקומך במקום שהציל את חיי, אני לא מכיר אנשים נוספים שיש להם תחושות מורכבות שכאלו. גם מי שלא חש שייך מיידית לאורך זמן האירו אליו פנים. כתיבתך הכואבת הותירה אותי מהורהר דקות ארוכות.

אני לא איש מקצוע, לא בטוח, יש סיכוי שאני מכיר אותך? עושה רושם שיש לך כאב נוסף מעבר להתמכרות. השקלת לקבל עזרה מגורם מוסמך?

חשוב לציין כי אסירותודה יחד עם עוד חברים - והוא מוזמן לתקן אותי אם אני טועה, הגיעו לבסוף למסקנה שאכן יש הבדלים מסוימים בין מכור קל למכור כבד, ובעקבות כך קמה PA.

אני אישית הרגשתי כבר מתחילת דרכי בהחלמה שההבדל הזה אכן קיים. ייתכן שמכורים כבדים מתקשים לעמוד על כך במבט ראשון. ואגב, לא בהכרח שתמיד להיות מכור קל זה באמת יותר קל. יש בחינות מורכבות יותר בהתמכרות קלה.

בגלל החילוק הזה, הרבה שנים הרגשתי בבית בקבוצות שמור עיניך זכרונן לברכה, ובבית חולים בקבוצות וכנסי SA. ההקמה של PA גרמה לסגירת קבוצות שמור עיניך, וחבל מאוד. חברים רבים מצאו שם את דרכם להחלמה (כמעט כל שבוע היו מגיעים לקבוצה חבר או שניים חדשים). 

גם הרבה מן ההתלבטויות של חברים פה לגבי הצטרפות לקבוצות היו נחסכות בקבוצת שמור עיניך שמצהירה כי הקבוצות מתנהלת על פי שנים עשר הצעדים ועל פי תורת ישראל. 

עדיין לא קראתי את השירשור ובכל זאת קצת קופץ להגיד את דעתי.

אני מכיר בתוכנית חברים שגם היו בשימושים חיים אבל נראה שעניין הפורנ' ודומיו משפיע עליהם בנוסף ולפעמים אפילו הרבה יותר חזק ולא פחות משימוש חי.
מהגישה של הספונסר שלי וגם חוויה אישית ואיך שאני מבין, גם אם עדיין לא "חציתי מסך" אם אני מכור יש סיכוי גבוהה מאוד שזה יקרה, אם אני אחסום לעצמי גישה למדיה מינית למשל ולא אהיה בהחלמה אתחיל לחפש את התאווה בחוץ, מה שיתחיל בהצצות ויגמר בשימוש חי- לפחות מדבר בשם עצמי שממש רואה את עצמי מגיע לשם ללא טיפול.

לכן אני מבין ש"שני" הם בדיוק אותה אחת ולפעמים אפילו לא שאחת בשלב מתקדםואחרת לא אלא פשוט לפעמים זה מכור שדרך חייו הובילה אותו לשימושים חיים לעומת אחד שלא אבל מבחינה מנטלית והתמכרותית הם מתנהגים אותו דבר.
לכן בשבילי אני חושב שקבוצת SA מתאימה לא פחות על אף שלא היו לי שימושים חיים כי בהתמכרות כל אחד יכול לחוות טיפה שוני אבל זה מכנה משותף וקו ההפרדה לא עובר דווקא שם אם בכלל.

*עריכה: אחרי שקראתי סך הכל אני מאוד מזדהה עם הדברים שאמר אסירותתודה ואולי אפילו חזרתי עליהם קצת (אז למה בכלל קפצתי להגיב?)
בכל מקרה לעניין- אני חשבתי פעם גם לנסות לשלב קצת קבוצות PA ולראות איך זה עובד, יש משהו נכון בקטע של ההזדהות ותחושת השייכות, הבעייה היא שכל הקבוצות האלו מתפרקות ואין הרבה כאלה לכן יותר קל ונגיש למצוא ולהתחבר פשוט לקבוצות SA ששם גם נמצאים הרבה כאלו שאופי התמכרותם זהה לPA.
אז יש פה איזה משחק לנסות לאזן בין יצירת קבוצה מותאמת, ספציפית יותר ומופרדת לבין ניסיון לאיחוד ומציאת יותר חברים שישתתפו יזדהו ויפעלו,  שכרגע נראה שגורם דווקא לקבוצות SA להצליח יותר אם אני מבין נכון או לפחות בשבילי..

וד.א יש חברים בשמור עיניך שגם נמצאים בשימושים חיים, אז קבוצות שמור עיניך (להבנתי הדלה ומחוסר ניסיון שם) לא מבדילות בין 2 המקרים הנ"ל אלא אולי יותר ההבדל בין מכורים דתיים ללא, וזה מה שהתכוונתי כשאמרתי ש"הקו לא עובר דווקא שם" כיוון שיש הרבה סוגים של מכורים- לפורנ'/לשימוש חי/דתיים/חילונים/בעלי נטיה הפוכה/בעלי משיכה לדברים "לא סטנדרטים" ועוד, ולכן לא יודע אם ואיפה נכון בכלל להפריד בין הסוגים שאז נישאר בסוף לבד.. (מה שגם מתחברלי לדיון של "משתוקק" בנוגע לדת בתוכנית שבאופן דומה התוכנית מכילה סוגים שונים של אנשים שצריך ללמוד לקבל ולגשר על הפערים..)