שלום אחים
אני כאן זמן לא רב,
יש נושא שאני סוחב ממש מילדות, אפשר לומר שלא עוברים שעתיים בלי שהוא מעסיק אותי בדמיון. וזה לא הגזמה.
קשה לי מאוד לשתף, לא הוצאתי את הנושא ממני מעודי.
אקדים שאם הקורא הנכבד מרגיש שלא מתחבר לענין ולא מבין על מה אני מדבר, אני מבין לגמרי זה באמת הזוי, אם לא התחברת אל תמשיך לקרוא.
בקיצור (ואאריך קצת, מצטער): ככל הנראה בגיל ילדות נחשפתי למין באופן פגום / פגיעה / ועוד שמות שתקראו לזה.
אני לא יודע מי אשם, אולי בעצמי היתה לי נטיה לצורת המין הזו, או שזה התעורר מהפגיעה (יותר נראה לי). אבל לחפש אשמים לא יעזור, אני רוצה פתרון לצאת מזה.
מאז הפגיעה / החשיפה (שהיתה משהו סידרתי עם מלמד בכיתה, לא רק עלי, גם על ילדים נוספים) - כיתה ב' - אני כל היום חושב על זה ומנסה לחזור לשם. בתור ילדים, היינו - הנפגעים - משחקים את זה...
כשהתבגרתי קצת - בערך כיתה ז' ח' (גיל 12 -13) המחשבות הילדותיות הפכו לפנטזיות מיניות, החלום שלי היה שאותו מלמד שוב יתפוס אותי וכו'... אבל זה לא קרה.
כך ביליתי את שנותי מאז בפנטזיות ואוננות. עדיין לא היה לי מושג מה זה פורנוגרפיה.
כשהתבגרתי יותר והבנתי שכמו שאני רוצה כנראה גם הוא (אולי לא כשאני בוגר??), פשוט החלטתי להרים אליו טלפון ולגמור עם הסיפור.... היתה לי תוכנית מסודרת מה לומר....
אני עכשיו מרגיש לגמרי מפגר, מקוה שאי שם, מישהו יבין את התחושות שלי.
אני אדגיש הייתי ילד ובחור (ואברך) מצויין, נחשב לירא שמים, צייתן, לומר בהתמדה ומצליח בעז"ה. לא חיפשתי אף פעם תעלולים.
כל פעם היה משהו שגרם לי לחדול מהטלפון המטופש, היה פעם שעשיתי צלצול אחד ומיד ניתקתי.
יש עוד דברים שעשיתי, אבל יש גבול כמה אני יכול לחשוף... כמובן שהפורנו נתן מענה....
בקיצור מה אני עושה עם זה?
מרגיש תקוע לגמרי.
אם יש מישהו שמבין אותי ויש לו עצה בשבילי אשמח מאוד מאוד. יבורך מפי עליון.
במילה אחת - המחשבות והדמיונות האלו עד היום (אחרי כמעט 30 שנה), הם הטריגר החזק ביותר שלי לאו"פ.
