שבע ייפול – וקם
נפילה היא דבר כואב, אין מה לעשות. לפעמים נפילה גורמת לנו כאב גדול יותר בגלל ההרגשה של איבוד שליטה, ולפעמים נפילה אחרי הרבה זמן של נקיות גורמת לנו כאב גדול יותר בגלל התחושה של הפספוס הגדול. כך או כך, נפילות אחרי התחלת התהליך הן בדרך כלל כואבות אפילו יותר מאשר נפילות לפני שהתחלנו, וזאת בין היתר בגלל המודעות שלנו לעצמנו וכן בגלל הייאוש שהרבה פעמים אנחנו מרגישים, כשאנחנו אומרים לעצמנו “ניסיתי כל כך חזק ולא הצלחתי, אין לי סיכוי”.
למעשה, הכאב הזה הוא דבר חיובי מאוד, כיון שהוא גורם לנו לעשות מאמצים להפסיק ליפול. בדיוק כפי שכאב פיזי נועד להרתיע אותנו מדברים שמסוכנים לנו, כך גם הכאב הנפשי נועד להרתיע אותנו ממעשים ומצבים שמסוכנים לנו. כאשר אדם נוגע באש, מערכת העצבים מפעילה את האזעקה ומכאיבה לו כדי שימשוך את היד במהירות. אנשים שנולדו עם בעיה במערכת העצבים ולא מרגישים תחושה של כאב, נמצאים כל הזמן בסכנה שהם עלולים להיפגע בלי לדעת על כך והם עלולים למות בגלל מצבים רפואיים פשוטים יחסית, בגלל שהם פשוט לא מודעים לכך שיש להם בעיה ולכן לא הולכים לבקש טיפול. נכון שלפעמים הכאב חזק מידי ואז יש צורך בסם הרדמה, אבל בחיי היום יום יש לכאב חשיבות גדולה בשמירה עלינו בריאים פיזית ונפשית. לכן אנחנו לא רוצים להדחיק ולשכוח את הכאב אלא להשתמש בו כדי לעזור לעצמנו שלא לחזור למצבים שמכאיבים לנו. הכאב של הנפילה צריך להיות הכוח המניע אותנו לקום ממנה, למרות הקשיים ולמרות הדכדוך הטבעי שיורד עלינו בעקבות הנפילה.
ישנם חברים שכאשר הם הגיעו והחליטו להפסיק את הנפילות ולקחו את העסק הזה ברצינות, הם הצליחו מיד “לעלות על הדרך” ולהפסיק את הנפילות לחלוטין. זה כמובן המצב הרצוי, אבל לא תמיד זה גם המצב המצוי. מי שלא הצליח לעלות על הדרך מיד, צריך ללמוד איך קמים מנפילה, ובעיקר להבין שעיקר החשיבות לא תלויה בשאלה האם הוא מצליח בפעם אחת להפסיק את הנפילות לחלוטין אלא בשאלה האם הוא יודע לקום גם מנפילות כואבות.
לא לחינם נאמר על “שבע ייפול צדיק וקם”, כיון שמה שעושה את הצדיק למיוחד זה לא אם הוא מצליח לא ליפול אף פעם, אלא אם הוא מצליח לקום גם כאשר הוא נופל שוב ושוב, עד שהוא מצליח בסופו של דבר להגיע למצב שהוא לא נופל בכלל. מי שמעולם לא התנסה בנפילות לא מבין עד כמה קשה לקום פעם אחר פעם, אבל מי שניסה שוב ושוב יכול להעריך את הצדיק כי הוא יודע שאחרי הנפילה הרצון הטבעי הוא להיעלם ולהפסיק את ההתמודדות.
אם נפלת בתהליך, וגם אם נפלת יותר מפעם אחת, תשתמש בכאב כדי לקום ולהמשיך את התהליך, ואל תיתן לנפילה לייאש אותך.
התקדמות ולא שלמות
ההרגשה הטבעית עם כל נפילה היא ש”אם נפלתי אז כלום לא שווה”, וכאילו כל הזמנים שהצלחתי “נמחקו” ברגע של הנפילה וביחד איתה נמחקת גם כל ההתקדמות האישית שלנו. הנפילות כל כך מנוגדות למה שאנחנו ומה שהיינו רוצים להיות, ולכן כל נפילה היא רעידת אדמה שמרגישה כאילו הכול נהרס ושום דבר לא שווה יותר.
אבל בראיה מפוכחת יותר אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הכוללת ולזכור שהמטרה כאן היא התקדמות אבל לא בהכרח שלמות. אלוקים יכול היה לברוא אותנו בלי שום רצון ומשיכה לתאווה וכך הייתה נחסכת מאתנו כל ההתמודדות באופן מלא, אבל הוא לא ברא אותנו מושלמים. אלוקים ברא אותנו בכוונה תחילה לא מושלמים, וגם לא דרש מאתנו להגיע לשלימות ואפילו לא מבקש שנשאף להיות מושלמים אלא רק שנתקדם כל הזמן. אם אלוקים היה רוצה אותנו יצורים מושלמים הוא היה בורא מלאכים, לא בני אדם. אנחנו כבני אדם, מעצם טבענו לא מושלמים ולא יכולים להיות מושלמים. מה שאנחנו יכולים זה להתקדם כל הזמן – וזאת משימה לכל החיים.
לפעמים אנחנו מרכיבים משקפיים שהופכים את העולם לצבעי שחור לבן, ואז אנחנו שואלים רק “האם אני נפלתי או לא נפלתי”, ואם התשובה היא “נפלתי” אז אני אפס ושום דבר לא שווה. במקום זה אנחנו צריכים להסתכל על התמונה הכללית ולשאול את עצמנו שאלה אחרת: האם אני מתקדם? נניח שלפני שהתחלתי להשקיע כדי להפסיק ליפול הייתי נופל פעמיים בשבוע וכעת אני נופל רק פעם אחת כל שבועיים, אז במשקפיים של שחור-לבן התוצאה היא שחור, אבל במשקפיים של תהליכים ברור שאני נמצא במצב הרבה יותר טוב מאשר קודם לכן ועשיתי התקדמות גדולה.
אם אנחנו משקיעים כוחות ומאמצים להפסיק את הנפילות ואנחנו מתקדמים בכך, אז גם אם אנחנו לא במצב שהיינו רוצים להיות אבל אנחנו מתקדמים – אז אנחנו במצב טוב יחסית והתפקיד שלנו הוא להמשיך להתקדם עוד ועוד, במקום לשאוף לשלמות שלא קיימת ולתת לתסכול מכך שאנחנו לא מושלמים לגרום לנו להמשיך ליפול ולהפסיק את ההתקדמות שלנו.
ירידה צורך עליה
אז מה יש יותר בעולם שלנו, עליות או ירידות? העניין הוא שכל ירידה יכולה לשמש גם כעליה, אם משתמשים בה נכון ומנצלים אותה. ירידה היא מנוע רב עצמה כדי לתת דחיפה לקראת העליה, והכאב של הנפילה הוא הכוח החזק ביותר שיכול לגרום לנו לעשות את הפעולות כדי להפסיק את הנפילות. אבל כדי שהנפילה תעזור לנו – אנחנו צריכים להשתמש בה, אחרת הכאב יהיה לשווא והירידה לא תביא לעליה אלא לירידה נוספת.
איך אפשר לנצל נפילה? הדרך הפשוטה ביותר היא על ידי שמיד אחרי הנפילה אנחנו עוצרים הכל ושואלים את עצמנו מה לא עשינו טוב הפעם, מה גרם לנו להגיע לנפילה? יש פעמים רבות שאין לנו מוכנות לעשות פעולות מסוימות, למרות שאנחנו יודעים שהן חשובות כיון שהמחיר שלהן נראה גבוה מידי. למשל יכול להיות שאנחנו מסרבים לעבור לאינטרנט מסונן כיון שאנחנו לא רוצים לוותר על הנוחות של אינטרנט פרוץ. אבל ברגע שאחרי הנפילה, כאשר הכאב טרי וחזק, אנחנו מוכנים לעשות צעדים שלא היינו מוכנים לעשות לפני כן. לכן הזמן כעת הוא לנצל את הנפילה לעשות את הפעולות שדחינו ולא הסכמנו לעשות לפני כן.
ברמה המעשית אנחנו צריכים לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמנו גם בצורה הפשוטה ביותר: מה גרם לנפילה והאם יכולנו למנוע אותה ולא עשינו את זה? למשל אם הנפילה התחילה בגלל שקר קטן שאמרנו לעצמנו שאנחנו יכולים להיכנס “רק לזמן קצר” וחשבנו שנצליח לשלוט בזה, אז כעת אנחנו לומדים מכך את הלקח שלנו ומבינים שזה לא יעבוד עבורנו להבא. באופן הזה אנחנו מנצלים את הנפילה כדי ללמוד ממנה.
זה גם הזמן שלנו לעבור על הכלים של התכנית שכבר עברנו עליהם ולשאול את עצמנו האם יש כלים שהזנחנו ולא השתמשנו בהם בגלל שחשבנו שאין לנו צורך בהם, כי דחינו אותם או כי לא התחברנו אליהם מספיק? אם התשובה חיובית – כעת אנחנו מבינים שכדי להצליח אין ברירה אלא להשתמש במגוון רחב יותר של כלים.
הרבה פעמים נפילה מגיעה דווקא אחרי תקופה של שבה הגענו להרגשה ש”סיימנו עם זה לתמיד”, ואז התחלנו להזניח את הפעולות ובמקביל הורדנו את רמת השמירה האישית ולאט לאט חזרנו למצב הקודם שלנו עד שזה הגיע לנפילה. אם זה המצב – אנחנו יכולים ללמוד מכך שלהבא, גם אחרי תקופה ארוכה ויפה של נקיות אנחנו חייבים להישאר ערניים ולא להתפתות למחשבה שאין יותר צורך בפעולות מנע. צבא נמצא תמיד באחד משני מצבים: מלחמה או הכנה למלחמה, וזה נכון גם לגבינו, העובדה שאנחנו לא במלחמה ולא בנסיגה, לא אומרת שאין לנו צורך בעשיה, אלא שאנחנו צריכים לנצל את הזמן כדי להמשיך להתכונן ולשמור על הגבולות שלנו.
וכמובן אם הנפילה הגיעה בגלל מצב רגשי לא טוב, למשל בעקבות מריבה, פחד ממצב כלכלי או כל רגש אחר, זה צריך להדליק לנו נורה אדומה בפעם הבאה שנגיע לאותו מצב, כיון שלמדנו על בשרנו שמצב כזה עלול להסתיים בכאב של הנפילה ולכן אנחנו צריכים להשתדל מאד לא להגיע אליו פעם נוספת.
אפילוג: רק להיום
פעמים רבות אנחנו מתייאשים עוד לפני שאנחנו מתחילים, מכיוון שאנחנו מסתכלים קדימה ורואים התמודדות לטווח ארוך ומקבלים רגליים קרות. פעמים אחרות אנחנו מתחילים את התהליך וכשמגיע יום קשה אנחנו לא ממצליחים לעבור אותו כי עוברת בראש המחשבה “מה יעזור אם אעבור את היום הזה ללא נפילה, אם ממילא תהיה לי נפילה מחר?”. ככה אנחנו ממשיכים לסבול היום, בגלל החשש ממה שיהיה או לא יהיה בעתיד.
אחד השינויים שאנחנו צריכים לחולל בגישה שלנו הוא ללמוד לחלק את ההתמודדות שלנו לחלקים קטנים יותר, או ליתר דיוק – ליחידות קצרות יותר של עשרים וארבע שעות. העולם לא נברא עם יום שנמשך ונמשך עד לאין סוף, אלא חילק את הזמן לימים כך שאנחנו יכולים כל יום להתמודד עם מה שמוטל עלינו היום, ולהשאיר את הדאגות לעתיד למחר. זה לא אומר שאנחנו מרמים את עצמנו ולא יודעים שיש עתיד, אלא שאנחנו מתמקדים כל יום רק באותו יום.
למעשה, יש כאן היפוך מוחלט של מה שאנחנו עושים בזמן הנפילות, כי גם שם אנחנו אומרים לעצמנו “רק להיום”, אלא שעושים את זה כדי לשכנע את עצמנו להמשיך ליפול, וכאן נשתמש בגישה הזאת כדי להפסיק ליפול. כמעט תמיד אמרנו לעצמנו לפני כל נפילה שזאת תהיה “הפעם האחרונה” והתחייבנו לעצמנו ש”מחר נפסיק לתמיד”. אם נתרגם את מה שאמרנו לעצמנו למילים אחרות אז זה יהיה “רק להיום ניפול”, אז כעת אנחנו אומרים בדיוק הפוך: “רק להיום לא ניפול”. לפעמים הצלחנו לעמוד בהבטחה ש”מחר לא ניפול” ולפעמים ההבטחה לא עמדה במבחן התוצאה וגם למחרת נפלנו שוב. באופן דומה כשאנחנו מבטיחים לעצמנו להישאר נקיים “רק להיום” זה לא אומר שמחר ניפול, אלא רק אומר שהיום לא ניפול, ונשאיר את ההתמודדות של מחר למחר.
כאשר אנחנו מחלקים את ההתמודדות שלנו ליחידות של עשרים וארבע שעות, יותר קל לנו להצליח כי אנחנו יכולים כל יום לשאול את עצמנו האם היום – רק להיום – אני יכול להישאר לעמוד ביעד שלי? כל אחד יכול לעמוד באתגר הזה יום אחד בלבד, וכל אחד יכול להשתמש בכלים ובעזרה כדי לעבור יום אחד בהצלחה. זה לא שאנחנו דוחים את הנפילה למחר ואומרים לעצמנו “אשאר נקי היום ואפול מחר”, אלא יותר “אשאר נקי היום, ומחר נראה מה יהיה”. החלוקה של ההתמודדות ליחידות קטנות יותר היא גישה בריאה יותר ומאוזנת יותר, שיכולה לעזור לנו לעשות את הפעולות הנכונות מידי יום ביומו, בלי להגיע למצב שבו אנחנו הורסים לעצמנו את ההווה בגלל החשש והפחד מהעתיד.
