חותם שבוע קשה,
שבוע של ניתוק! של חזרה להרבה דפוסי התנהגות שקיימים אצלי בזמן של שימושים פעילים,
אובססיה ובריחה לתאווה לסרטים סדרות מושאי תאווה, חוסר כנות, בריחה מאחריות, אובססיה לפריצת הגדרים שלי, שקרים, דאגות בריחה לשינה,חוסר הקשבה לאשה ולילדים, חוסר חיבור לתורה,לתפילה, ולכל עניני הדת,
השבוע הזה היה קשה לי, אבל במידה מסוימת הוא חידד לי מאוד את היופי והאושר של הנקיות והמפוכחות,
מכיון שיש לי לכאורה בעיה של פרפקציוניזם ותמיד אני מוצא את החסרונות והבעיות של ההחלמה במקום להתמקד בטוב שיש ובחצי הכוס המלאה, לא באמת הערכתי את מה שהיה לי בחודשים האחרונים,
אולי השבוע הזה יביא אותו דבר חיובי אחד וזה היכולת להעריך את ההחלמה שלי, להעריך ולהוקיר את הדרך שעשיתי את השינויים שחלו בי ביחס לסביבה ביחס לעצמי וביחס שלי לאלוקים,
כמובן שכל זה תלוי באם אצליח לשים סוף לזה ולהתחבר מחדש,
וזה לא פשוט בכלל,
רוצה להתפלל לפניכם לחזור להתחבר לעבוד את הצעדים להפנים את הכניעה ולהיות מוכן לעשות פעולות שהוכיחו את עצמם אצלי ואצל אחרים ,
ואז אולי תהיה תועלת מסיומת בכל זה,
ויתקין בי משל שמשון גיבורנו
"מהאוכל יצא מאכל ומעז יצא מתוק "

אוהבים אותך מאד !

תודה רבה על התזכורת כמה המפוכחות היא שווה אפילו אם היא לא מושלמת.

אוהבים ובהצלחה רבה רבה השבוע !

שלום חברים יקרים, 
אכן השבוע שעבר היה באמת שבוע מחובר,
בתחילת השבוע עשיתי פעולה ענקית בעידודו של מתרפא ידידי היקר, והתקנתי סינון חרדי פר-אקסלנס על הטלפון,
השחרור שהסינון הזה נותן לי הוא לאו דוקא מתאווה אלא בכלל בכל השעבוד לאינטרנט לחדשות ללכל הבזבוז זמן, 
מודה שזה עוד קשה לי עכשיו אני רגיל להיות בטלפון שעות ולהעסיק את עצמי בו, אבל בסה'כ זו פעולה של אומץ שעשיתי ואני מודה לה' ולחברים שנתנו לי את הכוח, 
ביום רביעי היתה לי מעידה והתחלתי להתייאש, 
אחרי שיחה עם הספונסר וכמה חברים התחדדו אצלי 2 נקודות,
א.    זה שאני מועד או אפילו נופל לא אומר שאני לא בעיצומה של דרך ולקראת החלמה, הראש החולה שלי הוא זה שמספר לי שאם אני נופל אז לא התקדמתי כלום, 
ב.   אם אני רוצה שהתכנית הזאת תעבוד אני צריך להתמיד בעבודת הצעדים, אין אפשרות אחרת שהתכנית תעבוד לי וככל שאשקיע יותר בצעדים ובכתיבה ושיתוף יש יותר סוכוי שאלוקים יעשה איתי את הנס הגדול ויתן לי נקיות רק להיום,
 צעד 2 הוא מאתגר כאדם חרדי וכתבתי על זה פוסט נפרד (אלוקים אוהב=אלוקים אהוב), ואני מקווה להצליח דרכו להעמיד לי כמה דברים ברורים,
אסירות תודה ששישי ושבת עברו בשלום ובחיבור טוב בבית, למרות אתגרים שונים, ולמרות שהתפילות (הדתיות) לשי היו חלשות וכך גם לימוד התורה בכל זאת הצלחתי להשאר מחובר ונקי, 
מוצ'ש היתה בריחה מסוימת לסדרות וכמובן ש"כשם שאי אפשר לבר בלי תבן" כך "אי אפשר לסדרה בלי תאווה"
מקווה להשתחרר מזה ולהתחיל שבוע מחובר שבוע של קרבה לאבא אוהב, שבוע של נתינה של קבלה שבוע של עשיה וחיבור 
אוהב אתכם וצריך אתכם 

שלום חברים יקרים,
חבל באמת שאני לא כותב מספיק כאן כמו פעם... אבל אני צריך לקבל את עצמי, לזכור שזה נורמלי שבהתחלה כותבים הרבה מההתרגשות של ההתחלה, אבל אחר כך המשימה היא להתמקד בפעולות אישיות, כתיבה יומית לעצמי,  שיחות טלפון,  וכו' ולצערי אני צריך חיזוק גם בזה..
אז מה קורה איתי?
אני נקי עדיין לפי הגדרות אס אי והתכנית, לא הכי מפוכח,  לא הכי מחובר, יום ככה יום ככה, כמה פעמים שמצאתי את עצמי מחפש בריחות סרטים סדרות ומשם הדרך לגירוי התאווה קצרה מאוד,
הספונסר שלי אמר לי להכין רשימה שבה 3 קטגוריות,  1 דברים שאני לגמרי חסר אונים מולם תמיד לא משנה מה המצב שלי,
2 שטח אפור דהיינו שעל פי רוב לא יקחו אותי לשימוש אבל ביום לא מחובר או בזמן קשה אני מרגיש חוסר אונים מולם,
3 דברים שאני מרגיש שאין לי חוסר אונים מולם,
לדוגמא,  אינטרנט ללא חסימה שייך לקטגוריה 1,
חדשות ספורט וסרטים בלי תאווה מפורשת קטגוריה 2 ,
וכו וכו,
ערכתי רשימה קצרה כזאת (כל הכבוד לי על הפעולה כי על פי רוב אני דוחה דברים ולא ממש עושה), אמנם בתור פרפקציוניסט וחסר בטחון ואמון בעצמי אני חושב שהיא רשימה לא טובה, ושוויתרתי לעצמי על דברים או שיחקתי בהגדרות בשביל להשאיר לי בקבוקים,
אבל ביני לבין עצמי זה לא העניין, 
השאלה היא האם אני מוכן לוותר על הדברים שאני חסר אונים מולם לשכנע ופשוט לוותר להבין שאין לי שפיות שם,
זאת שאלה קשה, אני כבר לא בטוח שיש לי נכונות להכנע ולוותר, 
הראש שלי חולה, ואני ממשיך להאמין לו כל פעם, הביטחון שלי בקרקע, ןהחיבור שלי לכוח עליון לה' יתברך כל כך חסום שאני לא יודע מאיפה לשאוב בטחון,
מנסה להתמקד בהבנה שיש כוח עליון שעזר לכל כח הרבה אנשים שהיו במצבים שלי ואפילו יותר גרוע, ויש תקווה ,
העבודה שלי עכשיו היא להתקדם לצעד שבו אני מוכן לתת לו לכל העליון לאלוקי השמים והארץ לנהל אותי, ומצידי להתמסר לרצונו ופחות להיות בריכוז עצמי,
ימי החנוכה כשאר ימים טובים הם קשים לי מאוד,  (עיין בפוסטים לפני שבועות הימים הנוראים וחג סוכות)
הרצון להיות באורות מול החושך שיש בי ,המאבק בין הזהות הסודית לזו הנגלית, חוסר הסיפוק מעצמי וממה שאני מצפה מעצמי מקבל חשיבות יתירה בימים אלו,
אסירות תודה שאתמול דווקא הרגשתי פחות ציפיות מעצמי וככה קצת שחררתי,
אני חסר אונים מול דחיינות כרונית, בפרט בענין של תפילות וזה לגמרי מנהל אותי, קשה לי לקבל את עצמי אם אני לא מתפלל  (אני מתכוון לתפילה דתית ) וקשה לי לקבל אתזה שקשה לי,
זהו נגמרו לי המילים אוהב אתכם כולכם חנוכה שמח!!!!

משתף  שהראש שלי אומר לי שהתכנית לא טובה לי, שכל ההתעסקות הזאת עם חוסר אונים כאן וחוסר אונים שם, לא עושה לי טוב,               הראש מספר לי שבשנה שעברה הייתי הרבה יותר שמח מהשנה, הייתי יותר מחובר לתפילה לעבודת ה' מהשנה,           הראש משכנע אותי לקחת הפסקה לנסות לשכוח קצת מהתכנית, לנסות להיות נקי לבד,            הראש שלי מספר לי שאולי חברים שהיו כאן ונעלמו כמו הלוחם 613 ועוד נמצאים עכשיו במקום בריא יותר וטוב יותר,         הראש אומר לי שכל המסרים של אס אי זה פרופגנדה ושכנוע ובעיקר גורם לי לבלבול ,     אני יודע שזה ממקום של קושי להתמודד עם כל הרגשות שהתכנית מחייבת אותי לטפל בהם, אני יודע שזה שכל עוד לא אעשה עבודה פנימית שורשית וקשה... תמיד אנסה לברוח,
 אני יודע את זה אבל משתף אתכם שאני ממש ממש בחשק להעלם

מזדהה 

אני יכול להבטיח לך שאנשים שעשו את התוכנית כמו שצריך הם במקום אחר לגמרי היום יש נקיים שנים ועשרות שנים הלוחם 613 נעלם זה לא אומר שהוא במצב יותר טוב.................. 

אח שלי אוהבים אותך

תלך עם הלב שלך

 

תודה דייב!!
 משתף שהראש שלי ממשיך לספר לי להתרחק מהתכנית (לא מהחברים כאן רק מאס אי ספציפית ),
לחפש פתרון אחר אולי פתרון רוחני,
    אני פוחד וחושש שהראש שלי מספר לי את זה ממקום של חולשה של פחד,     יותר מידי החדירו לי לראש שהתכנית בנויה על "כנות גמורה ב100 אחוז" ולצערי אני לא רואה את עצמי "מתאבד" על התכנית שם את כל החיים בצד והופך את ההחלמה לדבר המרכזי בחיים,    
 אני רוצה החלמה "בקטנה" ככה מהצד כזה, ורוב המסרים שאני שומע מאס אי ורוב החברים שמצליח להם באס אי מדברים על מסירות טוטאלית(לפחות בתחילת הדרך) להחלמה ולתכנית,          
   רוצה לשתף שאני עדיין עדיין חסר אונים מול בריחה לתאווה לסרטים מדיה וכל דבר שמשכיח ממני את החיים ואת. התמודדויות שלי,      הצעד הראשון שלי הצליח לערער לי את כל הביטחון שלי בעצמי , אבל אין בי את הכוח להתקדם הלאה לכיוון הפתרון,   אין לי את האומץ להחשף בקבוצות,  אין לי את הכוח להתמיד בכתיבה יומית בהצפת רגשות שאני מנסה להתעלם מהם,    
    בקיצור הגעתי לבאר ואני מפחד לשתות,

חברי היקר עשר שמעון...

אני אתן לך את אותה העיצה שנתתי לספונסיי שלי שהעלה את אותן נקודות או נקודות דומות

החלמה אי אפשר להביא בכוח. גם את הפעולות לא. וגם את היכולת להתגבר על הפחד או לעבור את המחסום הזה ולהתחיל לעשות דברים...

כל הדברים האלה הגיעו עבורי לבד ובאוטומט.. מהחוסר אונים שנמצאיתי בו.. מהסבל שלא יכלתי יותר לשאת.

אם אתה מרגיש שלא בא לך.. שזה מכביד עלייך.. שזה לא בשבילך..
אם לא בא לך לשים סינון ולא בא לך לכתוב ולעשות צעדים אז אל תעשה..

אם בא לך להיעלם תיעלם..

יכול להיות שתגיע למצב שבו אתה חי בסדר עם עצמך ולא סובל כמו בעבר..

ויכול להיות שתגיע למקום עוד יותר עמוק של חוסר אונים וסבל שממנו יהיה לך את הכוח "להתאבד" על התכנית.

ויכול להיות שאתה לא באמת צריך להתנתק ולהיעלם כי אתה כבר יודע מה יקרה ולאן תגיע... אז תשתמש בהבנה הזאתי כבר עכשיו.

ואם אתה לא מצליח אז אולי אתה צריך לעבור שם בעצמך..

רוב החברים שאני מכיר שעזבו את התכנית התדרדרו. חלקם חזרו חזרה עם נכונות להתמסר. חלקם עדיין לא חזרו אבל כנראה שעוד יחזרו.. 

לפעמים בנאדם צריך לרדת עוד יותר עמוק לתוך החרא כדי להבין באיזה סירחון הוא נמצא וכדי לקבל נכונות ללכת עם הראש בקיר כמו חמור עיוור אחרי מישהו שהיה באותו מצב והצליח לצאת ממנו..

יש לי ספונסיי שנמצא כבר קרוב לשנה בתכנית אבל חוץ מלקחת ספונסר הוא לא עושה הרבה. וגם זה בדרך אגב.. הוא בקשר איתי כמה ימים ונעלם לתקופה שוב..

כל פעם שהוא חוזר המצב עוד יותר גרוע..

בפעם האחרונה שדיברנו הוא סיפר שהוא ואישתו מדברים על גירושין..

אמרתי לו מה שאגיד לך.. מה שהספונסר שלי אמר לי.. יש אנשים שצריכים לסבול הרבה מאוד כדי לקבל את הנכונות הזאתי (ואני בינהם..) יש כאלה שצריכים לעבור גירושין.. כלא.. השפלה בפומבי.. שיימינג.. יש אנשים שצריכים לטעום את טעם הגיהנום כדי לקבל נכונות להתמסר לתכנית ולפעולות שהם לפעמים נגד האופי שלהם (עצלנות/דחיינות/חוסר התמדה - שלי יש את כל השלושה) או כאלה שכבר אין להם ברירה אחרת..

ויש כאלה שמשכילים להבין שלשם בדיוק הם יגיעו ומספיקה להם ההבנה הזאתי כדי להתמסר...

תראה מאיזה סוג אנשים אתה.. ותחליט לאן אתה הולך. מה שלא תחליט זה בסדר. אלוקים איתך בכל אשר תלך..

מה שלא יהיה אני אוהב אותך ותמיד כאן בשבילך או בטלפון.

אוהב אותך מתרפא

מתוך חוברת המסרים של SA, מי הוא סקסוהוליסט.
קטע שקוראים בכל קבוצה בתחילתה.


אם אתה לא מגיע לקבוצה נביא את הקבוצה אלייך

שלום חברים יקרים ואהובים קוראים לי עשר שמעון ואני מכור לתאווה,
אופי ההתמכרות שלי הוא בבריחה לפנטזיה סדרות סרטים פורנו תמונות אוננות נגיעה בעצמי, חוסר כנות מול העולם מול המשפחה מול החברים,
יושב על פגמי אופי חזקים של פחדים חוסר בטחון תלות באחרים, רצון לרצות אחרים וחוסר קבלה של עצמי,

נקי בחסדי ה' כך וכך ימים מכוחו ולא מכוחי....
הלוואי שהיה לי את האומץ לעלות ככה לקבוצות ולהצטרף, כל פעם בטח התחושה היא משחררת אההה איזה כיף לכם אלו שלא מפחדים!
לצערי אני עדיין לא שם, לא יודע למה בדיוק, אני חושב שבסתר ליהי עדיין לא נסגרתי על התכנית ואני עדיין רוצה לחשוב שאני יכול לבד, ולכן אני עושה רק פעולות שלא מחייבות , כמו שיחה עם חברים בטלפון לקיחת ספונסר,  ניסיון לעבוד על צעדים, וכדומה,
אבל הסיבה שאני מפחד לעשות את הצעד הנוסף (חוץ מהפחד הטבעי של חשיפה, ההסתרה חוסר הכנות שהפכו אצלי כבר לטבע שני) היא ההרגשה שזה סוג של צעד שאין ממנו חזרה ממש , אם אני משתתף פעיל בקבוצות אז רשמית אני חבר אס אי , ועדיין לא הבשילה אצלי ההחלטה (האומץ?) לעשות את הצעד הזה,
אז מה קורה איתי?
נגיף הקורונה בא לביקור קצר והכניס אותי ומשפחתי לבידוד בדירתי הצנועה,
הפלוס היחיד בקורונה היה שכשלא הרגשתי טוב לא ממש היה לי חשק ורצון להשתמש ולהתאוות,    הבעיה? עכשיו ב'ה אני מרגיש קצת יותר טוב, הילדים קופצים לי על הראש, האשה מצוברחת קצת (בצדק....) והרעיון של שימוש מנחם ומשכיח קורץ לי יותר ויותר.....
קשה למכור או בעל נטיות של מכור להיות בבידוד,       אני בטבעי מרוכז מאוד בעצמי, וזה קשה, אני מתקשה להקדיש את כל היום לילדים ולאשה שאני כל כך אוהב ,       ואז,אני מרגיש דפוק מכל זה, וההתמודדות היחידה שאני מכיר היא לברוח, וחוזר חלילה
,חד גדיא חד גדיא, 
קשה לי גם הניתוק מחברי לדרך שאני רגיל לדבר איתם בטלפון,  קשה לדבר בבית! קשה לדבר עם הספונסר,  קשה לשתף,
אני משתדל לשתף דברים בפלטפורמה אחרת שיש לי, אבל זה לא אותו דבר, אינה דומה כתיבה בפורום לשיחה עם חבר,

בעזה בקרוב נצא מהבידוד, ויש אור בקצה המנהרה, אבל כידוע הרגע לפני עלות השחור הוא החשוך ביותר, והקושי של הבידוד לקראת הסוף הוא הקשה ביותר, (מי שפעם טס טיסה ארוכה עם ילדים יודע שהקושי בשעה וחצי האחרונות שקול כמו שמונה שעות טיסה לפחות ) ולכן צפויים לי כנראה ימים לא קלים,
חייב להיות תמיד במצב של 'ואני תפילה' להרגיש את הקשר אליו, ולהיות מחובר עד כמה שאפשר, 
אוהב אתכם וצריך אתכם,

ואוו תודה

על השיתוף

ועל הכנות 

על הנכונות [מאחל לך שתהיה מלאה]...

אוהבים אותך

בהצלחה בהמשך הדרך

תמשיך לשתף...

 

אוהבים אותך מאוד עשר שמעון! חבר יקר.

אכן.. תקופה של בידוד להיות תקוע בבית במשך שבועיים זה בערך הסיוט הכי גדול שלי...

לא פחדתי לחלות בקורונה ובאופן אירוני גם לא למות מהקורונה אבל כן הייתי מבועת מהמחשבה של להיות תקוע בבית שבועיים בבידוד...

אני יכול רק להתפלל עבורך שתזכה להישאר שפוי בימים האלה לזכור שזה למזלנו רק 14 ימים שצריך לעבור (עד הסגר הבא כן?) ולשלוח לך מכאן חיבוק אדיר ואהבה ענקית אחי אתה אחד האנשים שאני הכי אוהב וקרובים לליבי בזמן האחרון.. מבין את הקושי מזדהה איתו מאוד לא יודע מה הייתי עושה במצבך וסביר מאוד להניח שאם לא הייתי מצליח להתחבר ולעשות שיחות ולשתף ולעלות לקבוצות במשך שבועיים הייתי מגיע למצב קטסטרופלי ואולי אף מאבד את הנקיות שלי ביחד עם שפיות דעתי...

אוהבים אותך!! תמשיך לבוא ולהתחבר בפלטפורמות שאתה כן יכול בהן כולל זאתי.

תודה חברים, 
מודה אני לפניך מלך חי וקיים על יום מחובר מאוד יום מדהים שכבר הרבה זמן לא היה לי, התחיל עם שינה מוקדמת אתמול בלילה בלי סרטים סדרות והסחות הדעת באופן טבעי קמתי מוקדם היום, עזרתי בבית התפללתי שחרית, למדתי, התעסקתי עם הבנק.... עשיתי את המשימות שלי והרגשתי מליון דולר, 
באמת לא מובן מאליו, זה מגיע אחרי תקופה ארוכה של דכדוך וחוסר סיפוק של בריחה מהעולם של קורונה ובידוד, 
מתפלל לזכור שהעבר חרטות, העתיד דמיונות, וכל מה שיש לי הוא רק היום רק הרגע הזה!!!!
משתף ששמתי לב לאחרונה שיש לי אובססיות גדולות בזמן שאני מתפלל ולומד ועובד, ואני חושב אולי לעשות איזשהו טיפול ולדבר עם איש מקצוע,    מתפלל לאומץ לעשות את הדבר הנכון,
אוהב אתכם!

אני גם חדש כאן, ואין לי סבלנות כרגע לכתוב על עצמי. רק אומר שזה סיפור של עשרות רבות של שנים [מתבייש לכתוב כך, אבל זו המציאות]. מה שכן, יש נקודה מסוימת שאני חושב שאני יכול להוסיף לך. לפעמים אחרי שאני לומד תוה''ק ברצף שעות, או לפעמים שאר עיסוקים חשובים. אני מרגיש צורך להרפות קצת, ואז הייתי גולש במחשב קצת חדשות, לפעמים עוצר בזה, ולפעמים מתקדם. עכשיו כשאני מרגיש צורך להרפות אני פשוט משוטט כאן בפורם, וכמובן זה עוזר מאד מאד. ה' ירחם ויעזור לכולנו