היי חברים, אני חבר חדש כאן, עדיין קצת מבולבל 
קראתי הרבה סיפורים כאן, 
אבל מרגיש ששלי קצת שונה,
אני מודה על האתר הזה,
אבל לא יודע אם הוא באמת מתאים למה שאני חווה 
הבעיה שלי זה לא ספציפית עם פורנו 
כן הייתי מכור בעבר,
אבל הצלחתי להוריד בזה משמעותית והרבה זמן לא נפלתי
אני מרגיש שיש לי בעיה יותר עם אוננות 
הרבה פעמים אני מרגיש שהחרמנות מעט שולטת עליי,
אפילו ללא פורנו בכלל 
(כי אני כבר לא מרגיש שהבעיה שלי היא עם פורנו)
בין אם זה שאני מתעורר באמצע הלילה,
ואני מאונן למרות שאני לא באמת רוצה 
הרבה פעמים אני נוהג לקרוא סיפורי סקס וכו'
זה לא נחשב פורנו אני יודע,
זה הרי סה"כ כתיבה טובה, אז מה רע?
לכאורה זה לא מרגיש משהו רע בהשוואה לפורנו
אבל הרבה פעמים, אחרי שאני מאונן אני מרגיש כל כך נורא
כאילו צפיתי בפורנו אבל לא עשיתי את זה 
אני מרגיש שכפיתי על עצמי,
לפעמים מרגיש לי עם האוננות,
כאילו אני אונס את עצמי, 
מכיוון שאני מאונן לא כי אני באמת רוצה להנות עם עצמי,
להגיע להנאה,
עונג או מצב אינטימי עם עצמי כי אני באמת רוצה את זה
אלה רק כי אני מרגיש חרמן,
ולא יכול להתנגד לזה
ולא יכול להתנגד לדחף הזה לאונן,
סתם ככה, בלי פורנו,
בדרך כלל עם סיפורים, האם זה כמו פורנו ?
מרגיש לי שלפעמים זה להתחמק מדברים
משימות היום,רגשות מעורבים שקשה לי להכיל
אני לא באמת אפילו נהנה, 
הרבה פעמים, חלק ממני לא רוצה את זה 
אבל אני עדיין עושה את זה
כי אני לא יכול להתנגד לזה
לפעמים אני מרגיש שאני לא יודע עוד איך להתמודד עם זה
כותב פה על מנת להוריד טיפה מהעומס הנפשי שלי 
אולי לקבל כלים ודרכים להתמודדות מאנשים אחרים פה

נ.ב, מצטער אם אני כותב פה באופן גס מידי או כנה מידי 
מקווה שזה לא מהווה אי נוחות \אי נעימות
עבור מי שקורא את זה
בזכות האנונימיות אני מרשה לעצמי להיות באמת כנה 

בוקר טוב חבר יקר. 
כל כך מבין אותך , ויודע על מה אתה מדבר .
נכון שרב החברים נופלים בפורנו ואוננות , יש חלק שנופלים בעיקר באוננות .
מה שנקרא לאונן מול קיר לבן .
אני בהחלמה כבר מעל 7 שנים .
אסיר  לאבא יקר ואוהב על הניקיון מפורנו לגמרי. 
אבל הזיכרון של האוננות מידי פעם צף ועולה .
כמו שכתבת האוננות אצלי היא גם פורקן , יכולתי להכנס למקלחת ותמיד זה היה נגמר באוננות , או כל מנוחה גם באוננות , זה היה ממש מטורף. 
אך בזכות התוכנית וחברים ,  ולהתחבר לקבוצות , וכמובן כוח עליון , זה מה שנתן לי את הכוח להחלמה .
מקווה שתמצא את מה שאני מצאתי וקיבלתי .
בהצלחה , אוהבים אותך ..

הי חבר, תודה על השיתוף. אתה כתבת באומץ ואל תתבייש לכתוב כל מה שאתה מרגיש. זה חשוב.

לענייננו, הרשה לי לחדד נקודה שלעניות דעתי היא חשובה. כתבת שאתה קורא סיפורי אירוטיקה.
האמת היא שלכל תוכן שאנחנו צורכים יש השפעה עלינו. לגבי פורנו מובן שההשפעה היא רעה אך אני מאמין שיש שוני ברמות ההשפעה בין צפיה לקריאה. 
צפיה בפורנו משפיעה בצורה גדולה יותר מאשר קריאה כי היא מערבת את העיניים והאוזניים, לעומת זאת קריאה מערבת רק את העיניים ומפעילה גם את הדמיון. 
אין זה אומר שזה בסדר לקרוא סיפורים אירוטיים, התאווה היא רעה בכל צורותיה.
יחד עם זאת, בלי קשר לשוני בין הצפיה לקריאה יש כמה נקודות מרכזיות שצריך לתת עליהם את הדעת בכל הנוגע לסיפורים:

1. בקריאת פורנו - הסופר מעוות את המציאות יותר כיוון שאין מגבלות - המגבלה היחידה היא הדמיון ומהבחינה הזו זה יותר מסוכן כי הסופר יכול לקחת את זה לעלילות קיצוניות ולא מציאותיות, וכך יוצא שלפעמים אנחנו נוטים לחשוב שדברים כאלה יכולים להיות גם בעולם שבחוץ. מה שלרוב לא יקרה וגם לא יהיה בחיים. זה גורם גם בין היתר לרכישת הסתכלות מעוותת.

2. הקריאה יוצרת גם עולם תת מודע והשקפות שקל לא לשים לב אליהם, זה מתבטא לפעמים במחשבות ודמיונות שצצים בתדירות יותר גדולה וגורם לאדם לפנטז יותר מאשר להיות מחובר לקרקע. בקריאה אנחנו מזינים את הדמיון והמחשבות הרבה יותר כיוון שאלו החושים המרכזיים שמופעלים שם בעוצמה. קשה לזהות יותר את הדפוס שנוצר, וקשה להתמודד עם מחשבות (את המחשב תמיד ניתן לכבות...)

3. אנחנו לרוב לא מרגישים תחושת אשמה/אשמח קלה במקרה הטוב, לעומת צפיה. זה גורם לנו לחשוב שאולי קריאה היא לא דבר נורא כל כך. זו טעות כיוון שלפעמים מנות קטנות יותר של השפעה בסך הכולל יכולות להצטבר להשפעה אחת גדולה.

4. כבני אדם אנחנו נמשכים לסיפורים, החל מ"סיפור לפני השינה", סיפורי צבא או נוסטלגיה של סבא/אבא/חברים, מהדורת חדשות (המספרות את מה שהתרחש) ואפילו מסע בחירות. ככה אנחנו בנויים. מה זה אומר בתכלס? שזה יכול לא פחות למכר מאשר צפיה. 
אנחנו נמשכים לסיפורים, 
וסיפורי אירוטיקה מוסיפים את המשיכה המינית ומערבבים אותה יחד עם השפעת הסיפור. זה מתכון לא רע לחזרה על אותה הפעולה שוב ושוב.

זו לעניות דעתי כמה זוויות ששווה להתסכל עליהם. וכמובן הכל רק כחוות דעת צנועה ולא כגורם מקצועי שעוסק בתחום.

לכן קודם כל להפסיק את הקריאה. זה רק מתדלק יותר את היצר. זה לא יעזור אלא ההיפך.

כמו כן, כתבת שזו דרך להתמודד עם המתחים ורגשות מעורבים. במילים אחרות, על מנת שלא להתמודד עם הרגשות אתה מעדיף לברוח. זה מובן. זה כל כך אנושי.
הדרך היא ללמוד איך להתמודד עם אותן רגשות באומץ. מבלי לתת לעצמך ליפול. הרי תמיד אתה יודע שזו "תרופה" מרה. לאחר מכן מרגישים עוד יותר רע. אני נזהר לתת עצות ספציפיות כי זה תלוי באדם עצמו.

עצה הכללית היא לבדוק מה גורם לך לעוררות? (חרמנות), האם זה קורה סתם? האם זה ברגע שאתה קורא את אותם הסיפורים? האם זו תופעת לוואי = אחרי שאתה קורא את הסיפורים? תנסה למקד מה הגורמים לעוררות, כי ברגע שמזהים אותם זה כבר חצי מהפתרון. ניתן יהיה לבחון דרכי התמודדות כאשר מזהים את הבעיה.
במילים אחרות, לזהות את השורש, מה הפרצה שמשפיעה ולנסות לחסום אותה.

ישר כוח שאתה רוצה להתגבר! יש לך שכר גדול מאוד! חזק ואמץ יקירי.

תודה על התגובה!
מתקן אני בעיקר כותב סיפורים, אני לא מרגיש שאני מסוגל לגמרי לוותר על הכתיבה 
מרגיש לי קצת שזה מי שאני
אולי עוזר לי קצת לבטא את המיניות שלי או את הפנטזיות שלי
מה מדליק אצלי את העוררות?(חרמנות)
לפעמים זה הסיפורים שאני כותב.
ברוב הפעמים, זה קורה באמצע הלילה שאני קם משינה,
או לא מסוגל להירדם כי אני מרגיש חרמן מידי 
לפעמים אני מרגיש שאני מאונן בשביל להימנע מהבעיות שלי 
הרבה פעמים אני מנסה למנוע את זה,
להתמודד עם הבעיות שלי בזה שאני כותב עליהם 
כותב מה אני מרגיש וכותב הכל לתוך יומן אישי שלי 
ואם אני חרמן,
אני מנסה להיות מודע לזה שזה בגלל שאני מתמודד עם מספר דברים שהייתי רוצה לאונן ולהימנע מהם 
אז אני כותב איך אני באמת מרגיש, מנסה להתמודד עם הרגשות שלי בצורה בריאה,
לא לברוח לאוננות 
אבל הרבה פעמים פשוט באמצע הלילה זה "תוקף אותי"
שאני מרגיש חרמן כל כך ולא יכול להירדם 
אז אני פורק והולך לישון לפעמים 
למרות שאני לא באמת רוצה 
ולפעמים זה מתיש 
איך אני מתמודד עם זה?
קשה לי באמת לוותר על הכתיבה,
כי אני מרגיש שזה מי שאני וזה עוזר לי לבטא את עצמי
לא יודע אם הצלחתי להתחבר למה שיש באתר, כי מרגיש לי שהרוב מדבר על פורנו 
בהתמודדות שלי עם פורנו, הצלחתי להפסיק,
אני יכול לא לראות
אבל איך אני מתמודד עם זה? אני לא יכול פשוט להספיק לאונן
אני לא רוצה להפסיק לאונן,
יש פעמים שאני מרגיש דווקא טוב כל כך אח"כ, כי עשיתי את זה כי באמת רציתי
יש פעמים שאני מרגיש שאני מגיע לרמת עונג ואינטימיות באמת טובה עם עצמי
פשוט הרבה פעמים, החרמנות הזאת תוקפת אותי בלילה 
ואני לא מצליח לישון כי אני משתוקק לפורקן 
כלים להתמודדות?

איך התמודדת עם זה?
מרגיש לי שרוב התכנית מדברת על פורנו 
אולי כי בהרשמה סימנתי שהבעיה שלי היא פורנו? יש איך לשנות את זה לאוננות?
ואיך באמת התמודדת עם זה? עם פורנו, אפשר לא לראות
הצלחתי להיגמל 
אבל עם אוננות, איך מתמודדים עם זה?
פשוט להפסיק לאונן?
זה מה שמביא אותנו לאיטימיות טובה עם עצמינו 

אח יקר 
ליבי.... אני רוצה לומר לך משהו אבל אני באופן אישי עדיין לא זכיתי להגשים את זה במציאות רק במקצת ואני מחפש כל הזמן אופן שבו אוכל להגשים את זה

וזה לעבור תהליך עמוק שבנוי על הסתכלות על טוב האדם בצורה הנפלאה ביותר ולהבין איך שכל הדברים האלה הם מעידים על טוב אין סופי שאדם מחפש ולא מוצא ולכן הוא מסתבך....

בעזרת השם אם אמצא את הדרך אקווה מאוד לעזור לאחרים 

אולי אפשר לקרוא לזה תהליך פסיכולוגי אך אני לא בטוח שזה מכסה על זה וגם יש הרבה סוגי תהליכים מתוך הרבה סוגי הסתכלויות על האדם והעולם...

אני אתן לך דוגמא אם תשים לב כל הרעיון של הסרטים ושל כל הדברים האלה גודל מתוך עולם חסר ערכים שאין בו דבר לפי האמת אמור להיות עולם ערכים שאדם מאמין בו בקטע טוב וכתוצאה מזה יכול לצמוח חיי אהבה ואז המין הוא כמשלים את האהבה אבל בעולם כזה ריק ומנוכר מלא באלימות... אי אפשר לאהוב אז מה שנשאר זה רק תזכורת והצד החיצוני של אהבה ואז אנשים מכיון שעומק רוחם לעולם לא מת(כמו שאומרים שיש נקודה בלב שלעולם אינה מתלכלכת) אז הם נדבקים בצורה כפייתית למשהו עוצמתי שלא מספק אותם כי תנאי חייהם לא מאפשרים לאהבה לצמוח בתוכה
והם נורא סובלים מזה וזה אבסורד איך אפשר לשנוא משהו כל כך ומצד לדבוק בו בטירוף, בצורה שאין בחירה בזה.

הסרטים המציאו עולם של מין שהוא מנותק מאהבה ומתעסקים במחושיות ובגירויי החושים, אני קצת צפיתי ואז הייתי צריך להתנקות לחזור לתאוות המין הרגילה והטהורה הטבעית שהיא פי אלף יותר מספקת....

המין שהם מספקים זה מין כעוס זה כמו בן אדם שכועס שרוצה לפרק את זעמו על משהו אותו דבר עם המין למתבונן... ודוק

ויש מאוד הרבה תובנות בנושא הלוואי שנמצא מישהו שיוכל לעבוד עם הדברים האלה ולעשות מאיתנו כלים מפוארים עין לא ראתה אלוקים זולתך
רבי נחמן כותב שככל שהטומאה יותר נמוכה כך ניצוצות הקדושה שמחיים אותה יותר גבוהים הלוואי שנהפוך את כל הטירוף הזה למשהו יותר קדוש אבל קדוש כמו הקדושה שאנחנו מכירים מסביבנו אלא משהו מז'אנר אחר, כמו שכתוב בנביא שכשמשיח יגיע אנשים יבנו את התורה בדרך כזו שלא יצטרכו לחנך את הילדים הכל יהיה פשוט מאליו כי זה יהיה חלק מהעצמות שלנו ולא איזה משהו שאנחנו כל הזמן נלחמים עליו.

הלוואי שיתגלה אורו של משיח ונמצא מטפלים טובים

[dir=rtl]אני אהיה כנה לא ממש הצלחתי להבין אותך

bar72s כתב on 30 ינו' 2024 19:33:

תודה לך על השיתוף
כתבת כמה דברים מצוינים וכנים. אם כך, אני חושב שצריך קצת לפרק.

1. "מרגיש לי קצת שזה מי שאני אולי עוזר לי קצת לבטא את המיניות שלי או את הפנטזיות שלי...לפעמים זה הסיפורים שאני כותב".
לא אמרתי לוותר לגמרי על הכתיבה
זה מצוין לכתוב. אני מאמין מאוד בכתיבה. להוציא את מה שעל הלב ואם בכלל לספר סיפור אז זו רמה אחרת לגמרי. השאלה איך אתה מנווט את הכישרון שלך. האם לצורך סיפורים אירוטיים? או סיפורים אחרים?
האם אי פעם שקלת אולי לכתוב סיפור על עצמך (כמובן לא בצורה אירוטית)? או אולי לכתוב את מה שבאמת על הלב שלך? (קח יומן ועט/ מקום שהוא רק שלך לצורך התכתבות עם עצמך). אתה תגלה שזה הרבה יותר ממלא ונכון מלכתוב סיפורים אחרים, אני יודע שסיפורי אירוטיקה נותנים ריגוש אבל יחד עם זאת גם זורקים עידוד ליצר - אין ספק שאם אתה כותב סיפור ומשקיע בו אז אתה עדיין מקיף את עצמך בתאווה.
איך אפשר לצאת אם אתה עדיין עוסק בזה? התשובה אצלך...

2. "אני מנסה להיות מודע לזה שזה בגלל שאני מתמודד עם מספר דברים שהייתי רוצה לאונן ולהימנע מהם, אז אני כותב איך אני באמת מרגיש, מנסה להתמודד עם הרגשות שלי בצורה בריאה".
זה מבורך ונכון להתמודד מולם ולא להדחיק את הרגשות. כתיבה היא דרך מצוינת אך אני חושב שאולי דרך נוספת יכולה להיות מימוש התובנות במציאות. דרכים לממש את ולחזק את הרצון האמיתי שלך לצאת ע"י מעשים. אני בטוח שבתור כותב יש לך דברים אמיתיים שיצאו מהלב - אני ממליץ שאחרי שהם יוצאים מהלב, להוציא לעולם. לעגן במעשים אם ניתן. אולי גם עד עכשיו ההתמודדות לא מקדמת ושווה להחליף להתמודדות אחרת שהיא לא אוננות... משהו חיובי אחר. אולי להתייעץ, אולי לדבר עם חבר או כל דבר חיובי אחר.

3. "אבל הרבה פעמים פשוט באמצע הלילה זה "תוקף אותי"", למה התכוונת? לכולנו יש דחפים. תאמין לי הם יכולים להיות חזקים מאוד, אני חושב שחזרה על התוכנית של "גלישת דחפים" - תעזור לך מעט איך להתמודד עם דחף חזק ככל שיהיה, ולדעת שדחף הוא דבר שעובר. ברגע שדחף דוחק אותך - תנסה להחליף את הרגל בהרגל אחר, מצידי זה יכול להיות לקפוץ על רגל אחת 50 פעמים/ לכתוב עוד על הדף ולתאר לעצמך מה שאתה מרגיש/ להתעקש לשבת במיטה גם אם אתה לא נרדם - אתה יכול לומר לעצמך - אני לא זז. גם אם ימות העולם. גם אם זה משעמם.
אני יודע שזה יהיה קשה כי הרגלת את עצמך לפעולה אחרת אבל במלחמה כמו במלחמה, תן את כולך. גם אם לא הצלחת אל תתייאש ותנסה בהזדמנות הבאה. מרגיש לי שאתה בן אדם אינטילגנטי ובעל רצון, אני בטוח שתצליח.

4. "בהתמודדות שלי עם פ', הצלחתי להפסיק, אני יכול לא לראות".
קודם כל טפח לעצמך על השכם. כל הכבוד. זה כשלעצמו הישג נהדר. יש לי שאלה להכוונה: איך הצלחת להפסיק? אולי אותם מנגנונים יכולים לעזור לך להפסיק עם או**ות? נסה לחשוב על זה. זה דווקא יתרון שאתה לא שקוע גם בצפייה. מפה רק להמריא. זו נקודת התחלה טובה.

5. "אבל איך אני מתמודד עם זה? אני לא יכול פשוט להפסיק לא', אני לא רוצה להפסיק לא'". אני חושב שזה מסכם את עיקר ההתמודדות שלך. החלק הראשון מגיע ממקום אמיתי, החלק השני הוא תירוץ (בלי להעליב כמובן), והשלישי הוא הסיבה למה אתה "כביכול" לא יכול פשוט להפסיק כי אתה לא רוצה - אבל!!
אני לא מאמין לך. לא מאמין לך שאתה לא רוצה. עצם הכתיבה שלך כאן מעידה על כך ולכן שני החלקים האחרונים אני מוחק.
זה חשוב להראות כי לפעמים אנחנו לא שמים לב לסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו, לפעמים אנחנו מתייאשים, לפעמים אנחנו רוצים, ולרוב גם שואלים איך יוצאים מזה? זו רק נקודה שאני חושב שהיה שווה להרחיב טיפה.

6. "יש פעמים שאני מרגיש שאני מגיע לרמת עונג ואינטימיות באמת טובה עם עצמי". זו הגדרה מעניינת אבל יש כאן צד רעיוני: כל אחד יודע לדאוג לעצמו טוב, השאלה האם אתה מסוגל להעניק לאחר טוב כמו שאתה דואג לעצמך. אתה מבין? על אף שזה טבעי לא'(זה עדיין לא אומר שזה טוב ונכון) יש לזה מחיר. ההרגל הזה מקבע אותנו עם עצמנו. עושה אותנו אנוכיים. "לדאוג רק לי כאן ועכשיו". האם העונג הזה שווה אח"כ? האם אתה מרגיש גם ככה לפעמים? אתה מרגיש שזה פוגע ברצון לתת גם לאחר? שווה לבדוק.

מקווה שהפירוק עזר להבין כמה דברים ואם הצלחתי קצת לעזור עם עצות פה ושם - עשיתי את שלי. בטוח שהחברים הנפלאים יכולים להביא עוד מחכמתם ונסיונם. חזק ואמץ יקירי. לא להתייאש. יש תקווה.

חברים יקרים ואהובים.
השתדלו להיצמד למטרה של האתר הזה, לעזור למכורים שרוצים להפסיק להתאוות, בין אם ביטוי ההתמכרות שלהם מתבטא באוננות או בפורנו, וכל כיוצ"ב.
האתר כאן לא אתר לנידונים במיניות וכדומה, אני מרגיש שבפוסטים האחרונים זה הגיע לכיוון הזה, ולכן אני מבקש להימנע מלהתעסק בדברים אחרים שקשורים למין.

דבר נוסף, כדאי להימנע ממילים של תאווה שיכולות לעורר תאווה אצל אנשים כמונו.

תודה רבה

תודה על ההערה החשובה. צינזרתי את תגובתי האחרונה, ואמשיך ללכת בקו שהתוות

אוקיי אז אני אגיב פה על מספר דברים שכתבת,
אומר מראש כי אני חלילה לא מזלזל במה שאתה כותב
פשוט אני לא מסכים איתך לגבי חלק מהדברים, 
מאמין שיכולה להיות בנו היכולת לנהל דיון חברי גם מבלי להסכים ולחלוק דעות אחד של השני
לגבי  מה שכתבת ב1+2
אני כותב הרבה על עצמי
אני כן גם מפרסם חלק ממה שאני כותב בעמוד אישי שלי.
עוזר לי לבטא את עצמי,
להבין הרבה דברים בעצמי
להכיל ולהבין הרבה דברים שעברתי בין אם זה טראומות פרידות וכו'
חלק מהדברים אני מפרסם,
וחולק עם אחרים
זוכה לאהדה גם מאנשים אחרים, 
ועוזר ומדבר עם עוד אנשים על מספר דברים שעברנו/כתבנו עליהם
לגבי מה שרשמת ב3
קודם כל,
אני באמת אנסה את תוכנית
"גלישת דחפים"
בשאר הפסקה, מרגיש לי שאתה מתאר את זה כסוג של להילחם בעצמך, עם הדחפים
אתה מתאר גם כשאתה אומר
"במלחמה כמו במלחמה"
אני לא חושב שלהתייחס לזה כמו מלחמה זה הצעד הנכון לדעתי,
להילחם בעצמי על הדחף הזה,
לא נשמע לי הצעד הנכון עבורי.
לגבי כל השאר שכתבת בסוף
הצלחתי להפסיק לצפות בפורנו אחרי הרבה זמן
למען האמת היה לי הרבה יותר קל כשהתחלתי לכתוב.
רשמתי שאני לא רוצה להפסיק לאונן
כי אני לא רוצה להפסיק,
ואני לא מאמין שלהפסיק לאונן לגמרי,
זה הפיתרון
 לדעתי לאונן מקרב אותנו בתור גברים לעצמינו
ואין בזה שום דבר רע לדעתי
זה הדבר הכי טבעי שיכול להיות, 
אני לא מרגיש שזה הופך אותי לאנוכי
אני לא מרגיש שאוננות גורמת לנו להיות אנוכיים
זה לא פוגע ברצון בתוכי לעזור לאחרים
אני תמיד מנסה לעזור בכל אפשרות שיש לי,
זה שאני לוקח זמן לעצמי,
בין או זה להתענג או דבר כזה או אחר
לא הופך אותי לאנוכי לדעתי,
כולנו צריכים לדאוג גם לעצמנו בסופו של דבר,
בין אם זה לדאוג לעצמך מבחינת אוכל, כלכלה וכו'
לדאוג לעצמך נפשית, לדאוג לזמן איכות עם עצמך, בין אם זה לראות סרט, לעשות משהו שאתה אוהב
לאונן, להיות עם עצמך באיטימיות
לא רואה בזה משהו רע
זה לא הופך אותנו לאנוכיים
לא מרגיש שיש דבר רע בלאונן לדעתי
אלה אם זה יוצא משליטה
אני מרגיש שאצלי לפעמים זה יצא משליטה מהבחינה הזאת שלפעמים
אני לא מאונן כי אני באמת רוצה,
 זה מעט שולט עליי
אני מנסה לייצר לעצמי הרגל ,
לאונן רק כי אני רוצה
אני שואל את עצמי
"האם אני באמת רוצה את זה?
מהסיבות הנכונות? 
רק כי אני רוצה להגיע לאינטימיות עם עצמי? בלי להתחמק מדבר?"

אם התשובה שעולה בראשי היא כן, 
אז זה נכון לעשות את זה, 
כי אני עושה את זה כי אני באמת רוצה להגיע לעונג עם עצמי
ומעכשיו והלאה אני עושה את זה בלי עזרים חיצוניים
בלי סיפורים,

רק הרצון להיות באיטימיות עם עצמי.

אם התשובה שעולה היא לא,
אני מבין איפה אני נמצא
ואני מנסה לא לתת לדחף לשלוט עליי
אני מנסה לכתוב,
ולהבין אולי אם יש לי את הדחף הזה כי אני משתוקק להימנע ממשהו
חשבתי לאמץ לעצמי התנהגות טובה
לא להילחם עם עצמי
ולעשות אימון/מדיטציה

אני לא חושב שהפתרון הוא להפסיק לאונן לגמרי
כי אני לא רואה בזה שום דבר רע
הדבר היחדי שאני מגדיר בזה כרע
שאם יש לי דחף,
אבל אני לא רוצה באמת לאונן,
שאני שואל את עצמי התשובה שעולה בראשי היא לא,
אבל אני בכל זאת מאונן, למרות שאני לא רוצה באמת
אז בנקודה הזאת,
זה מרגיש לי כאילו נפלתי
כי אני מרגיש שאנסתי את עצמי
כי עשיתי את זה,
עשיתי אקט מיני עם עצמי,
למרות שאני לא באמת רוצה את זה