אהבת את הסרטון? מצוין.
צירפנו לך כאן למטה הסבר מורחב על השלבים שלמדת. מוזמן להעמיק את ההבנה שלך!
רבים שואלים:
איך מתמודדים עם גל של תאווה? או דחף מיני חזק?
אני שם לב שהתגובות שלי לא מתוכננות והרבה פעמים הן אוטומטיות מהבטן, בלי הרבה היגיון.
יש כלי מסודר או דרך ברורה ומומלצת יותר?
ארבעה שלבים להתמודדות נכונה
הרצון הבסיסי של רבים המתמודדים עם גלישה למחוזות לא רצויים, הוא פשוט לחדול מההתמודדות הזאת. לקבל הגנה מלאה, מעיל־מגן שיעטוף וידחה כל ניסיון. רצון זה הוא טבעי והגיוני. הוא דומה לרצון שבכל אדם להישאר בריא, במקום לחפש תרופה למחלה. רצון זה גם דוחף לפעולות חיוביות וחשובות המפחיתות את היקף ומינון ההתמודדות: לעבור לאינטרנט מסונן ואיכותי למשל, כדי להמנע מעצם ההתמודדות.
אולם, יש לדעת כי בעולם ובזמן שבו אנו חיים, לא קיים מצב הנקי לחלוטין מחשיפה לפיתוי כלשהו, כי הפיתוי איננו מופיע רק במחשב אלא גם ברחוב, במחשבות ובדמיון, ופעמים רבות התחושה היא של חוסר אונים. של העדר היכולת לעצור.
זו הסיבה שהדרך הנכונה היא: ללמוד כיצד להתמודד עם הפיתוי כשהוא מגיע. כאשר לומדים דרכי פעולה מועילות אל מול הפיתוי, אנחנו למעשה רוכשים כלים ועוצמה לא להתמסר אליו, להירגע ולצלוח אותו. אמת, הפיתויים ימשיכו להגיע, ולכן אפשר ורצוי להתכונן מראש לעתיד. תרגול כלים יעילים יעזרו לנו להתמודד עם הפיתויים בהצלחה.
חשוב להבין כי העובדה שכל כך הרבה פעמים עברנו את אותו תהליך, שנפתח ברגע של חולשה ונגמר בכאב של נפילה, איננה מעידה שאין דרך אחרת. זו הבשורה הגדולה שרבים מאיתנו למדו על בשרם: ניתן לשרטט סיום אחר לסיפור שלנו. כמובן שמדובר בתהליך עם כמה שלבים, אבל הראשון שבהם הוא: ההבנה שאפשרות כזאת קיימת. ההבנה שבאמצעות תרגול של מספר שלבים, ניתן לרכוש הרגלים אחרים וכלים באמצעותם נוכל להצליח, באותו מקום בו נכשלנו כל הזמן.
אתה יושב בבית לבד, הכל רגוע. אבל לפתע, מתוך קריאה באתר חדשות, קופצת לה לנגד העיניים פרסומת בעייתית ואתה מרגיש את הדחף הזה שמטפס בגרון שמעודד אותך ללחוץ על הפרסומת. האינסטינקט הבריא הוא כמובן לברוח, אבל הבעיה היא שקצת קשה לברוח ממה שנמצא כעת בתוכך. אז במקום לברוח, ניתן לסגל אפיק התמודדות, שבו אין צורך לברוח, אך נפתחת האפשרות לנצח.
את האסטרטגיה הזאת אנו מכנים במילה: “לנשו”ם” (באנגלית STAR), ראשי התיבות:
- לוקחים צעד אחורה ומתבוננים
- נושמים עמוק כמה פעמים
- שואלים: מה אני באמת רוצה?
- ומגיבים בצורה בריאה.
באסטרטגיה הזאת מומלץ להשתמש מוקדם ככל האפשר, כי ככל שעובר הזמן, כך קשה יותר לגייס את הכוחות לפעול ולהפסיק. המטרה היא להתחיל לנשו”ם מיד ברגע שבו מתחיל הקושי, למשל ברגע שבו קופצת לנו הפרסומת הבעייתית מול העיניים, או ברגע שבו אנחנו שמים לב שאנחנו שוקעים בפנטזיות.
בואו נפרק ביחד כל אחד משלבי הכלי החשוב הזה:
צלילה לתוך מחשבות, צפייה או עיסוק בריגוש המיני – מעבירה את מוחנו למצב פעולה של “טייס אוטומטי”. משום כך, המוּדָעוּת למה שאנחנו חושבים, מרגישים ואפילו עושים מאוד נמוכה. החלק של המוח שאמור לחשוב בהיגיון (החלק המכונה: הקורטקסט קדם מצחי) כמעט לא פעיל כאשר אנחנו צופים בפורנוגרפיה, למשל, ובמקום זה החלק שאחראי על העונג (החלק שמכונה: המערכת הלימבית) לוקח פיקוד. התוצאה היא שבאותם רגעים מוחנו מונחה אך ורק למסלול ההנאה הרגעית. לכן הידיעה על המחיר שאנחנו עומדים לשלם במזומן על רגעי ההנאה הללו לא נכנסת למודעות שלנו באותו הזמן.
המטרה הראשונית שלנו היא, להשתמש בחשיבה ההגיונית, להשאיר אותה פעילה, ולא לתת למרכז העונג להשתלט על מערכת ההיגיון.
אבל איך עושים את זה?
הדרך היא לצעוד צעד אחורה, להתבונן בעצמנו כאילו אנו צופים מהצד במישהו אחר. זו פעולה שדורשת תרגול, אבל אחרי מספר פעמים מגלים כי זו פעולה יחסית פשוטה.
נניח שאנו צופים באדם אחר שבאמצע גלישה תמימה באתר חדשות באינטרנט מתחיל לפתח משיכה להיכנס לאתר פורנוגרפי, ואנו מבקשים לדעת מה עובר כעת במוחו, איך הוא מרגיש, אילו שינויים פיזיים מתרחשים בו, וכן הלאה. אותו סוג התבוננות ננסה לבצע בעצמנו על עצמנו!
נבקש לראות את אותם דברים בדיוק, אלא שהפעם במקום לצפות באדם זר, ננסה להביט אל תוכנו.
- הדרך לעשות זאת היא לשאול את עצמנו את השאלות הבאות:
- 1. מה אני חושב כעת?
- 2. אילו רגשות אני מרגיש כעת?
- 3. איזה תחושות פיזיות אני חווה כעת?
- שאלות אלו מומלץ לתרגל מבעוד מועד, מספר פעמים ביום, כדי שתוכלו לעבור מהר ובמיידיות למצב של התבוננות מבחוץ אפילו במצב של דחף מיני חזק.
כשנעצור, ניקח צעד אחורה ונסתכל על עצמנו כביכול מהצד, נוכל לזהות את המחשבות השגויות שאנחנו חושבים בשלב הזה (למשל: “אני לא רוצה לאונן, רק קצת לצפות בפורנו, ולהפסיק”; או “למרות שתמיד אוננות מסתיימת בכאב, הפעם זה יהיה כיף”, וכן הלאה).
תרגול כזה יסייע לנו לזהות את הרגשות שלנו. מן הסתם אלו יכללו התרגשות, אבל גם פחד, רצון לאהבה אבל גם שנאה עצמית וכן הלאה. כמו כן, נוכל להתחיל לזהות את השינויים הפיזיים שעוברים עלינו ברגעים האלה, כמו: האצה במהירות של פעימות הלב, תחושת חום מתפשט בחזה ובו זמנית צינה שמתפשטת בראש.
כאמור, זהו שלב ראשוני. אם נעצור כאן לא תהיה לביצועו משמעות רבה, והשפעתו תתחולל רק אם נמשיך קדימה ונבצע את השלבים הבאים.
התחלנו לנשו”ם, כעת צריך להמשיך.
בעת התרגשות הנשימות לרוב קצרות ושטחיות, והן מגבירות את קצב פעימות הלב שלנו וממילא גורמות לנו לתחושה חזקה של ריגוש. בני אדם מחפשים ריגושים, ואם הצצה של רגע באתר פורנוגרפי מעוררת בנו ריגוש, טבעי שנרצה להמשיך לצפות – כדי להמשיך את תחושת הריגוש הזאת.
לכן, מיד כשעצרנו ולקחנו צעד אחורה, צעד במהלכו צפינו בעצמנו מהצד, הגיע הזמן לעצור את הריגוש.
איך נעשה את זה?
ראשית, לנשום נשימות עמוקות ואיטיות, שהן בדיוק ההפך מהנשימות הקצרות והמהירות שמאוד מאפיינות מצבים של עוררות מוגברת בזמן דחף. מדובר כאן על פעולה מאוד פשוטה ולכן כל אחד יכול להשתמש בה בכל זמן ובכל מקום, בין אם זה מול המחשב, ברחוב או סתם כך ברגע של פנטזיות כשאתם לבד. כל מה שצריך הוא: לשאוף פנימה דרך האף לאט לאט, עד שכל הבטן ואז הריאות מתמלאות לגמרי, ואז לנשוף דרך הפה לאט ככל האפשר עד שהריאות ואז גם הבטן מתרוקנות לחלוטין. בזמן הנשימות עלינו להתרכז רק בתחושה של הנשימות שנכנסות לתוך גופנו ובאויר היוצא בזמן הנשיפה.
על הפעולה הזאת יש לחזור שלוש פעמים, ואז להמשיך במשך שלוש דקות של נשימות איטיות וארוכות ככל האפשר (אך לא בהכרח ארוכות כמו שלושת הראשונות).
מומלץ – אך לא חובה – לעצום עיניים בזמן הנשימות, ואם אפשר לשמוע מוזיקה מרגיעה בשקט אז גם זה כדאי. המטרה של פעולות אלו היא להרגיע את הגוף ולהוריד אותו לרמות נמוכות של פעילות, וממילא להרגיע את הלב ולהפסיק את הריגוש.
חלק חשוב בטכניקה הזו קשור למחשבות.
המטרה אינה לנסות לשלוט במחשבות, אך גם לא לאפשר להן לשוטט בלי מטרה ולמעשה לשלוט עלינו. עלינו לנטר את מחשבותינו, כלומר, לחשוב על מה שאנחנו חושבים. בדרך כלל חוט המחשבה זורם בלי הפסקה ואיננו מודעים אליו כלל
כעת נעמור ונחשוב: על מה אנחנו חושבים, ונשאף להחזיק את המודעות הזאת.
המחשבה יכולה לנדוד לכל מקום – כל זמן שאנחנו ממשיכים להיות מודעים למקום שבו היא נמצאת – ואם אנחנו מרגישים שהיא הולכת למקומות שאנחנו לא רוצים להיות בהם, ננסה לחזור למודעות ולנשימות עצמן.
ההמלצה היא, לתרגל את הנשימות הללו גם בימים רגילים, ולא להמתין לרגע של הקושי. כך נהיה מוכנים מבעוד מועד לרגע אמת.
כל התהליך אמור לקחת דקות בודדות בלבד, והוא יכול להיות מועיל בהרבה מצבים, לא רק בהתמודדות הספציפית שלנו. מחקרים על אנשים שמתרגלים נשימה מודעות וניטור מחשבתי בתדירות יום יומית מראים שהדבר תורם לבריאות הפיזית והנפשית שלהם.
ברור שזה לא מעשי להסתכל על עצמנו כל העת כצופים מהצד ולתרגל נשימות עמוקות. ולכן, בסופו של דבר, שתי הפעולות שתארנו עד כה הן פעולות נקודתיות שנועדו לסייע לשחרר את ההגה ממצב של ‘טייס אוטומטי’, בכדי שנוכל להחזיר את השליטה לידיים שלנו, או נכון יותר: להחזיר את השליטה למוח שלנו, למודעות שלנו. כעת, אחרי שנרגענו קצת אנחנו יכולים לחזור לחשוב בהיגיון.
ובכן, בשלב הזה עלינו לשאול עצמנו את השאלה החשובה הבאה: מה אני באמת רוצה?
העובדה שאני נמשך לדבר מסוים אינה אומרת שאני באמת רוצה אותו. גם העובדה שאיני מצליח לשלוט בעצמי, אינה אומרת שמה שאני עושה הוא מה שאני באמת רוצה.
עד כה לרוב לא יכולנו בכלל לעצור ולשאול את עצמנו את השאלה הבסיסית הזאת במהלך דחף מיני, כיון שבכלל לא עצרנו לשאול שאלות!
מה שהנחה אותנו עד כה היה רק המרדף אחרי התענוג הרגעי.
אבל עכשיו, כאשר החלק של המוח שלנו שאחראי על תכנון תוכניות והוצאתן לפועל חזר לפעול, אנחנו יכולים לא רק לשאול את השאלה הנכונה, אלא גם לפעול בהתאם לתשובה.
ממבט ראשון, שאלה זו עשויה להיראות מוזרה: יש בכלל שאלה מה אני רוצה במקרה הזה?!
ברור שאיני רוצה ליפול לריגוש המיני ולתוצאותיו!
אולם אם להיות כנים, ברוב המקרים התשובה היא הרבה יותר מורכבת, ובדיוק לכן חשוב שנשאל את השאלה הזאת: כאשר הרצון הפנימי האמיתי שלנו ברור לנו, קל יותר לפעול על פיו ולהתגבר על הפיתוי.
במילים אחרות, השלב הבא בהתמודדות עובר דרך גיבוש וזיקוק הרצון האמיתי שלנו.
עלינו לגרום לכך שתהא מצויה בנו הבנה ברורה אודות מה שאנו רוצים, מדוע אנו רוצים זאת, ומה טיבה של המוכנות שלנו לפעול למימוש רצוננו זה.
זהו צעד חשוב, מפני שלא פעם מתחוללת בתוכנו התנגשות פנימית בין שני רצונות פנימיים.
לדוגמא: מצד אחד אנחנו מאוד רוצים להמשיך לישון, מהצד השני אנחנו צריכים גם לקום כדי ללכת לעבודה. דוגמא נפוצה נוספת: האם שווה להשקיע סכום מסוים ברכישת הפריט שאנו חפצים בו או לחסוך את הכסף, וכך הלאה. בכל אחת מהדוגמאות הללו, יש לפחות שני רצונות, אולם רק אחד יכול להתממש.
לא יהא זה מפליא אם גם אחרי שנרגענו מסער הריגוש, ואנו חושבים כעת בצלילות־דעת, עדיין בלבול וחוסר בהירות יעוטו עלינו שעה שאנו מנסים להשיב לעצמנו על השאלה: מה באמת אנחנו רוצים כעת?
תרגול שיכול להועיל הוא – נטילת דף ועט, שרטוט שני טורים מקבילים, וכתיבה מפורטת:
בטור אחד מדוע אני רוצה לצפות בתכנים מיניים, אולי גם לאונן, או לנקוט בפעולה מינית אחרת.
בטור השני מדוע אינני רוצה לעשות זאת, מהם הדברים הלא רצויים שסביר שיתרחשו , וכיצד תראה ההרגשה החיובית של העמידה באתגר.
אם אנחנו כנים עם עצמנו, ושואלים את השאלה הזאת בלי לפחד, נגלה שאנחנו לא רוצים ליפול.
נכון, מתחוללת בקרבנו התנגשות בין שני רצונות סותרים: אנחנו רוצים גם להנות מן המין, אך גם רוצים להתגבר ולא ליפול לתוך מלכודת הדבש – אבל מה שאנחנו באמת רוצים זה להתמודד בהצלחה.
בשלב הקודם דייקנו וחידדנו: מה אנחנו באמת רוצים? מה באמת טוב עבורנו?
השלב הבא הוא נקיטה בפעולה. משפט המפתח בהקשר הזה הוא: להגיב בצורה בריאה – ונסביר.
“להפסיק לעשן זה קל”, אומרת הבדיחה הידועה, “הרי הפסקתי כבר המון פעמים”… אכן, מוסר־ההשכל הוא רציני ואמיתי. להפסיק זה קל, אך להישאר בהפסקה – זוהי כבר משימה קשה יותר. ובכן, עד כה עסקנו בשלב ההפסקה. עתה הגיעה העת להישאר בהפסקה.
במילים אחרות, אין די בלומר “לא”- ומוכרחים בשלב מסוים להכניס לתהליך גם את מימד ה”כן”, הישארות עם ה”לא” עלולה להוביל אותנו למצב בו ה”לא” יהיה חלש מידי ויתנדף.
לא ליפול להרגל המיני הבעייתי שלנו זה טוב, אבל זה לא מספיק.
השאלה היא מה כן, מה אנחנו מכניסים שם במקום.
ההרגל המיני הבעייתי – החיפוש, התשוקה, הצפייה, הפעולה המינית – כל אלו הם בראש ובראשונה וככלות הכול: סוג של בריחה, או לפחות סוג של הנאה רגעית שאנחנו מחפשים כדי לחמוק מהשגרה. כדי להצליח להישאר בהפסקה, עלינו למצוא תחליף לאפקט המשחרר שההרגל המיני הבעייתי מספק לנו, את אותו דבר־מה שיעניק לנו את הסיפוק במקום ההרגל המיני הבעייתי, עליו בחרנו לוותר זה עתה.
דיאטה היא דוגמה מצוינת בכדי להמחיש את הנקודה הזאת:
אדם צריך ורוצה להפחית ממשקלו. לשם כך הוא אוכל על פי דיאטה שנקבעה לו, אולם לפתע נתקף בדחף לאכול עוגת קצפת. ברור שההתמודדות שלו תהיה יותר יעילה אם בנוסף לכך שהוא יחליט לא להיכנע לדחף, הוא גם יימצא משהו אחר שישביע את רעבונו. אחרת, הדחף שברעב יגבר עד שיהיה לו קשה עד בלתי אפשרי לשלוט עליו.
גם אנו צריכים למצוא משהו שישביע את “הרעב” שלנו, למרות שבדרך כלל לא מדובר על רעב פיזי, אלא רעב לסיפוק מנטלי, למימוש עצמי או לתחושה טובה.
ברמה הפיזילוגית, צפייה בפורנוגרפיה, אוננות או פעולות דומות גורמות להצפה של חומר כימי במוח, חומר שנקרא דופמין – החומר שאחראי על תחושת ההנאה.
את החומר הזה אפשר לקבל מהרבה מקורות אחרים, רובם מקורות טובים ובריאים.
למשל, כשאנחנו אוכלים מאכל מתוק – משתחרר הדופמין.
גם כשאנחנו עוסקים בפעילות גופנית – החומר משתחרר במוחנו.
כל דבר שגורם לנו הרגשה טובה, משחרר למעשה את הדופמין.
המטרה שלנו היא למצוא תחליף חיובי שיפצה אותנו במקום מה שרצינו לקבל מהצפייה בפורנוגרפיה והאוננות. כן, הכוונה היא לכל דבר שיכול לגרום לנו הרגשה טובה, כולל אפילו אכילת שוקולד או יציאה קלה לגלידריה. כמובן, עדיף למצוא תחליף שהוא גם בריא מבחינה גופנית, אבל גם אם זה לא אפשרי – מוטב לקבל את תחושת ההנאה, את “מנת הדופמין”, באמצעות שתי קוביות שוקולד מאשר באמצעות שעתיים של צפייה בפורנו…
שיעורי בית
ערוך רשימה של פעולות חיוביות ותחביבים שגורמים לך לתחושה חיובית ורעננה. למשל:
- פעילות גופנית
- קריאה
- בילוי טוב עם חברים מעצימים
והכי חשוב: להתחיל לנשו”ם בפועל.
לעשות פעולות. ידיעה, הבנה, הזדהות, הסכמה – הכול טוב ונחמד, אך אם לא מתחילים לבצע וליישם הלכה למעשה, שום דבר לא באמת יקרה.
מה שחשוב זה פחות סוג הפעילות (החל משוקולד וכלה בלימוד מעמיק), אלא זה שבאמת נעשה פעולות.
ברגעים האלו, מאוד ייתכן שנגלה כי בתוכנו מתפתחת התנגדות פנימית לבצע פעולות.
ההרגשה היא שאנו מותשים, אולי גם קצת מבולבלים ובכל מקרה כבולים כך שאין לנו חשק לבצע פעולה.
רגלנו כבדות מלרוץ, עינינו כבויות מלקרוא, וכיוצא בזה בנוגע לכל פעילות אחרת.
אבל בדיוק כפי שבשעת בוקר אנו כה חושקים להמשיך לישון ובכל זאת קמים לעבודה, כך גם עלינו לנהוג גם בעת הזאת: למרות העדפתנו שלא לעשות כלום, אנו מתעשתים ומתחילים בפעולה. כי אם הגענו לשלב הביצוע, סימן שצעדנו כברת דרך למן הרגע בהרגישנו את הפיתוי משלח זרועותיו עד לשלב העמידה בפתח ביצוע פעולה שתרחיק אותנו מן לפיתת הנפילה.
נכון וכדאי לא לוותר בעצמנו בשלב כה מתקדם, ולהשלים את השלב האחרון, שאחריו נרגיש כל כך הרבה יותר טוב.
לנוחיותכם, מצורף סרטון נוסף על 4 השלבים עם דגשים חשובים:
