אל תהיה עכב”ר
לא תמיד מודעים לכך, אבל פעמים רבות קו ישר משוך בין צריכת תכנים מיניים או אוננות, או כל סוג אחר של מימוש אובססיה מינית, לבין מצבנו האישי, פיזית ונפשית.
זה הכלל: כדי שנוכל לחיות ולתפקד כראוי, עלינו לדאוג לצרכים הבסיסיים שלנו. לאוכל מזין, לשינה טובה ולצרכים נוספים שהגוף דורש. ממש כמו שרכב זקוק לשמנים, לדלק, לטיפולים. ואם להמשיך בדוגמה הזאת, ברור שהתעלמות מהנורה־האדומה המהבהבת בלוח־המחוונים של הרכב תביא לכך שהוא יקרטע עד מהרה. לתוצאה דומה תביא גם ההתעלמות מאיתותי הגוף והנפש… בן־אדם הוא, כמובן, יותר מאשר מכונה משוכללת, ולכן בנוסף לצרכים הפיזיים ישנם צרכים נוספים שגם הם בסיסיים, וגם אותם אנחנו חייבים למלא.
ניתן למנות ארבעה צרכים בסיסיים שנודעת להם השפעה כבירה על היכולת שלנו לתפקד כראוי ולהימנע מלהגיע למצב של צורך וכמיהה למימוש אובססיה מינית: אכילה, שינה, חברה ורוגע נפשי. כאשר איננו מוודאים מראש כי ארבעת הצרכים הללו ממולאים על ידינו די הסיפוק, התוצאה היא הגעה למצב שאנו מכנים כאן בראשי התיבות עכב”ר: עייף, כועס, בודד ורעב. כאמור, אלו הם ארבעה מצבים שמכניסים אותנו למצב בו מתעוררת התזזית לסיפוק מיני.
ככל הנראה, כאשר איננו ממלאים את צרכינו הפיזיים והנפשיים, בראש ובראשונה – ההגנות שלנו נחלשות, ואם איננו ממהרים למלאם בשלב זה, פעמים רבות נמצא את עצמנו בנקודת שפל שבה בוער הצורך להתמלא מדברים אחרים, או אפילו לברוח למקום אחר כדי לא להתמודד עם הקושי שלנו. כולנו הרי מכירים את הימים הטובים שבהם אנחנו מרגישים טוב, רעננים, מלאים באנרגיה חיובית, ואז הצורך בריגושים והכמיהה לחדש ולמסעיר נראים לנו משהו זר ומרוחק, עד שאיננו מבינים מה, בעצם, חיפשנו שם… אולם, אנו גם מכירים היטב את הזמנים שבהם הכל לא הולך כמו שצריך: אנו ‘מבואסים’, משועממים, ומחפשים ריגוש, ובסוף אנו מגיעים לפורנוגרפיה או לאוננות הכואבת.
בדרך כלל, ה”זמנים הטובים” הם זמנים שבהם אנחנו במצב הפוך מאשר עכב”ר. אנו עסוקים, מרגישים טוב מבחינה אישית וחברתית, לא עייפים מידי ולא רעבים מידי. לעומתם, הימים הרעים הם בדרך כלל הימים בהם אנחנו פשוט עכב”ר… עייף מידי, כועס מידי, בודד מידי ורעב מידי.
אם לחזור לדוגמה של המכונית: נהג שעיניו בראשו בודק את לוח־המחוונים מפעם לפעם, כדי לא להגיע למצב שפתאום באמצע הכביש המהיר הוא נתקע כי הוא שכח למלא דלק. כל אחד מבין שאם הוא לא יתדלק את הרכב שלו, יגיע הרגע שבו המכונית פשוט תחדל לנסוע, אבל הוא לא מחכה לרגע הזה אלא מקדים רפואה למכה. משום מה, לא תמיד אנו נוקטים בפעולה פשוטה זו כאשר מדובר בגוף שלנו, ופעמים רבות אנחנו נמצאים במצב של חוסר מודעות עצמית.
לכן, השלב הראשון הוא פשוט להתחיל לבדוק את עצמנו ולברר: האם אנו דואגים לעצמנו במידה הראויה? האם אנו פועלים כדי להיות במצב תקין?
השלב הבא, אחרי תשומת הלב האישית, הוא שלב היישום. כלומר פשוט לדאוג הלכה למעשה לא להגיע למצבים של עייפות קיצונית או כעס גדול. נכון שאנחנו לא יכולים לנהל את החיים שלנו במאה אחוזים, ותמיד ישנם ימים ללא מרגוע בם מתקשים למצוא נחמה, ניתכים אירועים לא צפויים, ואנו נכנסים למצב רוח גרוע. חרף זאת, עלינו לעשות את ההשתדלות המקסימלית להימנע מלהגיע למצבים האלו, ככל שהדברים תלוים בנו. כך, אם יודעים אנו שיש אנשים, מקומות או מצבים שמביאים אותנו למריבות וכעסים, בידינו יכולת ההחלטה לעשות הכול כדי שלא להגיע למצבים או למקומות הללו, בדיוק כפי שאם אנחנו יודעים שמצפה לנו יום עמוס למחרת, אנחנו צריכים ללכת לישון מוקדם יותר בלילה שלפני כן.
הדאגה לבריאות הגוף והנפש היא אפוא מהותית להליך של השתחררות מלפיתת האובססיה לריגוש מיני, לצורותיו השונות. נפש בריאה וגם גוף בריא – הם צעדים ראשונים במסע לחיים טובים ומשוחררים יותר.
זיהוי מצבים בעייתיים
סקרנו לעיל ארבעה מצבים שעלולים להיות בעייתיים עבורנו. אלו מצבים מנטליים, והם לא בהכרח נראים באופן גלוי כקשורים בקשר ישיר להתנהגות המינית הלא רצויה שלנו.
בשלב הנוכחי נבקש לצעוד עוד קדימה, ולשוחח על זיהוי הטריגרים – אותם מצבים חיצוניים שמדליקים בקרבנו את מנגנון ההפעלה של ה”אובססיה”.
(אם נחזור לדוגמה של המכונית: בשלב הקודם בחנו את לוח־המחוונים כדי לראות מה המצב של המכונית. כעת, עלינו להישיר מבט אל הכביש, לקרוא את השלטים שמכוונים ומזהירים מעיקול חד, מירידה תלולה או מאבנים מתדרדרות).
כמובן, יש מצבים שהם מאוד ברורים וקלים לזיהוי, אך יש מצבים שהם פחות ברורים וקשה יותר לשים עליהם אצבע – אבל כך או כך כמעט תמיד יש סימנים לפני שהמנגנון נדלק, וסימנים מאפשרים עצירה בזמן – אם רק מוכנים לשים אליהם לב. נהג שלא מסתכל על השילוט, “יתפלא” שהוא לא ראה את הסיבוב החד, וימצא את עצמו פתאום הפוך בשולי הכביש. גם לנו נראה לפעמים ש”הנפילה” הגיעה משום מקום, אבל מה שאנחנו צריכים זה לחפש את הסימנים שנמצאים שם תמיד, וכמובן להתייחס אליהם ברצינות. אין כביש שאין בו קטעים מסוכנים יותר, הסכנה היא חלק מהנסיעה בכביש, אבל מודעות לסיכונים הללו וזהירות מפניהם מאפשרת את סיום הנסיעה בשלום. גם אנו, כמובן, לא יכולים להימנע ממקומות שיש בהם משום סיכון עבורנו, אבל ביכולתנו להגיע מוכנים ולנקוט במאמציי זהירות.
המצבים הברורים ביותר הם כמובן: שימוש במחשב שאין עליו סינון טוב, או יציאה למקום ציבורי בעייתי (חוף ים מעורב, לדוגמה); יש גם, כמובן, מצבים שאינדיבידואלית עלולים להוות טריגר לאחד ולא לאחר. לעיתים בבית הפרטי רשת האינטרנט מסוננת כראוי, אבל אצל ההורים או בעבודה האינטרנט פרוץ. במקרים אחרים נוצר הצורך לערוך נסיעות לצורכי עבודה שכרוך בהן סיכון, יש אנשים שיש להם בעיה עם מקום ספציפי וכן הלאה.
כל כביש והפיתולים שלו, כל אדם והמפה האישית שלו. הדרך קלה ביותר לצייר את המפה האישית שלך היא להתבונן לאחור ולשאול את עצמך באילו מצבים, מקומות או זמנים נפלת? חשוב להכניס לרשימה כל סוג של גורם שעלול להיות טריגר ולהביא אותנו בסופו של דבר להדלקת האובססיה או לאוננות. למשל, ברור שבעונת הקיץ הפיתוי ברחוב הוא גדול יותר מאשר בעונת החורף, אז כמו שאנחנו עושים שינויים מבחינת הבגדים שאנחנו לובשים בכל עונה, כך חשוב שנעשה שינויים פנימיים בכל עונה.
בנוסף למצבים שמוגדרים כטריגרים משום שהם מטבעם וטיבם פותחים פתח לריגוש המיני הבעייתי (כמו גלישה באינטרנט לא מסונן), ישנם מצבים שהופכים להיות טריגרים בגלל הקישור שנוצר אצלנו במוח בינם לבין הריגוש המיני הבעייתי (תהליך שנקרא התניה קלאסית). דוגמה: נניח שהשתמשנו במכשיר מסוים לצפייה בפורנוגרפיה פעמים רבות. כעת, גם לאחר שחסמנו אותו, עצם השימוש במחשב “מזכיר” לנו את הפורנו, מה שגורם לנו רצון לחזור ולצפות פעם נוספת. זה יכול להיות מקום מסוים שכלפי חוץ אין לו קשר לתאווה אבל נפלנו בו פעמים רבות, זה יכול להיות בגד מסוים שמזכיר לנו את הנפילות, וזה יכול להיות כל דבר אחר שמתקשר אצלנו במוח לנפילות שלנו בעבר.
לאמיתו של דבר, אין אפשרות לערוך רשימה מלאה של כל הדברים שמתקשרים אצלנו בראש לתאווה ועלולים לגרום לנו לתחילת התהליך, אך באפשרותנו להכין רשימה בסיסית של מצבים או דברים שידועים לנו כמעוררי הרצון לריגוש ההוא. עם הזמן נוכל להוסיף לרשימה מצבים נוספים, אם נראה שהם מתאימים לרשימה הזאת. אחרי שתהיה לנו רשימה כזאת, נוכל להשתמש בה כדי לעשות הכל ולהימנע מלהגיע למצבים אלו.
שיעורי בית
כתוב רשימה של מקומות, מצבים או זמנים שבהם אתה במצב מסוכן. כשיש לך את הרשימה הזאת, תנסה להגיע למצבים האלו כמה שפחות, וכאשר אין לך ברירה, תשתמש במודעות הזאת כדי לנהוג בכל הזהירות האפשרית כדי לא להגיע לנפילה.
