ברוכים הבאים, אורח

אחד לפנים ושתיים לאחור
(0 צופה) 
  • עמוד:
  • 1

נושא: אחד לפנים ושתיים לאחור 1083 צפיות

אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53632

  • bralevtaor
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 69
אני מכיר את האתר כבר תקופה. כמה חודשים.
אני רוצה וחוזר. מתקדם אחד אבל מהר נבהל מעצמי וחוזר שתים לאחור.
כבר הצגתי את עצמי בעבר ואז מהר נעלמתי, נכנסתי להיכרות קצרה ואז החלטתי שאני עוזב.
הפעם שוב חזרתי ואני פשוט מתקשה לכתוב לכולם. אז התחלתי בקטן, בפרטי.

משהו כבד עליי לא יודע אם זה הבעיה, לא יודע מה בדיוק מפריע לי. אבל קשה.
מקווה שהשתיים לאחור יהיו עם הפנים קדימה..

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53633

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
שיהיה מון בהצלחה

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53637

בהצלחה
מוזמן ליכתוב לי בפרטי אם תרצה

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53641

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
צהריים טובים
אני למדתי שהפחד קשור לאותה תחושת אשמה שאין לה שם. זה לא רק השאלה אם מישהו ידע, זו התחושה שמה שאני עושה הוא כל כך נורא עד שאני לא יכול לעמוד מאחוריו.
שאני, אבל ש-א-נ-י אעשה דבר כזה? שאני, האדם שבאופן יומיומי כל כך מוצלח, לומד תורה, מתפלל, אקדמאי, מושא לקנאתם של חברי לכל אורך התפתחותי, שאני אסתכל על הזוהמה הזו, על הסרטים האלה שכל דיוקן של צלם אנוש ניטל מהם? על הגסות הבוטה חסרת הבושה, איך זה מסתדר עם מי שאני חושב שאני...
חוסר היכולת לעמוד מאחורי עצמי ולומר: כן, זה מה שגורם לתחושה של המחנק והבושה הזו, שלא מאפשרת לי, אפילו באופן אנונימי לבטא את מה שכל כך הורס לי את החיים.
חבר יקר, יהיה לך קשה להאמין לי, אבל הרגשות האלה מוכרים כמעט לכל מי שתדבר איתו כאן, כולנו סרוטים באותה המידה, תרגיש כאן בנוח, אף אחד לא יתפלא, אם כבר אז להפך - אתה תתפלא עד כמה הסריטות של אנשים אחרים גורמים לך להזדהות, לתחושה של אחווה ולתחושה המוזרה הזו שמלווה את כל באי הקבוצות, של ההכרות המעמיקה והנוקבת עד השיתין עם אדם שאני לא מכיר שום דבר על חייו הממשיים היומיומיים....

מקווה שתאמין.
נתן במתנה
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53691

  • חסר אונים
  • רצף ניקיון נוכחי: 10 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אבאל'ה, אני אסיר תודה!
  • הודעות: 2404
שלום חבר.
מזדהה מאוד עם הפחד, גם אני פחדתי מאוד בהתחלה. אבל הבנתי שאם אני רוצה לעשות משהו עם עצמי אני חייב לקפוץ למים. גיליתי שהמים בכלל לא נוראים, הם דווקא מאוד נעימים. היה לי חבל על כל יום של סבל שעובר. אסירות תודה שנשארתי כאן וראיתי המון התקדמות בחיים.
האמת היא שעשיתי כל כך הרבה שטויות במחלה, ש'השטות' של להתקשר לחבר מחלים ולהחשף בפניו הייתה קטנה עלי. אבל זה מה שהכניס אותי למקום הזה.
מאחל לך שהפעם תישאר כאן לתמיד. אין סיבה שלא תקבל את המתנות שהתוכנית הזאת נותנת.

שלחתי לך את המספר שלי באישי.
בהצלחה.
תישאר איתנו.
"אלוקי תן בי הדעת,
להבחין בין אמת לחלום,
לב מבין ואוזן שומעת,
הן על כפיך נשאתני הלום".

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53707

  • bralevtaor
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 69
תודה לכל המגיבים, כל תגובה נותנת כח.
לפעמים זה חלק מהעניין, אתה שואל את עצמך את מי זה מעניין מה שאתה כותב?
שרואים את התגובות ואת המפגש  של האנשים עם הדברים זה רק עוזר.

לנתן במתנה ולחסר אונים. שניכם ציינתם את הפחד.
אני לא מפחד, אולי זה מה שחסר לי.
אני מודע למצבי כבר שנים, דברתי עם כמה חברים בדרך על כך, שתפתי אנשים וספרתי.
גיליתי שאולי השד הוא כן נורא אבל השד הזה מבקר הרבה אנשים. ליתר דיוק לא ראיתי מישהו שהוא לא מבקר אותו.
אני מרגיש פתוח לספר, זה לא מה שמבהיל אותי.
אשתי יודעת מהסיפור מההתחלה, עוד לפני שהתחתנו. דברנו ואנחנו מדברים על כך רבות. עברנו תהליך ביחס לזה ואני חושב שאנחנו במקום יותר טוב מבעבר.
אני נמצא בתהליך מול איש מקצוע שעוזר לי בהתמודדות הזו.


ואולי כל זה רק מפריע.. אני "מכיר" מדי את הנושא ומקרוב, אני חושב שאני "חכם" מדי בהבנה שלי את הדבר.
מרגיש שהחוסר אונים לא נכנס למקום הידע, השכל המוח. לשם אני לא נותן לו להיכנס. אני חייב להיות בשליטה ולהבין.
פה קצת קשה להבין, קצת קשה לראות איך מה שעשית הוא זה שיביא לך את ההצלחה (כי הוא לא), איך הדרך תוביל לפתרון..

פה צריך לאבד שליטה וזה קשה..

תודה

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53711

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
זה מזכיר לי את קיום המצוות

הדרגה הנמוכה ביותר היא מיראה ובלי הבנה של המצוות
אבל יש מצוות לימוד התורה וככה האדם רואה בבירור למה זה טוב וחשוב לקיים מצוות והוא מקיים אותן מתוך הבנה מעמיקה, ואז באים ואומרים לך שיש דרגה נעלית יותר... למרות שאתה מבין תעשה בגלל הציווי ולא בגלל ההבנה "ואל בינתך אל תישען"

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53712

  • נתן במתנה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1823 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1001
חבר יקר, דבריך פגעו בנקודה רגישה בליבי, אשתדל להתייחס.

אחד הדברים הבסיסיים ביותר בקיומי הוא הצורך שלי להגן על עצמי. אני מגן על עצמי מפני חרדות על ידי זה שאני נמנע מדברים (לא מספר לאימא שלי על דברים שאני לא רוצה שהיא תבקר; לא מתקשר לחבר שאני מבריז מהחתונה שלו כי אשתי עמוסה; לא מתבל סלט כי אני מפחד שזה יצא מגעיל...),
אני מגן על עצמי מפני מריבות על ידי זה שאני מרצה את הקרובים לי (תמיד נחמד לכולם, מתפשר, חברותי, רוצה בשלום כל אחד, מקשיב, רגיש), ואני מגן על עצמי מפני הפגיעות שלי על ידי ההבנה הכנה והחודרת שלי. (אני יודע = אני שולט = אני שווה; או במילים אחרות: אם אני מבין את עצמי אז אני כבר במצב טוב).
אתייחס דווקא להגנה האחרונה - אני גיליתי על עצמי שבלא מעט שטחים בחיי אני לא מתפקד כפי שהייתי רוצה, אבל אני עדיין נאחז. איני יכול לבכות ולומר: די, אני לא יודע מה לעשות, אני באמת לא יודע מה לעשות, אני צריך עזרה. איני יכול להתפרק...כי אם אתפרק אז מה יישאר ממני? אז אני מתנתק קצת מעצמי ומתחיל לנתח, להסביר, להדגים ולהבהיר לעצמי מהי הבעיה שלי.
אלא שההבנה אינה מספקת כאן, הדינמיקה של הנפש שלי חזקה ממנה.
ההבנה רק מייצרת בתוכי, עמוק בפנים, תחושה של תסכול, שנאה עצמית הנקשר בפיצול בין מי שאני באמת למי שאני רוצה להיות, ובעיקר תחושה של שליטה. הכל בשליטה, אני כבר יודע מהי הבעיה.
לדעת מה הבעיה במקרה שלנו לא פותר אותה בכלל. הנושא, כפי שכתבת, הוא חוסר השליטה, והפגיעות שלי לא מאפשרת לי לשחרר אותה. כאן מופיע לו הפחד המזדחל הזה, מה יקרה אם אני ממש אבקש עזרה, אבל באמת, אם היה שבור לחלוטין, מה יישאר ממני? תחושת האובדן והריקנות מפחידים אותי, אני מעדיף להיות בטוח עם ההבנה שלי ולא להיות פגיע עם החולשה שלי.
ואני ממשיך ליפול.
חבר יקר, חצי שנה שלמה של נפילות עברה לי בין הרגע שהבנתי שאני מכור לרגע בו נכנסתי לראשונה לפורום. אצלך זה נשמע אפילו ארוך יותר וכואב יותר.
כל מה שאני יכול לומר לך זה שאחרי שמשחררים, אתה מגלה שהאנשים שם למטה שאתה נופל אליהם מחזיקים אותך בחיבוק חם ומבט מבין,
כן, הם יכולים להכיל את הפגיעות שלך כי הפגיעות שלהם עדיין נוכחת בחייהם.
אתה יכול להאמין?

נתן במתנה
אבא אוהב העלה אותי לרכבת ההחלמה בכ אדר תשע"ב, היום בו הפנמתי שהתאווה היא חלק ממני, והיא תשאר כזו עד ליומי האחרון, ופניתי לעזרה.
סיפורי האישי

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53733

  • bralevtaor
  • מנותק
  • חבר ותיק
  • הודעות: 69
newbody שלום. כתבת דברים עמוקים בשבילי. קראתי את זה שוב ושוב.
זה בדיוק מה שתיארתי בשם של הפוסט הזה. אחד לפנים ושתיים לאחור.
אני יודע שאני מתקדם ועושה מאמצים לעשות את הצעד, אבל איכשהו מרגיש שזה מחזיר אותי אחורה לילדותיות, לחוסר שליטה, למצב שאני לא אוחז בו. האמת שזה נכון, יש פה ירידה בהבנה, בשליטה וזה מה שחוסם אותי. אבל יש פה גם שינוי אחר של חוסר שליטה הגדולה מהשליטה.

לנתן במתנה. תודה על הדברים. ממש הרגשתי כאילו אתה מולי מדבר איתי ומסביר לי. אולי זה היה הרצון שלך.
אז כפי שתיארת אני צריך להפסיק לאחוז בשליטה הזו, אבל אני צריך להאמין שיש מישהו שיתפוס אותי ברגע שאפול.
האם אני מאמין? מקווה שיותר מרגע לרגע.. תודה

בעניין: אחד לפנים ושתיים לאחור לפני 10 שנים, 3 חודשים #53743

  • newbody
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אני לא עוצר מלכת לא יכול להפסיק
  • הודעות: 456
אני חושב שברגע שתדבר עם אנשים בטלפון או תיפגש איתם בקבוצות החיות תראה שיש שם אנשים אמיתיים ותלמד שכאשר מאבדים שליטה האנשים שם לא באמת יתפסו אותך, אתה תצטרף אליהם במצב שאבא שבשמיים תופס אותך, אז תרגיש בחוש את ההרגשה שאי אפשר לתפוס בשכל ושאי אפשר להתכונן אליה במחשבה מראש
  • עמוד:
  • 1
זמן ליצירת דף: 0.51 שניות

Are you sure?

כן