בשביל אנשים מסוימים זה זה הישג גדול לעבור שבוע בלי נפילה, או שבועיים או שלושה.
ואם יש הצלחה מהסוג הזה קל לחשוב שאתם חופשיים, שהשתחררתם מזה לא?
אחרי הכול, אם הצלחתם לעבור כמה ימים, באמת יצאתם מכלל סכנה, נכון?
חלק מכם כבר יודע את התשובה:
לא בדיוק.
לעבור את משוכת השבועיים-שלושה יכול להיות אתגר רציני מאוד, ולכן אפשר להבין למה נדמה לכם שכבר השגתם את המטרה.
חשוב לנו מאוד שתדעו שלהגיע לתקופות ארוכות של חופש זה לפעמים הרבה יותר קשה ממה שנדמה.
אז קודם כול, ברכות על זה שהגעתם עד כאן 💪🏼
ועכשיו בואו נדבר ברצינות על הצעד הבא שצריך לעשות.
אגב, יכול מאוד להיות שאתם תשמעו מאנשים מסוימים, אם עוד לא שמעתם- שלא צריך יותר מזה. היום פופולרי לשמוע אנשים שמתעקשים שאם זאת לא התמודדות יומיומיות וחסרת כל שליטה עם פורנו או עם התנהגויות מיניות לא רצויות אחרות, אין לכם באמת בעיה.
ואם אתם חושבים שכן, אז אתם כנראה סתם מגזימים או מתמודדים עם תחושת בושה. כבר יצא לכם לשמוע את זה? אנשים שחושבים בצורה כזאת עלולים לוותר בקלות רבה מדי על המאמצים להגיע לרמת החלמה או ריפוי עמוקה ומתמשכת. הם מתרצים את זה ב”כל עוד לא אתן לזה לצאת משליטה, זה העיקר”.
אחרים מתעקשים ש”כל עוד אני מצליח להתנגד לזה לפעמים, ולא להשתמש כל הזמן, אין לי באמת בעיה”. במקרה כזה, אם זה מה שאנחנו חושבים, זה יכול להשפיע מאוד על החוויה שלנו וגם על המסע שלנו אל החופש.
אדם אחד אמר לנו, “אני מתמודד עם רגעי דחף שהם מבודדים ומוגדרים מאוד. “זה אף פעם לא היה כפייתי.
“אני מניח שבגלל זה היה לי קשה יותר להפסיק, או להכיר בזה שהייתה לי בעיה.”
בואו נדבר על זה רגע בכנות.
האמת היא שבשביל הרבה אנשים, אפילו שימוש לסירוגין, מדי פעם, יכול לפגוע במערכות יחסים, בחיי משפחה ובאיכות העבודה. שלא לדבר על זה שהם פשוט לא מרגישים שהם עצמם.
אם זה המקרה שלכם, זה לא ממש עוזר לשמוע כל הזמן אנשים שמנסים לשכנע אתכם להפסיק לעשות מזה עניין. נכון?
סילוק תחושות של אשמה או דאגה לא ישנה את ההשפעות האלה.
אז מה כן ישנה?
עוד שינויים.
אוקיי, יופי, אבל נשארנו עם האתגר המבלבל שאיתו התחלנו – למה אני מרגיש שזה קשה כל כך?
ההיגיון אומר שאם הצלחתי שבועיים, למה שאני לא אצליח להמשיך עוד שבועיים?
זאת לא אמורה להיות כזאת בעיה, נכון?
מעניין לציין שדווקא ההפך הוא כנראה נכון. האמת היא שיש סיבות מדעיות לכך שהמשוכה הבאה, אחרי כמה שבועות, יכולה להיות במובנים מסוימים עוד יותר מאתגרת.
הסופר גרי וילסון אסף מחקרים רבים באתר שלו “המוח שלך על פורנו”, מחקרים שעוזרים לנו להבין את הדפוס הזה, ואיך לצאת ממנו.
אז בואו נדבר על מה שהוא גילה. כשאתם משתמשים כבדים, המוח שלכם נעשה קהה או מורגל, כלומר, אתם צריכים עוד ועוד גירוי כדאי לקבל אותה רמת ריגוש. אחרי שמפסיקים להשתמש, בהדרגה, קורה התהליך ההפוך. אנשים מתארים שהם חשים רגשות חזקים יותר ואפילו הצבעים נראים עזים יותר.
לדברים יש טעם טוב יותר, והמוזיקה מרגשת יותר. ברור שאם אתם מרגישים דברים בצורה חזקה יותר אחרי תקופה של הימנעות, נפילה תהיה דומה יותר לימי תחילת השימוש, דבר שרבים מתארים כריגוש אדיר. אז למישהו שאין לו נפילות בכל יום, לרגעים הקצרים ולא סדירים האלה יכול להיות כוח עצום, והם דווקא עלולים לחזק את ההרגל שהוא חוזר אליו שוב ושוב.
למעשה, מחקרים הראו שוב ושוב שהקצב הכי ממכר למתן חומר ממכר אצל חולדות הוא מתן לסירוגין ולא באופן רציף!
הסיבה לכך היא שהפרשת הדופמין עולה עם תחושת הציפייה.
אתם מצליחים לעקוב? בעצם, בשביל אדם שלא חווה נפילה בכל יום, לרגעים הקצרים שבאים לסירוגין שבהן הוא חווה נפילה יש כוח בלתי רגיל.
במחקר אחד תגמלו קופים שלחצו על ידית בכל פעם שצורה מסוימת הופיעה על המסך. בתחילה הם גילו שרמת הדופמין במוח נסקה בכל פעם שהקופים קיבלו את הפרס שלהם. אבל מעניין לציין שככל שהם חזרו על ההרגל הזה, הנסיקה במוח התחילה יותר ויותר מוקדם, אפילו כבר בשלב שהם ראו את הצורה על המסך. עצם הציפייה הכניסה את המוח והגוף שלהם לטרפת. אם אתם בטוחים שתקבלו את “המנה” שלכם בכל יום, אתם תתרגשו פחות מאשר במצב שבו פתאום תמצאו את עצמכם לבד מול מחשב.
אנשים בשלב מוקדם בדרכם לחופש מתארים מצב מהסוג הזה כריגוש אדיר שמתרחש בגוף וגורם להם לרעוד מרוב ציפייה כשהם חווים דחפים עזים מאוד. אם אתם לא מוכנים לזה, קל להבין למה אתם מרגישים משיכה לחזור לזה. זה עוזר להסביר למה סף השבועיים-שלושה הוא משוכה מאתגרת במיוחד שקשה לעבור. במקום להעמיד פנים שזה לא סיפור גדול או שיהיה קל להתגבר על זה, בואו נתחיל לדבר על האתגר הייחודי שיש בשימוש לסירוגין, או מדי פעם.
ואז בואו נלמד איך לנצח אותו ביחד. הנה שלושה רעיונות שיכולים לעזור לכם להצליח עבור את הסף הזה סוף סוף.
הראשון, נתחו את הנתונים שלכם. שימו לב לדפוסים שעולים, לזמנים שבהם אתם חווים נפילות אחרי תקופה של כמה שבועות.
האם אתם רואים מכנה משותף שנותן לכם רעיון מה אפשר לעשות כדי לשנות את זה?
השני, חזקו את עצמכם. בפרקי הזמן של שבוע אחד, שבועיים או שלושה, כשאתם מרגישים חזקים במיוחד, כשאתם מרגישים שאתם כבר בדרך לחופש ויש לכם יותר כוח ואנרגיה, תחשבו אילו תוכניות או שינויים נוספים אתם יכולים לעשות כדי להעמיק את המחויבות, את הנחישות ואת האיתנות שלכם אל מול הדחפים שבוודאי יבואו.
השלישי, התבוננו פנימה. לפעמים מחסום כזה של מספר שבועות מסוים יכול לאותת לנו על שינויים פנימיים שאנחנו עדיין צריכים לבצע, על שיעורים, תובנות, תגליות שעוד צריכים לקרות. תקשיבו, תהיו סבלניים עם עצמכם, בהחלט, אבל אל תיתנו לאותה משוכת שבועיים-שלושה להפיל אתכם לתמיד.
