שלום לכולם. חייב לציין שהאתר הזה נראה מבטיח, ועם זאת עצוב... זה מה יש..

אבל לענייני, אני בן 18 קרוב ל19, ולומד בישיבה. בבית יש לי אינטרנט רימון, שמציל אותי רק מהדברים הכי גרועים אבל לא מהתאווה (אני יודע את הסיסמא). הייתי גולש מדי פעם בתדירויות שונות, באתרי דוגמנות וכדו', אבל גם בתקופות שלא גלשתי לא הרגשתי (ואני עדיין לא מרגיש) מכור.
הבעיה עלתה מדרגה דוקא בישיבה, עם מחשב של חבר.. בפנימיה יש לנו אינטרנט אלחוטי של שכנים, ושם נפלתי קשות...
אחרי נפילה אחת או שנים נקרעתי לחלוטין, יצאתי להתבודדות בבכיות, והבטחתי שלפחות שבוע אני לא נוגע בשום מחשב, גם לא עם חסימה של רימון. עמדתי בהבטחה, אבל אחר כך...
והפעם האחרונה, לפני יומיים, בפורים(!!!) נפלתי, עוד לפני ששתיתי. ובלב פחד שכשאני אשתה הכל יצא... והבושה.... פרצתי בבכי שנשמע בכל השכונה.
ודוקא אז כשני לא שיכור, אבל אוירת פורים מסביבי, ובלב אני קרוע, התנגן לי פתאום שיר של משה לוי "מצוה גדולה להיות בשמחה כל הזמן בשמחה להיות בשמחה תמיד, אל תתיאש, רבנו יש, את השם תבקש. שעשני יהודי, ברוך שלא עשני גוי..."
ויצאתי עם השיר הזה לרחוב, וכל העיר, כולם שמעו איך שאל תתיאש, שעשני יהודי...
ואז הגעתי לסעודת פורים והשתכרתי ומצאתי אדם שקלט ישר מה נסגר איתי, (מסתבר שזה לא היה קשה מדי..) ואמר לי להכנס לאתר הזה...

אבל הבעיה שלי הא שאני לא חושב שאני מכור בכלל! סה"כ אני מודע לעניין ואם לא היה לי את החבר עם המחשב וכו', לא הייתי נחשף לפורנו כמעט בכלל! (מה עוד שזה הגעיל אותי כל כך שאני בכלל לא מבין איך נפלתי בזה פעם שניה..)

בקיצור אני מעוניין לשמוע ממכם מה דעתכם, ואם אני צריך לעשות משהו משמעותי, שאני אתמודד עם העניין עם כח רצון או משהו..
חשבתי לבקש מהחבר להחליף את הסיסמא למחשב שלו, אבל א. אני צריך את המחשב לעניינים שונים, וב. אני מתבייש...

בקיצור בהצלחה לכולם! שנזכה לפעול רק טוב.... אמן

בחור חביב,

כואב לקרוא את הדברים שלך, כמו שכואבים כל הסיפורים כאן. אין כאן סיפורים משמחים, עד שתופסים את המצב ואז מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה.

למיטב הבנתי, עיקר הבעיה שלך כשאתה כותב "אני מבולבל" הוא בהגדרת המצב. לכן כדאי שתנסה להבין מה נקרא מכור, ואז תוכל להגדיר לעצמך מה הלאה.

לפני הכל, מומלץ לקרוא את המדריך המפורט שיש באתר עצמו, שם תראה הרבה כלים שיעזרו לך בכל שלב בו אתה מגדיר את עצמך.

תרשה לי לשאול אותך שאלה אחת (אחרי שתענה - בכנות - אשתדל לחזור ולעזור לך כמיטב יכולתי): במצבך היום, לו יצוייר שישנו את הסיסמא למחשב וכו' (באופן תיאורטי לא תהיה לך גישה למחשב עם אינטרנט בכלל), האם אתה חושב שתישאר נקי בלי צורך בכלל לצפות בפורנו, או שאתה חושב שבמוקדם או במאוחר בסופו של דבר אתה תמצא דרך לחזור לפורנו?

הרצל. מבולבל יקר.
היו תקופות שגם אני הייתי מבולבל כמוך, בהם חשבתי שרק אם...ורק כש...
נגעתי בליבי עם תיאור של פורים. אתה יודע, אצלי מכיתה יב', כל ליל פורים באמצע המסיבה בישיבה בלילה (קצת שיכור), יש לי 'התבודדות קבועה' בה אני מבקש ממנו, שיעזור לי, אבל כמו בפורים - להפוך את הכל. להיות אדם שלם יותר. אין שמחה כמו הבכי של ליל פורים. (כאן אמור להיות חיוך עצוב).
אני אמשיך את קודמי, קודם כל אתה צריך לבדוק איפה אתה עומד.
אלא שבמקביל להצעה של זלמן, אני מבקש ממך לעשות דבר מקביל - תיקח דף ועט, תלך אל היער, תרשום על פתק 10 תכונות טובות או מעשים טובים שעשית בשבוע האחרון. תשים את הפתק הזה בכיס, ובכל פעם שאתה נזכר כמה אתה מגעיל, כמה אתה מראה לכולם את הפרצוף המזויף שלך, אבל בתוך תוכך יש בך שד משתולל, תוציא את הפתק הזה ותוסיף לו עוד שורה.
זה טיפ קטן, אבל מבחינתי הוא משקף את התנועה הכפולה הנדרשת מאיתנו - להכיר בחסרונות המהותיים שלנו, להבין שאולי (אם אתה מכור), אתה באמת לא יכול לבד, ומצד שני לדעת שזה לא אומר שהחיים שלך לא שווים כלום כל עוד לא יצאת משם.

הצעד הבא, הקשה באמת, הוא למצוא בעצמנו את הכוח להזיז את עצמנו. הרצל, זה לא עניין של 'בטעות', לכל דבר יש סיבה עמוקה. אם תשכח מזה זה לא יעבור (אא"כ כמובן, אתה עונה לשאלה של זלמן שאכן זה יעבור, ואז אני מברך אותך ומקנא בך על מצבך, באמת). צריך לשנות באמת. להפנים, שבאמת, אבל באמת, אין דבר שאני יותר רוצה חוץ מלהתקדם בתחום הזה...
מחזיק לך אצבעות ומקווה שתמצא את דרכך.
מעריך ומזדהה עם מה שכתבת
נתן

אשריך!
חיזקת אותי.

קודם כל- מחמם את הלב. לקרוא תגובות כ"כ משתתפות ומזדהות מאנשים שאני לא מכיר..
ובכן לא נעלמתי. קראתי את התגובה של זלמן, ולא הרגשתי מוכן עדיין להשיב. זאת שאלה טובה, וחבל להרוס שאלה בועטת עם תשובה צולעת..
עכשיו אני חושב קצת אחרת, אבל לפני כן אני רוצה לשתף במשהו.

כשאני יושב מול מחשב (בלי חסימה. המחשב הנוכחי למשל חסום עד לרמת חנק:) ) ויש לי זמן, ואני פשוט יכול ללחוץ פעם או פעמיים ולראות ולשמוע מה שמתחשק, אז באה התאווה. אבל אני יכול לזהות אותה עוד מרחוק, לפני שהיא הופכת לתאוה בלתי ניתנת לריסון... וגיליתי שיש דברים אחרים שיכולים להחליף, להדחיק, לדחות, תקראו לזה איך שאתם רוצים, אבל אני פותח אתר אינטרנט של סרטים לצפיה ישירה, בוחר סרט (ובקטע הזה חשוב ביותר! לבחור סרט לפני שנכנסים לאתר, כולנו מבינים מדוע), ומתעל את השעתיים וחצי הקרובות לבזבוז זמן מוחלט...
אני מרגיש שגיליתי בזה את אמריקה, סרטים זה דבר ידוע ושחוק, אבל כשאני מוצא את עצמי  ב4 בבוקר אחרי סרט טוב, שנהניתי ממנו, אני מסוגל יותר בקלות לקום ולומר יפה שלום. או שלא, קרה לי גם שלא יכולתי לקום, ומה שעשיתי זה לפתוח סרט חדש, ואחרי 2 סרטים בלילה נטול פורנו אחד, התפללתי שחרית עם סיפוק מסוים, והלכתי לישון...
אני לא חושב שזה פיתרון, אפילו לא חלקי, אבל אני מוקסם מהעובדה שזה היה תחליף... דרך אגב אני גם שילמתי על זה מחיר, בימים הפוכים, בימים בלי הספקים בכלל, וכד'.

מה דעתכם? על הרעיון, הביצוע?
תשתפו תועילו.

ולשאלה של זלמן היקר- האם אני חושב שמניעת השימוש באינטרנט תעלים את התאוה? תשובה: לא.
התאוה היא חלק ממני,וזה שהיא התעוותה והתפתחה לממדים מפלצתיים, השתלטה על תחומים לא לה, לא גורם לי לשנוא את הגרעין המתוק והקדוש שהוא חלק ממני. וכן, אני חולם על חתונה, עם אישה יפה, אהובה, וחיים קדושים.
אבל אני כן חושב, שלו יצויר שאין לי מחשב בלי חסימה, ואין לי את הזמינות של החומר, אני באמת לא אהיה משועבד לזה. אני אצטרך להתמודד עם כל מה ששמעתי וראיתי, ללמוד לשכוח ולהתרפא, אבל אני לא נרקומן. אני לא ארדוף אחריו בחוצות.
הבעיה, שאין כזה דבר.
תמיד תהיה זמינות כלשהי. מתישהו.
והנה הבעיה שאיתה אני מתמודד:
איך אני מגיע למצב שאני נקלעתי לסיטואציה. לפני 2 אפשרויות, ואני בוחר בבחירה מוחלטת ורצונית בטוב. איך אני מחזק את שריר הרצון שלי, שיוכל לסבול ולרסן את התאוה הזאת, שאני באמת לא מבין איך אני נותן כ"כ הרבה מקום, כוווללה תאוה... (סתם קפץ לי עכשיו לראש)
בקיצור איך אני כן מצליח להתמודד, אם לא לבד, אז לפחות בעצמי.

ונתן היקר,
אני באמת לא מסתובב עם תחושה של אפס,ב"ה.. אולי אני צריך דוקא חיזוק הפוך.. לצאת מאוירת ה"נעשית לו כהיתר" שאני לפעמים מרגיש שמאיימת עלי..
בעיות לא פתורות, רגשיות ונפשיות, יש לי למכביר, בינתיים אני חושב ומקוה שתיעוב עצמי זה לא אחד מהם..
אבל אתה יודע מה? השגחה. אני בל"נ אנסה את עצתך.. רעיון טוב שקטנוני מצדי לדחות... תודה!
ואני מסכים איתך, ומאוד מודאג מהעובדה הפשוטה הזאת, שזה לא ילך לשום מקום אם אני לא אבחר בזה..
ואני מבקש מכם להתפלל עלי לא לשכוח את עצמי... (מגוחך, אה? אבל אני רציני)


אני רואה שכתבתי פה ספר, סלחו לי..
ותודה! תודה לכולכם שאתם פה, כל התייחסות לדברים האלה שיוצאים מהקישקעס שלי, זה עצום, אני לא מצליח לתאר כמה.. תודה ושלא נדע צער וחרטות יותר..

יישר כח על הפתיחות. כעת אנסה שאלה דומה אבל שונה (קח את הזמן אם אתה צריך).

עזוב את התאווה הבסיסית (זאת שבגללה העולם ממשיך להתקיים) ונדבר על נפילה בתאווה אסורה (לא מבחינה דתית אלא מבחינת עצמך).

האם אתה שולט בתאווה או התאווה שולטת בך?

טיפה הסבר: כל אדם נשלט על ידי הצורך לאכול. נכון שכל אחד יכול גם לצום יום או יומיים ואולי שבוע, אבל בסוף זה ייגמר והוא יאכל.

אני באופן אישי ידעתי תמיד (עמוק בהכרה ובלב) שלא משנה כמה זמן אשאר נקי - בסוף תהיה לי התקפה ואני אפול. אבל יש אנשים שונים שהתאווה לא הפכה לחלק מהחיים שלהם, ובשפה פשוטה: הם לא מכורים. הם יכולים להחליט שהם רוצים לצפות בפורנו אבל הם לא מוכרחים.

שלא תבין לא נכון: אני לא אומר שאתה מכור. בפירוש יש אנשים לא מכורים שהם צריכים קצת יותר מודעות וכלים והם יוצאים החוצה מהבלאגן. אז אם אתה כזה - לך למדריך, תקרא אותו טוב ותראה מה מתאים לך וזהו. אבל יתכן שאתה מכור, ורק אתה יכול לענות על השאלה הזאת.

אגב, אין כאן מכור אחד בפורום שלא חלם על חתונה עם אישה יפה, אהובה, וחיים קדושים. אבל ההתמכרות היתה יותר חזקה מאיתנו.