יש לי הרבה מאד מה לכתוב על כל תקופת החגים בשנה זו.
היו לי שם הרבה מאד חויות רוחניות ומרוממות, אסירות תודה עליהם.
הייתי עסוק בהרבה נתינה בבית ובמשפחה, חויתי מאד את החגים, את הסוכות ואת ארבעת המינים עם המשפחה ועם הילדים.
אין בפי מילים להודות לה' על כל החסדים שהוא עושה איתי, על כך שאני יכול להיות בעל ואבא ובן משפחה.
דבר נוסף, בעשי"ת נודע לי שאצטרך בתחילת החורף לעבור לכולל אחר עקב בעיות טכניות, ומדובר בכולל שהייתי בו הרבה שנים והייתי מאד מבוסס בו, היה לי שם מעמד מסויים וכו' וכו', בקיצור, מקום שלא היה לי קל לעזוב אותו סתם.
ופתאום ביום בהיר נודע לי שאאלץ לעזוב את המקום. היו לי שם הרבה סיבות לטינות גדולות על כך שעושים תהליכים לא מובנים ולא מתחשבים בי ובאחרים וכו' וכו'. אני לא יאמר שלא הרגשתי את הטינות, אבל חויתי אותם בצורה שפויה, לא ברחתי בגלל הרגשות הללו לתאווה או לאוכל או לפגמי אופי שלי, אלא חויתי את הכאב ואת הקושי, ומצד שני זיהיתי את הפגמי אופי שלי והתפללתי להשתחרר מהם.
זה עצמו היתה חוויה בלתי רגילה בשבילי.
אסירות תודה נוספת שבס"ד מאד מהר נודע לי על אופציה אחרת וטובה בשבילי מהרבה הרבה בחינות, ואחרי יומיים מאז שהתחיל כל הסיפור, כבר התקבלתי לכולל החדש. ואני לא רוצה להתגאות כאן בפניכם, אבל למעשה התקבלתי לשם בלי מבחן וראיון בשונה משאר האברכים שרוצים להתקבל לשם, וההסבר לכך היה כיון שאחד מבני המשפחה של ראש הכולל מכיר אותי, והוא אמר שאני לא צריך מבחן.
הסיבה שאני כותב את זה, אין זה אלא כדי להראות את הנס הגדול.
כי התחזית הברורה שלי לפני למעלה מ7.5 שנים היתה שאמנם אשאר לעולם "אברך כולל" אבל לא אצליח לתפקד כלל כ"אברך כולל", כי הרי כבר כמה שנים טובות שאני לא מתפקד כלל, לא מבחינה רוחנית ולא מבחינה גשמית, לא אכלתי נורמלי לא ישנתי נורמלי, ושום דבר בסיסי לא הצלחתי לעשות, ולא ניהלתי סדר יום נורמלי, הכל היה לא שפוי. וכיום אני יכול להיות במקום, שמקבלים אותי לכולל טוב בלי לבחון אותי.
אין לי מה להתגאות בזה, כי כל החיים שלי עד לפני שהגעתי לתוכנית מוכיחים כמה הדבר רחוק ממני, שעם כל כח הרצון שהפעלתי באותם ימים, לא הצלחתי לעשות כלום כלום כלום.
תודה לך אבא אוהב, על אלף אלף אלף אלפי אלפים ורבי רבבות הטובות שאתה עושה איתי בכל רגע ורגע.
בברכת חורף בריא לכולנו
אוהב אתכם מאד
מתחיל שוב - וצועד לאלוקים