חשבתי לעצמי מה יעצור אותי ברגע שיבוא יום קשה יגיע הגל הכואב שגורם לי לרצות להפוך הכל.

ושמעתי פעם שביהדות למידות של כעס ושנאה יש צד חיובי כשהן מנותבות כנגד "הרע". 

היכולת שלנו לשנוא ולכעוס על הרע שבחיים שלנו ששולט בנו אולי יכול לעזור לנו להכריע עוד יום.

יש הרבה מה לשנוא בתעשייה שהתמכרנו אליה. תעשייה שהיא פושעת  מיסודה שמתעללת ומנצלת בני אדם, שעושה מליארדי דולרים מהצרכנים של ההסרטים שלה שהופכת לאנשים את החיים ומפרקת משפחות וממשיכה להרוויח ורק עולה ברווחים ללא שום פיקוח ללא שום התערבות מצד ממשלות העולם.

אך בעיקר יש  הרבה מה לשנוא מהכאב האישי שנגרם לנו, הזמן שהתפספס, העיכובים בחיים, האנרגיות שהשקענו שם במקום בסביבה שלנו או בחיים, המצבי רוח הקשים שנגרמו לנו, הבעיות הפיזיות והנפשיות, הזיכרונות הקשים, היחס שלנו והתפיסה שלנו שהשתנה.

כל אחד ואחד יכול לעלות את הזיכרונות הרעים והתחושות הרעות שהתאווה
גרמה לו, ולעלות את זה יום יום להיזכר ולהיטען בהם. 

כדי שלא נשכח מאיפה בנו גם בימים הנקיים שלנו.

בהצלחה רבה,
אני מאוד מקווה שזה יעזור,
לי באופן אישי אני לא חושב שזב עזר, קראתי מאמרים על תעשיית הניצול, קיללתי את הטלפון שלי, וכעסתי הרבה על סטיב ג'ובס ימ'ש והקוריאני שהמציא את הגלקסי....
הכעס לא עזר לי,
נהפוך הוא...
הכעס הוא רגש לא טוב עבורי, כשאני כועס כל מיני גהנום שולטים בי, ובפרט הגהינום של התאווה,
אבל אני מקווה שלך זה יעזור,
כשם שאין פרצופיהם דומין כך אין דעותיהם שוות,
תדווח לנו אם זה עובד! נשמח לשמוע

הכעס שלי והשנאה תמיד הופיעה כלפיי מושאיי התאווה שלי.. הבנות שעושות הכל כדי לבלוט ממרחק של קילומטרים ע"י לבישת (או אי לבישת) בגדים חשופים בולטים ומבליטים והשקעת כספים בניתוחים פלסטיים הרמות מתיחות תוספות אתה הולך ברחוב בתל אביב ונתקל בכאלה שכבר נראות ממש כמו בובות מין רחמנא לצלן...

שנאתי וכעסתי עליהן!! הלהחריב את עולמי באתן?!?!

היום אני מסתכל עליהן בחמלה... מרחם עליהן.. מתפלל עבורן.. הם מכורות בדיוק כמוני... לא למין אבל לתשומת לב... אם עובר יום בלי שצפרו להם ברחוב הם מרגישות עצבות ודכאון.. הן מכורות לתשומת לב הזאת... חייבות אותה כמו אוויר לנשימה.. מסרבות להזדקן... נלחמות ומשקיעות הכל כדי להמשיך ולהיראות צעירות ומתוקתקות...

ועל מי זה עובד ? רק על מכורים כמוני...

כל בנאדם נורמלי שמסתכל עליה חושב בראש תראה זאת גנובה לגמרי מסכנה מטורללת...

הניתוב של השנאה כלפיהן לא עזר לי.. 
דווקא החמלה האמפתיות האהבה.. כן כן.. אהבה. אהבה לבת ישראל.. אפילו שהיא רחוקה מתורה ומצוות שנות אור.. דווקא כשאני מברך אותה ומראה חמלה כלפיה זה עוזר לי להשתחרר יותר מהכל..

אוהבים!

זה בדיוק הצעד הראשון בתוכנית 12 הצעדים.
לכתוב מה עשו לנו השימושים.
איך הרסו את חיינו.
במקום לכעוס  על החורבן שהשאירה התאווה, בואו ונפיק מזה לקחים לעתיד.
כשכתבתי את הצעד הראשון והקראתי בקבוצה, זה הביא אותי למקום כל כך כואב שאני מקווה לא לחזור אליו

אני חושב שכעס הוא רגש שיכול לעצור תאווה הכעס  מעורר נחישות מביא כוח אבל אני כרגע בעיקר בודק את העניין. כעס נחשב היום למילה גסה אבל צריך לדעת גם מתי להשתמש בו לא באופן שיפגע באחר ולא מתוך גאווה.

לעניות דעתי כעס יכול לשמש כגורם להניע את תחילת תהליך ריפוי, אך לא ככלי לשלוט בדחף, המלחמה נגד התאווה צריכה להתנהל בקור רוח...
כאשר אדם כועס הוא זקוק לנחמה ופיצוי ולעיתים הפיצוי יכול להיות בדיוק הדבר שעליו הוא כועס...

לפי הפסיכולוגיה העדכנית הדרך הטובה ביותר להתמודד עם מחשבות טורדניות ודחפים כפייתים מכל סוג היא פשוט לא להכנס למשא ומתן עם אותם מחשבות ודחפים, כי ברגע שנוצר דו שיח נפלת ברשת ובסוף בדרך כלל אתה תפסיד, לכן צריך פשוט להסיח את דעתך מאותו ענין וככל שתצליח להמנע מעיסוק בענין הדחף יחלש, אך אם תעסוק בלשכנע את עצמך מדוע לא כדאי להכנע לאותם דחפים סופך ליפול בהם.
ולכן לדעתי הכעס רק מגביר את העיסוק באותם דחפים ובסופו שלדבר יפעל לרעתך...
ולא שזה קל להסיח דעת מדחפים כאלו (מי כמוני יודע) אך לדעתי כאן טמון המפתח להינצל מנפילות...

כאמור אינני מומחה אלא רק מציע את דעתי בנידון וכל אחד יפעל לפי ניסיונו...
בהצלחה לכולם!

ran כתב on 02 נוב' 2020 22:12:

זה בדיוק משהו שהרב שלי אמר לנו כבר לפני שנים ושמאז מהדהד לי בראש...
כשהיצר מגיע ומפתה אותי לעבירה אם אני נכנסתי איתו בדברים שם אני כבר אבוד והוא ישכנע אותי למה כן...

באמת המפתח זה לא להיכנס איתו בדברים. להיכנע לויכוח הזה לא לנסות אפילו לענות למחשבות האלה שקופצות. לתת לו לדבר.. ולפנות לאלוקים במקום לענות ליצר, לבקש את עזרתו אל מול היצר הקם עליי לאונסי, שמלבדיו איני יכול לו.

אוהבים

עוד דבר שהוא אמר שמאוד התחברתי וראיתי כמה הוא נכון גם היום בתכנית- בנושא ניסיון העריות, הדרך היחידה להימלט מהעבירה זה לפני שנכנסים אליה בכלל..

כשאתה כבר בפנים וכבר התחלת את התהליך - קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעצור.

הנקודה הכי "קלה" להתמודדות (והיא קשה מאוד!) היא ההתחלה. לפני שפעלתי על זה לפני שנכנסתי לאתרים לפני שהתחלתי ללגום תאווה. 
מהרגע שלגמתי - הקושי מתעצם שבעתיים ועולה בצורה אקספוננציאלית כל רגע שאני בפנים. (עד שמגיע אותו ניתוק מדובר שמשם כבר אין דרך חזרה)

גם בפורטיפיי מדברים על זה זה נקרא מעגל ההתמכרות.
בגדול-
1. מתחיל להרגיש רע, הדחף להשתמש מתחיל.
2. פעולות ההכנה (סגירת תריסים, נעילת הדלת, התיישבות מול המחשב, הורדת חסימה וכו')
3. כניסה לאתרים והתחלת הצפיה. (או אולי התחלת צפייה בכל מיני תכנים שהם עדיין אינם פורנוגרפיה טהורה)
4. צפייה בפורנו, האוננות עצמה, סיום, וחזרה לנקודה 1 של המעגל. (או באופן מיידי או כעבור כמה ימים)

ככל שאתה עמוק יותר בתוך המעגל קשה עוד יותר לצאת ממנו..

אבל החידוש שלי היה בפורטיפיי היה שאפשר לצאת בכל שלב מהמעגל (ואף ראיתי זאת על עצמי עשרות פעמים בשנה הזאת)
זה קשה בטירוף... אבל אפשרי.

אבל הכי חשוב לזכור שהנקודה של ההתחלה, אותו דחף שמגיע, אותן ראיות ראשונות וקלות, כמה שקשה מאוד לוותר עליהן ולהפסיק - שם זאת הנקודה שהכי "קל" לעשות זאת.. משם אם ממשיכים זה הופך להיות הרבה הרבה יותר קשה..

אוהבים!

אני שמח מאוד על השיתוף של כולכם מאוד מעניין לשמוע עוד דעות ועצות.

תודה!

הנשמר לנפשו כתב on 02 נוב' 2020 14:15:

מאוד מתחבר , בהחלט אם הייתי מצליח להשקיע רק 50 אחוז זמן , מכל השעות שביזבזתי עבור הצפייה והריגוש הלא נגמר הזה - הייתי במקום אחר . לפעמים זה נותן לי לכוח לוותר ולפעמים לא ... תלוי כמה הפירצה מחכה לי ...