ברוכים הבאים, אורח

נושא: מתחיל . 1089 צפיות

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123332

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 56 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1087
Onhorseback כתב on 28 מאי 2020 12:59:


וסוף הטובה לבוא . בזה אני בטוח .



גם אני....

בהצלחה רבה בעז"ה

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123333

  • Onhorseback
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76

יום שביעי

בשבוע שעבר נרשמתי למקום בו אוכל לשבת וללמוד מספר שעות. היה לא פשוט לתפוס מקום במצב הנוכחי  אבל בשעה טובה הגעתי בבוקר והתיישבתי ללמוד. לאחר כמספר שעות , מתיישבת בספסל שמולי מישהי בתנוחה לא צנועה. 
מדהים, עד כמה חד המעבר מהתחושה של ביטחון עצמי וחוזק פנימי לחולשה שפושטת בכל העצמות. בהחלטה של רגע , יצאתי החוצה. השארתי את המחשב שלי , הסלולרי והספרים. יצאתי לנשום . קיבלתי החלטה פשוט לקום וללכת. נכנסתי אספתי הכל ויצאתי .  

באמת היום צריך להיות המטרה , אתה צודק. אחרת עצם השאלה על 'האם אצטרך לחיות כך כל החיים' היא מחלישה מאד . אני כותב את הדברים  האלו כשאני ספוג ירוק. אני טבול בעצים גבוהים בדשא ובשמש נעימה שגולשת מהעצים. התגעגעתי להרגיש את הנעימות הזו. הטבע , בעיני, הוא כל כך שלם והרמוני עם עצמו. וכך גם החתול שלידי והציפורים ממעל. רק אני נידונתי להילחם , ולא סתם להילחם, אלא להילחם עם עצמי. הטבע פשוט זורם עם עצמו . מחשבה מעניינת אם העץ היה מקבל לרגע תודעה, והיה נאבק עם עצמו שלא לגזול את השמש מן העץ שלידו , ולהפסיק להפיל את עליו בכל פינה בגן. אני שמח עבור העץ שאין לו את המלחמות הללו. אך אני גם שמח עם עצמי עכשיו. יש איזו תחושה דקה , עמומה מן הקרב בבוקר. איזה שקט . אולי באמת כמו שאומרים , הגשמתי איזה טבע יותר עמוק שלי . ואומרים, שמי שחי על פי טבעו הוא המאושר. 

אני לא מאשים אף אשה . פעם הייתי כועס, על חוסר הצניעות , על מה שראיתי בעיני כאטימות כלפי וכלפי שכמותי . היום אני כבר לא כועס . אפילו שאני עדין סבור שעקרונית יש מקום לחשבון נפש נשי על לבוש במקומות ציבוריים והתרגלות  איננה פוטרת מחשבון נפש , מכל מקום אני יודע שאין זה החשבון נפש שלי ואין זו המלחמה שלי . ובכלל כעס ושנאה לא מובילים לפתרון. 

קראתי פה, שהתאווה שלי יושבת על מצוקות וקשיים. יש לי מצוקה ומצאתי פתרון בדמות התאווה. נדמה לי שזה אריך פרום שכתב : 
"זהו עקרונית , פיתרון העומד בבסיסה של כל בעיה נוירוטית. הוא מפיג חרדה קשה מנשוא ומאפשר את המשך החיים. עם זאת , אין הוא פותר את הבעיה הבסיסית , והמחיר שהוא תובע הם חיים הבנויים לרוב על פעילויות  מוכניות  או כפייתיות"

אז איזו חרדה קשה מנשוא אני סוחב ? או איזו חוויה עברה עלי אי שם שיצרה את הקושי הלא נגמר הזה ? אני באמת כבר לא זוכר. ברוך ה' החיים שלי כיום הם טובים. אני נשוי באושר, יש לי ילדים מתוקים. לא חסר לי דבר . חוץ מזה. 


יום שביעי . שבוע שלם. נשמע כמעט מצחיק לדבר על פרק זמן כל כך קצר לעומת הררי הזמנים של העבר. אבל אני מתנחם בהבדל שבין למנות ולספור .

כשהתורה משתמשת בביטוי למנות היא מתכוונת אך ורק לגודל הכללי ." אֲשֶׁר אִם-יוּכַל אִישׁ, לִמְנוֹת אֶת-עֲפַר הָאָרֶץ--גַּם-זַרְעֲךָ, יִמָּנֶה" אין משמעות לכל חלקיק עפר באדמה. הגודל הכללי משמעותי . לעומת זאת הפועל לספור הוא בעל משמעות אחרת לגמרי : 
"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. "
"מונה מספר לכוכבים , לכולם שמות יקרא" לכל כוכב יש שם , יש ייחודיות . לספור זה להעריך כל יחידה ויחידה כבעלת תוכן משל עצמה. ככה עשינו בספירת העומר בדרך למתן תורה. 

והחידוש שמתחדש לי הוא , שמאחר ואנחנו מונים לפי כל יחידה שהיא בעלת ערך משל עצמה , אין המונה מתאפס , אפילו אם יש נפילה , אלא הקב"ה מצרף לי כל יום של נקיות שהוא יקר כל כך ולפתע נגלה בחשבון כל הימים כמה ספרתי ולאן הגעתי . 

קראתי פעם על איזה אדמור או חסיד אחד שאיני זוכר את שמו שכתב שאת עיקר העלייה שלו בעבודת ה' הגיע בעקבות כך שלא היה מתרשם כלל מנפילות אלא היה ממשיך בדרכו כאילו לא היו . והלוואי שאדע לחיות כך. 

תודה שוב לכל מי שטורח להגיב, אפילו מבלי לקרוא. 
יום שביעי והלוואי שיום שמיני . 

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123336

  • beliver
  • רצף ניקיון נוכחי: 7 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 216
אוהבים אותך מאוד.

ושתדע שהדברים שכתבת חיזקו אותי.

הייתה לי התמודדות עכשו של הסתכלות ובזכות זה שכתבת שהצלחת להתגבר-

הצלחתי גם 

תודה!

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123337

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 56 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1087

יישר כח על ההתגברות בספריה... לא פשוט בכלל.
כל הכבוד על ההישג של 7 ימים!
אמנם זה פרק זמן קצר, אבל זה בבחינת "דרך קצרה שהיא ארוכה", הנקיות והמאמץ שלו הופכת אותו לפרק זמן משמעותי מאוד.
ה' יתברך יעזור שנזכה לנקות את פצעי העבר ולהמשיך הלאה בשמחה

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123341

  • Onhorseback
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76

תודה לכם העידוד.

אני מאד שמח שזה עזר לך להתגבר believer .
אוהב אתכם המון חזרה .

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 1 שבוע על ידי Onhorseback.

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123364

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 358 ימים
  • מחובר
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1103

וואו!
איזה כיף לקרוא

כתיבה יפהפיה.. ללא ספק ניחנת בכישרון אדיר! פשוט נהניתי ובא לי שתכתוב עוד חחח

גם אני פעם הייתי כועס כל הזמן על בנות למה הולכות ככה לא לבושות..

אני לא חושב שהן באמת יודעות מה זה עושה לנו.. לא שאם הם היו יודעות זה היה משנה משהו כן?.. אבל לדון לכף זכות אין להן מושג קלוש לאיזה בעיה חריפה זה יוצר אצל חלק מהאנשים..

כל הכבוד שקמת ויצאת החוצה..
אין ספק שזה הדבר הנכון וזה רצון אלוקים ממך, זאת הפעולה הנכונה..

משהו שאני מוצא שמאוד עוזר לי לאחרונה זה לברך מושאי תאווה שאני נתקל בהן. חברי תכנית אמרו לי את זה מהיום הראשון ואף פעם לא התחברתי כ"כ.. אבל היום אני פשוט מבין שאין ברירה אז אני מנסה את הכל וגם את זה והאמת שזה מאוד עוזר...

כשאני נתקל במישהי כזאת אני נכנס למוד של לקיחה - אני רוצה לקחת ממנה לעצמי את הגוף שלה המראה שלה.. להשתמש בה. כשאני עוצר ומברך אותה אני בעצם עושה פעולה הפוכה ואני מתמקד בנתינה לה..

באופן דיי מוזר ולא מוסבר זה עובד לי. לפחות ברוב הפעמים

אוהבים!

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123381

  • Onhorseback
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76

יום שמיני

תודה מתרפא !
אין כמוך לעודד ולחזק. 
אנסה את זה אם יתעורר הצורך , בעזרת ה' מקווה שלא יהיה צורך.

הבוקר חזרתי שוב אבל לשמחתי אני מול קיר אז אם יש לי סכנה היא תנבע ככל הנראה מתוכי  

פעם קניתי בסטימצקי כרטיסייה שהיה רשום עליה משפט של מישהו בשם בזיל ס .וולש : "אם אינך יודע לאן אתה הולך , איך אתה מצפה להגיע לשם " .

יש במשפט הזה משהו חתרני. הוא מניח כי אני מצפה להגיע לאנשהו , ולכן תמה על כך שאיני יודע לאן אני הולך. המשפט תופס את הפער החמקמק בין התקוות שלנו לחוסר הידע והיכולת שלנו כיצד לממש אותן. הוא מותיר את הציפייה שלנו להיות עקרה אם לא נדע את השבילים המוליכים אליה. אני הולך בחוסר ידיעה ובכל זאת ממשיך לצפות להגיע. 

זה היה קורה לי לא מעט. הייתי מצפה להגיע לקרבה, לנקיות, ללימוד ובאופן כללי לחיים אחרים. אך התקווה הזו שבאה לא מעט על רקע החידלון והייאוש של המצב הקיים שלי , הייתה מעין בלון גדול באוויר שהרוח מעיפה אותו לכל עבר. לא היה לי מושג כיצד לעבור ממצב של שיטוט ותקווה למצב של דרך .

גם היום אני לא ממש יודע. היום אני למד יותר על כלים שונים להילחם - כלים פנימיים, כלים של שיתוף , כלים של הסתרה אבל אני לא בטוח שיצאתי לחלוטין ממצב של שוטטות למצב של הליכה בדרך. הלוואי שכן . אבל אולי , הקב"ה מגלה לי את התשובה דרך החיים. אני מדמיין זאת כאילו הקב"ה אומר לי - יש לך תקווה, יש בך רצון , אפילו אם אינך יודע מה עושים , תתחיל ללכת , תתחיל לצעוד. אולי בזיל ס.וולש טעה ויש בכוח הציפייה בלבד את היכולת לדחוף אותי להגיע. הקב"ה יראה לי את הדרך מצידו ואני אלך ואשתפר מצידי. 

אולי כל המסע וכל הכישלונות הן מסע ארוך של מיפוי השטח , של גילוי עצמי , של הכרות כואבת  , של כל המקומות בהן אני חלש וחסר אונים ויחד עם זאת של הזמנים בהם אני מלא עוצמות ומסוגל להתמודד . זו מתנה לא קטנה , שדרך הפריזמה של המסע להילחם בתאווה אני מגלה את עצמי.
אני מגלה על עצמי שאני יכול להיות גם יפה ולא רק מכוער , שאני יכול להיות גם טהור ולא רק נמוך ושפל , שאני מלא אור ומלא חושך. שמעבר להחפצה אני יכול להיות גם עם רגישות גדולה. 

קראתי באחד ההודעות פה משפט עוצמתי שתפס אותי : "כל דבר שמייצר עונג, נותן לך שני דברים - גם עונג וגם חידוש האמונה שבעונג "
אני מבין לרגע, שאני לא רודף רק אחרי העונג אלא בהול אחרי האמונה שהעונג יעניק לי מוצא. שמחכה לי תמיד בית בסוף הדרכים הקשים. שיש עבורי דבר מה מלטף ומחמם שישכך הכל . ועל מנת לאשש כל הזמן בבהלה שאכן יש בית כזה אני מוכרח כל הזמן לחדש את האמונה , לבדוק אותה , לתקף אותה.  ואז אני נרגע פעמיים - עצם העונג המרגיע והרגיעה המגיעה בעקבות הידיעה שהכול בסדר, שאני עדיין יכול לנוח בצל התאווה. 

אני לא יודע אם בריאות נפשית משמעה חיים ללא עונג. אני משוכנע שלא. העונג כשהוא חולני מהווה מוצא לבריחה.  אך יש בעונג דבר מה עמוק ואמיתי המאפשר לו להוות סם הממית ומחיה כאחד. יש בעונג עבורי דבר מה הדומה לשמחה  - תחושה של שלימות בעולם שבור . באותו הרגע שאני מכונס בתוך ההתענגות , איזה סוג שלא תהיה, יש בזה שבריר של שלימות , של משהו המספיק לעצמו. של מעין עולם הבא. כביכול הקב"ה ברא אותי במקום מלא התגוששות ומלחמות אך הותיר לי פתח של בריחה מהם , של התכנסות .

כבר שכחתי היכן , אך בשפה כלשהי (נדמה לי בצרפתית) מכונה שיא ההתענגות המינית בשם 'המוות הקטן ' וככל שאני חושב על זה , באמת יש בזה מיתה . שהרי למות משמעו שלא להיות חלק כבר , לא להיות חלק בצד מסוים של העולם , באותו הצד של חוסר השלימות , של המאבק שלא פוסק.
בו בעת זהו מוות , שכן מוות מבטא גם בדידות וחוסר יכולת להתחבר , להיות חלק ממישהו אחר. 
איזה ניסיון קשה זה להתענג , להתכנס להיעלם לתוכי ויחד עם זאת להתחבר , להיות חלק. וכמה מיוחדת העובדה שהקב"ה טבע כל זאת באותה התחושה ובאותו המעשה. 

עד כאן זרם המחשבות המבולבל וחסר הקשר שלי להיום. 
אלף תודות שוב על ההקשבה לכל אחד ואחד.

יום שמיני והלוואי שיגיע תשיעי.

נערך לאחרונה: לפני 2 חודשים, 1 שבוע על ידי Onhorseback. סיבה: טעות

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123386

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 56 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1087

יישר כח, רבי נחמן אומר שלמרות שציפיה או "כיסופין" בלשונו - לא מספיקים לבדם, יש בהם מעלה גדולה ועצומה, שכן הצפיה והכיסופין נותנים שייכות נפשית לדבר שאליו מצפים למרות שהוא טרם הושג, אבל זה תחילת סלילת הגישה לשם.

בספרי חב"ד יש הרבה דיונים עמוקים במהות ה"עונג", שהוא נחשב - פנימיות הנפש, אפילו יותר מהרצון.
בהצלחה רבה בעז"ה 

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123450

  • Onhorseback
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76
יום תשיעי .



תודה המשתוקק. הענקת מילים להרגשתי .



האמת היא שהיום אני  חסר מילים. עבר עלי יום עמוס בסידורים , וימים כאלה פוגמים ביכולת שלי להתכנס פנימה. אבל לפעמים הם מתישים את הגוף ואת כוחותיו ,  ויש בזה ברכה .

הבטחתי לעצמי להמשיך ולכתוב גם אם לא יהיו לי מחשבות לחלוק. אז אני כותב לשם ההתחייבות והמשך המלחמה. 



עזבתי לאחרונה עבודה ויש בזה חסד שאני מתחיל מסע של נקיות כשלא עובר עלי הלחצים השוטפים של שגרת העבודה שם פגמי האופי שלי מתבלטים ומעגל התאווה יכול להתחיל להסתובב. 

בחסד ה' עלי עוד לא התחילו מלחמות גדולות . מודה לה' על יום יום.



יום תשיעי והלוואי שיבוא עשירי. 

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123454

  • ניסן
  • רצף ניקיון נוכחי: 387 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 349

אשמח אם תשתף אילו פגמי אופי מתבלטים כשאתה בעבודה.
יש בזה משהו משחרר לכתוב עליהם

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים, 1 שבוע #123465

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 56 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1087

כל הכבוד.
בהצלחה רבה בעז"ה.

חזק ואמץ!

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים #123503

  • Onhorseback
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76
יום עשירי .

תודה ניסן והמשתוקק. 

ניסן , אשמח לאט לאט לפי הכוח והרצון. אם כי הזמן יכלה והמה לא יכלו לצערי. נקווה ש-90 יום יספיקו



היום שוב חזרתי למקום בו הייתי בימים האחרונים. לצערי ה' זימן שתשב אישה צעירה לפני . סובבתי את עצמי עם המחשב ופניתי לצד אחר. יש טיפה הרגשה של חולשת הרצון . זה עדין , לא משהו ממשי. אבל משהו בלהט של ההתחלה טיפה נחלש . ה' יעזור ואני אשתדל להתחזק. 



פעם למדתי על היוונים . יש להם מושג 'אקרסיה' כמדומני. חולשת הרצון. ויש להם עוד מושג של 'מוירה' הגורל - מה שעתיד להתרחש יתרחש בוודאות ואין שום יכולת למנוע את התרחשותו (כמדומני שכוח המוירה הוא אף מעל אליהם ) .

אברך את ה' אשר יעצני ללמוד תורה ולא ללמוד מחכמתם. אף שאצלנו יש גם מושג של חטא שהוא קשור לחולשת הרצון ולפער בין מה שאני רוצה באמת לבין מה הרצון החלוש שלי ברגע זה '  מכל מקום אין אצלנו מקום למוירה מחלישה זו אלא אדרבא למושג של בחירה חופשית ותשובה. מי שאין לו מושג של בחירה חופשית מוחלטת , כיצד הוא נאבק.

איני מאמין בטרגדיה,  בסוף הידוע מראש ללא קשר למלחמותיי.  אדרבא אני מאמין כי העובדה שהסוף פתוח הוא שמעניק לי טעם להילחם. יש בי נקודה של חופש דלא מעלמא הדין , שלא מתבניות ההתמכרות ותאוות הגוף.



אני לא אוהב להתעמת ובכלל לא קל לי לחוות רגשות חזקים. אני מרגיש מוגן יותר כשאני חי בעצימות נמוכה. כל פעם שאני מרגיש לא נוח, נתקף (היה קורה לי לא מעט בעבודה ) מרגיש לא נערך או רצוי (קידמו עובד אחר על פני, לקוח זרק מילה לא טובה) כאילו עולה לי מפלס המתח ואני כמעט מרגיש את זה בגוף . ואזי יש צורך בפורקן שירגיע את הגוף.



אתמול היה היום התשיעי , חלק אחד מעשר לה' . 



בחסד ה' עלי , ​יום עשירי והלוואי שיגיע ה-11.

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים #123521

  • המשתוקק
  • רצף ניקיון נוכחי: 56 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1087

בהצלחה רבה. יישר כח על הדברים העמוקים.

מציע לך לא למוד בספריות בכלל!  זה לא מקום מתאים למכורים. אני נפלתי במקומות כאלה הרבה.
תחפש לך איזה בית מדרש או מקום אחר...    

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים #123524

  • Onhorseback
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76

תודה !
אתה צודק מאד , אם כי אני מוכרח לשאול את עצמי עד כמה אני יכול לברוח . התאווה כל כך מקיפה וטוטאלית שאין מקום שממנו אוכל לברוח. אשתדל בכל מקרה לצמצם את המקומות הללו ובעיקר למלא את עצמי בתוכן חיובי .

תגובה: מתחיל . לפני 2 חודשים #123525

  • Onhorseback
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 76

יום אחד-עשרה

ברוך ה' עבר עלי יום טוב מאתמול.  אני לומד הרבה על התוכנית, על עצמי ועל התגובות שלי . 
אני מרגיש ומבחין בחוש כיצד 11 יום של נקיות מאירים אותי . בחיוך , ביכולת שלי לחשוב ולכתוב. אין לי הסבר טוב של מדוע , אבל אני בטוח בכך על עצמי. 

אני בתקופה של חוסר וודאות בכל מה שקשור לעבודה . אבל אני מרגיש שאני מנסה לטפל בזה בצורה שקולה , לא לעורר חרדה ולחץ שיובילו למקומות לא טובים. הלוואי שיצליח. 

המטרה הקרובה שלי היא לעבות את כל מה שקשור למלחמה שלי בסינונים. הבוקר התקנתי מחדש את הסינון של רימון בנייד. יש לנו אינטרנט רימון בבית  , אבל הסינון שלהם לא מיטבי. אני חושש כל כך מכך שאני עסוק הרבה בראש - בדעות נכונות וכד' וסומך על ההרגשה הטובה שלי.
ירגיע אותי יותר להסתמך על עוגנים אובייקטיבים -  חסימות , קשרים אנושיים שיהיה לי לפנות.

יום אחד עשרה והלוואי שיגיע 12. 

אחראים כללים: testchart1, למען הסדר הטוב
זמן ליצירת דף: 0.68 שניות

Are you sure?

כן