ברוכים הבאים, אורח

90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה...
(0 צופה) 

נושא: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... 27835 צפיות

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130332

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640

היום ה-468.

לא כתבתי בימים האחרונים כי הייתי מרוסק עם דלקת גרון.

ההימצאות הזאת בבית זמן כה ממושך מבלי לעשות משהו לא טובה לי. בתחילה עוד לא כ"כ יכלתי לקום מהמיטה בכלל אז מבחינת השיעמום היה בסדר אתמול כבר קמתי והתחלתי לחפש מה לעשות בשעות הראשונות באמת עשיתי כל מיני דברים אבל לאט לאט התחלתי לחפש תעסוקה יותר "מעניינת" ואני לא מדבר דווקא על תאווה אבל כן לשוטט קצת באינטרנט מהמחשב הביתי לקרוא חדשות כתבות פייסבוק קצת ולא מן הנמנע שגם כשזה מאחורי נטספארק נתקלים במעט תאווה על הדרך..

אז נתקלתי קצת בדברים של תאווה לא משהו יותר מידי גרנדיוזי אבל אחרי הרבה מאוד ימים שלא ראיתי תמונה של אישה אפילו על המחשב אז זה קצת הופך את זה ליותר משמעותי..

הרגשתי את הרעל נכנס על אף שלא התמקדתי באף דבר של תאווה כשנתקלתי בו ובסופו של דבר עזבתי את זה אבל כמובן שהרצון להמשיך לשוטט ברחבי האינטרנט נשאר.

בלילה היה לי חלום אירוטי מטורף.. שכעת עדיין מהדהד קצת בראשי.

אני מתפלל לא לפעול היום על תאווה על אף שגם היום אני נשאר בבית וזה מסוכן לי..

אישתי יצאה לשים את הילדים בגן ואני לבד בבית והיא שכחה כאן את הפלאפון שלה וכמובן שישר עולות מחשבות לנצל את זה ולהשתמש בו להיכנס לכל מיני אתרים שעיניי לא ראו כבר כחודש וחצי.

מזכיר לעצמי שזו אשליה, שקר, המצאה של הראש שלי שייתן לי הקלה רגעית על השיעמום של כמה דקות אבל יכניס אותי לבלאגן שלם שיימשך פרק זמן שאין לי מושג ואין לי שליטה עליו ויביא הרבה מאוד סבל וחוסר שפיות.

מזכיר לעצמי שהפלאפון הפתוח הזה זה סכנת חיים עבורי ומתפלל לנכונות לוותר על זה רק להיום.

מתפלל לאלוקים שיעזור לי להעביר את היום הזה בצורה בריאה וטובה, עם הרבה לימוד תורה ומנוחה וגם אם קצת אתבטל ואיכנס לאיזה משחק או סרטון שטותי העיקר שלא אפנה לתאווה.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130337

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640

אז אחרי 37 ימים מתוקים ומדהימים של מפוכחות אני לצערי מאפס את הספירה המשנית שלי של מפוכחות.

היום זה הכריע אותי, פניתי לאישתי בבוקר שתפתח לי את הפלאפון השלישי שיש בבית כדי שאוכל לשחק קצת במשחקים על אף שידעתי שזה מסוכן לי ולא בריא לי.

מרגע שפתחתי אותו והתקנתי איזשהו משחק מסויים שיחקתי בלי הפסקה במשך שעות..
לא התחברתי לא טלפונים היו לי יותר מ10 שיחות שלא נענו והמשכתי להתעלם מהטלפון המצלצל כי הייתי שאוב לתוך המשחק הזה.

בסופו של דבר נמאס לי ממנו.. והגיע הרגע שאישתי יוצאת לאסוף את הילדים והיא לא שמה לב שאני עדיין עם הטלפון הזה פתוח ואז התחיל לבצבץ הרעיון להיכנס לאיזשהי אפליקציה שהיא לא אפליקצייה של תאווה ביסודה אבל כן יש בה המון תאווה ובחורות יפות שלבושות חשוף וכו' (משהו בסגנון של יוטיוב לצורך העניין שיש דברים טובים ומעניינים ויש גם זבל...)

כשהסתיימה ההורדה וההתקנה של האפליקציה הגיע החבל הצלה הראשון מהקב"ה בדמות טלפון מחבר תכנית... שיתפתי אותו אבל איך שסיימנו את השיחה פתחתי את האפליקציה ואז הגיע החבל הצלה השני... תוך פחות מחצי דקה כשאני בפנים בסרטון תאווה הראשון שהגעתי אליו הספונסר שלי חזר אליי..

שיתפתי אותו... והגענו למסקנה שהפעולה הנכונה זה מחיקת האפליקציה וסגירת הפלאפון ונעילתו על סיסמתו כדי שלא אוכל לפתחו בשנית.

אך עם זאת תוך כדי שהספונסר שלי מדבר כבר חזרתי לסרטוני התאווה..

המשכתי כך במשך 5 דקות ואז סגרתי ונעלתי את המכשיר ופניתי להרים טלפון לחברים ולשתף - מה שהייתי צריך ללא ספק לעשות קודם לכן.

אני רוצה לדבר על התחושה השקרית הנוראה שהייתה לי ברגעים שלפני שנכנסתי - המחשבה שהייתה לי בראש זה "אם אתה לא פותח עכשיו אתה האפליקציה הזאת ונכנס אליה אתה תשתגע משיעמום!! זה לא יניח לך ולא יהיה לך מה לעשות בבית ואתה תשתגע!!"

והנה... אמנם הקשבתי לה, ונכנסתי, וכעבור 5 דקות סגרתי אותה ומחקתי ונעלתי והפלא ופלא... לא אני לא משתגע ויש לי המון מה לעשות ופתאום שום הספר לימוד שלי קורא לי והטלפונים לחברים נראים שוב מעשיים ומעניינים...

מדהים איך שהראש שלי מצליח לרמות אותי בסיפורי מעשיות כל פעם מחדש.. ופה בדיוק נכנסת עבודת התכנית..

אם הייתי מרים טלפון לחבר ומשתף את המחשבה החולה הזאת הרי שמיד אני בעצמי הייתי קולט כמה היא שקרית ומעוותת...

ובכן.. את הנעשה אין להשיב.. הכנסתי רעל במשך 5 דקות לגופי ואני מקווה שאצליח להתגבר על תופעות ההאנגאובר שללא ספק יגיעו בהמשך.. (כבר עכשיו הראש אומר לי ללכת לשוטט וכו')

מתכוון ללכת היום לקבוצת הבית שלי ולחזור עם כוחות מחודשים ונכונות לוותר על כל פעולת תאווה.

שלושה ימי מחלה בבית הכריעו אותי, היציאה מהשיגרה שלי והמיעוט בפעולות ההחלמה והחיבור שלא לדבר על כתיבה שלא כתבתי השבוע כלום כלל וכלל... אין ספק שזה נותן את אותותיו אבל לפחות הפעם אני יודע מה התרופה ולאן עליי לפנות מחר בבוקר כשאחזור לעבודה בשעה טובה אם ירצה השם.

ובכל זאת אבקש לומר אסירות תודה לבורא עולם שלמרות שכבר נשברתי ונכנסתי לתאווה הוא עזר לי ועצר את זה כעבור חמש דקות בניגוד לעבר שהייתי מתדרדר משם לפורנו מפורש ואף יותר מכך ולבסוף מוצא את עצמי בויכוחים עם עצמי אם לחזור להשתמש או לא...

תודה אבא ששמרת עליי מעצמי.

אוהבים! ותודה שאתם איתי בדרך!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130339

אני מאמין שאתה שם לב לכך אבל חייב להגיד לך אחי אתה בהתקדמות גדולה מאוד..
אשריך!!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130347

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640
יהודי מתוק כתב on 25 נוב' 2020 19:48:

אני מאמין שאתה שם לב לכך אבל חייב להגיד לך אחי אתה בהתקדמות גדולה מאוד..
אשריך!!


תודה רבה ידידי! השם יברך אותך בכל הברכות שבתורה בע"ה! אמן.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130352

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 2530 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3378

וואו מתרפא. בשיחתנו הטלפונית עכשיו לא הייתי מודע למה שכתבת כאן. איכשהו פיספסתי את זה.

ממש מזדהה עם הכאב גרון - או כל מחלה אחרת שמובילים אותי לשימוש. כנראה צרוב אצלי עמוק בפנים שהתאווה היא תרופת הפלא לכל כאב. אני עדיין זוכר איך בשנה הראשונה לנקיות, כשהייתי חולה, חשבתי לעצמי: "זהו. עכשיו כבר אין לי סיכוי". כי תמיד משנת חיי הייתה שמחלה גוררת מחלה... אבל איכשהו בדרך נס עם הפעולות עברתי את זה, והייתי בשוק.

ממש מזדהה גם עם זה, שכשאני חושב שמשהו לא הגיוני הוא הגיוני, אני צריך לדבר עם חברים כדי להבין שזה לא הגיוני. טוב, אולי זה לא מדויק, אבל כמו שכתוב בספר הגדול, בזמן התקף יש לי שתי מחשבות - אחת שפויה, ואחת לא שפויה, ובלי עזרה של כוח גדול וכוח עליון, המחשבה הלא שפויה תמיד מנצחת בסוף. 

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130353

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 2530 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3378

גם מזדהה עם זה שלעשות פעולות תוך כדי ההתקף הרבה הרבה יותר קשה מאשר לפני כן, ועם זה שאני משתמש תוך כדי שיחה עם חבר או ספונסר. גם איתך היה לי קטע כזה אם אתה זוכר, בתחילת היכרותנו.

השם יברך אותך ואת כולנו, בכל הברכות הכתובות בתורה ובתכנית... 

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130355

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640

חחחחח אוהבים

זוכר גם זוכר

קל לשמוע שהבנאדם בעבר השני לא איתך.. במיוחד כשהוא פועל על תאווה זה מאוד ניכר בשיחה.

כן.. ימי מחלה שאני תקוע בבית זה ללא ספק המכשול הכי קשה עבורי ואני חסר אונים שם לחלוטין..

פעם הייתי מאוד אוהב להיות חולה.. להישאר בבית מתחת לשמיכה לשחק במחשב פורנו אוננות כאוות נפשי... 
להישאר בבית חולה היה בשבילי מתנה!!

היום זה ההיפך הגמור זה הסיוט שלי...

הפחד הגדול שלי מהקורונה לא היה בכלל מהמחלה וגם לא מהמוות אלא רק מה14 ימי בידוד פחדתי מזה פחד מוות...

אוהבים ותודה על התגובה ועל השיחה המחברת היום!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130358

  • mitmoded
  • רצף ניקיון נוכחי: 64 ימים
  • מחובר
  • דירוג זהב
  • הודעות: 278
מתרפא כתב on 26 נוב' 2020 09:24:

חחחחח אוהבים

זוכר גם זוכר

קל לשמוע שהבנאדם בעבר השני לא איתך.. במיוחד כשהוא פועל על תאווה זה מאוד ניכר בשיחה.

כן.. ימי מחלה שאני תקוע בבית זה ללא ספק המכשול הכי קשה עבורי ואני חסר אונים שם לחלוטין..

פעם הייתי מאוד אוהב להיות חולה.. להישאר בבית מתחת לשמיכה לשחק במחשב פורנו אוננות כאוות נפשי... 
להישאר בבית חולה היה בשבילי מתנה!!

היום זה ההיפך הגמור זה הסיוט שלי...

הפחד הגדול שלי מהקורונה לא היה בכלל מהמחלה וגם לא מהמוות אלא רק מה14 ימי בידוד פחדתי מזה פחד מוות...

אוהבים ותודה על התגובה ועל השיחה המחברת היום!


ככל כך מזדהה בימים האחרונים עם החוסר אונים של להיות לבד בבית (עוד יותר כשאני חולה) 
כרגע עובד על לפתוח מעגלים

אוהב אותך מאוד אחי בהצלחה

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130363

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640

היום ה-469.

אסירות תודה על עוד יום מפוכח ונקי. לא ברור מאליו. בייחוד לא אחרי המעידה של אתמול וה-5 דקות של צפייה בתכנים לא טובים.

כן היו רצונות ודמיונות במהלך היום.. וגם רצון לסוע לשוטט בסוף היום.. אבל אסירות תודה שלא פעלתי על זה, לא מכוחי. עשיתי פעולות תכנית- שיחות לחברים, שיתוף, כתיבה. וויתרתי על זה רק להיום.

מתפלל לעוד יום שפוי מחובר ונקי מחר ולשבת טובה בע"ה יתברך.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך !

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 2 חודשים #130367

מקווה ששבת לאיתנך מתרפא יקר.

אשריך על הגבורה ועל הוויתורים שאתה מוכן לעשות במהלך הדרך.
מתפעל מדרכך ולומד ממך חבר יקר.

מאחל לך עוד הרבה ימים טובים בעז"ה.
תודה על כל השיתופים אחי.
אוהב ומעריך.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 1 חודש, 3 שבועות #130413

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640

שלום חברים יקרים....

היום ה-474 לנקיות.
פיכחון אין כל כך בשבוע האחרון, לצערי.

נעלמתי קצת בימים האחרונים ובכלל בשבועות האחרונים לא כתבתי כל כך הרבה, הייתי חולה 3 ימים ואז הבראתי ושוב נהייתי חולה... ושוב הבראתי.. ומעדתי קצת פה ושם ולגמתי תאווה בבית וברחוב...

סה"כ המצב שלי לא הכי טוב בימים האחרונים.

היום כבר חשבתי ממש על לחזור להשתמש...

לא כתבתי כמובן..

אסירות תודה שבסוף בערב כשיצאתי הביתה הרגשתי קצת שיפור והאובססיה עזבה..

בסה"כ אני בתקופה לא טובה. אפילו לא בא לי לרשום כבר כמו שכתבתי בעבר...
רק נכנס כדי לצאת ידי חובה ולכתוב משהו ..

מתפלל לאלוקים לשפיות. לעזרה. לנכונות לוותר רק להיום על התאווה ולא לפעול על זה.

אסירות תודה שגם המעידות שהיו בשבוע האחרון היו קצרות מאוד, וגם לא קשות מידי... אפילו לא ראיתי עירום וכאלה.. וגם ברחוב היו מבטים אבל לא מעקבים אחרי אף אחת או שוטטות וכאלה... מה שתמיד היה פעם...
אבל כן היה רצון עז ואמיתי לעשות את זה ואני מודה לאלוקים שעזר לי לוותר ברגעי האמת ולהתקדם ולהמשיך ולא לפעול על זה.

הייתי אמור ללכת לקבוצה היום (שלישי) כשהראש שלי אמר לי לנצל את זה וללכת לשוטט....
בסוף ממש לקראת היציאה התחלתי להרגיש לא כ"כ טוב... אז אמרתי הכי טוב שאישאר בבית ולא אצא בכלל כדי למנוע את הניסיון הזה. גם במחיר של להפסיד קבוצה.
ואז אישתי יצאה, והייתה לי אפשרות להישאר עם הפלאפון הפרוץ בבית פתוח לי לרווחה... אבל ויתרתי גם שם, נתתי לו להינעל ולהיסגר. אסירות תודה.

יש משימה נורא קשה בעבודה, נורא מורכבת וארוכה, ואני פחות טוב בלתכנן דברים מאפס... דברים ארוכי טווח וכאלה... ואני נלחץ ובורח מזה...
ואני בורח מהמשימה הזאתי כבר חודש שלם...

אני עד כדי כך בורח שלפי דעתי הפעמיים שהייתי חולה זה רק בגלל הלחץ הנפשי הזה שאני לא מצליח להתמודד איתו.

אסירות תודה שהפעם, בניגוד לעבר, רק אחרי חודש שלם של בריחה מההתמודדות הזאתי הגיע הקריז של התאווה.... פעם זה היה מגיע הרבה יותר מהר.
אני מתפלל לאלוקים שיעזור לי לצאת מאיזור הנוחות שלי, להתמקד במשימה הזאת. לעשות חלק חלק. צעד צעד. קצת קצת כל פעם. לא להילחץ. מתפלל לסיעתא דשמיא !

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 1 חודש, 3 שבועות #130417

למרות שאתה לא מרגיש מחובר ולמרות שלא היה בך רצון לרשום נכנסת לכאן ורשמת. אשריך אחי היקר!

יש ולפעמים הרצון והחשק אינם מאירים כבתחילה ובכל זאת נדרש מאיתנו לאזור אומץ ולהמשיך לצעוד בשל חשיבותו של המסע. זה מראה על כוחות נפש גדולים הגנוזים בתוכך מתרפא יקר.

האדם אינו מכיר בניסו אז אשתדל לחשוף את האור שמציץ בין החרכים.

אמנם בפרקי אבות נאמר 'אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת' אך לעניות דעתי, ניתן לעצור רגע ולהסתכל על ההתקדמות ועל הדברים הטובים באמצע הדרך.

אני קורא את ההודעה שלך, מבין וכואב יחד איתך חבר יקר, אך לא יכול שלא לשים לב להתקדמות הגדולה שלך.
אמנם אתה חש קשיים אך אתה חוזר ואומר שהמצב כיום לא דומה למצב בעבר.
שיתפת גם שעשית וויתור על השתתפות בקבוצה ווויתור נוסף על פרצה בפלאפון.
זה לא דבר של מה בכך. זה מעיד על שינוי דפוס התנהגות לטובה ועל כך אתה ראוי להערכה רבה אחי.

אתה קורא לזה חוסר חיבור ואני קורא את ההודעה ומתפעל מהחיבור העצום ומהדרך שלך.
שוב, לרגע אני לא מוריד מהקושי שאתה חווה ואני מחזק את ידיך ומתפלל שה' ייתן לך כוחות להמשיך ולהתמודד.


אוהב ומעריך חבר יקר

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 1 חודש, 3 שבועות #130420

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640
הכרת תודה כתב on 01 דצמ' 2020 21:50:
למרות שאתה לא מרגיש מחובר ולמרות שלא היה בך רצון לרשום נכנסת לכאן ורשמת. אשריך אחי היקר!

יש ולפעמים הרצון והחשק אינם מאירים כבתחילה ובכל זאת נדרש מאיתנו לאזור אומץ ולהמשיך לצעוד בשל חשיבותו של המסע. זה מראה על כוחות נפש גדולים הגנוזים בתוכך מתרפא יקר.

האדם אינו מכיר בניסו אז אשתדל לחשוף את האור שמציץ בין החרכים.

אמנם בפרקי אבות נאמר 'אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת' אך לעניות דעתי, ניתן לעצור רגע ולהסתכל על ההתקדמות ועל הדברים הטובים באמצע הדרך.

אני קורא את ההודעה שלך, מבין וכואב יחד איתך חבר יקר, אך לא יכול שלא לשים לב להתקדמות הגדולה שלך.
אמנם אתה חש קשיים אך אתה חוזר ואומר שהמצב כיום לא דומה למצב בעבר.
שיתפת גם שעשית וויתור על השתתפות בקבוצה ווויתור נוסף על פרצה בפלאפון.
זה לא דבר של מה בכך. זה מעיד על שינוי דפוס התנהגות לטובה ועל כך אתה ראוי להערכה רבה אחי.

אתה קורא לזה חוסר חיבור ואני קורא את ההודעה ומתפעל מהחיבור העצום ומהדרך שלך.
שוב, לרגע אני לא מוריד מהקושי שאתה חווה ואני מחזק את ידיך ומתפלל שה' ייתן לך כוחות להמשיך ולהתמודד.


אוהב ומעריך חבר יקר



תודה רבה חבר יקר

דברייך היו ממש כמים קרים לנפש עייפה

זה מסכם מה שחבר תכנית ותיק שאני מאוד תופס ממנו אמר לי אתמול - העובדה שהמעידות היו קצרות יותר ובעלות תוכן פחות בוטה ויותר רך אין להם משמעות והבדל עבור החודש האחרון שלך של הפיכחון אבל יש להם משמעות עבור איפה שהיית לפני כמה חודשים ואחורה.

כלומר הפכחון שלי נפגע והקריז הזה מגיע וגורר שימוש בתכנים עדינים יותר וזה טוב ומראה על התקדמות, אבל ההשפעה של התכנים האלה עליי כיום היא אותה השפעה של התכנים היותר בוטים וחריפים דאז. ההשפעה היא אותה השפעה.

אני באמת רואה את זה ומתנחם בזה אבל מזכיר לעצמי שהתוצאה היא אותה תוצאה... בין אם ראיתי בחורה רוקדת לבין אם נכנס לפורנו ממש.. התוצאה (כיום לפחות) היא זהה - ניתוק ורצון להשתמש.

מודה לך מאוד על הדברים המחממים ההתעניינות והדאגה! שימחת אותי מאוד.
אני חושב שבאיזשהו מקום הפעולות האלה שכל כך התרגלתי בהן הפכו להיות חלק ממני כך שאני אפילו לא רואה בהן "מלחמה" או מאמץ... ולכן אני מרגיש כאילו אני איני עושה דבר..

מודה לאלוקים ששמר עליי נקי אתמול, זה לא מובן מאליו. חוץ מפעם אחת במהלך היום שהלכתי לשתות קפה וישבתי ברחוב על מנת לצפות בעוברות ושוות (הטעות במכוון) לא פעלתי על תאווה בצורה בוטה יותר.. לא נכנסתי לאתרים.. לא הורדתי פלאקי.. לא נסעתי לשוטט במקומות של זונות רחוב ועוד כהנא וכהנא רעיונות שעלו במוחי והכי חשוב לא השתמשתי ולא נפלתי.. למרות שהיה רצון כן להגיע לשם..

במקום זה נשארתי בבית.. השכבתי את הילדים סידרתי שטפתי כלים ראיתי שיעור תורה למדתי קצת תורה מהספר שלי...

זה לא מובן מאליו בכלל ולא מכוחי ועל כך אני אסיר תודה.

גם היום ההתמודדות נמשכת.. כבכל יום.. מתפלל לאלוקים להישאר בשפיות ובחיבור.

אוהבים ותודה שאתם איתי בדרך!

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 1 חודש, 3 שבועות #130424

  • טהרני
  • רצף ניקיון נוכחי: 2530 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • עלי לבחור בין כניעה להשפלה
  • הודעות: 3378

עוברות ושוות... חחח

ליומן המסע שלי     הפוסט שהסביר לי מה הבעייה     הפוסט שהסביר לי מה הפתרון
אני חסר אונים, אנא עזור לי!

כאשר "בידך אפקיד רוחי" אז "פדית אותי ה' א-ל אמת". וככל שהצד הראשון של המטבע יהיה יותר בשלימות, כך גם הצד השני.

תגובה: 90 יום... חחח... מי בכלל חשב על זה... לפני 1 חודש, 3 שבועות #130425

  • מתרפא
  • רצף ניקיון נוכחי: 528 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1640

עוד יום קשה...

יש איזה אפשרות באפליקציית מסרים של החברה לשלוח גיפים אחד לשני על פי נושא.

היום החלטתי לבחון את זה ולראות האם יש גם גיפים של תאווה..

מסתבר שיש..

אז ראיתי כמה גיפים כאלה.. קטנים.. עלובים... אבל מצאתי קצת תאווה..
השתמשתי בשאריות סם ..

ירדתי למטה לעשן ובחרתי ברחוב ולא בחניון.. כי ברחוב עוברות נשים.

לגמתי עוד כמה מבטים... בהיתי במקומות המוצנעים של נשים. בגופן.

זה רק מכניס אותי עוד יותר לקריז ומושך אותי עוד יותר פנימה..

נתתי פקודה לפלאקי להיפתח.. בחוסר שפיות.. רוצה ולא רוצה..

רוצה לראות דברים "אמיתיים", בגודל של כל המסך.. בfull hd.. לראות את הדבר האמיתי ולא נגיעות "קטנות" של ילדים...

ומצד שני זוכר... זוכר וזוכר את הכאב והסבל... זוכר את הטוב שאני מוותר עליו.. את הניתוק שאני גוזר על עצמי...
את הרדיפה אחרי עוד ועוד..

שלא תעצור ולא תיפסק עד שאני אשתמש בפועל...

אין אפילו כוח לשתף חבר.. להתקשר..
מתקשרים אליי ואני לא עונה..

איזה מזל שהספונסיים שלי נעלמו באורח פלא כל השבוע האחרון כאילו בלעה אותם האדמה..

באיזה פנים הייתי "מדריך" אותם? 

ואולי הא בהא תליא... 

לא יודע..

מודה לאלוקים שנתן לי לפחות את הנכונות לכתוב כאן..

מתפלל אליו שיעזור לי לוותר רק להיום...

אם לא יקרה משהו יוצא דופן מחר בשעה 14:04 הפלאקי ייפתח לי ואני אצלול לתוך עולם של חרא..

מתפלל לאלוקים שיעשה לי נס ויעזור לי לוותר שם ולבטל את הפתיחה..



מיואשים.













חח סתם.. אוהבים.

זמן ליצירת דף: 0.97 שניות

Are you sure?

כן