התובנה המרכזית ששינתה לי את המבט בכל הקשור לתאוה היא שהבעיה שלי לא להישאר נקי טכנית אלא להפסיק את הבעירה הפנימית שבתוכי זו שגורמת לי לחפש כל הזמן משהו שירגיע.

יש לי בתיק גב סדרת פעולות שעיקרן הוא יציאה מעצמי ועשיית מה שצריך ולא מה שאני רוצה או מה שאני מרגיש. כל פעולה שכזאת היא חוט נוסף המחבר אותי אל המנצח, וברגע האמת - אני עושה את אותן פעולות. הבעיה היחידה היא שאני לא בדיוק כמו הצנחן. בעוד הצנחן לא רוצה להתרסק ולמות ולכן הוא פותח את המצנח, אני בזמן של התקפת תאווה דווקא מאוד מעוניין ליפול ולמות, ואני לא רוצה לעשות שום פעולות שיעצרו את התהליך הזה.

הצעד הראשון מעורר בי הרבה חומר למחשבה, מכיוון שאיך שאני רואה את זה שהוא בא בשלב ראשון להילחם בערמומית של המחלה שלנו שזה הגורם העיקרי לנפילה.

אחד האישים המפורסמים ביותר בעולם הפסיכולוגיה הוא פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שהטיפול שהוא המציא נקרא "טיפול תובנה", על שם ההנחה שאם האדם יבין טוב יותר את הקונפליקטים שגורמים לו בעיות בחיים, הוא יצליח להתגבר על אותן בעיות. אבל תיאוריה לחוד ומציאות לחוד.

זה היכה בי ברגע אחד. איכשהו נזכרתי ברגע קשה בתקופה מאוד לא קלה שעברתי לפני כמה שנים, ופתאום התחושה היתה אחרת. ברגעים הראשונים הייתי מופתע מכך שאני לא בורח משחזור הרגע הזה, ואחר כך אפילו חשבתי לעצמי שבעצם כל אותה תקופה היתה חוויה מאתגרת מאוד.

רציתי לשתף במשהו חדש. אני מרגיש שבפעם הראשונה נראה לי אני חסר אונים. היו לי תקופות של חוסר אונים אבל זה לפעמים היה צריך לעבוד קשה למצוא את זה לפעמים לא התנהגתי כמי שבאמת חסר אונים לפעמים סתם אפילו לא הרגשתי חסר אונים.

שבת הבנתי סופסוף איפה אני תקוע בצעד הזה. קראתי בספר "12 ו12" די הרבה וביקשתי מאלוקים שיעזור לי לחיות אותו ולמסור לו את החיים שלי ואז פתאום נפל לי האסימון כמה החיים שלי מבוססים על רצון עצמי מעבר למקרים הקטנים שבהם אני פועל כמנהל ולא כעובד.

למחוק את ההיסטוריה. להעלים ראיות. לא להשאיר עקבות. שאף אחד לא יחשוד אפילו. אלו היו הקווים המנחים שלי אחרי כל שימוש. נעשיתי כל כך מומחה וזריז בהשמדת הראיות, שפעמים רבות חשבתי על כך שבמהלך השנים רכשתי לעצמי מיומנויות של פושע מהשורה הראשונה.

אוף, שוב זה קורה לי. מנוע המכונית שלי מתחיל שוב להשתעל ולקרטע. איך שאני מכיר את העניין, הוא הולך לכבות בקרוב וייקח לי שעות לנסות להתניע. אני לא מבין למה זה קורה לי. דווקא יש לי רכב די איכותי. אולי לא מרצדס, אבל זה אמור לעבוד. למה זה כל הזמן נתקע לי?

הצעד הראשון איננו עומד לבד. אמנם הכרחי להתחיל דרכו על מנת להתקדם, אך כמו פסיעות של רגליים רגל אחת תמיד מלווה את הרגל השנייה. הצעד הראשון מכווין אותנו, אותי להכרה שאני זקוק לעזרה. שאני לא יכול לבד. האמירה החריפה של הצעד הראשון היא שהגעתי למצב של חוסר אונים. לפחות ביחס להתמכרות. אם לא מעבר לכך.  

דוברים רבים, בקבוצות הצעדים השונות, מתייחסים להתמכרות כבעייה גנטית מולדת. מעניין לציין כי בספר הגדול, ספר היסוד של תכנית AA לגמילה מאלכוהול, אשר בעקבותיו קמו כל תכניות הצעדים האחרות, נאמר כי "אנו מאמינים שמוקדם בקריירת ההתמכרות שלנו, רובנו יכולנו להפסיק להשתמש" (עמ' 30). אם כן, אפשר לומר שאני דומה לעיוור בעל מום שראה והיה בריא בעבר.

כל כך הרבה טענות היו לי כלפי שמיא: למה גדלתי בבית כזה, למה יש לי בעיה כזו, למה עברתי דברים כאלה? ובעניין התאווה כמובן: איך זה שיש בי את הרצונות והאובססיות האלה ואת היכולת להוציא אותם אל הפועל מבלי להיתפס? ובמובן רחב יותר: אולי אני בכלל טעות בפס ייצור? למה מענישים אותי ככה?

אחד הדברים המשמעותיים שקיבלתי בתוכנית עד כה זה זכות בחירה. פתאום לא כל טריגר מפעיל בהכרח בולמוס . אני לא מתכוון להגיד ש"זה מאחורי", ולא מרגיש כך, אלא רק מכיר בחוסר השליטה שלי בחיי: כשאני משתמש אין לי את הזכות לעצור ולחשוב, ולמען האמת אין לי אפשרות אפילו להאט. אני עובד על טייס אוטומטי עד לתום השימושים.

לאחרונה התכתבתי עם חבר מתוסכל מהנפילות שלו. שאלתי אותו האם הוא חשב על הצטרפות לקבוצה של תכנית 12 הצעדים והוא אמר לי שהוא ניסה את זה וזה לא בשבילו. כביקשתי קצת יותר פרטים הוא אמר שהוא הקשיב פעם אחת לקבוצה בצהריים והוא לא הרגיש שום שינוי מהפכני בחיים.

בשבוע שעבר הזדמן לי לשמוע צעד ראשון של חבר. בחדר היו הרבה אנשים, אבל הקול שלו לא רעד. לפני כמה שבועות סיפר כמה שבכה תוך כדי הכתיבה, אבל עכשיו, בזמן אמת, הוא גיבור. 25 דקות של סיפור חיים לא פשוט בלשון המעטה. מסביב לשולחן ראשים מורכנים וידיים שלובות, דממת אלחוט.

אם שלושת הצעדים הראשונים (בתכנית 12 הצעדים לגמילה מהתמכרות) הם צעדי הכנה והקדמה, הצעד הרביעי הוא לב התכנית, ומשם והלאה שאר הצעדים מבוססים על הצעד הזה. הצעד הרביעי מציע לנו לערוך חשבון נפש מוסרי נוקב וחסר פחד.

לא מזמן הייתי בציון דרך שנתיים של חבר. וכל הזמן אני עם ברך קופצת ומחכה לשמוע את ההפי-אנד, היה ככה, הייתי שם, אבל הנה, הגעתי לתוכנית ועשיתי ככה וככה והחיים שלי השתנו והם מאירים וכו' וכו'. ואין. לא היה כלום. סיפר על קשיים. על דרך. על תהליך. על תקשורת שעוד לא לגמרי שלמה עם אשתו.

אחד הכלים הכי אפקטיביים שאנחנו משתמשים בו בשמור עיניך היא תכנית 12 הצעדים, תכנית שהצילה מאות ואלפי חברים שהגיעו לכאן כשהם לא מצליחים להפסיק את הנפילות שלהם, והיום הם נקיים ומאושרים.