ברוכים הבאים, אורח

אגירי דיומא אנן
(0 צופה) 

נושא: אגירי דיומא אנן 15110 צפיות

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138836

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

תודה ר' המשתוקק היקר
שלום לכולם

נקי רק להיום רק לעכשיו בחסד ד' הגדול
7 ימים מפו' או' ותכנים

כמו שהבטחתי משתף על רעיון למחשב.
תחילה לא כתנאי אבל כהנהגה טובה ואולי בהמשך אקבע כתנאי - לפני שאני בא למחשב לשבת חצי דקה ולשאול ולברר לעצמי - אני הולך להחלמה או לתאוה?
שיהיה ברור. אם זה לא ברור אז משהו לא תקין וצריך להיזהר כפלים.
כמובן שאם אני מזהה שאני בקריז והולך לחפש תאווה אז לא ללכת.
להירגע קודם.

כעת לתנאים:
1. בכל עת צג המחשב יהיה ישר, תריס החלון פתוח והדלת פתוחה. להשאיר כמה שאפשר אימתי מהעוברים ושבים
כשהייתי נופל פה הייתי סוגר הדלת החלון ומסיט את הצג הצידה... למרות שלא היה פה אף אחד.

2. לא להיכנס ולשוטט בשום אתר שהוא לא:
הפורום, הגימיל לטובת האנגואוטס להחלמה, גימיל אישי לבדיקה של מילים, בענייני רישיון וכדו'
במקרה צורך רפואי אז גם באתר של קופת החולים. ובעיקר דברים פרקטים ועניינים.
לאפוקי מאתרי חדשות שלאחרונה התחלתי לשוטט בהם יותר, ובכלל כל מה שלא ענייני ופרקטי

3. במקרה ח"ו שאני מרגיש רצון לחפש תאווה, אני משתף בפורום ובכל מקום אפשרי.
אם אני מגיע לצעד פרקטי של חיפוש, אני אותו רגע סוגר את כל הכרטיסיות הולך ללמוד שעה רצופה ללא שום הפרעה. להתמלא ולהתכנס פנימה.

4. רעיון שעלה לי עכשיו ואני חושב שהוא נצרך - אם אני מגיע ל- 3 פעמים כאלה שהבאתי את עצמי לסגור הכל ולברוח אני מחויב ללכת לפגישה אחת של קבוצת SA

---

רוצה לשתף ב'עין טובה' מיוחדת שעלתה משיחה עם חברי ידידי נפש שוקקה
אני ב"ה נקי 7 ימים ללא מעידות שבח לאל ורק מכוחו.
ואני רק הולך ומבין כמה באמת התקופה הקשה של בין הזמנים זה לא מי שאני
זה לא היה מהותי ומייצג לתהליך ההחלמה שלי. זה היה סיבה חיצונית של חוסר בעשיה
ובבטלה שהביאו למחלה לפרוץ בכל הכח. (עין בהרחבה את העיקרון הזה בפוסט הארוך מלפני 6 ימים)
זה בוודאי היה רע ונורא אבל אני רואה איך כשיש לי עיסוק שטוב לי ואני מתמסר אליו
ומתמלא ממנו - אני על דרך כמו שצריך.

מסייג את הדברים ומזכיר שזה תלוי בהרבה עבודה קשה והתמדה ושיתוף ויד על הדופק כל הזמן.
לנקות את הלב ממעמסות... להתמודד ולהרפות מלחצים ופחדים...
להביט קדימה. לעבוד כל הזמן על העין שלי על המציאות.
וכמובן להמשיך להיות דרוך לבאות. התאווה מחכה לי מעבר לפינה זה ברור לי.

ממשיך מהרגע לרגע הבא לא יותר. זה מה שבידים שלי עכשיו.
-כל רגע יקר. פשוט יקר ערך כמו החיים כולם. כבר הזכרתי את זה - החיים בנוים מעכשיו ועוד עכשיו ועוד עכשיו... עד שד' אומר - עשית את התפקיד שלך בעולם. עכשיו זה הזמן להמשיך בגוף אחר ובחיים אחרים... אם כל רגע אתפוס את הרגע זכיתי.
-מעידה או נפילה לא מבטלים את הטוב וההחלמה שקדמו להם. אדרבה הם מעוררים אותי להוסיף כוחות במלחמה הקודש. להתעורר כמה שיותר מהר. ואף לחדש משהו. לעלות קומה על הקומה הקודמת.
להתעורר מהר מהמצוות אנשים מלומדה ולחזור לתלם.
-התאווה וההתמכרות הורסות לי את החיים. ממש מחריבות אותם. אף תשובה לא תחזיר לי את הזמן שאני מבזבז ומה שיכולתי להיות. כמה שיכולתי להוציא אל הפועל את הנשמה המיוחדת שלי בזמן הקצוב שיש לה בגוף הזה.
יש תשובה. "תשובה תינתן לחוטאים בחסד גמור..." כמדומני לשון המסילת ישרים.
אבל למה אני צריך להימנות מהחוטאים?
חייב אני להרחיק ריחוק גדול מעמדה נפשית שנוחה עם עקרון 'אחטא ואשוב' כאילו התשובה מתירה לי להחריב את חיי ואחרי זה לתבוע מד' שיקיים מה שהבטיח - שהתשובה הופכת זדונות לזכויות... לתבוע ממנו שישקם את החיים שאני במו ידי החרבתי... תן לי לספר לך משהו - זה לא עובד ככה.
לא לזה יש תשובה.
יש תשובה כדי להתקדם לא כדי להורות היתר להישאר במקום ולתת לזה תירוצים שכלים עקומים שמתבססים בעקמימות על דברי חז"ל

יום טוב לכולם, שמח להיות כאן לפעול החלמה בחיים שלי
ומקווה בחיים של עוד רבים...
מזמין בשמחה רבה את כל מי שרוצה להצטרף אלי לדבר ולהתחזק יחד בפרטי/ בצ'אט/ ביומן מסע
בהאנגאוטס וכו'.
ליצור חבורה של קודש!
חבורה של גבורה!
של מסירות נפש!
כנגד כל הסיכוים לבקש לדרוש ולהילחם על קדושה טהרה ונקיות!
בע"ה שנזכה

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138873

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

ערב טוב,

8 ימי נקיות מפו' או' ותכנים
רק להיום רק לעכשיו. בחסד ד' הגדול נותן לי כיוון דעת וכוחות, בלעדיו זה לא יכול לעבוד.
שמח מאוד לעלות על דרך, להשתחרר מהסם המשכר שמעוור ומקהה את החושים.
לקחת את ההגה של החיים שלי בחזרה.

זה דורש. דורש אחריות ועשיה. עמל ועבודה. שגרה ויציבות. לפעמים זה גם קשה. להישאר באותם חיים רגע רגע. בלי רכבת הרים כזאת שמשכיחה את השיגרה שלפעמים מצטיירת לרגש כאפורה. 
למרות שבאמת אינה אפורה כלל, אלא שהרגש התרגל למשהו לא נורמלי - לחיות ברכבת הרים.

משתף על יום טוב ועמוס, בצהרים לא הספקתי להגיע לשתף.
כמובן הגעתי כעת להשלים. הקביעות הזאת מאוד חשובה לי. נותנת לי טון של החלמה ביום. טון של יציבות.

משתף שהקפדתי על הכללים שקבעתי בנוגע למחשב.
בע"ה אמשיך לעדכן על זה.

אשמח לעזרתכם לדעת איך עושים חתימה, ואז אני רוצה לשים שם את הפוסט הזה של התנאים ועוד כמה פוסטים שאני רוצה שילוו אותי ושכל הזמן אזכר בהם.

כעת אלך לישון, קם מוקדם לסליחות וצובר עיפות של כמה ימים...

ממשיך קדימה!
-כנגד כל הסיכוים
-נלחם על כל רגע
-כי כל רגע יקר
-תשובה ניתנה להתקדמות ולא להתיר להישאר במקום
-אני מכור. משלים עם זה ועובד על זה הלאה לאט לאט בהתמדה ועקביות בחינת דרך ארוכה שהיא קצרה.
-המחלה שלי מזיקה לי. מעכבת את הטוב מלהופיע. הורסת כל חלקה טובה בחיים שלי. מונעת ממני מלקיים את התפקיד שלי במציאות. הורסת לי את החיים. מטמטמת אותי.
משפילה אותי מוסרית, מחלישה לי את הרוח והשמחה, המבט הרוחני, את הקשר לד'.
-רוצה להתמלא בתורה! להיות טבול בה כל כולי! להמית עצמי באהלה! לשמש ת"ח, לעין ולזכור ולהעמיד גירסה. ולדחות הסחות דעת - ק"ו שהן הפך התורה וחורבנה.

לילה טוב!

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138879

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

בוקר טוב

רק להיום רק מכוחו של ד' יתברך
נקי 9 ימים מפו' או' ותכנים.
רק להיום רק לעכשיו.

חייב לשתף מחשבה - כמה התרגלתי בחזרה לסדר הישיבתי במהירות - שזה מעולה, אבל עם זאת אני לא מספיק שם לב לפער העצום של איפה לפני שבועים הייתי ואיפה אני היום. להדגיש ולשים לב כמה התאווה ממררת לי את החיים כמה היא לא שווה את זה. כמה היא הורסת לי הכל. את הרצון לעשות ולפעול, את השמחה, את הדביקות בתורה. את הביטחון העצמי והאמון העצמי.
חייב לשים לב לזה.
אני צריך לבנות פחד מהנפילה. בחינת יראת העונש. אני אמנם לא מבין הרבה בעונשי גיהנום בעולם הבא אבל כאן בעולם הזה אפשר לראות איך זה מחריב את החיים.
כשיעמוד לנגד עיני ההפסד הגדול שאני מפסיד, יהיה לי עוד כלי לארסנל הכלים שיתן כוחות כנגד התאווה. שגם כשממש קשה וזה בוער בקרבי אז אני לא רוצה להפסיד.
אחרת אני עלול לטעות ולחשוב שאני לא מפסיד כלום, ניפול היום ונתחיל מחר...
זאת טעות נוראה.

בע"ה גיל החתונה בפתח וזה גם תמריץ טוב, אולי אחד החזקים, אולי זה שמדרבן אותי לקחת הכל ברצינות. אמנם ההחלמה קודם כל לעצמי אבל זה לא סותר. א' כי אני רוצה להתחתן וזה מעכב אותי בדרך לשם. ב' אני ממש לא רוצה לצער את אשתי, להכניס אותה לבוץ כזה.

בע"ה ממשיך להתמיד. למען הטהרה והקדושה.
משתף שעמדתי בכללים שהגדרתי. רוצה לקראת השיתוף הבא לשים לב לפני שאני בא למחשב להדגיש שאני הולך להחלמה ולא לתאווה.

המשך יום טוב חברים

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138913

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

ערב טוב לכולם

בשמחה גדולה והודיה עצומה לד' יתברך
מונה היום יום 10 לנקיות מפו' או' ותכנים
תודה ד'.

משתף שהיום עבר בטוב ובנקיות
מספר פעמים ניסיתי לבוא ולשתף אבל המחשב היה תפוס.
רוצה להדגיש כמה דברים:
1. ראשית, היעד הוא כלי ולא מהות. אחרי פסגה יש פסגה נוספת. המטרה היא תהליך של החלמה, התקדמות, כל רגע כל יום.

חשוב לי להזכיר לעצמי:
2. קשים בדרך - הנקיות הזאת לא באה בקלות. נלחמתי. התמדתי בשיתוף יומי ובשיתוף הרגשות שלי, בהקשבה עצמית, בעמל תורה, בעבודה עצמית. בכניעה מול ד' ומול מה שצריך לעשות כדי להחלים. מול חוקים ומסגרת שיוצרים לי חופש אמיתי כעין המשל של ילדים המשחקים על גג עם גדר - דוקא הגדר היא החופש שלהם ולא כשאין גדר... הרבה דיבור ותפילה לד' יתברך. הרבה עבודה על המבט. לראות את הטוב, לא לחפש את המרגש והצועק אלא את הקביעות וההתמדה, מה שנכון וצריך ואחראי ולא מה שחולף, החלטה פזיזה של רגע שזורקת הכל.
מזכיר שאני לא נקי כי לא היו התמודדויות. היו. נלחמתי. היה חלום שרדף אותי כמה ימים. עיפות, ימים שהרגש היה למטה והקשה, ימים שהלך יותר והלך פחות. ונלחמתי. גם החלש יאמר גיבור אני.
3. בין הזמנים - חשוב לי להזכיר ולהשוות את הנקיות הזאת לעוד דבר בין הזמנים.
חבר יקר אמר לי וחיזק:" זה רק מראה שבסביבה נכונה אתה בוחר בטוב" השיפוע החיובי החד הזה, השינוי הקיצוני בין בין הזמנים לעכשיו. רק מראים לי מי אני באמת.

4. רוצה לשתף במשהו מיוחד שלמדתי היום.
בעקבות שיחה מיוחדת וחשובה עם חבר שנמצא כעת בצומת-משבר בחייו.
ניסיתי הרבה זמן לתת לו עצות וכו' לא הבנתי שהוא צריך מישהו שיאמין בו ובטוב שלו וישדר לו רוגע ונחת ואמון ויהיה אוזן קשבת.

למדתי שצריך באמת אמון גדול בכל אדם מישראל בנשמתו הענקית. כל מה שהוא צריך זה שהיא תוכל לצאת החוצה. היא צריכה אמון ואהבה וחיבוק ואכפתיות. אחרי זה כבר הוא בעצמו יודע הכי בשבילו.
חבר שלי המדובר אמר לי אחר הצהרים לפני שהלך שהוא בדיכאון מהבוקר אבל לא רצה להפיל עלי את זה ולהכניס אותי לזה... הוא אמר שהוא ראה שאני פורח והוא לא רוצה להוריד אותי... אמרתי לו שהפוך! אני יודע שאני במקום שטוב לי ואני פורח וזאת דוקא החובה שלי לעזור לך להתרומם! היום אתה למטה מחר אתה למעלה. חזרתי כמה פעמים על זה ידע שיהיה יותר טוב גם אם קשה לראות איך. להאמין בד' שעשה את האדם ישר, צריך להזיז את המכשולים מהדרך והישרות תיחשף ותרומם את הכל
כמה חשוף לשתף מה עובר עליך... לפרוק אבן מהלב... להרגיש את עצמך לא להתבייש ברגשות שלך. לדעת שלבד זה חולשה.
---

ועכשיו לקצת פרקטיקה:
סופ"ש-
השבת אני בבית. באופן עקרוני ממעט את ההגעה הביתה אבל אחרי מחשבה והרגשה של הכוחות שלי הבנתי שאני צריך בית כוחות וללכת לגלוש לחדש כוחות. אחרי הפקת הלקחים מבין הזמנים אני ניגש עכשיו לבנות לוז לסופש הזה ע"מ לעבור אותו בשלום.

יום שישי אחזור הביתה אחרי סדר בוקר בישיבה. אגיע הביתה אעזור בבית משפחה ואלך לים להוציא אנרגיות וכוחות. זמן מינימום מת. ה'שטח זמן' הגדול מכוסה, אם יהיו זמנים קטנים פנויים - ממלא אותם במשימות - גיהוץ לשבת, סידור תיק לישיבה, גיטרה, תספורת, סידור החדר, וכו'.

שבת - שבת. כרגיל חברותות לימוד תורה משפחתיות שירי שבת סעודות.
מוצ"ש סכנה גדולה - יש תכנון לעשות סדר ערב עד הסליחות זה יכול להיות אדיר. יתכן אבל שזה יותר מידי בשבילי. אנסה להוציא לפועל מפגש חברים אצלי להתחזק בעבודת ד' בדברי תורה שירי מלוה מלכה וכו'.

ראשון - סדר משימות ברור וממוקד. ללא זמנים מתים.
2 סידורים חשובים, הולך לגלוש חוזר הביתה מתארגן מתקלח ויוצא לישיבה.
ללא מריחת זמן, תפילה בשעה סבירה ולא להימרח. חשוב מאוד בשיתוף של מוצש למקד את ראשון בבוקר לפרטים כדי שלא יהיו פירצות.
זה אפשרי.

באופן כללי- שיתוף כל יום. ובעצם בכל רגע מת - להיות בפורום.
להשתדל להיות בקשר טלפוני עם חברים להחלמה
להאמין שאני יכול.
לבוא לא רק לעבור בשלום אלא להתענין במשפחה ולנצל את הזמן הזה להיות איתם.
ותפילות לד'. מאבק כל רגע. לבד אי אפשר.
היצר תקיף מאוד וינסה לשבש לי את המבט עד שאני יראה עמוד ויחשוב שהוא אדם ואדם שהוא עמוד. אל תאמין לעצמך. כל קולא צריכה בדיקה. אין רק תמונות... רק קצת טלויזיה... קצת לקרוא פוליטיקה באתרים לא צנועים... רק ורק... כל פעולה הכי קטנה על התאווה היא בעיה. ממש לא רק נפילה.
הרחק מהכיעור ומהדומה לו.

אשמח לשמוע הארות והערות על הכל ובעיקר על הלוז.
תודה לכולם שמח להיות בחבורה הנפלאה הזאת לעשות דרך ועבודה
לעבר רצון ד'.
לילה טוב וכאן תמיד לדבר
קיפ

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138921

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

צהרים טובים לכולם

שבח לא-ל על החסדים הרבים רגע רגע יום יום שמטיב עימי.
בעת משבר ובעת התעלות.
רק להיום רק לעכשיו בעזרתו יתברך
נקי 11 ימים מפו' או' ותכנים.
רק להיום.

משתף שמרגיש טוב ושמח, תמידים כסידרם, סליחות תפילה סדר בוקר...
מחר יוצא הביתה בשעות הצהרים. אין שעה מדויקת עדין, צריך לברר עם חבר.

פועל לפי הלוז שכתבתי אתמול. 
בע"ה עם כוחות ורצון גדול להצליח
להמשיך את הנקיות וההחלמה גם בסופ"ש.

אין הרבה מה לשתף, אחרי קריאה בפורום ושיתוף הולך להמשיך בסדר יום בלימוד

כשאגיע הביתה דבר ראשון שיתוף.
אשתדל לעדכן היום שעה מדויקת ליציאה הביתה

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138943

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

שלום לכולם!

רק להיום רק לעכשיו נקי 12 ימים מפו' אונ' ותכנים.\
חסדי ד' יתברך! תודה ד' אני אסיר תודה.
רוצה לתת ולתת, לעמול בתורתך ומצוותיך, להיטיב עם המציאות
כדי להחזיר מעט ממה שאתה נותן לי

ראשית חיב התנצלות לעצמי - שאני משתף רק עכשיו.
הגעתי הביתה באזור 1 וחצי ומאז הייתי ממש עמוס
אמנם טעות אבל עדיף טעות של עומס מטעות של בטלה...

בע"ה אתחזק בזה להבא
ומה שטוב שנשארו עוד מטלות וענינים לסגור ככה שגם מוצש לא יהיה ריק.
ובכל אופן אם יהיה זמן אז מוצש בית מדרש.

כיון שעוד מעט שבת משתף בזריזות
שהכל טוב ב"ה ופעלתי לפי התוכנית.
ממשיך קדימה

אמנם חייב לשתף שהיום הלכתי לים לגלוש ולמרות שהתרחקתי מאזור השוחים
היו בעיות צניעות שגם התרחקו מהחוף המוכרז והגיעו לשם
אמנם בחסד ד' לא הסתכלתי וויתרתי על התאווה אבל עדין ראיתי פעם או פעמים
ומפחד שזה ישפיע. וגם בלי קשר, זה בעייתי.
קצת מתסכל שאחד הדברים שהכי מרגיעים אותי ועושים לי טוב ושהם ספורט שגם ככה אני לא מרבה לעשות - הגלישה - באה עם קושי להחלמה.

עד כאן לעכשיו. בע"ה במוצ"ש אני מחויב לשיתוף ארוך יותר בנחת וברצינות.

לא מאמין ששבת כבר הגיעה... איזה התרגשות!
תודה ד'!

כל יום רק להיום
כל רגע יקר
מעידה חלילה או נסיון שיגיעו - לא מבטלים את הנקיות הקודמת
רוצה החלמה כנגד כל הסיכוים
תשובה זה לא אחטא ואשוב - ניתנה להתקדמות ולא להתיר להישאר במקום
אני מכור לאו' ופו'. אני מחפש תאווה. היא משבשת לי את המבט כשאני תחת התקפה
והיא תגרום לי לעשות הכל לחפש ולמצוא. היא תעוות אדם. הכלל הוא מרעיבו שבע משביעו רעב.
אין מה לתת לה קצת. היא תרצה עוד ותיקח את כל היד.
ההתמכרות הזאת, התאווה הזאת מזיקה לי. היא מהרסת בי כל חלקה טובה. בעבר בהווה ובעתיד.
היא תשבש את הקשר עם אשתי וילדי לעתיד בע"ה. היא תנתק אותי מהתפקיד שלי במציאות, את האחריות שלי לנשמתי ולהוצאתה לפועל. בקיצור היא באה להרוס. היא באה ככוח חזק וגדול שמחייב אותי לבנות בתוכי כוח חזק וגדול לא פחות. לבנות גבורה וחשיבה ותכנון וענווה וכניעה ואמונה, ישרות. לעלות קומה. 
תודה ד'. אני ממשיך להילחם למען שמך.

שבת שלום!

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138944

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

שלום ושבוע טוב

נקי רק להיום רק לעכשיו 13 ימים
תודה ד' יתברך.

משתף על שבת שעברה מעולה פרט לחלום מיני בלילה.
ב"ה הוא לא נגרר איתי במהלך היום.
אני בבית עד מחר בצהרים. מהבוקר בסידורים ועיסוקים ויוצא ישר אחרי לישיבה.
ההתמודדות העיקרית זה היום.
עכשיו אני עושה כמה סידורים במחשב, בסלון כשהמחשב לכיוון המשפחה.
האמת שעכשיו עלה בי רצון כזה להסתגר באיזה חדר ולראות תאווה.
באתי לשתף.
מוותר על זה. רוצה נקיות והחלמה.
מוריד את הראש שהגל יעבור.

אחרי השיתוף אני הולך לסיים את השתיים מקרא ואחד תרגום של השבת
מקלחת ולישון.

משתף שאני מרגיש געגוע כזה לליפול בלי חשבון, לראות את הזוהמה הזאת בלי חשבון כמו שהיה בבין הזמנים. ומצד שני אני מלא גועל וברור לי שזה דבר כל כך שפל ובזוי... שכל כך מחריב אותי והפוך למי שאני. אני טוב! יש בי נשמה אלוקית! חלק אלו-ה ממעל!
שיך לגודל אלוקי עצום ועליון. יש לי אחריות.
על המציאות כולה.

ממשיך קדימה. אם יהיו התפתחויות אבוא לשתף
-כל רגע יקר
-מעידה או נסיון לא מבטלים את ההחלמה שקדמו לה הפוך הם נותנים לי כאפה של התעוררות לחזור למי שאני באמת
-חלום או הרהור הם לא אשמתי. אחריותי זה מעתה והלאה אם לתת להם להישאר.
-שמחה היא יסוד. להמשיך לחיות ולהטיב, הרי היצר דרך העצבות רוצה להשבית אותי בכל המערכות.
-חייבים להיות גיבורים. לא לוותר. לא להקטין את השאיפה. לטפס גבוה. להאמין שאפשר להאמין בגודל שלנו.
-התאווה באה להרוס לדרוס להשמיד כל חלקה טובה הנקרית בדרכה. היא באה לפרק את הסדר, את המבט הטוב והחיובי וליצור כאוס. היא כוח אדיר שאם אני אלחם על שמירתו הוא ינותב לחיים ועשיה חיובית אדירה. אבל אם לא ישמר - הוא יהיה כח חורבן עצום.
-רוצה החלמה - כנגד כל הסיכויים. לעיתים זה ממש מרגיש ככה כל העולם נגד ההחלמה שלי זה כזה עול הרבה לחץ והרבה חוסר אמון שאני יכול להצליח... אז אני עומד כמו אברהם אבינו מהעבר האחד וכל הסיכויים מהעבר השני ואומר - לא אכפת לי. אני רוצה החלמה! אני רוצה רצון ד'! והאמת שאז - זה גם נראה הרבה פחות נורא וגם מתברר שהיצר שיקר והפך עכבר להר...
-אני מכור לתאווה. לאו' לפו' לחיפוש אחרי תאווה. לבריחה מהעולם. למצוא מקום כזה שהכל שחור ולבן נעים ופשוט, שלא צריך להתאמץ ולעבוד. שאין לחצים ופחדים. שאין ביקורת. יש רק מה שאני 'רוצה' ועושה לי נעים. שהכל משרת אותי ואני לא חיב כלום לאף אחד.
אבל זה צועק כמה שזה מגעיל ונורא. כמה קיצוני ודמיוני זה צריך להיות כדי לסמם אותי ולהצליח להרחיק אותי מעצמי. המציאות היא טובה. היא קשה ומסובכת וצריך לגשת אליה בנחת לשתף מה עובר עלי ולעכל את זה. לא להדחיק את הרגשות. המציאות באמת טובה. הולכת ונעשית טובה יותר ויותר.
-תשובה לא ניתנה להתיר לי להישאר במקום. היא ניתנה כדי לתת לי להתקדם. אחטא ואשוב זאת לא אפשרות.
-מוח של מכור זה מח מעוות. אסור לסמוך עליו. כל קולא צריכה בדיקה. השיתוף עם חברים הוא קריטי גם בנושא הזה. שאני לא עושה שטויות. גם תכנון לוז מוקדם כשאני בצלילות הוא חשוב בשביל זה.

סליחה על האריכות חייב להבהיר לעצמי את היסודות ולחזור עליהם כל הזמן.
מקווה בע"ה למשוך את האור של שבת לימי החול לקנות מבט אמיתי של יום שכולו שבת.
לקנות החלמה וטהרה להצלחת כל עם ישראל. "אם בוחר מעלה אותו ואת כל העולם עימו"
תודה ד' יתברך. כבן מאושר עומד לפניך עם דמעות ולא מבין כמה נפלה בחלקי זכות כה גדולה
איך זוכה לרחמיך וחסדיך רגע רגע שעה שעה... להשגחתך הפרטית והחום והאהבה שלך.

שבוע טוב לכולם אשמח להיות כאן לשמוע ולשתף ולהיות חבר להחלמה

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138951

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

שלום.

משתף על שתי נפילות אתמול בלילה ונפילה נוספת הבוקר.
מאפס או' פו' ותכנים.
בחסד ד' נקי רק לעכשיו
הנפילה היתה בטלפון של אמא שלי.

הלב שלי כואב... פשוט כואב לי על זה. למה? איזה רשע היצר הזה. ידעתי שאחרי שאפול זה יתגלה כדמיון כוזב. כואב לי שאני מרגיש שאני לא מסוגל להגיד לא.

אני יודע לאן היצר חותר - ליפול כדי למצוא סיבה והיתר להתפרק. לתת לעצמי סיבה שעכשיו כשאנני כזה גרוע ורחוק אני לא יכול לסלוח לעצמי ולהמשיך הלאה אז עכשיו יש סיבה ליפול בלי חשבון.

נלחם במסכנות. שונא להרגיש מיסכן. זה ילדותי זה לא שייך. בעולם האמיתי להתמסכן לא נותן כלום. מי שרוצה להצליח ממשיך בגבורה כנגד הכל. 'אמא' לא תהיה שם לצידך תמיד לדבר עם המורה... ויפה שעת אחת קודם.

רוצה להמשיך קדימה, לשמוח למרות שקשה וכואב והכי קל זה ללכת למקום של מסכנות ויאוש ודיכאון להתכנס באגו שלי ולעשות את הדברים הכי שפלים בעולם בלי חשבון
אני מת לצאת לישיבה, יוצא עכשיו לסידורים אהיה עסוק ברציפות עד היציאה לישיבה.

יום טוב לכולם מקווה להתחזק
ברוך אוזר ישראל בגבורה

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138954

  • עשר שמעון
  • רצף ניקיון נוכחי: 406 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 863

כל הכבוד על השיתוף הכנה מייד אחרי נפילה! 
ממש לא מובן מאליו ! 
אשרייך על הכנות! 

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138964

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

שלום לכולם

נקי רק להיום רק לעכשיו 7 שעות מפו' או' ותכנים

יצאתי ב4 וחצי לישיבה סופסוף... כל כך שמח לחזור
ומצד שני מפחד מאוד שהכדור שלג ימשיך.
לא רוצה ליפול למסכנות. לא רוצה להמשיך לרכוב על ההיתר לפרוק כל מחויבות כי 'אני מסכן'
רוצה לשחרר. לשבץ את החלק הרע בתמונה גדולה ורחבה יותר - אמיתית יותר.

חשוב לי לעשות שני דברים כרגע - לסכם את הסופש ולהפיק לקחים קדימה.
סיכום הסופש: בסה"כ 5 נפילות באו' ופו'. 2 במוצש ו3 היום.
כמו בשבתות בית בזמן קיץ אני מחלק את הסופש לשתים:
יום שישי שבת היו מצוינים. החזקתי חשבון, הקפדתי להיות בעשיה ובהחלמה.
אז כבר זה מעודד - רוב של הסופש או לפחות חלק גדול ועיקרי נשמרתי וראוי לצין את זה ולשמוח בזה הרבה. זה הגושפנקא שלי שאני לא רע סתם. נפלתי אחרי מלחמה. ואמנם בקרב האחרון הפסדתי אבל במערכה ממש לא.
חשוב לי לזכור את זה שוב - דרך הנפילה בברית היצר רוצה להכניס אותי ליאוש ועצבות ומישם להשבית את כולי - את כל העשיה והשמחה.
ואז הגיע מוצש - ניסיתי קצת לסדר את הטלפון שלי שנהרס אבל לא הצלחתי. תוך כדי חיפוש אחר פתרונות במחשב - נתקלתי, באמת בטעות, בתמונה או 2 של נשים יפות וזה גירה קצת. סגרתי מהר אבל זה הניע משהו. 
אז כשמצאתי את עצמי ללא עיסוק תכננתי קדימה את היום מחר - סליחות תפילה סידורים גלישה שיעור נהיגה וללכת לישיבה. החלטתי ללכת לישון מוקדם. עד כאן הכל מעולה. חוץ משהייתי צריך לשתף על התמונות. ואז לפני שהלכתי לישון הבנתי שאין לי שעון מעורר כי הטלפון הרוס. אז ביקשתי, בתמימות, מאמא את הטלפון לצורך שעון מעורר והיא כמובן הסכימה. וזה היה באמת תמים. שמתי שעון והלכתי לחדרי לישון. בדרך אני פתאום קולט מה יש לי בידים. גל של יצר תקף אותי. התרגשות כזאת עברה בגופי כמו אחד שלא עישן שבועיים והוא נוגע בסיגריה, הריח, המרקם, המגע המוכר - זה מעורר ומזכיר זמנים שאתה מתגעגע אליהם מצד מסוים. נדרכתי ואמרתי שאין מצב שאני נופל. אפילו לא מביט לרגע. אבל זה היה חזק ממני... תוך שניות ספורות צללתי לעולם של זוועות שפתוח וזמין, לחרפתנו, לכל דורש.
מישם נתקפתי שוק והלם. רציתי לקום מיד ולהתאפס. אבל פשוט חשתי פריקת עול - אם נפלתי נפלתי תן לי מיזה כמה שיותר... בולמוס תקף אותי. ואיתו אכזבה מעצמי. עיניים למטה... איך אני יכול להסתכל לעצמי בעיניים? זה לא קשור לד' בכלל - איך אני עושה את זה לעצמי?
זה המשיך ובבוקר קמתי מאוחר פספסתי את הסליחות, איחרתי לתפילה, שמח שכן התפללתי, שוב נפילה, סידורים, בית שוב נפילה, גלישה בית שיעור נהיגה שוב נפילה ואחריה ברחתי מהר לאוטובוס לישיבה.
כמו ששמים לב - לכל אורך הדרך המלחמה מעורבת. זה לא שחור ולבן - אני רע. אני גרוע... כל הזמן מנסה איפה שאני לא נמצא להמשיך להיאבק.

ולסיכום - רוב הסופש עבר טוב. ולא כמו שהיצר בא לצייר. אז נכון זה לא מושלם עדין - מתקדמים צעד אחרי צעד. מי ציפה לשלמות? אני מכור. יותר פשוט - אני בן אדם. נשמה וגו,. עושה הכל בשביל להצליח אבל בסוף יודע שזה תהליך.
שישי שבת - מעולה, מוצש ראשון בבוקר מעורבים.

אז באופן עקרוני אני לא אמור להיות במוצש ובראשון בבית. בכלל הבנתי שנכון לי לצמצם את זמן הבית כל עוד הכל פרוץ - הקטע שנשארתי לסידורים מסוימים שאי אפשר לדחות. פעמים הבאות זה לא אמור להיות.
ובכל מקרה - לפעם הבאה בע"ה נשפר גם את המוצ"שים לאט לאט. נמצא את הכלים הנכונים ונצליח.

כעת לחלק השני לקחים:
חלקם שזורים לאורך החלק הקודם.

-סינון - עד מתי אני בורח מזה?! דוגמה קלאסית שבתמים נתקלתי וזה הבעיר בי את האש הראשונה. חלאס. נמאס. אני מתקמצן על ההחלמה שלי.
-האומץ להכין לוז מפורט, להיות כל הזמן עסוק בו, לחשוב כל רגע על הצעד הבא, לפני השינה לשנן שוב ושוב מה אני הולך לעשות מחר. להיות מבורר. בלי ספקות בלי פירצות. כשאין לי מרכז ליום והכל נע ונד זה הכי מסוכן
-ספונסר - המוח שלי מעוות בתור מכור. אני לא חושב ישר. כל קולא צריכה בדיקה - ולא על ידי מי שיש לו אינטרס להתיר אותה... זה מצריך ממני הרבה ישרות והרבה הקשבה והליכה בגבורה עיוורת אחרי מה שנכון בלי לערב קושיות ורגשות תוך כדי. לעשות מה שמוטל עלי בלי שאלות. יתכן שאני צריך ספונסר שיהיה חיצוני וידריך מה לעשות. אולי זה יעזור לי ללכת אחרי מה שיגיד ראש בקיר בלי מחשבות ופלפולים.
-שמחה שמחה שמחה. מבט כולל. הבנת המגמה, לא ליפול ברוחי. ד' איתי - גם בזה. יש לי הזדמנות ברגע הבא - לעשות משהו טוב. אכלתי מעט שום ופי מסריח - אז עכשיו אוכל עוד ואסריח עוד יותר?!
-להמשיך לתכנן לוזים לסופש ולעקוב אחריהם.
- סבלנות.
-לקבל את עצמי שככה ד' ברא אותי ואלה היתרונות והחסרונות שלי. ודרך זה גם מופיעה ותופיע המשימה שלי במציאות. לא בורחים מיזה, זה לא עוזר לאף אחד. אחרי שמקבלים את אפשר לעבוד ולהתקדם.

להמשיך לעבוד... לא לוותר בכלום על הלימוד תורה שמחייה אותי ומשמח אותי והוא העמל והמרכז של היום שלי. והתורה היא אש והיא מטהרת. אני רואה את זה בחוש.
ממשיך בגבורה בעבודה הקשה אך האמיצה.

יש לי טלפון חלופי, נוקיה גם כן אבל קצת יותר חדש, לא יודע מה הוא יכול או לא יכול לעשות אבל חלים חוקי הנוקיה הקודם - מרגע הכניסה לחדר שם שעון מעורר ולא נוגע בו יותר, אחרת באותו רגע אני מחזיר אותו לבית מדרש.

לילה טוב והצלחה לכולם

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #138988

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

ערב טוב לכולם

רק להיום נקי יום 1 מפו' או' ותכנים
תודה ד' יתברך על יום שלם של נקיות.
לא מובן מאליו.

רק לעכשיו. לא יודע מה יהיה מחר. עכשיו אני בהחלמה ואני שמח בזה.
יש בי קצת פחד מה יהיה מחר, האם זה יחזיק או לא, וזה מוסיף כי מתקרבים לראש השנה ועשרת ימי תשובה - היה לי מין חלום כזה שכל אלול אהיה נקי ובמיוחד שהנקיות התחילה בא' אלול... אבל זה כבר לא יקרה. אבל זה באמת לא משנה זה דמיון שווא.
החשיבות של הנקיות היא לכל רגע.

אני נמצא במלחמה גדולה.
מלחמה גדולה על הערך העצמי שלי. על האמון שאני יכול להצליח.
על מי אני הרצון שלי או המעשה. ויותר מסובך שכשאני תחת גל של תאווה מרגיש שגם הרצון עבר לצד של הרעים...
זאת באמת מלחמה גדולה. מטלטלת מצד לצד. רגע אחד אני מלא יאוש רואה את הכל כאבוד שבור ומרוסק ורגע אחרי מחשבן שזה ממש לא ככה. שבאמת יש הרבה טוב ועליו ראוי וצריך להסתכל.
ובאמת מי שמכיר אותי אני מאוד מאמין שהמלחמה הזאת היא אחד היסודות היותר חשובים בהתמודדות ובו אני משקיע רבות בהחלמה. אבל אני קצת בנקודת שבר בנושא הזה. יש לי משל לזה - כמו נייר שמנסים לקרוע בצורה ישרה - מקפלים על צד אחד ואחרי זה לצד השני ושוב לראשון ושוב ושוב ואז כשקורעים אז זה נקרע לפי הקיפול... רוצה לומר, אחרי שקיבלתי מכה לביטחון התשובה שוב ושוב ושוב אני מרגיש שח"ו הוא הצליח להתיש אותי.
זה דיבור נורא. ואני באמת מאמין שזה יוצר מציאות הצורה שבה אני מביט.
פשוט משתף קצת מחשבות.

ועם זאת, באמת ד' ממשיך להאיר לי פנים. חסדים עצומים. לימוד התורה, כוחות להיאבק עם כל הקושי. לדחות מחשבות שצצות במהלך היום. להתפלל אליו בכוונה ושמחה. מתוך בטחון אהבת האבא לבנו הוא מרגיש הכי בטוח לדבר איתו. אין מקום שמור וטוב יותר

באמת אני צריך להתעודד ולהמשיך - וזה עיקר ההתמודדות. האם אני עושה סרט ורוכב על הגל שנותן לי היתר לדיכאון וחוסר אחריות או שאני עושה את הצד היותר קשה שהוא לשמוח למרות שקשה.

חשוב לי רגע להקדיש מחשבה לדיכאון. מזכיר לעצמי שבמשך כמה שנים בתיכון הייתי פשוט מפורק. שנאתי לחיות. לא ידעתי מי אני ולמה אני חי. והחידלון רק הגביר את הדיכאון. ההתעוררות החיצונית משפיעה על הפנימית. והחיצונית היא היותר מסורה בידו... אני לא רוצה לחזור לשם. דיכאון זה רע. וכל יצר ההרס עצמי מקורו שם.

זה אולי המקום להזכיר משפט שמחזק אותי - גם לו יצויר שנגזר עלי מהשמים ליפול כל יום - אפילו הכי שווה וצריך להילחם על כל רגע אחר ביום. די להיות תלוי בתוצאות. כל רגע בנקיות או בתאווה זה משנה. לא יודע מה המדרגה שלי האמיתית איפה אני אמור להיות. אבל אני יודע שכל עוד אני מפוכח אני נלחם. וזה לא משנה כמה ימים.
העיקר זה ליקר את ההחלמה בכל רגע ורגע בפני עצמו. ששום נפילה לא תוכל ליאש אותי ולהפיל את רוחי.
כנגד כל הסיכוים רוצה החלמה. (ובאמת ככה זה מרגיש לפעמים כל הסיכוים נגדי)

מודה לד' שמחיה אותי כל רגע גם בזמן החטא
ענוה - לא מבין למה אבל ד' מביא את זה עלי זאת עובדה.

לילה טוב חברים מקווה להמשיך לשים כל מבטי ועמלי בתורה ולהתרחק מהזוהמה.
אני בהתחלה וזה זמן מסוכן לא לשחק באש.
ממשיך בכללי הטלפון בחדר
וכן בכללי המחשב שממנו אני משתף.

לילה טוב

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #139002

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

ערב טוב לכולם

רק להיום נקי 2 ימים
העיקר זה הדרך ולא הימים.

כמו שוודאי שמתם לב השיתופים שלי עברו, בכוונה תחילה ומתוכננת, לשעות הערב מתוך שינויי לוז. זה לא כי אני בורח מלשתף.
משתף שבחסד ד' עברתי היום ואתמול בירור חשוב, בירור של התעסקות במהות. בעמל ובהתקדמות, כשמי בפורום, ולא בתוצאות. יש בי נטיה חזקה לתאווה. זאת עובדה. עכשיו מה אני עושה איתה כאן מתחיל התפקיד שלי והציפיה שלי מעצמי. כלומר, העיקר זה לא להישאר במקום. העיקר זה לעשות עבודה ולהתקדם עוד ועוד במאבק הזה.
הבעיה מתחילה כשאני נשאב למבט התוצאתי. שמתעלם מכל המורכבות של המציאות ואומר לי - לא אכפת לי כלום. לא מענין אותי שאתה מכור - נפלת? אתה על הפנים. אם זה המדד אז באמת אין לי סיכוי. הסיכוי היחיד זה לקום מחר מישהו אחר לחלוטין.
בעוד המדד הנכון זה איפה הייתי ואיפה אני היום. כמה פעמים שלולא הייתי יורק דם ועומל אז הייתי נופל.
כמה כל התמודדות כזאת היא עצומה ושווה הרבה.

בד"כ אני כותב כאן עין טובה. וזה פועל פנימה גם כשאני לא במצב הכי טוב. אתמול היה לי יצר הרע שזה מזויף. תהיה אמיתי... אבל זאת טעות חמורה - המבט יוצר מציאות. ההתעוררות החיצונית שהיא היותר מסורה בידינו, אומר הרמח"ל, משפיעה על ההתעוררות הפנימית.

שמח שב"ה יש לי חברים טובים גם פה וגם בהאנגאאוטס. חבר אחד הזכיר לי את זה. ובאמת אני יודע בבירור שזה בונה אותי. לעמול להביט נכון על הדברים, לאיזה דברים לתת יותר ערך ויוקר וחשיבות ולאיזה פחות. זה לא משהו טכני, זה למה אני נותן תוקף ומשמעות מהותית לעומת מה אני מגדיר כטפל וזמני וצדדי. וככה אפשר ממש לדחוק הצידה את הבעיות - לא כבריחה אלא כמשהו צדדי ושהוא לא מגדיר אותי ואני לא חלק ממנו. לדחוק הצידה את הבעיות - לשבץ אותן נכון בתמונה השלמה הכוללת והמורכבת.
אני אוהב את המשל של תמונה. תחשבו על ציור מרהיב ביופיו שבפינה שלו יש קשקוש. וודאי שזה מעכיר את התמונה אבל זה ממש לא מבטל את היופי של השאר. זה צדדי ולאט לאט האומן יגיע גם לשם ויתקן את זה. ובטח ובטח שאסור להסתכל רק עלזה... אדרבה, תתעסק ותתפעל ותתרשם מהחלקים היפים.

רוצה לשתף אתכם שאתמול היה לי התמודדות כזאת האם 'לזרוק' או לא. שפוך מעיפות לבוש בבגדים של היום, לפני מקלחת שכבתי במיטה. רוצה לוותר על המקלחת ולהתכלב בשינה עם בגדים מסריחים... אבל ב"ה לא הרשתי לעצמי. קבעתי שאני מתקלח כל יום בשעה קבועה לפני השינה וככה באמת עשיתי.
וזה שמר עלי. אני לא שובר את המסגרת של עצמי. אני נשמע לה גם אם כרגע אני לא מבין למה זה חשוב. המסגרת שומרת עלי. וככה גם הקימה בשעה קבועה והשינה בלי לשוטט בטלפון או בפנטזיות.

הכללים שומרים עלי: כללי ההרחקה מהטלפון ומהמחשב. זה מצריך ממני הרבה ישרות וגבורה. אבל זה חשוב ושווה את זה.

לילה טוב לכולם, הטוב יתגבר והרע יעלם.
אלחם על ההחלמה כנגד כל הסיכוים.
אני שמח בעמל הגדול שהשקעתי ואני משקיע.
הוא ממש לא נעלם.

נערך לאחרונה: לפני 2 שנים, 8 חודשים על ידי KeepMovingForward.

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #139015

  • שמח בחלקי
  • רצף ניקיון נוכחי: 658 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 487

קיפ היקר, ממש מדהים הדרך שלך!!!
אתה לוקח אותנו כמו רכבת הרים או איזו טלנובלה רבת תהפוכות...
הלוואי ותצליח לכל החיים רק להיום להישמר בנקיות.

יכול לשתף אותך מהמקום שלי שרק שהתחלתי לחצות את הגבולות האנונימיים שלי התחלתי לקבל החלמה אמיתית והדרך עוד לפני.
פעם לא חלמתי שאדבר עם מישהו  בטלפון לא ממספר חסוי ואדבר איתו על הנפילות שלי,
היום גם יש לי נכונות ויצא לי לפגוש פנים אל פנים ואפילו להשתתף כמה דקות בקבוצה.

ההחלמה נמצאית בביחד של העולם האמיתי.

להתקשר לחברים כל יום.
מישהו שיהיה זמין עבורך במרחק שיחת טלפון ואתה תשתף אותו במה שעובר עלייך.

להפסיק לנסות ולהתגבר על התאווה לבד על ידי הכח שלך, כי הנפילה הבאה כבר מתבשלת...

המשפט שהנחה אותי כשהתחלתי לראות שאין לי סיכוי לבד ולא משנה איזה גדרים וכו', זה:
"אי אפשר לעשות אותן פעולות ולצפות לתוצאות שונות"

צריך לעבור גבולות ולמצוא את ההחלמה בחיים האמיתייים עם אנשים אמיתיים,
אם תרצה לשוחח בטלפון מוכן לתת לך את המספר שלי בפרטי.

אוהב אותך מאוד ואתה עושה דרך מדהימה ואתה בכיוון הנכון, יש תקווה טובה.

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #139024

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

שלום לכולם

רק להיום רק לעכשיו נקי 3 ימים מפו' או' ותכנים
ממש לא מובן מאליו. תודה ד' יתברך.

תודה רבה המשתוקק ושמח בחלקי.
אשתף במחשבה שעלתה לי בעקבות דבריו של שמח בחלקי- מסכים מאוד עם מה שאמר. לשתף ולשתף ולקחת את ההתמודדות לחיים האמיתים, לקבל אותה למרות שלעיתים כואב וקשה לשים מראה מול הפנים. הנקודה שחשבתי, בתור רווק, - לא מבין איך אדם נשוי יכול שלא לשתף את אשתו האדם הכי קרוב אליו בחיים? קראתי לא מעט בפורום בנושא ואני מאוד מבין ואף מסכים את הצד שאומר לא לספר כי סיכוי טוב שהיא לא תדע להכיל את זה, זה פשוט יתרסק לה בפנים. ועדין חושב כמה זה מהותי - כמו שאמר שמח בחלקי - השיתוף. ומיד כשאני חושב שיתוף - כמו אדם נורמלי אני חושב קודם על המעגל הכי קרוב.
אמנם אני עוד רווק אבל זה מעסיק אותי. מה יהיה כשאתחתן? יש לי ציור כזה שדוקא אם אשתי תדע אין שותף יותר טוב להחלמה. וציור הפוך - שאיך אוכל לחיות עם מסיכה מול אשתי?
צ"ע...

רוצה לשתף על עין טובה שעלתה לי בעקבות שיחה עם חבר להחלמה מהאנגאאוטס.
בימים האחרונים אני מתעסק במיוחד בנושא העצבות והיאוש אחר נפילה.
זה נושא שהוא אבן יסודית במחלה שלי ובעצם מאז החזרה בתשובה שלי בכלל ומאז ההגעה שלי ברצינות לפורום בפרט, עשיתי בנושא הזה התקדמות מדהימה.
מה שפתאום נפל לי האסימון - מכלל לאו אתה שומע הן.
כלומר, זה ש'הפתיעה' אותי ההתמודדות מחדש עם הנושא הזה - זה רק מראה כמה התקדמתי בזה. פעם זה היה התמודדות שבשיגרה... אם זה מצליח להפתיע אותי סימן שאני לא פוגש את זה לעיתים קרובות. וזה באמת נכון. ב"ה יש הרבה מה לשמוח בזה.

ולגבי התחושה שחזרתי לנקודת ההתחלה - למה הגיע מלכתחילה המשבר? כי הגעתי להישג ואחזתי בו. המשבר בא לומר שההישג שלך זה לא הסוף. תמשיך לעבוד. ריצה למרחקים ארוכים... ואז אותו 'הישג' שבאמת בא מתוך עמל - גם הוא יחזור ועליו הולכים ומוסיפים עוד קומות ופסגות חדשות. ובלבד שלא לעמוד במקום ולתפוס הישגים.

עוד באותו נושא - מבט של עמל ושל התקדמות ולא של תוצאות.
גם לו יצויר שכל ההישגים בנושא הזה הלכו לטמיון וחזרתי לנקודת ההתחלה (מה שלא נכון, זאת רק תחושה, אבל נגיד) מה זה משנה? באתי לעולם להישגים? לתוצאות? באתי לעבוד - אדם לעמל יולד.
כל מבט התוצאות וההשוואה לאחרים היא שגויה.
כי האדם יראה לעינים וד' יראה ללבב.
בעינים שלי אני תופס בצורה חיצונית -
אם האדם מוצלח אז זה מקטין אותי בעיניי כי אני לא מספיק... (מספיק מה? מספיק נולדתי עם מידות טובות שלא מצריכות ממני להתמודד? מה המעלה בזה? מה התוצאה החיצונית מספרת לי על האדם ועל ההשקעה והעמל שלו?)
ואם האדם לא מוצלח זה מגדיל אותי בעיניי כי אני כל כך מוצלח ותותח... (וכי השגת את זה בעמל ידיך? קיבלת מתנה. לא שילמת עליה ולא עמלת עליה. זאת בדיוק גאווה {אגב כך גם הסוג הראשון}. אתה לוקח את הכוחי ועוצם ידי שנתן לי ד' ומנכס אותם לעצמי ולא לשפע אלוקי - אמצעי שהוא חובה שניתנה לי כדי להעביר למציאות שפע שרק אני יכול לתת.) בצורה הזאת אני עומד במקום.
לכן כל עיסוק במה שאינו בחירי והתהללות בו - רק מנציחה פערים חסרי גישור. כן העיסוק בדוגמנות ועוד.


מודה לד' יתברך על כל החסדים הרבים שעושה עימי. אין להם סוף בכמות ובאיכות.
אני אסיר תודה.
רוצה להיות בן טוב. לעשות לך נחת רוח. להוציא לפועל את מה שנפחת בקרבי. את יעוד שנתת לי שהוא בעצם מי שאני הכי באמת. כל כך מתחרט על כל שטות שאני עושה שהיא הפך מי שאני באמת. אבא! זה טפל! זה לא מי שאני! "ראה עניי ועמלי ושא לכל חטואתי" איזה פסוק מדהים... אתה רואה ללבב!
אולי יש בזה מידה כנגד מידה - כל עוד אני אסתכל בעמל ככה גם הוא יסתכל על העמל. אם אני אביט בתוצאות... אז גם הוא.
אני רק צריך להמשיך לעבוד ללא קשר לתוצאות.
ממשיך לעבוד.
רגע רגע לא מעבר. כמה שזה עמוק רק להיום...
וכמה פשוט גם יחד!

ב"ה עד עכשיו ממש ניסים גמורים, אין מעידות. מזכיר שזאת ההתחלה והיא מסוכנת שבעתים אז לעמוד על המשמר (ומאידך גיסא אחרי שעוברים את ההתחלה הסכנה היא אחרת - שאננות...)

לילה טוב לכולם, ממשיכים להתקדם

תגובה: אגירי דיומא אנן לפני 2 שנים, 8 חודשים #139036

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

ערב טוב לכולם

רק להיום רק לעכשיו 4 ימי נקיות
באסירות תודה עצומה לד' יתברך.

משגיח עלי רגע רגע. מלמד אותי מגדל אותי מחזק אותי.
אוהב. אוהב ללא גבול ומאמין בי ללא גבול.
אני ממש חש את זה. כשמתבוננים בשכל, רק מעט, אי אפשר לפספס.

החלמה זה דרך. לא יעד.
ככל שיותר אדע את זה ואחיה את זה ההחלמה שלי תשגשג.

בהקשר הזה שולח כוחות לחברי היקר זעיר אנפין שהוא מלא מיזה וחי את זה

ממשיך יום יום רגע רגע. לא יותר. כל רגע זה החלטה. כל רגע זה חיבור והחלמה. נזכר ומתחזק מדבריו של מתרפא שלפני כמה פוסטים הזכיר לי מכור בר תיקון או לא? לא יודע נחיה ונראה... אין לזה נפקא מינה מעשית. אני עובד. לא משאיר ליצר פירצה לבלבל אותי.

ממשיך קדימה. אוהב ומעריך את כולכם, כולכם גיבורים בעיני. ורק להיות בפורום נותן לי כוחות, ומשמח אותי להיות שייך לחבורה המדהימה הזאת. להיות שייך להחלמה.
להיות שייך למלחמת הקודש הזאת. כנגד כל הסיכויים.

לילה טוב והמשך דרך מחלימה

זמן ליצירת דף: 2.02 שניות

Are you sure?

כן