שלום לכולם! יום 7 של נקיון! ברוך השם לא מכוחי כלל וכלל! זוכר את אבא שמרחם עלי ונותן לי את מתנת הנקיון, רק להיום, גם היום זה עבד.
בבוקר קמתי, יצאתי לרחוב, תוך רגעים המציאות הזכירה לי שגם היום צריך להקפיד בשמירת העיניים,
ברוך השם עבר בקלות... בהמשך היום היה לי קושי בשמירת העיניים ברחוב וכאילו נקראו לדרכי רבות מהנשים... איזה ניסיונות, לא מכוחי!! התקשרתי לחבר ושיתפתי, גם הוא שיתף, התחזקנו יחד, נאחזנו ברצון לריפוי.
כמה טוב להגיע לסוף יום עם עוד יום נקי, מודה שאם היה לי אינטרנט עם סינון חלש יכול להיות שהייתי נופל! ימי ראשון הם קשים... חסדי ה' שיש לי אינטרנט של נטפרי שמסיר גם מהמאחורה של המוח את הידיעה שאם ארצה אוכל לראות פוי', תמיד עם הסינון החלש (של רימון) הצלחתי להתחכם ולהגיע לתאווה מפורשת!!! ידעתי כביכול שיש סינון אבל אולי זה היה יותר בשביל אשתי שתחשוב שיש סינון...

ברוך השם היום עם הנטפרי, הנה אני על 7 ימי נקיון ואני מרגיש שהם שונים.

מה שאני כן יודע, זה שאם לא הייתי נופל כלל מאז שהגעתי לפורום הייתי פחות חכם בידע ההחלמתי שלי.
מכל נפילה ונפילה עשיתי צעדים מבורכים שהביאו אותי לתוספת ידע ועשיית פעולות, מודה לבורא עולם שהולך איתי יד ביד מאז היותי ברחם אימי. אבא אהוב.

ממשיך בגישה של "רק להיום" גם מחר.
כל יום בפני עצמו.

"ואל תביאנו לידי ניסיון" 
לא מובן מאליו.
תודה על כל החסד.
אוהב אתכם,
זקוק לכם,
מתחזק מהפורום והתגובות המון.
תודה רבה.
שמח בחלקי

אוהבים אותך! כל הכבוד על הטלפון והשיתוף! 
כל הכבוד לך שאתה מוכן לצורך ההחלמה לצאת מהמחבוא ולהחשף קמעה לאור השמש... המחלה שלי אוהבת חושך ובדידות, בכל פעם שמשהו מתגלה ומוצא לאור היא נרפאת קצת! 

אשרייךעל הסינון ועל ההסתכלות החיובית "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהם..." אני לעולם לא אדע שיש לי אבן בכביש אם לא אתקל בו קודם!
אוהב אותך חבר יקר!

שמח בחלקי,
כל הכבוד לך,
על הדרך המדהימה שאתה צועד בה,
אוהבים.

אוהבים אותך חבר יקר ותודה על הכנות והשיתוף!

מזדהה מאוד עם הקושי ברחוב.. מתפלל למסור לאלוקים את הקושי הזה.. להיכנע לדעת שזה חזק ממני הרצון להסתכל וללגום. להתפלל למצוא באלוקים את מה שאני מוצא שם.

אוהבים!

שבוע טוב ומבורך! ברוך השם ההתמודדות באינטרנט הולכת ופוחתת, מה גם שאין לי איך! מרגיש מבורך שהאפשרויות חסומות, אלא אם מאוד ארצה ואז אוכל למצוא מחוץ לבית, מצד שני, לא רואה את עצמי יוצא מהבית בידיעה של פעולה יזומה כדי לראות פורנו.
הכל חסדי ה' יתברך.
בשונה מההגנה הקודמת בה ידעתי דרכים להתחכם עם ההגנה ולהגיע לפורנו, בנטפרי האוויר פשוט נקי! אני יודע שאין שום אפשרות. ברוך השם.
מודע לדרך, מודע שככל שיעבור הזמן בלי פורנו הפצע אותו הוא כיסה יכול לצוץ ולהופיע, מקווה להיות מוכן לזה, לדעת שאני בתהליך של ריפוי.
מתפלל לנקיון, לזכור את "רק להיום" כל יום,
מתפלל לא ליפול לגאווה שאני יכול וכביכול הכל מאחורי... מספיק רגע אחד של חולשה והנפילה היא כואבת מאוד.

ממשיך להתעדכן כאן בפורום, לשאוב כוחות, לקבל השראה, להתחבר, להבין את המשמעות של המסע.
חוזרים לחיים.

על הניסיונות ברחוב שום נטפרי לא יכול להגן, שם זה אני והקב"ה, אלמלא הוא עוזרי, איני יכול לו.
מודה לה' על חיים במתנה, בן של מלך. זכות.

אוהב אתכם חברים יקרים,
שנרגיש את מתנת הניקיון, שנבחר בחיים, ננשום אוויר נקי עם עיניים ומחשבה נקיה.

חברים יקרים, אין מילים.
הפורום הזה משאיר אותי מחובר לשפיות, יודע בידיעה מוחלטת שלולא והכרתי את האתר הזה, אין שום סיבה מוצדקת שלא הייתי נופל עמוק בפורנוגרפיה!!!

מאז שהכרתי את האתר הזה והפורום, ההתמודדות שלי מול ההתמכרות הפכה להיות חלק ממשהו שלם, אני לא לבד. יש כאלה במצב טוב יותר משלי, ויש גם במצב קשה משלי - רואה את המילים הנכתבות ממעמקי ליבם של החברים, יודע שהגעתי לאתר הזה בזמן הנכון, כשאני בשל על באמת אחת ולתמיד לצאת לדרך הנקיות.
שנים אמרתי שאני רוצה להפסיק, אז אמרתי...

היום, יום א', בהחלט היה קשה! לולא שהיה לי נטפרי באינטרנט, כנראה שהייתי נופל אפילו שמדהים לי יחד עם אשתי.
חשבתי על זה, אשתי בחיים לא תוכל לתת לי את ההנאה שהפורנו נותן, הפלסטר שהפורנו שם על כאבי החיים שיש לי מין העבר גם אשתי לא תוכל לתת לי. מה גם שמאשתי אני משתדל לא "לקחת" שום תאווה ולהיות רק בנתינה של אהבה...

אני כותב עכשיו אחרי שעברתי גל, לא צונאמי ברוך השם שרצה פורנו ולא קיבל. ברוך השם לא הייתה מלחמה אלא כניעה, הלכתי בדרך אחרת בה לא אמצא את התאווה קוראת לי.

הנה אני פה משתף שלא נפלתי היום, יום 14 לנקיון מוחלט, לא יודע להגיד כמה זמן כבר לא הוצאתי שז"ל כי אני לא סופר את זה, אצלי העניין הוא פורנו. 14 יום ללא פורנו ועם שינויים גדולים בחיים.

נכון, ברחוב יש קושי, לא סתם  אומרים "בנות המין היפה", באסירות תודה אני מצליח להיות מודע למבטים בין אם אני מסתכל או חצי מסתכל או לא מסתכל, זה לא עובר ללא מחשבה על עצם ההסתכלות/לא הסתכלות.

ברוך השם, ממשיך על דרך המלך, מתקרב לה' באהבה.

אני יודע שזה לא הולך להיות קל, אני יודע שכדי להגיע ל10 שנים של נקיות אז צריך להיות נקי 10 שנים. אין קיצורי דרך.

אוהב אתכם וצריך אתכם,
תודה שאתם משתפים ומגיבים ושאתם פה.

תודה,
שמח בחלקי. 

ח"י ימים.
חי על אמת.
מוצא את עצמי בין חיות חיצונית לחיות פנימית - דברים קורים. מקצב דינמי.

מתפלל תמיד לזכור את מתנת הניקיון וההשפעה הטובה שלה עלינו.

אתמול הייתי בעצבות והיה לי גם חיכוך עם אשתי, מתוך הפנים העצובות שהיו לאשתי נזכרתי איך בפורנו הן כל כך שמחות ומאושרות ורק רוצות לספק את הגבר בחיוך ענק... 
חסדי ה', ישבתי וכתבתי את מה שאני מרגיש, נתתי לגל לחלוף, והנה אני פה כשאני שמח בחלקי וכל כך מאושר שלא הייתה טיפה של נפילה. (אולי קצת מבטים ברחוב שקצת הרשאתי לעצמי יותר)

חייב הרבה תודה לנטפרי! כשהיה לי אינטרנט רימון ידעתי שרק ארצה ואוריד רמת סינון וכל מה שארצה יהיה גלוי לפני. לא שווה לי שום אינטרנט ויכולתי לזרוק הכל לפח רק לא ליפול, שום תירוץ של שימוש אינטרנטי ואף שיעור תורה יותר שדרך היוטיוב לא שווה את התירוץ של להמשיך להיות באינטרנט כאילו מסונן שנותן הרגשה טובה של סינון אבל המאחורה של המוח יודע שזה רק כלפי חוץ.

ממשיך לצעוד, מתפלל לנקיות גם ברחוב, מנסה ללכת בשיטת "רק להיום", היום אני רוצה בכל מעודי להיות הגרסה הטובה ביותר שלי ולהתחבר למקור ברוך הוא באהבה ובשמחה בלב נקי.

היום אני חסר אונים מוחלט מול רצון לצרוך פורנו ואם היה לי קצת פחות הגנה באינטרנט או אם הייתי יכול למצוא דרך אחרת בטוחה הייתי נופל!!!
אחרי המעידה בבוקר רק הלך והתגבר אצלי הרצון, אני יודע שימי ראשון הם בעייתים. אני לא מאמין שאני כותב את השורות האלה ללא נפילה, עם הכמות בה רציתי כל כך ליפול מרגיש חצי נפול גם בלי לראות כלום

רוצה להודות קודם כל לבורא העולם שעכשיו אני מרגיש שעבר לי משהו מהגל של הצהריים, ולהודות לנטפרי (!!!) שנה שהייתי עם אינטרנט של רימון וזה פשוט היה משחק לא מצחיק עבורי... מלא בחורים יותר מגבינה צהובה מהציורים.

זה המשיך אצלי בהבנה עד כמה אני מוכן "להקריב" נוחות אנטרנטית כדי להכניס אוויר נקי יותר אל תוך החיים שלי דרך נטפרי.
ברוך השם יש לי כל מה שאני צריך באינטרט ולא חסר לי כלום

כ"ב ימי נקיות מוחלטים מכל תוכן תועבתי.
הרצף הכי ארוך שהצלחתי למאז שנרשמתי לאתר
סטטיסטית אתמול הייתי אמור ליפול על מלא בכל הכוח. רחמי שמיים עלי הקב"ה פשוט לא נתן לי לא משנה איך ניסיתי, וניסיתי!
עד כדי כך שהיו לי מחשבות "בדרך שאדם רוצה ללכת מוליכין אותו, אז תנו לי לראות!"
לא וויתרו לי מלמעלה ואני אסיר תודה על כך.

יש לי תכניות כל כל גדולות וטהורות שדורשות ממני בברור להיות נקי כדי לזרום בקדושה טבעית וממש לא הייתי צריך להכניס את השחור והלכלוך אל תוך החיים שלי במיוחד לפני אירועים גדולים כל כך.

איך בכל זאת הסכמתי לוותר על הכל בשביל כמה רגעי עונג מזויף?
בהחלט אצרך לעשות חשבון נפש נוקב, ברוך ה' שזה יהיה חשבון נפש מתוך נקיות.

לא מכוחי.
מכוחי הייתי נופל.
הכל בעזרת ה' יתברך.

עם מלאכים טובים ומחשבות טובות.

אוהב אתכם אנשים יקרים.

להתראות בבית המקדש 
שמח בחלקי.

פעמים רבות אין לי כל צורך לפתוח את המחשב ואני פותח אותו רק כדי להיכנס כאן לאתר, לפעמים בשעת לילה, ופעמים רבות במשך היום. ממש חש את התלותיות באתר הזה. מרגיש כאן כמו ברשת חברתית, מעין מפגש וירטואלי של חברים - ממש כמו פייסבוק וכדומה  שכותבים פוסטים ורואים פוסטים של אחרים.
נכון שלכולנו כאן יש מכנה משותף, אך מה הגבול? עד כמה זמן זה בגדר הבריא להיות כאן?
היום היו לי המון דברים שהייתי יכול להספיק ובגלל שאין לי כל יכולת לצפות בתאווה אז הפניתי את ה"בורחנות" לכאן לאתר. במקום למלא את היום שלי בעשייה פשוט הייתי כאן באתר, אני כבר ממש רואה שזה עובר את גבול הטעם הטוב.
הייתי יכול אולי גם להגיד שאני מכור לאתר הזה...
רוצה לקחת איזו הפסקה של שבוע נגיד, להתמודד עם הדברים בעולם האמיתי ואולי גם להצמיח את הפרודקטביות שלי שכל כך נחוצה עבורי.

הייתי שואל אותך כמה שאלות לפני שאתה מתנתק מהאתר, 
אתה נקי היום? 
האם עשית היום פעולות שנוגדות את אמונתך? 
האם עשית היום פעולות שמסכנות אותך ואת שלום ביתך? 
האם אתה מרגיש שהאתר הזה תרם לך לחיים באופן כללי? 

מהשהות שלי באתר אני יכול להעיד ש99 אחוז מהחברים שכותבים כאן באופן קבוע (ולא אלו שנכנסים פעם בשבוע.. ) כתבו בתחילת דרכם על ההתמכרות לאתר, כולל עבדך הנאמן אני הקטן... 
אני חושב שאין דבר טבעי מזה, כשאני באתי לאתר הגעתי ממקום של אינטרנט פתוח טוויטר חדשות פיסטוק ספורט עדכונים ופתאום כל זה נעלם... 
הרגלתי את עצמי שבכל מצב שבו יש לי איזה אי נעימות אני מייד פותח את המחשב או פלאפון ובורח, 
ביום ששמתי סינון ברור לי שהצורך שלי לברוח לא נעלם רק כי יש סינון והמקום היחיד שאני יכול לברוח אליו להרגיש מעט דמעה את ההתרגשות שברשת החברתית זה האתר הזה, ולכן זה טבעי מאוד שכך אנחנו מרגישים, 
אני יכול לומר לך ש99 אחוז מאותם חברים כבר לא מרגמרגישים את ההתמכרות לאתר לאחר תקופה מסוימת... לצערי האתר הזה לא מעניין ומרגש כמו רשת חברתית אמיתית. ... ולכן בסופו של דבר באופן טבעי ההתמכרות שלי לאתר יורדת, 
מקווה שלא תעלם לנו, ואם תעלם אל תשכח לחזור לבקר.  ...

בס''ד 

שמח בחלקי יקר, 

מצטרף לדברי עשר, אני גם חוויתי ועדיין חווה תלותיות מסויימת באתר ולעתים קרובות אני לא מצליח לנהל את עצמי מולו כמו שהייתי רוצה. חזקה ונאמנים עלי עדותם של הוותיקים יותר שזה טבעי ועובר. 
לצד התלותיות הזו ולכאורה הזמן הרב מדי שבילית פה היום, לדבריך, זה ממש לא היה זמן מבוזבז כמו ברשתות חברתיות אחרות או סתם ברשת. ראשית, שם הדרך לנפילה ברורה וקרובה. שנית, אותי אישית שימחת וחיזקת היום מאוד בעין הטובה שלך. וזו לא פעם ראשונה. יש בך שמחה טבעית, מבט בריא על המציאות והכרת הטוב ועין טובה ואכן שמך נאה לך. 
שמח בחלקך. לא רק שאתה בהחלמה אתה מסייע ומחזק לאחרים בהחלמה שלהם. אשריך. תודה. 

עשר שמעון כתב on 27 אפר' 2021 16:29:

מזדהה ומסכים עם כל מילה.

וגם אני בתחילת הדרך הרגשתי בדיוק כך..

זה לאט לאט משתחרר...

שהייה באתר לא משחררת דופמין בגוף עד כמה שאני יודע

אוהבים!

בוקר טוב,
אני מצטרף לכל החברים כאן שטוענים שהשימוש באתר הוא חשוב והכרחי.
אתמול למדתי פיסקה מדהימה באדמור מסלונים על התמודדות עם יצר הרע.
הוא כותב שהעצה הטובה ביותר היא לשמוע את כל מה שהוא מציע לנו ולעשות בדיוק ההפך.
כלומר אם הוא אומר לך שאתה צריך להיות קצת באתר אל תאמין לו ותעשה ההפך.

אבל בנימה אישית אני מבין את הקושי שלך. במשך שנים לא למדתי שנים מקרא ואחד תרגום כי מה אני אתעסק בדברים האלה אני הרי לומד גמרא וראשונים ו"חבל על הזמן". (כמובן שזה לא נכון ויש חשיבות עצומה לשמו"ת) אבל הגיעו ימים שבהם סתם הייתי מתבטל ורואה סדרות ועדיין לא הייתי לומד שמו"ת. וככה החיים מתגלגלים. אנחנו לפעמים משקרים לעצמנו שאנחנו מבזבזים זמן על דברים מסויימים כשבפועל אנחנו לא אנשי הניצול זמן.
אז עצתי הפרטית היא: אם יש לך דברים משמעותיים שיעזרו לך גם בהחלמה ותרגיש שהזמן שלך מנוצל, תקציב לעצמך זמן שנראה לך סביר כדי לקרוא וללמוד דברים בפורום וכמובן גם להגיב, ובזמן שהתפנה לך תנסה לנצל אותו לדברים שחשבת שהם חשובים יותר. תנסה את זה למשך שבוע, אם תצליח תמשיך לעוד שבוע ועוד אחד וככה תראה כמה זה אמיתי.
דבר חשוב נוסף הוא הקביעות. אלא תוותר על הקביעות להיכנס לפורום ולכתוב ולקרוא, אפילו כמה דקות ביום, זה בסוף מה שעוזר לנצח את היצר.
דבר אחרון: אם אתה נמצא בירידה או במעידה או חלילה נפילה, אל תעשה שוב חישובים ואל תקשיב לשום עצות, תכנס מיד לכאן או תיצור קשר עם חברים בפורום כדי להינצל מזה מהר ככל האפשר.
בימים שגרתיים ניתן לעשות התאמות לחיים שלך, אבל במשברים אין התאמות, עובדים על מצב חירום, ובחירום חייב חילוץ מידי..
בהצלחה חבר יקר
המתגבר