מתרפא תודה על השיתופים!



את האמת שאני כל הזמן קורא את הפוסטים שאתה מעלה.. אני פשוט באמת לא יודע מה לכתוב לך.. אז אני פשוט אכתוב שאני מאחל לך בהצלחה!!

 

איזה יופי מתרפא !

מקווה שגם עם אשתך הדברים יסתדרו לגמרי אמן ואמן !

היום ה-596.

ימים מטורפים, לא יציבים בעליל. עליות וירידות מטורפות. גם בשלום בית וגם מבחינת התאווה..

אתמול בבוקר התחלתי תהליך פיוס עם אישתי והיום היה מצויין. נסענו לחווה שהיינו בה השבוע ונהנינו מאוד ושוב ויתרתי המון על תאווה ולשמחתי גם לא היה הרבה כמו בפעם הקודמת.. או שזה רק בראש שלי בגלל המצב הרוחני שהייתי בו.

זהו עוד רגע נגמר החג.. אנחנן עושים שבת אצל חמתי אחרי יותר משנה שלא היינו שם.. אני מתפלל שזה יעבור בשלום ובכיף ושנזכה באמת לנוח קצת ושהם יעזרו קצת עם הילדים. מתפלל לא לפעול על תאווה עם הגיסות שלי, לא ליפול למבטים ופנטזיות. 

מתפלל להשתחרר ממושאת תאווה שנתקלתי בה ביום שלישי.. שנראיתה ממש כמו כוכבת פורנו שיצאה מהמסך ויצאה להתהלך ברחובה של עיר..

זה היום השלישי ברציפות שהיא עדיין מקננת לה בתוך הראש שלי..

לא מכוחי להשתחרר ממנה.. ממחשבות על לנסות לאתר אותה.. לפתוח פייסבוק אינסטגרם ולנסות לחפש אותה שם להיתקל בה..

רק לראות עוד ממנה..

אין לי רצון להשתמש איתה או עליה רק לראות עוד ממנה.. אבל כמובן שאם אראה הרצון הזה לא יישאר שם..

מתפלל לשחרור מהתאווה.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך

יום קשה.. מאוד. 

אין לי כוח אפילו לכתוב.. מכריח את עצמי..

חזרתי לעבודה היום אחרי שבוע של חופש.. ואני לא מסוגל לעבוד.

בתחילת היום עוד היו תקוות שלפחות אם לא אצליח לעבוד אבזבז את הזמן על פעולות של החלמה וכתיבה.. ושיחות..

ועשיתי את זה עד לפני שעה בערך שכבר התחלתי לחפש תאווה באיזה אתר שפתוח לי בפלאקי..
בינתיים לא מצאתי כלום.. אבל כבר מרגיש את התחושה הנוראה הזאת של הניתוק.. של השעה שנשרפה לה כך על כלום ושום דבר..
את התחושה של השימוש...

גועל נפש שרק גורם לי לרצות להשתמש עוד כדי לטשטש גם אותו..

מצאתי איזה פירצה בפלאקי שהוא עוד לא הספיק לתקן, שאם אני משתמש בה (לצורך העניין אם אני מתקין תוכנה מסויימת) היא מורידה את הפלאקי וזהו הוא לא יעבוד יותר.. עד שיהיה תיקון וזה ייקח זמן עד שזה יקרה..
לכן לא השתמשתי בפירצה הזאתי עדיין כי אני יודע שאחרי זה אכלתי אותה לא יהיה לי יותר איך לחסום את המחשב של העבודה והדרך לנפילה משם קצרה..
אז בינתיים נתתי הוראה לפלאקי להיפתח ואני ממתין את ה-24 שעות כדי שלא אתקין את התוכנה הזאת שמעיפה אותו ואוכל אותה לגמרי.. לפחות שזה יהיה עדיין "בשליטתי"..

ברור לי שזו מחשבה חולה.. וגם ברור לי שהנה זאת עוד הוכחה עבורי שאסור להסתמך על חסימות...

אבל אני בכזה ניתוק שאני לא ממש מצליח לעשות משהו שיוציא אותי מזה או פשוט לעשות משהו אחר..

מתפלל לזכור את הכאב והסבל שבשימוש... לזכור שאני לא אצליח עוד פעם רק לגעת רק להתבונן... אני אפול לגמרי.. אחזור שנה וחצי אחורה...

כרגע זה לא ממש עוזר לי...

מתפלל לשפיות 

אלי אנא עזור לי כי אני מתרסק.

אוהבים

הפקודה: pluck + nhb
חוסמת כל תוכנה שמשתמשת באינטרנט חוץ מהדפדפן. 
כמובן שצריך קודם כל שפיצ'ר system יפעל. (שלב 2)
לצורך זה כותבים את הפקודה:  pluck + system

אם הבנתי נכון את הבעיה.
בהצלחה.

מתרפא,
עוד יומיים אתה חוגג 600.

תהיה חזק. אל תישבר.
רק להיום (ולמחר)..

היום ה-599.

אסירות תודה על נס גדול.. יום מפוכח לחלוטין ללא אף פעולה על תאווה ללא ראייה לא צנועה אפילו.. ממש נקי לחלוטין...

לגמרי לא מכוחי, לגמרי נס, ואסביר.

כפי ששיתפתי אתמול הפלאקי היה אמור להיפתח לי בשעה 12 וחצי בצהריים ולא הייתה לי שום נכונות לוותר... תכננתי להיכנס עד הסוף לאתרי התאווה הכי עמוקים שאני מכיר.. לא יכלתי לוותר על זה מרוב המצב הרעוע שהייתי בו.. החוסר יכולת לחזור לשגרה, חוסר יכולת לעבוד.. לא היה בא לי ללכת לעבודה וגם לא לעשות שום דבר אחר ופשוט שקעתי...

הלכתי לתפילת שחרית בחוסר חשק. רק חיכיתי שייגמר.. בסוף גם עזבתי לפני הזמן.. מיד אחרי החזרת שליח ציבור.. פשוט לא יכלתי לשבת שם..

בתפילת שמונה עשרה בשומע תפילה ניסיתי לאגור את כל הכוחות שאין לי ולהתפלל.. לדבר עם השם.. לבקש שיעזור לי כי אני מתרסק והולך לגעת בתאווה אחרי 45 ימים נקיים... ואני יודע שאני לא אחזיק הפעם.. אני יודע לאן זה יוביל.. יודע את הסבל והכאב והשנאה והחרטה והעובדה שזה לא ימלא אותי בכלל רק יגרום לי ליותר סבל ממה שיש לי כרגע ועדיין לא מסוגל לוותר על זה.. אז אמרתי את זה להשם.. בדיוק כך.. במילים הכע פשוטות.  
אמרתי לו שאני לא יכול לבקש לא להיכנס כי אני רוצה להיכנס אני לא יכול לבקש נגד הרצון שלי.. בקושי יש לי כוח לדבר איתו.. אני מתחנן לנכונות לוותר.. לרצון לוותר.. לרצון להתפלל מעומק הלב.. 

נסעתי הביתה שיתפתי חבר או שניים בדרך התארגנתי ויצאתי לעבודה, ובדרך פתאום הרגשתי משב רוח נעים ממלא אותי. רוח חדשה.. לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכונה חידש בקירבי ממש..
ופתאום כך משום מקום הרגשתי טוב.. נכנסה המון אופטימיות.. והחלטתי באותו רגע שאני מוותר. שאני מגיע לעבודה ומבטל את הפתיחה של הפלאקי.. שאני יכול להסתדר היום גם בלי זה. גם אם לא אצליח לעבוד ואשתעמם ואסבול - אני יכול.. אני לא חייב לברוח לשימוש.. רק להיום. 

ואז התחילו מחשבות של רגע, הרי אני גם ככה צריך לפתוח לרגע את הפלאקי כדי להתקין איזו תוכנה של העבודה שכבר הרבה זמן אני מחכה לתזמון מתאים להתקין אותה.. אז אולי כבר אחכה עד שזה ייפתח בצהריים אתקין אותה ואז אסגור..
אבל ידעתי את גודל הסכנה הטמונה בכך.. ידעתי שאני עלול לשנות את דעתי בעוד רגע.. ולא לבטל את הפתיחה..

ובעוד אני מתחבט עם עצמי תוך כדי נהיגה בכביש המהיר בדרך לעבודה מתקשר אליי חבר תכנית יקר ואני מספר לו את זה וביחד איתו אני עוצר בשולי הכביש פותח את הלפטופ ועל המקום מבטל את הפתיחה. את ההתקנה אדחה לזמן אחר. זמן שאני יותר מפוכח בו.

וזה נס.. זה לא מכוחי הרגע הזה.. זה לא שלי.. זה לא אני..
אני כבר הפסדתי לרצון להיכנס לפורנו היום.. מזמן..

הקב"ה שמע את תפילתי ושינה לי את הרצון כך פתאום.. בשניות.

סגרתי ואח"כ כשהתחרטתי כבר היה סגור

תודה לבורא עולם על הנס הזה רק להיום. מתפלל לעוד יום מפוכח ונקי גם מחר. אמן.

תודה שאתם איתי בדרך!

יא מלך! 
אין יום משעמם איתך... 
אוהב אותך אחי היקר! 

אין עליך מתרפא יקר,
היכולת שלך להתמיד ולכתוב ככה כל יום והמסירות שלך לתוכנית היא מדהימה.
וברוך ה' את רואה באמת ברכה בעמל שלך.
באמת זה הישג מדהים להגיע ל599 ימים נקיים מאוננות. ועוד ימים רבים של חוסר צפיה וחוסר תאווה בכלל.
אתה דמות ראויה להערכה כאן בפורום.
שאלתי החצופה אולי היא האם זה תקין בעיניך המאבקים היומיים האלה והמלחמה המתמידה בתאווה.
אני אומנם בתחילת הדרך ואומנם הצלחתי לצבור 89 ימים נקיים ועוד 8 עכשיו, ובעזרת ה' אני מקווה שאצליח את האתגר במלואו, ואוכל גם לצאת לדרך חדשה בחיים עם מחויבויות למה שחשוב ועם שיפור כלל המערכות בחיים שלי.
הן מבחינה זוגית הן מבחינת עבודת המידות ולימוד תורה ותפילה והן מהצד האישי שלי החומרי- ספורט תחביבים ומרגוע לנשמה ולנפש.
כאשר אני קורא את הפוסטים שלך מידי יום, אני מרגיש שהמלחמה היא יום יומית. אני מרגיש שכל יום אני אצפה בפורנו וכל יום אני אסתכל על תאוות וכל יום אני יהיה שקוע בתוך המלחמה הזאת.
אני לא רוצה את זה.
אני רוצה לחיות חיים מלאים ומאושרים, ואם הגמילה מההתמכרות תכניס אותי להתמכרות של בריחה כל החיים אז זה לא חיים.
אני מבין שיש ימים קשים תוך כדי תנועה, אני מבין שכל מיני תסכולים ודברים שלא מצליחים מעירים את התאווה אבל האם נגזר עליי כל החיים להתעסק בתאווה מבוקר עד ערב.?
אולי אני כותב דברים קשים, אבל אני שבוע אחרי נפילה ואני מנסה למצוא את האיזון בחיים שלי.
אני מנסה לצאת לדרך חדשה שבה אני מתמודד עם הקשיים שלי בחיים, שבה אני מוצא את הפגמים שלי, מציב לעצמי מטרות ויעדים ומקווה להפוך לאדם טוב יותר.
לכן הכתיבה שלי קצת אולי לא נעימה. אבל חשוב לי לשמוע מה דעתך מתוך כל הנסיון הגדול שצברת, וכן גם מה דעת שאר החברים.
לפני כמה שבועות סיפרתי לאשתי שאני בפורום הזה, כמובן שלא אמרתי שאני מכור, אלא שלפני כמה שנים הייתי צופה וכו' וכעת אני כותב כאן ומחזק אחרים.
היא מיד שאלה אותי האם זה טוב לי ובריא לי כל היום לקרוא על התאווה ועל הדברים שאנשים עוברים.
אני מסכים איתה שזה מורכב. כי יש לי ימים שיש לי המון כוחות וזמן לעשות הרבה דברים, ואני נכנס לפורום ולפעמים יושב כאן שעתיים או יותר, לכאורה בזמן הזה לא הייתי צריך להיות כאן, לכאורה הייתי יכול להסדר לבד באותו זמן.
אבל ברור לי שההתעסקות הטהורה הזאת, והכתיבה והחידושים והעצות של החברים שאני קורא והכתיבה בעצמה היא חשובה כדי להמשיך את המצב הטוב.
ולכן אני מוכן להיות עסוק בתאווה של מישהו אחר, אני מוכן לכתוב על התאווה שהייתה לי.. 
אבל אני לא מוכן שזה יעסיק אותי כל הזמן.
השאלה אם יש לזה פיתרון או שזה המצב?
המתגבר

מתרפא, שמחתי לראות שהצלחת להתגבר שוב, מקווה שגם ביום ה1000 נזכה לראות פוסט כזה.

מתגבר, אני גם מתלבט על זה.. אשמח לדבר אתך בפרטי על זה.. לא רוצה להגיב על זה פה מכיוון שאני חושב שזה שאלה באמת גדולה שניתן לשמוע עליה תשובה רק מהחברים הוותיקים שנקיים הרבה זמן 

המתגבר100 כתב on 06 אפר' 2021 07:46:


אוהבים חבר יקר !! ואני לא חושב שאלו הן שאלות חצופות כלל וכלל... זה שאלות שמטרידות הרבה אנשים ובעיקר חברים חדשים והם גם הטרידו אותי (וביעסו אותי) כשהייתי בתחילת הדרך וכשרק הגעתי לקבוצות ושמעתי חבר שנקי שנתיים וחצי משתף על כמה קשה לו וכמה הוא חסר אונים מול התאווה ועל המעידות שהיו לו באותו יום וכו'...

גם אני חשבתי לעצמי בדיוק את אותם דברים שאתה חושב כרגע..

ולכן חיכיתי עם התשובה לזמן שיהיה לי פנוי מספיק כדי שאוכל להגיב באריכות על כל נושא ונושא שהעלית, כי הנושא הזה חשוב לא רק לך אלא לכל חבר חדש שעוקב וקורא את הפוסטים שלי, ונושא שעולה שוב ושוב בעיקר כל פעם כשמצטרפים חברים חדשים ושואלים את השאלות האלו שוב ושוב ואני כן חושב שחשוב מאוד להתייחס אליהן ברצינות.

קודם כל, אני אתחיל ואומר, לא דומה מכור אחד למשנהו, לכל אחד יש את התהומות שהוא הגיע אליהם, את הסבל שהיה לו בחיים, והסבל שהיה לי בחיים לפני שהגעתי לתכנית שונה בתכלית מרגעי הסבל שאני חווה היום..
כלומר גם אם אתה רואה כאן שהמצב הוא לכאורה "קטסטרופלי" זה כאין וכאפס לעומת מה שהיה לפני כן... כך שהכל יחסי.

דבר שני, לגבי ההתמודדות היום-יומית שלא נגמרת.
קודם כל, באיזשהו מקום חשוב להיות במודעות עצמית ובקבלה. כן, אני מכור, כן, אני אצטרך תכנית רוחנית כל החיים שלי, כן עבורי זה לא משהו שיעזוב אותי יום אחד.. ברגע שאני אפסיק לעשות את העבודה הרוחנית שהתכנית אומרת לי לעשות (שאני חייב לעשות...) והעבודה העצמית על פגמי האופי שלי, ההתרסקות בסוף תגיע.
זה יתחיל לאט, זה יתחיל במעידות, בהצצות, במבטים, במעקבים, בכניסה לאתרי תאווה "לייט", ויילך ויתקדם ויילך ויתקדם עד שיגיע לשימוש ונפילה אלא אם כן אני אחזור לעשות את הפעולות שלי של לעבוד על עצמי רוחנית.

דבר שני,
אני אחרי שימושים של 20 שנה. 20 שנה שאני מפמם רעל לראש שלי. 20 שנה שאני בורח מקשיים מסבל מעצב מכעסים בורח מכל דבר שאני לא מוכן לקבל אותו ושלא נוח לי איתו לסם הזה שנקרא תאווה. האם הגיוני שתוך שנה וחצי וקצת של נקיות הרצון הזה לברוח ייעלם? המוח יתוכנת מחדש כל כך מהר?
לעניות דעתי (ואני מעביר גם מה שחבר ותיק שהוא "גורו" של החלמה עבורי אמר לי) עד 5 שנים של נקיות זה נקרא "התחלה".

אצטט את מילותיו "כמו שללמוד להיות רופא מנתח לוקח 6-7-8 שנים, אתה לומד כרגע להיות רופא מנתח של עצמך, הלימוד הזה אורך שנים ולא שנה אחת של נקיות וגם לא שנתיים"

מבעס? מתסכל? מסכים איתך... 
אבל איזה ברירה יש לי ?

כשהייתי שם באותם הרגעים וראיתי את החבר הותיק שנקי שנתיים וחצי משתף על הקושי ועל המעידה שלו, זה ביעס אותי, אבל זה לא "כיבה" אותי מלהמשיך לבוא לתכנית...
כי זה רק שם לי מראה אל מול המציאות. אני צריך להיות בקבלה של עצמי קבלה של המצב, כנות ומודעות. זה המצב. כך ברא אותי אלוקים. איזו ברירה אחרת יש לי ? להמשיך להשתמש? לא יכול... איזו עוד ברירה? 
לי לא היו עוד ברירות ולכן הברירה הזאתי שהיא כרגע הברירה הכי טובה לי היא זו שבחרתי.

ולסיום,
אני עובר כעת על יומן הכתיבה היומית שלי, כמו שידוע לך, אני סופר נקיות מהוצאת זרע לבטלה, נקיות מכניסה לאתרי פורנו, נקיות מכניסה לאתרי תאווה, נקיות משוטטויות והגדרה כללית של "פיכחון" שהיא מוגדרת אצלי כנקיות מכל פעולת תאווה אקטיבית כלשהי.

להלן רצפי המפוכחות שלי החל מתחילת השנה -
15 ימים מפוכחים
9 ימים מפוכחים
21 ימים מפוכחים
44 ימים מפוכחים (הנוכחי) (שהסתיים היום אגב...)

בתוך ה"ימים המפוכחים" האלה, שהם ימים בהם לא פעלתי שום פעולה אקטיבית על תאווה, היה הרבה מאוד שקט. הרבה מאוד. 
צריך לזכור, שכשאני נכנס לשתף, מסתמא שאני נכנס דווקא ברגעים מאוד קשים שלי, או ברגעים מאוד מאוד טובים שלי..
בימים "סטנדרטיים" או "שקטים" אני לא נכנס לשתף, לצערי השיתוף שלי הוא לא על בסיס יומי כפי שנכתב כאן, יש לי הרבה רצפים של אי כתיבה ואי סדרים וכו'...
אני כן נכנס לשתף כשרע לי ושאני סובל ואני חושב שזה המפתח בסופו של דבר להחלמה... להוציא את הכל החוצה.
כשאני עובד את התכנית, עושה צעדים, כותב על הדברים שמפריעים לי, יש לי שקט.
כשאני מפסיק, שוב חוזר הרעש. לאט לאט. ושוב חוזר הרצון להשתמש. ולאט לאט הוא גובר. ובסוף מגיעה מעידה ושימוש בתאווה (מה שקרה היום) ואז אני מאבד את זה...
כי אין מה לעשות, אני מכור ואני חסר אונים מול התאווה וכרגע עם כל הזמן שעבר של 600 ימים ללא שימוש (מזכיר לך - ללא שימוש לפי הגדרות SA כלומר ללא שז"ל - כן ראיתי פורנו וכן שוטטתי וכן הלכתי וכן צפיתי וכן עקבתי וכן הצצתי ואוננתי ועצרתי ולא גמרתי וכו' וכו') אני עדיין לא במקום של להיות מנותק מהתאווה.

אבל,
אני רואה איך לאט לאט כמה דברים קורים
א. אני נעשה יותר ויותר עמיד בפני התאווה
ב. הזמן מהרגע שאני פועל על תאווה ועד שאני משתמש בפועל מתארך
ג. יש לי יותר זמן לתקן
ד. אני רואה שיפור מפחיד בכל תחומי החיים. בעבודה, בשלום הבית, ביחסים עם האישה, ביחס לילדים, בסבלנות לילדים, בנתינה ושירות בבית, בלימוד התורה מתוך רצון ואהבה, בתפילות במהלך היום, התקדמות רוחנית ודתית ובקיצור התקדמות ושיפור בכל תחומי החיים.

האם החיים הפכו להיות ורודים? ודאי שלא... הם לעולם לא יהפכו להיות ורודים... אחרת לא הייתה לי סיבה להיות כאן בעולם הזה... באנו כדי לעבוד.. וזאת העבודה שלי.. אם הכל יהיה מושלם וגם לא תהיה לי תאווה אז מה מטרת היותי כאן?

כך לפחות אני רואה את זה ...

צריך לזכור תמיד, שמעבר לעובדה שאני מכור, גם לבנאדם בריא יש את מה שנקרא "היצר" הזה לתאווה...
היצר הזה לעולם לא ייכבה... וכפי שהוא לא יכבה, איך אני יכול לצפות מעצמי שלא תהיה לי התמודדות לעולם? הרי גם לבנאדם בריא לחלוטין ולא מכור, יש את ההתמודדות הזאת והיא קשה לו (כפי שהרב שלי בעצמו מעיד!) אז איך אני אצפה שההתמודדות שלי תיעלם? 

אני נמצא לפעמים ברחובות, בנסיעה בדרך לתפילה בדרך לקנות אוכל, אני גר בת"א, עובד בהרצליה פיתוח, אני רואה את הפריצות האדירה שיש בכל מקום, אני אלרגי אליה הרבה יותר מכל בנאדם רגיל שגם הוא בעצמו יש לו קושי מולה...
אז איך אני יכול לצפות שלא יהיו לי קריזים? שלא יהיה לי רצון להשתמש? שלא יהיה לי רצון לראות עוד?
ועם כל זאת, בחסדי השם בנס גמור האובססיה הזאתי שפעם הייתה נדלקת ומעיפה אותי להשתמש היום אם אני מחובר ועושה את הפעולות שלי לא נדלקת...

היום לא עשיתי את הפעולות, היום ראיתי מישהי חשופה לחלוטין ודוגמנית עובר לידי, היום איבדתי את זה והלכתי אחריה וחיכיתי לה מחוץ לחנות כדי להביט בה שוב כשהיא יוצאת וללכת אחריה, ומשם חזרתי לעבודה ומצאתי דרך לעקוף את הפלאקי ונכנסתי לאתר מלא תאווה. היום.

יש לי מחלה.. המחלה שלי היא רוחנית, אני לא יודע איך להתמודד עם החיים ועם קושי. לאט לאט אני לומד. אני נמצא בתהליך למידה. אני מתחנן לאלוקים לא ליפול רק להיום, כדי שאזכה ללמוד גם מהיום את הלקח שלו. אם אפול זה חזרה להתחלה...
כל יום שעובר ואני לא נופל זה נס, וזה עוד יום בשבילי שלמדתי עוד משהו, עוד חלק, עוד פיסה, על מה לעשות אחרת מחר, מחרתיים, על איך לעבוד יותר טוב על עצמי, איך להתחבר לאלוקים עוד יותר טוב. איך להצליח להישמר נקי עוד יום אחד בלבד.

אוהבים אחי ותודה על השאלה המצויינת !

מתרפא,
איזו תשובה מדהימה.
איזו בשלות נפש.
אני מעריץ אותך ממש.

בס''ד 

מצטרף לבוגי, בדחילו ורחימו, מתרפא אתה פשוט שאין דברים כאלה. 
לקרוא כמה פעמים, ועוד פעם. לחשוב על כל קטע איפה אני בהתייחס אליו. מאלף ממש. 

תודה רבה. 

אני חושב שהשיעור הכי טוב למה החלמה זה חשוב,ומה זה מודעות עצמית היא התגובה הזאת שלך!

אני אישית מכיר שתי מצבים,או שאני מקבל את עצמי לגמרי ומטייח את הדברים הפחות נעימים מחליק אותם מספר לעצמי סיפורי "ה אוהב אותי ואני אנוס" 
או שאני שופט את עצמי בשורת הדין על קוצו של יו"ד בלי כחל ובלי שרק ושונא את עצמי,
המסר העיקרי שאני לומד מההחלמה שלך זה מצד אחד להיות בקבלה עצמית,ומצד שני לא לטייח להסתיר ולהחביא, 
אני חייב לך המון בעיקר על זה! 
אוהב אותך! 

אוהב אותכם חברים! תודה על התגובות המחזקות! באמת משמח ומרים אותי !

סיכום היום ה-600 לניקיון.

אז זהו הייתי בקבוצה שבאסירות תודה סיימה את הטירוף הזה של המעידות שהייתי בו.. והחזירה אותי לשפיות.
מזכיר לעצמי שעליי להמשיך בפעולות התכנית וכתיבה וצעדים אם אני רוצה שגם מחר יהיה יום מפוכח ונקי...

רוצה לשתף שהיום בצהריים פתחתי עם הפלאקי איזשהו אתר תאווה מסויים שמסוכן לי מאוד והוא ייפתח מחר אחה"צ אני מתפלל לאלוקים לנכונות שאין לי כרגע לבטל את הפתיחה ולוותר על הרצון להיכנס אליו.

לילה טוב ותודה שאתם איתי בדרך !