המתגבר100 כתב on 03 מרץ 2021 08:35:

המתגבר היקר והאהוב, לו יכולת לראות אותי כעת, היית רואה אדם עם דמעות בעיניים אחרי קריאת ההודעה הזאת שכתבת.
נגעת אצלי בנקודות הכי רגישות, החזרת אותי במסע בזמן,
הבכיות, התחנונים, הקבלה שדי נמאס, מעכשיו...מעכשיו...מעכשיו... ועוד'...
תודה על חץ החיזוק ששלחת לאוויר האתר שיפגע בכל אשר יצטרך לו, גם בעוד שנים.
תמשיך חזק, אנחנו פה ביחד, אתה יכול לעשות את זה. הגעת כל כך רחוק,
היית מאמין את מספר הימים שלך?
כן כן, זה אתה.
רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוְּךָ מֹשֶׁה עַבְדִּי אַל תָּסוּר מִמֶּנּוּ יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן תַּשְׂכִּיל בְּכֹל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ.
הצלחה רבה בכל תחומי החיים

חיפשתי אותך. בגלל שאתה כותב יפה, מחזק, די שופר של כולם. ולי אישית יש נראה לי כמה דברים משותפים אתך. אבל בדבר אחד בטוח, אנו די צמודים בימים, משיג אותך בשלוש ימים, התחלתי שלושה ימים לפניך.
ובעזרת לעולם לא תשיג אותי, כשאני אהיה נקי אלף ימים, אתה תספור רק 997, אבל נמשיך לספור יחד. כי אם לא נספור, נאפס גם אחרי אלף יום. 
שולח לך הערכתי ואהבתי. 

אלי שומר כתב on 03 מרץ 2021 23:04:

בוקר טוב אלי שומר היקר,
קמתי הבוקר לקריאת מה שכתבת.
קודם כל תודה רבה, משמח אותי לראות שחיפשת אותי, אני לא בטוח שאני מבין את המשמעות, אבל כנראה התחברת לדברים שאני כותב.
אז ככה, בפורים שמעתי כהן אחד מברך את כל הסובבים אותו שביקשו ברכה. והוא פתח את ברכתו לכל אחד מהם בלי להתייאש ואמר: "אתם מבקשים ממני ברכה אבל תדעו לכם זה לא אני מברך, זה ה' מברך. כתוב בברכת כהנים 'ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם' כלומר אני רק צינור להוריד את ברכת ה' ".
מאוד התחברתי לדברים, ולכן אני אומר בפעם המי יודע כמה, כל מה שאני כותב הוא מרצונו של ה' ומכוחו.
אני מתחיל לכתוב משהו אחד ולפתע זה מתגלגל למקומות אחרים לגמרי. אז אני צינור, לפעמים השיבר הראשי סגור ולא יוצא כלום ויש חלישות הדעת. לפעמים השיבר פתוח מדי ואז הזרם יוצא בלחץ וגם עלול להזיק, מיותר מדי התלהבות. ולפעמים יודעים לווסת את הזרם בצורה כזו שתיהיה נעימה לשומע.
לעניין מה שכתבת. דע לך שבעולם החומרי יש מאבק בין הכוחות, כל צד רוצה לנצח ומימלא לגבור על השני ולהכריע אותו. ושם אני מאוד תחרותי, מאוד רוצה לנצח. אבל בעולם הרוחני אין הדבר כן.
ככל שיש יותר מנצחים, ככה ההצלחה היא של כולנו. ככה מצליחים להופיע עוד אור בעולם שמאיר גם את הנקודות החשוכות. כאן אני שמח שאתה כמה ימים מעליי, זה אומר שאתה מאיר כבר יותר ממני ואולי בזכות הניצוץ שהופיע אצלך כמה ימים קודם זה האיר עלי ומכוחך הצלחתי לעשות את כל השינוי הזה.
רבים שליחים למקום, גם אתה וגם קדימה וגם שמח בחלקי שעכשיו ממש צובר תאוצה. ברוך ה' אחד מחזק את השני וכל אחד משפיע את האור שלו למען תיקון המציאות ותיקון כל הקילקולים שקילקלנו.
אז אני רוצה לחזק אותך ולברך אותך באותה ברכת כהן, שתזכה להמשיך את הספירה עד בלי די, תמשיך להאיר כאן בפורום בפרט ובחיים בכלל. ובעזרת ה' מכוחך ומכוח כל חבר שיש כאן שעושה את המאמץ רק להיות נזכה להרים עוד יהודי שלא האמין שזה אפשרי...
מקימי מעפר דל מאשפות ירים אביון,
המתגבר

חיפשתי אותך במובן הפשוט. חיפשתי לראות האם כתבת משהו חדש. כן גם מתחבר למה שאתה כותב, וגם לתהליך. 
בעניין הנוסח שכתבתי שלעולם לא תשיג אותי. כמובן אין כאן תחרות, כולנו רוצים להיות נקיים לא חשבתי אחרת. וכולנו רוצים שכולם יהיו נקיים.
 פשוט הסגנון שאני מרגיש שנותן לי כוח, זה לומר לעצמי כל הזמן, כן אמנם נקי רק להיום, אבל לנצח. הפעם אצליח להמשיך עם זה לעולם. 
ולכן אני חוזר גם לך, שבעזרת ה' גם אתה תצליח הפעם להישאר נקי לעולם. 
ידידך אלי שומר

בוקר טוב חברים,
ואוו שבוע וחצי עבר מהפעם האחרונה שהייתי פה.
אם להגיד את האמת היה לי ממש חסר.
יצאתי שבוע שעבר למילואים כל השבוע, והיינו בשטח ללא פלאפון רוב הזמן, לכן לא הייתי מחובר כל כך, ניסיתי בערב לקרוא קצת דברים של החברים אבל לא הייתי פנוי להגיב ולכתוב.
ברוך ה' עבר עליי שבוע וחצי מדהימים.
שבוע וחצי של נקיות מוחלטת, מסתבר שהגוף פעיל עד אפס כוחות אתה מגיע לערב ורוצה רק לישון.
זכיתי גם בחסות המילואים להתפלל את כל התפילות במניין ברוך ה' אז זה הוסיף למצב הרוח.
אז למרות העייפות הפיזית, הצלחתי לשמור על טהרה וזה ממש משמח.
מצד שני היה חסר לי העידוד והשיחות כאן שיתן לי משמעות לכל התהליך שאנחנו עוברים, וגם היה לי מאוד קשה לשמוע ולראות את חלק מהחברים קורסים בעומס החיים ונופלים.
השמחה הגדולה שלי הייתה שהם היו כל כך מחוברים לפורום ולחברים שמיד לאחר הנפילה הם כבר היו כאן והמשיכו את התהליך. מיד אחרי הנפילה הם כתבו ופנו לקבלת עידוד וזה האושר הגדול ביותר. לדעת שאנחנו קהילה מאוחדת.
במהלך השבוע קיבלתי כמה הודעות מחברים שדאגו לשלומי ופחדו שחלילה נעלמתי מהפורום כי לא יכולתי לעמוד בנפילה וכדו'. זה מאוד מחמם את הלב לראות שמרגישים בחסרונך. 
אז קודם כל תודה רבה רבה על כל הדאגה ועל כל ההתענינות בשלומי.
כיום אני עומד על 75 יום נקי. אתמול לאחר כל תקופת הנקיות היו לי המון עניני תאווה שלא היו ברורים לי.
רציתי לראות דברים מסויימים כדי שיעזרו לי עם אשתי יותר, חיפשתי כל מיני דברים שישמחו אותה, והיה ברור לי שכשאני נכנס לזה אני אחשף לדברים לא צנועים כל כך או לא צנועים בכלל, אבל בכל זאת בחרתי לעשות את זה בשם המטרה הטובה.
וראיתי כמה דקות דברים לא טובים, אבל באופן די מוזר, פשוט כיביתי את זה אחרי כמה דקות והמשכתי הלאה בחיים.
זה היה לי קצת מוזר כי בעבר לא הייתי מצליח לעצור את עצמי והייתי צופה שעות. ואחרי שעות תמיד הייתי גומר. ופתאום כאן כאילו נוצרה לי איזה הגנה איזה שריון.
עכשיו ברור לי שזה שניצלתי פעם אחת לא מבטיח לי כלום לפעם הבאה. אבל זה היה נחמד פעם אחת לא להילחם על העצירה אלא שזה יבוא יחסית בקלות.

במהלך השבוע האחרון גם עלתה בי המחשבה האם נכון לי להתעסק כל הזמן בתאווה כאן בפורום.
אני לא חושב חלילה שאני יכול להסתדר לבד ואני לא מדמיין שבלי הפורום הזה והתפילות אני יצליח להעביר עוד יום אחד נקי.
אני פשוט מנסה להבין האם כל השיחות על הנפילות ועל התאוות עושות לי טוב או שהן גם מכניסות אותי למחשבות. כרגע אין לי תשובות ולכן אני פה בכל הכוח, אומנם אני  צריך להשלים כל כך הרבה דברים שדחיתי בגלל המילואים אז אין לי כל כך זמן להגיב כמו בעבר אבל תכף זה יתפנה ואני אחזור להיות פעיל יותר כמו בעבר.

אז שוב תודה לכולם על התמיכה והעידוד.
תודה על הדאגה, מעריך את המאמץ של כולכם,
המתגבר

אז שוב חיפשתי אותך ורק עכשיו מצאתי אותך.
אהובי, אתן לך עצה, שלי, בגלל שאני חכם מאד גדול, כמו שכתוב אין חכם כבעל הניסיון. 
ובכן תמיד היצה''ר נותן לנו להיכנס למקומות לא טובים, לצורך חשוב, ואפילו עוזר לנו לצאת משם. הוא את שלו כבר הרוויח, בפעם הבאה ניכנס כבר בלי פחד, נחשוב שאנו יצאנו מזה, ואז ניפול למקום עוד יותר נמוך ממה שהיינו. 
אני יכול להביא הרבה מאמרי חז''ל להוכיח את זה, אבל במקום זה אבחר ניסיון אישי.
לפני כמה שנים הייתה לי שנה מאד מתוחה, ולכן הצלחתי להגיע לתקופת נקיות ארוכה מאד [יחסית !] בלי מאמץ, פשוט הלחץ רדף אותי גם ביום וגם בלילה. כך שבערך מחנוכה, ועד חודש אב הייתי נקי. ואז נסעתי לחופש. פתאום עלה לי איזה נושא שאני צריך לברר, והיה לי מכשיר טלפון יחסית מאד לא מתקדם, וחשבתי מה כבר אפשר להגיע מהמכשיר הזה. נכנסתי ראיתי משהו מאד חשוף אבל לצורך, ואחרי שראיתי את מה שרציתי סגרתי. אבל אח''כ הלכה לי החופשה, לילות שלמים ישבתי בשירותים, בי המשפחה שלי ריחמו ועל בעיות המעיים הנוראיות שלי, כל פעם שמחפשים את אבא הוא בשירותים. ואחרי שכולם הלכו לישון יצאתי והתחלתי לשוטט אולי אראה משהו. בקיצור מאז חזרתי, ותקופת הנקיות הארוכה ביותר שהייתה לי מאז הייתה ארבעים יום. עד עכשיו שאני כאן, ובעז''ה מסיים עכשיו את התישעים.
לסיכום אנחנו מכורים, ומכור לאלכוהול עושה קידוש על מיץ ענבים. ומכור לתאווה, לא מחפש בשביל אישתו שום דבר בשום מקום.
בהצלחה רבה.

שבוע טוב חברים,
 ברוך ה' עוד כמה ימי נקיות בדרך לתשעים הראשונים,
שבת מיוחדת עברה עלינו, מחר בעזרת ה' אוכל להוסיף ולחדש קצת.
תודה רבה אלי שומר על הדברים המחזקים, תודה רבה.
עד כאן להיום,
המתגבר

כיף לשמוע!
תאזור חיל ותעבור את הימים הללו בנקיות, זה תמיד מרגש ומשמח לשמוע שעוד  חבר בפורום הגיע ל90 יום.
תמשיך לחזק אותנו בעז"ה

מעריכים אותך מאוד!

שבוע טוב מתגבר הגיבור!
ב"ה זה בהחלט משמח לראות חבר שמתקרב אל 90 יום, בהצלחה רבה אחי ביישורת האחרונה.
תודה רבה על הכתיבה היפה ועל התובנות המעשיות שעולות מן השיתוף.
מזדהה ומכיר מקרוב תחושות ומחשבות שהעלית על הכתב, תודה לך על הכנות אחי היקר.
מאחל לך שתמשיך להצליח בעז"ה ולחזק את כולנו.
חזק ואמץ חבר יקר.

כל הכבוד חבר על הגבורה,
תמשיך להשקיע לשתף,
לחזק את כל חברי הפורום,
להתקדם הלאה,
אוהבים,
ותודה על הכל,
קדימה.

בס"ד

שלום מתגבר יקר,

מעריך מאוד. מזדהה עם הדברים.

אני גם מתלבט לפעמים עד כמה נכון להיות עסוק במלחמה בתאווה ובענפיה, לכתוב, לקרוא לשתף, לפעמים אני קורא משהו ואומר לעצמי: "טוב זה לא הסיפור שלי אז למה זה היה טוב?..." לפעמים מרגיש שעדיף להיות בשטף העשייה, בחיים עצמם, בבריאות שלהם ובעומסים שלהם ולהיות חזק. 
מצד שני אני נפגש פה בפורום הזה בכוחות שבעצמי לא הכרתי ולא מצאתי. חברים ששומרים על נקיות למשכי-זמן לא נתפסים, חברים שמשתפים כשהם בקריז, חברים שכותבים "נפלתי" ומקבלים חיבוק ותמיכה וקמים וממשיכים.

את זה אני לא הצלחתי לעשות לבד. אז אני פה, מחזיק חזק ידיים עם כל מי שמוכן לתת לי יד, עד להודעה חדשה...

שבוע טוב ויציאה לחירות שמחה ומוצלחת לכולנו...

ערב טוב לכולם,
ואווו איזה יום עבר עליי.

הכל התחיל בשבת עם חרדות מצד האישה שיש לה איזה מחלה. ואז היום בבוקר הכל התפוצץ לי בפנים שהיא החליטה שחייבים לראות רופא מיוחד דחוף.
מהבוקר מחפשים תור, אח"כ נוסעים עד לעיר שיש בה תור פנוי לעשות צילומים, ואז חוזרים הביתה מארגנים את הילדים ובערב נוסעים שוב לעיר אחרת כדי שהרופא יבדוק את הצילומים.
בקיצור הכל תקין ברוך ה', היה אווירה טובה וניסיתי לגרום לה אושר בתוך כל המצב הזה.
אבל אני, קורס. עוד יום עובר בלי לימוד תורה בלי תפילות כמו שצריך בלי זמן להיות כאן בפורום, בקיצור בלי הרבה דברים שתכננתי שיתקיימו.
עוד פחות משבוע פסח ואני אנא אני בא?
אחרי ששפכתי קצת את ליבי, אומר שלפעמים המצבים האלה מלמדים אותי שככל שאני יותר עסוק וכל כך עייף אין לי מחשבות על התאווה.
אולי הקב"ה שולח לי בימים קשים את כל האילוצים הללו כדי להקל עליי את המאבק בתאווה.? אולי..

זעיר אנפין היקר אני מסכים איתך שהשיתוף והחיבור לאנשים כאן מועיל ואין לי ספק בזה.
ההתלבטות שלי הייתה בזה שהכניסה לפורום והקריאה והכתיבה באה על חשבון לימוד תורה נקי. ואני מתלבט האם לא היה עדיף בזמן הזה כבר לשבת וללמוד?
התשובה שלי כעת היא שעד עכשיו זה מה שבחרתי ולא הצלחתי להישמר יותר מ11 יום, אז כנראה שההתעסקות הזאת מועילה לי, אבל עדין יש את הספק הזה...
תודה לכל החברים על העידוד והתמיכה, אתם לא מבינים כמה זה חשוב לי...

תמו כוחותי ליום זה, רציתי לכתוב עוד הרבה, רציתי לשתף אתכם בחידוש מופלא שראיתי בשבת בספר נתיבות שלום, אבל פשוט אזל המצב והדלק... מקווה שמחר בבוקר אמצא את הזמן להוציא את זה לפועל...זה חידוש מופלא בעיניי לנו המכורים בעבודת ה'.
לילה טוב חברים,
המתגבר

עייפות עייפות אבל חזרתי למלא את חובתי.
הגעתי למיטה ואשתי כבר נרדמה, אז החלטתי להשקיע עוד כמה דקות וללכת לישון מתוך דברי תורה.
האדמור מסלונים על הפרשה שקראנו שהשבת מביא את עניין הקורבנות וכותב שהכל עניין של כוונת הלב של האדם.
הוא שואל שאלה מדוע דווקא במנחה, כלומר בקורבנו של העני, מופיע הביטוי "נפש" ואילו בשאר הקורבנות לא מופיעה. ועונה על פי המדרש שאמר הקב"ה שהעני הזה שמביא את כל מה שיש לו, זה כאילו הוא מקריב את עצמו, את נפשו בקורבן הזה.
בהמשך מביא את הפסוק לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלוקיו עמו וכו'. וכתב אם אנו אומרים שהקב"ה לא רואה את האון שלנו (את החטאים שלנו) אז זה כאילו אנחנו אומרים שהקב"ה הוא ותרן.
ומיד הוא מסביר שאין זה המצב, אלא התורה מביאה ישר את המשך הפסוק- ה' אלוקיו עמו. כלומר גם כאשר יהודי חוטא, ה' נמצא עימו. איך אתם שואלים? הרי הוא חוטא? אלא שביחד עם מעשה החטא ליבו של היהודי נשבר בקירבו והוא לא מבין איך עשה זאת נגד רצונו של ה'. ועל און כזה, על חטא כזה, שה' אלוקיו עמו, הקב"ה באמת לא מביט.
ומכאן לפסח. כתוב שהקב"ה הוציאנו לא על ידי מלאך או שרף, אלא הוא בעצמו.? ומדוע?
כי מלאך ושרף מסתכלים על המעשים. הם רואים שהללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי ע"ז, ולכן אין סיבה לגאול את אלה. אבל הקב"ה הוא רוצה את הלב. את הלב הנשבר והנדכה. הוא רואה פנימה אל הפנימיות של היהודי ושם הוא רואה נשמה טהורה, שלא קשור אליה החטא.
וכאן אנו חוזרים לפרשתינו פרשת הקורבנות, אפילו שהעני נותן רק מנחה שזהו הקורבן הפחות ביותר, כלומר בצד המעשי זה משהו מאוד פשוט, אבל היות ובפנימיות זה כל מה שיש לו, אז דווקא שם נחשב כאילו מקריב את נפשו.
שבעזרת ה' נזכה להמשיך לתת את נפשנו לריבונו של עולם, ונמשיך לקבל את השגחתו עלינו, הוא ולא שרף.
לילה טוב 
המתגבר

פסח פסח פסח...
בתוך כל הנקיונות והמחשבות שרצות על פסח, עלתה לי מחשבה על קטע מההגדה.
המגיד נפתח בתחילה היו אבותינו עובדי עבודה זרה.
ואווו מה זה הפתיחה הזאת.? אני מחנך את הילד שלי על אברהם אבינו הצדיק ששבר פסלים והתרחק מעבודי זרה, על יעקב שנשמר מלבן הארמי ומהשקרים ואני מלמד אותו שהם היו אבותינו.
ופתאום באה ההגדה בחג החירות, ומספרת סיפור שאולי קצת שכחנו ואולי קצת רצינו לשכוח.
אבותינו היו עובדי עבודה זרה. אנחנו צאצאים של עבודה זרה.
מה זה בא ללמד אותנו?
חשבתי על זה שאם אבותינו היו צדיקים, ואנחנו חלילה עושים חטאים אז אוי ואבוי לנו.
אנחנו מקלקלים את הכל.
אבל אם אבותינו הם עובדי עבודה זרה, המקור שלנו היה מקולקל, אבל לא ויתרנו, אבותינו לא ויתרו ואמרו אין מה לעשות זה מי שאנחנו וזהו. הם קמו ועבדו, קמו והתאמצו. לא נשברו מהקשיים בדרך מהנפילות מהתאוות מההתמכרויות.
הם אמרו מה שהיה היה ואני יצליח לשנות את הדרך. אני יסיט את הזווית קצת וככה הבן שלי יסיט עוד ועוד.
תחשבו על המצב שבו ילד מתעורר במצרים ושואל את אמא שלו: מה אני יעשה שאני אהיה גדול. ואמא שלו עונה בלי היסוס: אתה תיהיה עבד, אתה תבנה פרמידות. ולמה? לא כי היא לא מאמינה בילד שלה,
אלא היא יודעת שעד אותו יום אף עבד לא הצליח לברוח ממצרים אז למה שעכשיו זה יהיה שונה?
אבל וודאי שזו לא האמת. האמא אמרה לבנה שה' הבטיח שעבדום ועינו אותם ארבע מאות שנה ואז נצא כאומה מאוחדת.
את האור הגדול הזה צריך ללמד את הילדים שלנו בליל הסדר ובכלל כל החיים.
גם כשהכל נראה חשוך וגם כאשר הכל סוגר עלינו, עדיין היכולת בידינו לצאת לחירות.
היכולת בידינו להופיע את רצון ה' ולהיות בני חורין.

לפני חג החירות, אנחנו יוצאים לחירות על ידי זה שאנחנו מכירים את עברינו ומבינים מהיכן מגיעים התאוות והקילקולים. ועל זה אנחנו אומרים עד כאן. אני משנה אני מצליח לתקן.
​אבותינו עבדו לפסל, לדבר קבוע שלא זז, אבל אנחנו יוצאים מהעבדות הזאת, יוצאים מהקבעון שמה שהיה הוא שיהיה, ומאמינים שאפשר להתחיל הכל מחדש.
אז מכח מתחילה עובדי עבבודה זרה היו אבותינו. מתוך הכח הזה אנחנו יוצאים אל ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. ואל ברוך שומר הבטחתו לישראל.
פסח כשר ושמח.
המתגבר

איזה רעיון נפלא מההגדה של פסח מדהים. 
בקשר למה שכתבת על היום הקשה שעברת ושאתה מתוסכל שלא למדת. דע לך שיהודי לא בא לעולם בשביל להתפלל או בשביל ללמוד, או בשביל לעשות מצוות. הוא בא רק בשביל דבר אחד.
בשביל לעשות רצון הבורא. ואם עכשיו רצון הבורא זה ללכת עם האישה לרופא אז זה מה שצריך לעשות. אני מאד מבין את הרגשת התסכול מיום לא מנוצל בתורה. אבל זה האמת
וצריך להיזהר מאד מעצת היצה''ר שרוצה באיצטלה של רוחניות להכניס אותנו לעצבות