שלום לכולם .
זה השבוע השני שלי בתכנית לאחר 7 שנים של סבל . יש לי בעיה להכיר בבעיה .תמיד אני אומר לעצמי אולי זה לא עד כדי כך וכו' . . . אתם בוואדי מכירים את ההרגשה . אבל לאחרונה שמתי לב לתחושה חדשה שנראית לי מוזרה אבל היא קיימת אני עובד במקום עבודה לא ממש דתי בלשון המעטה . אופי העבודה הוא בצוות ובצוות החברים מספרים חוויות ואני כמובן נלחם במחשבתי לא להקשיב ולא ליפול . אבל התחושה היא תחושה קשה תחושה של תסכול כאילו לוקחים ממני משהו . אולי בתוך תוכי אני לא ממש מוכן לויתור הזה . אבל אני הרי מוכן לעשות הכל כדי להיפטר מהצרה ??? איך זה יכול להיות ?? כמו איזה ויכוח פנימי בין הגוף לנפש. אבל תחושת התסכול והמרירות מציפה את גם את הגוף וגם את הנפש . היום חשבתי שלהפך אני צריך לשמוח כשאני מוותר על הדברים האלה . אם משהו הצליח אי פעם להפוך את העצבות הזו לשמחה אשמח לשמוע עצה . תודה חברים

קראתי משהו שרב כתב על הקושי שלו להפסיק לעשן. יום אחד הוא חשב לעצמו למה כל כך קשה לו להפסיק. כל פעם מתחיל מחדש , וכל פעם נופל. לבסוף, הוא הגיע למסקנה שכאשר עוברת פעם שהוא לא מעשן, הוא מרגיש פספוס, הוא חש הפסד. ולכן, הוא הגביר אצלו את הדברים החיוביים בהפסקת העישון ובדברים השליליים שבעישון, וזה הצליח לו. אני ממליץ לראות סרטונים של פורטיפיי לעת התחלה. בהצלחה

גמאני תמיד שוכח. והמלחמה הורגת אותי כפשוטו. ששאלתי מה לעשות אמרו לי - לוותר, להיכנע, ולצעוד. כל יום רק להיום. 
בהצלחה. 

נרשמת לפני שנה וחצי, ואיפוה היית עד עכשיו,
נקיון שי לך, אז אני מאמין גם תקווה,
נשמח לשמוע ולקבל ממך כוח ותקווה פה בפורום חברים מחכים לך,

ולגבי מה ששאלת, קראתי פעמיים ואולי אתן לך תקווה, אבל, לא מצאתי מה להועיל לך, אבל תזכור אנשים רגילים יכולים לדבר כל מיני נושאים שבשבילם זה חגיגה ואקשן, ובשבילנו זה לגימה ראשונה של הסם, וחייבים לברוח מזה,
ואם תבין שאתה חסר אונים וזה לא מקום השלך, יהיה לך יותר קל בעז"ה להתנתק מהם.

כן אתה צודק איפה הייתי שנה וחצי למען השם ??? 
את חטאי אני מזכיר בשנה וחצי האחרונות ניסיתי הרבה כלים הקושי היה רב והגעתי למסקנה אחת הבעיה שלי מורכבת מהרבה בעיות ורק העבודה של 12 הצעדים והשיתוף יכולים להביא תוצאות אפקטיביות של חיים בריאים לצד ההחלמה   .  
לעצם העניין התובנות אליהם הגעתי מהתגובות  . ההחלמה יכולה להיות לפעמים להראות קשה אבל עלינו להוסיף הרבה שמחה להחלמה שלנו . ולפום צערה אגרה ולפעמים הצער גדול . . . עלינו לחשוב ברגעים כאלו על התוצאות ולא על הקושי .
תודה רבה חברים .

אני רק רוצה להגיד שאני מזדהה איתך.. אני עכשיו בצבא, והחיילים שאיתי בחדר.. בוא נגיד שלא חוסכים בתיאורים ומילים ופרטים.
אני פוט משתדל לצאת מהחדר שדברים כאלה קורים, או להעביר נושא..
והרמת, כשאני מקשיב להם, אני מבין כמה העולם המיני כשהוא לא בא ממקור טהרה פשוט רקוב.. אין לי מילה אחרת לתאר אותו. היצר מתעורר אבל עם קצת מחשבה אתה מבין שזה לא באמת הדרך שאתה רוצה לצעוד בה..

בכל מקרה, בהצלחה לך. אוהבים! ♥