המטרה הסופית שלנו היא להצליח להפסיק לחלוטין לצפות בפורנו, זאת מטרה ריאלית ואם אנחנו משקיעים בה ומוכנים לעבוד קשה – נצליח לממש אותה. אבל הרבה פעמים הדרך היא לא כל כך פשוטה ויש בה עליות וירידות, מה שגורם להתקדמות להיראות קצת שונה מאיך שדמיינו אותה.
נכון, יש בינינו כאלו שמצליחים מיד בפעם הראשונה, אבל יש גם כאלו שלא.
יש כאלו שמהרגע שהם החליטו לקחת את העסק הזה ברצינות ולהשקיע את כל הכוחות כדי להפסיק – הם מעולם לא חזרו אחורה, אבל יש כאלו (והם רבים מאוד) שהתהליך שלהם הוא של התקדמות, אבל התקדמות איטית יותר, של שינוי שלוקח זמן ולא מתרחש ביום אחד.
העניין הוא, שדווקא בגלל שאנחנו כל כך רוצים להפסיק “אחת ולתמיד” אז לפעמים אנחנו מפספסים את התמונה הרחבה ולא שמים לב להתקדמות שלנו, שגם היא משמעותית מאוד!
נניח שהתחלנו את המסע עם ממוצע של נפילות פעמיים בשבוע, ואז הצלחנו להחזיק חודש שלם בלי ליפול, אבל בסופו של החודש נפלנו, וכעת אנחנו מצליחים להחזיק מעמד בערך חודש כל פעם ובסופו נופלים, האם זה אומר שלא התקדמנו בכלל? ודאי שלא!
הרי עברנו מממוצע של שמונה נפילות בחודש לנפילה אחת, וזה התקדמות אדירה.
הבעיה היא שאנחנו לא באמת עוקבים אחרי המצב שלנו ובמקום זה מתייחסים אל התהליך כמצב של “הכל או כלום”, כאשר במציאות הדברים לא עובדים ככה מכיוון שבין שני הקצוות יש גם הרבה מצבי ביניים, וגם הם חשובים מאוד בתוך התהליך השלם.
בדיוק בשביל זה אנחנו צריכים להתחיל לתעד את המצב שלנו ולסמן לעצמנו כל יום שהצלחנו לעבור אותו בלי נפילות, ואם חלילה נפלנו – אז נתעד גם את הנפילה כמובן, אבל לא נתחיל הכל מההתחלה, אלא נמשיך הלאה מהמקום שבו היינו.
אחרי תקופה נוכל להסתכל על התיעוד שלנו ולראות את התמונה המלאה: כמה ימים נקיים היו לנו במהלכה וכמה נפילות? נוכל לראות האם בתחילת הדרך היו לנו יותר נפילות וכעת פחות, אם כן – אנחנו מתקדמים, אם לא – נוכל לשאול את עצמנו מדוע אנחנו לא מתקדמים? וכמובן אם אנחנו מצליחים להפסיק אחת ולתמיד, נוכל להסתכל על התיעוד הזה בסיפוק רב ולומר לעצמנו “הצלחנו!”.
התיעוד הזה של “התמונה המלאה” שבו יש לנו תקופה מסוימת (נניח תשעים יום) שבה אנחנו יודעים כמה פעמים נפלנו ומתי, כמה ימים החזקנו בלי ליפול וכו׳, יכול לעזור לנו מאוד! לא רק כדי שנוכל לראות את ההתקדמות שלנו, אלא גם למטרות נוספות.
למשל אם אנחנו רואים שקשה לנו להפסיק לגמרי, אנחנו יכולים לקבוע לעצמנו מטרות קטנות יותר שבהן נצליח לעמוד, ואז להגדיל אותן עוד ועוד. נניח שאנחנו נופלים פעמיים בשבוע, ולמרות שניסינו להפסיק לגמרי, אנחנו לא מצליחים, אז כעת אנחנו יכולים להציב לעצמנו מטרת ביניים קטנה יותר של להיות נקי שבוע.
אחרי כמה פעמים שנצליח בכך, נוכל להחליט שכעת המטרה היא להיות נקי שבוע וחצי, וכן הלאה עוד ועוד.
ככל שנהיה יותר מודעים למצב שלנו, הן למצב ההתחלתי שבו הגענו והן למצב הנוכחי, כך נוכל לראות יותר בבהירות את המטרות ואיך ליישם אותן בהצלחה.
תועלת נוספת מהתיעוד הפרטני הזה יכולה לצמוח אם נשים לב ל”מסלולים” מסוימים של נפילות.
למשל יכול להיות שנשים לב שהנפילות מתרחשות מאוחר בערב כשאנחנו עייפים, או ביום מסויים כשאנחנו נמצאים במשרד שבו יש אינטרנט פתוח ללא סינון, וכן הלאה מצבים כאלו שבהם אנחנו לא מצליחים להחזיק מעמד ונופלים. כשאנחנו מודעים לאותם מצבים, יהיה לנו הרבה יותר קל לא להיכנס אליהם, כי כבר למדנו שהם מצבי סיכון.
