12 צעדים

אם אני סופר את מספר הפעמים שרציתי להפסיק זה עולה לאלפי פעמים. היו לי את כל הטיעונים, נסיתי את כל אסטרטגיות המלחמה שיכולתי לעלות על דעתי. התוצאה היתה אפס, כלום, צחוק, עליבות, הלקאה עצמית, שנאה עצמית, התנתקות מחיי חברה, אי יכולת לפתח שיחה והרשימה ארוכה.

שבוע שעבר, נסענו, יחד עם כל משפחתי המורחבת, לנופש משפחתי (הפרטים המדויקים שונו למניעת זיהוי). שהינו יחד במלון דתי ואני נאלצתי להתמודד עם לא מעט קשיים, בעיקר עם משפחתי, שאלמלא התכנית היו מובילים אותי לאבדן גמור של השלווה וכמובן - לשימוש.

לפעמים קל לשכוח עד כמה התאווה ערמומית ורבת עוצמה. ראיתי בשבועות האחרונים חברים אהובים שנפלו אחרי תקופה ממושכת בתוכנית וכאב לי עליהם ועלי, כי גם אני יכול ליפול בקלות, במיוחד בימים טרופים אלה. חשוב לזכור שאין לנו תעודות ביטוח. גם אם הכל נראה בשליטה, גם אם צברנו חוכמה וחברים.

השבוע הייתי במפגש של הקבוצה הטלפונית. זה היה הפגישה השלישית שלי כבר עם החברים מהקבוצה, אבל הפעם היה משהו מיוחד שלא היה בפעמים הקודמות, היה שם ארומה מיוחדת באוויר, ואני ממש ממש חוויתי את זה.

בקבוצת ווצאפ של שמור עיניך מישהו שיתף שאישתו שוב תפסה אותו ושהוא שוב שיקר לה, רק שהפעם היא החליטה שהיא רוצה להתגרש, סופית. קמתי בבוקר (לחגיגות ה-90 יום שלי, באסירות תודה) וראיתי את ההודעה שלו. החלטתי לחתור למגע ושלחתי לו הודעה אם הוא מעוניין לדבר. הוא ענה שכן, והתקשרתי אליו.

מיום ליום פוחת הרושם של הסבל העצום שהייתי נתון בו. הזיכרונות מיטשטשים. אני מתקשה לזכור בצורה מוחשית את הרגשות הכואבים. גם ה"דקירה" החזקה שחשתי בכל מעמקי אישיותי, ברמ"ח איבריי ושס"ה גידיי כבר התקהתה מאוד. כתוצאה מכך, מיום ליום אני פחות מרגיש את הצורך הקיומי להתרחק מאש התאווה. אני פחות מרגיש שעליי להיאחז בפעולות ההחלמה כאדם טובע הנאחז בחבל הצלה.

בן-לילה הוא כבש בסערה את כולם, חולף בסיבוביו המהפנטים על פני כל המגזרים. במהרה גם אני מצאתי עצמי אוחז באחד כזה, מסובב אותו במרץ ואף מחשבותיי מתרוצצות להן כהרגלן...

אחד המושגים החשובים ביותר בהחלמה הוא "כניעה", מתחיל כמובן מהכניעה מול התאווה ("הודינו כי אנו חסרי אונים מול התאווה"), ועד לכניעה המרכזית של החיים - כניעה מול אלוקים. אבל מה זה בעצם כניעה ומה ההבדל בין כניעה למלחמה? נכון, כניעה ומלחמה נשמעות בדיוק הפוך, אבל במציאות של ההתמודדות עם ההתמכרות הן דווקא נראות אותו דבר בדיוק. הרי המטרה הסופית שלי היא לא ליפול, אז מה זה משנה אם אני מכנה את זה כניעה או מלחמה?

לא יודע מה נכנס בי, אבל לא הבנתי אחרי פעם-פעמיים, ואפילו לא אחרי הרבה יותר מזה. במשך שנים ארוכות ניסיתי ללא הצלחה להוציא שטרות מידיו של הבריון, חטפתי מכות רצח, ואף פעם לא הצלחתי להפסיק את ההרגל ההזוי הזה. האמת, שכמה פעמים הצלחתי להוציא מידו כמה שטרות, אבל אז גיליתי שהם מזוייפים.

התחלתי את תוכנית הצעדים, והיום היתה הפעם הראשונה בקבוצה טלפונית. כיוון שהם בצעד 6 ואני רק התחלתי אני משתמש בכלי הזה של הפורום לעשות קצת שיעורי בית מצעדים הראשונים. אני עוד לא מבין את התמונה המלאה של הצעדים, אבל רק לשמוע את קולות ההחלמה ולשמוע על מס' הימים של האנשים אומר הכל.