הרבה פעמים אנחנו מתייאשים עוד לפני שאנחנו מתחילים בכלל, כיון שאנחנו מסתכלים קדימה ורואים התמודדות לטווח ארוך ומקבלים רגליים קרות. פעמים אחרות אנחנו מתחילים את התהליך וכשמגיע יום קשה אנחנו לא מצליחים לעבור אותו כי עוברת בראש המחשבה “מה יעזור אם אעבור את היום הזה נקי, אם במילא תהיה לי נפילה מחר?”. ככה אנחנו ממשיכים לסבול היום, בגלל החשש ממה שיהיה או לא יהיה בעתיד.
אחד השינויים שאנחנו צריכים לעשות בגישה שלנו הוא ללמוד לחלק את ההתמודדות שלנו לחלקים קטנים יותר, או ליתר דיוק – ליחידות קצרות יותר של עשרים וארבע שעות. אלוקים ברא את העולם בצורה כזאת שהזמן מתחלק לעבר, הווה ועתיד, אבל את העבר אי אפשר לשנות, וגם את העתיד אי אפשר לחיות כעת, אלא רק את ההווה, כאן ועכשיו. אלוקים לא ברא את העולם עם יום ארוך שנמשך ונמשך עד אין סוף, אלא חילק את הזמן לימים כך שאנחנו יכולים כל יום להתמודד עם מה שמוטל עלינו היום, ולהשאיר את הדאגות לעתיד למחר. זה לא אומר שאנחנו משקרים את עצמנו ולא יודעים שיש עתיד, אלא שאנחנו מתמקדים כל יום באותו יום.
למעשה, יש כאן היפוך גמור של מה שאנחנו עושים בזמן הנפילות, כי גם שם אנחנו אומרים לעצמנו “רק להיום”, אלא שעושים את זה כדי לשכנע את עצמנו להמשיך ליפול, וכאן נשתמש בגישה הזאת כדי להפסיק ליפול. כמעט תמיד אמרנו לעצמנו לפני כל נפילה שזאת תהיה “הפעם האחרונה” והתחייבנו לעצמנו ש”מחר נפסיק לתמיד”. אם נתרגם את מה שאמרנו לעצמנו למילים אחרות אז זה יהיה “רק להיום ניפול”, אז כעת אנחנו אומרים בדיוק הפוך: “רק להיום לא ניפול”. לפעמים הצלחנו לעמוד בהבטחה ש”מחר לא ניפול” ולפעמים ההבטחה לא עמדה במבחן התוצאה וגם למחרת נפלנו שוב. באופן דומה כשאנחנו מבטיחים לעצמנו להישאר נקיים “רק להיום” זה לא אומר שמחר ניפול, אלא רק אומר שהיום לא ניפול, ונשאיר את ההתמודדות של מחר למחר.
בהרבה דברים בחיים אנחנו מתמודדים בצורה הזאת, כיון שאחרת לא נוכל לעמוד בהשלכות הארוכות טווח. למשל כאשר אנחנו לוקחים משכתנא אנחנו לא באמת יודעים אם בעוד שלושים שנה תהיה לנו אפשרות לשלם אותה, אבל אנחנו עושים הערכה של ההווה ואם אנחנו רואים שזה הגיוני שנצליח לעמוד בתשלומים – אנחנו חותמים על המסמכים. אותו דבר כאשר אנחנו מתחילים בעבודה קבועה, אנחנו לא באמת יודעים אם נצליח להחזיק בה מעמד לאורך שנים, אבל אם נראה לנו שבמצב הנוכחי זה יכול להצליח – אנחנו מתחילים בעבודה. אותו דבר אנחנו צריכים לעשות כאן: לבדוק האם כעת בהווה אנחנו יכולים להתחייב לעשות הכל כדי להפסיק, גם אם אנחנו לא יודעים מה יהיה בעתיד ועד כמה נצליח.
כאשר אנחנו מחלקים את ההתמודדות שלנו ליחידות של עשרים וארבע שעות, יותר קל לנו להצליח כי אנחנו יכולים כל יום לשאול את עצמנו האם היום – רק להיום – אני יכול להישאר נקי? כל אחד יכול להישאר נקי יום אחד, וכל אחד יכול להשתמש בכלים ובעזרה כדי לעבור יום אחד נקי. זה לא שאנחנו דוחים את הנפילה למחר ואומרים לעצמנו “אשאר נקי היום ואפול מחר”, אלא יותר “אשאר נקי היום, ומחר נראה מה יהיה”. החלוקה של ההתמודדות ליחידות קטנות יותר היא גישה בריאה יותר ומאוזנת יותר, שיכולה לעזור לנו לעשות את הפעולות הנכונות כל יום ביומו, בלי להגיע למצב שבו אנחנו הורסים לעצמנו את ההווה בגלל החשש והפחד מהעתיד.
מדוע רגע זה הוא כה חשוב עבורך?
דע לך שאתה ראוי להערכה. אם אתה קורא שורות אלו, אתה צועד צעד גדול מאוד בכיוון הנכון. הרצון להפסיק לצפות בפורנוגרפיה, ההחלטה לעשות מה שנדרש כדי להצליח בכך, הנכונות להצטרף ולהתחיל במסע – כל אלו אינם מובנים מאליהם.
אכן צריך לזכור, כי בעת שיוצאים לדרך, מטבע הדברים לא רואים בשלב ההתחלתי את הסוף. השאלות וגם החששות הן מרכיב בלתי נפרד מהשלב הזה: כמה זמן יארך המסע? האם אצליח להשלים אותו בהצלחה? מה מצפה לי בהמשך הדרך?
אלו שאלות טובות, אבל ברגע הזה, הדבר הנכון לעשות הוא לשים אותן בצד ולהתמקד ב”כאן ועכשיו”. ההמלצה שלנו היא “לחגוג” את הרגע הזה. ברור שבהמשך נעבור עליות וירידות, נחווה שחרור אבל גם קשיים, נרגיש טוב כתוצאה מהתקדמות בחלק מהזמן, ותסכול על חוסר ההתקדמות בזמנים אחרים. הכל נכון, אבל כעת, ברגע הזה, מה שחשוב הוא לחוות את הטוב שברגע הזה, את הרצון והמחויבות להתקדמות.
הפילוסופיה שעומדת מאחורי הפרקטיקה המאוד יעילה של “תחגוג את הרגע”, מסבה את תשומת הלב לכך שפעמים רבות בחיים, אנחנו כל כך רוצים להגיע ליעד, עד שאנחנו שוכחים להנות מהרגעים הקטנים שבדרך: מהתרגשות היציאה לדרך, מקסם הנוף שנשקף במהלך בנסיעה, או מהזמן השקט שהיא מאפשרת לנו. כך אנו מפסידים את ההווה ומנסים לחיות את העתיד, בטרם הגיע. לעתים אנחנו סובלים מבעיה הפוכה, כשאנחנו מפסידים את ההווה בגלל עיסוק מוגבר בעבר, החרדה ש”מה שהיה הוא שיהיה” וחוסר היכולת שלנו לשחרר את העבר ולחיות את הרגע הנוכחי.
לא משנה אפוא בכמה סרטי פורנגורפיה צפית בעבר, לא משנה מה היה אתמול או לפני שבוע, וגם אם אין אף אחד שיכול לדעת מה יקרה מחר – הבה נחיה את היום, את ההווה.
ברגעים אלו אנחנו בדרך הנכונה, ברגעים האלו אנחנו עושים את הדבר הנכון, וזה מה שחשוב. לכן אנחנו צריכים לחגוג את היום הזה.
