שלום כולם. חדש כאן למדי, ופעם ראשונה שאני כותב בעצמי, פשוט כי קשה.

בשבילך, רווק, 22. חייל בצה"ל לקראת שחרור בעז"ה.
התחלתי לצפות בסרטונים מיניים (יוטיוב וכו׳, בעיקר) ולקרוא סיפורים אירוטיים בגיל מוקדם למדי, אולי 10 או 11. אוננות הגיעה ברגע שהגוף הגיע לשלב הזה.
קצת יותר מאוחר הגיע גם פורנו ממש, ובשנים האחרונות - צ׳טים מיניים.

בחודשים האחרונים, בעיקר בעקבות טיפול תרופתי ופסיכולוגי נגד דיכאון שהתחיל ב"ה להניב פירות, וגם בעקבות דעיכה מסוימת (לא מלאה, בכלל לא) בחשק המיני בעקבות התרופה - קיבלתי את ההחלטה לרכב על הגל ולנסות להפסיק.

למה?
הסיבה העיקרית, שהכי משמעותית לי, היא בעצם הכינוי שבחרתי לאתר הזה. בשבילך, בשביל האישה שלי, תהיה מי שתהיה, שמחכה שנהיה כבר יחד. אני רוצה להיות שלה, באמת שלה, בגוף, בלב, בעיניים, במחשבה, בהכל.
ועוד החלטתי להפסיק מתוך מתן אמון, לפחות ניסיון לאמון, בתורה, באנשי התורה, בספרים הקדושים. להיות מובל אחריהם.
וסיבה שנוגעת לפורנו בלבד - רוצה להפסיק לתת לו לדפוק לי את המוח ולספר לי שקרים על מה זה אישה, מה זה גבר ומה אמור ללכת ביניהם.
וגם עניין הנאמנות להלכה הוא סיבה.

למה לא?
לא בחרתי לנסות להפסיק כי אני מרגיש שזה הורס לי את החיים. כשאני קורא באתר על ההתמכרות שמשתלטת על הכל, שפוגמת בהנאות היום יום, במצב הרוח, כל זה - אני זע באי נוחות בכיסא, כי מה לעשות, אני לא מצליח באמת להזדהות. לא מרגיש ככה.
אני רווק, ואני לא בוגד באף אחת קונקרטית, וזה נעים לי. פורנו אולי לא, זה באמת מרגיש דפוק, אבל לאונן, לקרוא סיפורים, לדמיין לבד או עם פרטנרית וירטואלית - זה כמו גלידה וניל בסוף יום ארוך.
יש עניין של מינונים, כמובן, ובאמת יש תקופות של דיכאון בהן הדברים האלה הם בריחה, ורק מזינים את הרע. כמו שגלידה יכולה להיות. אבל כשזה לא ככה, מצטער, אני פשוט לא מצליח להרגיש שזה עושה לי רע.

עכשיו אני נקי כבר כמעט חודש. עם מעידות. והדיסוננס הזה קשה לי. אני מתגעגע לנעים הזה, לעונג, להפגת הבדידות שיש בשיחה אירוטית אנושית ומכבדת. והרי אפילו כשכל אלה ישנם קשה להיות רווק, קשה בלי מגע וחום וחיבור וסיפוק, אז איך בלי כבשת הרש הזו?
אני מאמין בדרך שבחרתי. אבל זה קשה כל כך. כי אני לא מרגיש שיש הקלה ומתיקות לצפות לה עם ההתקדמות במאבק, למרות שכאמור אני כבר כמעט חודש בלי, ואני לא חושב שמאז גיל 12 נמנעתי לכל כך הרבה זמן. כל סיפורי הגמילה שבאתר, ותיאורי השיפור הגדול שחל בחיים בעקבות ההימנעות, לא מדברים אלי. אין עוגן, חוץ מהמחשבה עליה שהכל בשבילה, והיא רחוקה כל כך. רק ה׳ יודע כמה.

קשה לי, חסר לי, ואני חסר אונים מול זה. אז אני כותב לכם כאן, לשאר הנלחמים. אולי מישהו יצליח לומר כמה מילים שישפכו אור.
ואולי לא, וגם זה בסדר. אפשי ואפשי אבל מה אעשה וריבונו של עולם גזר עלי.

​ה׳ עמכם גיבורי החייל.

ברוך הבא.
קנית אותי.. בטח כשכתבת שכל מה שאתה רוצה זו שיחה "אנושית ומכבדת"... אני לא מכיר אותך, ולא יודע על האנושיות או הכבוד שלך, אני איבדתי אותם שם. לגמריי.וכן. זה התחיל בגיל העשרה במגע אישי רך וכו' תמים, ילדותי אפילו, והגיע ל.. אתה לא רוצה לדעת..

אני מברך אותך שתתחבר לפורום, לדרך ולחברים מהר במידה ואתה שייך לכאן, ושלא תתחבר עוד יותר מהר, אם אתה לא שייך לפה..

ושבכל מקרה תשאר קרוב לאבאשמיים.

חיבוק

היי חבר, הצלחת לבלבל אותי,
בחלק הראשון אתה כותב שאתה לא מבין למה להביא יום נקי,
ובחלק השני אתה מבקש עזרה,
אגיד לך את האמת, מתוך אהבה, מבלי לפגוע,
בן אדם שמשתמש אין לו את השכל להבין מה הדבר הזה פוגע באיכות חיים שלו, הוא לא מבין מה כזה נורא,
בגלל שאתה סובל מזה מגיל צעיר, כנראה שאתה נוטה לכיוון של להיות קצת מכור,
המלצתי היא,
תמשיך איתנו תתחבר איתנו, ותנסה להיות מחובר לפורום, ובהמשך תתחיל לנשום ולהבין מה התאווה עושה לחיים שלנו,
שמח שהגעת לפה בגיל יחסית צעיר,
ותזכור לכל החיים, אפילו אם אתה עוזב אותנו, שבכל מצב אנחנו נשמח לעמוד לעזר.
באהבה אני הקטן.

אהלן בשבילך, 
אני מוריד את הכומתה בפניך, בהיותך בצבא עומד על משמר הברית, 
חוויתי מצה"ל היא אחרי פעילות כזאת או אחרת, התשישות לקחה אותי לתאווה, לא היה לי אפילו נסיון להפסיק, קרב אבוד מראש, ועל כן אני מוריד את הכומתה, יציאה לקרב היא גם חשובה, 

אמשיך ואומר שאני התחלתי להבין את גודל הסיבוך רק אחרי צה"ל, פתאום התנפצה לי המציאות מול העניים, אחרי שהוכחתי לעצמי שאני מסוגל להיות חייל קרבי ולבנות משמעת עצמית... ראיתי שמול זה, אני עדין מתנהל בצורה ילדותית, כזאת שלא מתחשבת במחר, רק בעכשיו, 

ואז עברתי תקופה קשה, בילבולים, גדולים,והמידות הרעות שלי יצאו ממחבואם,  ודווקא בתקופה הזאת נחתו עלי עם השידוכים, ולאט לאט, (וכדרכי מאד לאט) התחלתי להבין מה קרה במשך כל שנות השימוש שלי.... יפה קברתי את "אני" אילו דברים מניעים אותי לפעול, לתכנן, לרצות עבודות, שמתי לב שחשוב לי להיראות ולא רק לראות, פתאום כל האדם הפנימי שחשבתי שאני התחיל לחפש חצוניות.... אבל לא כבר בחדרי חדרים, אלה בצורת החיים שלי, סטייל שמשתנה, רצון ליצור קשר לא חייב אך נעים. בחסדי שמיים לא חציתי קווים אדומים, ונשארתי ישבוחור כי תמיד רציתי לדבוק בה' ית', ועדיין, הדיסונס כמו שכתבתה, התפרץ עלי, בבום. 

אני לא מכיר את כל קורות חייך, אבל אני בהחלט מזדהה, גם אני לא מרגיש קשור לחלק מהמיקרים פה, בניתי עולם רוחני עוד ליפני שהגעתי לכאן, עולם רוחני עשיר, הקמתי ותרמתי ובניתי ושיפרתי.... ויש לי מלא סיפוק (בגדול) מהחיים, וגם לי בהתחלה הרבה אנשים בפורום נראו לי חבורת בכיינים שלא למדו איך להתמודד עם מציאות, אבל לאט לאט במהלך שהותי פה הבנתי שלא משנה כמה אני יסתכל על המקום מבחוץ, אני בסופו של דבר נופל, וברגעים שמרוצת החיים נותנת לי רגילה אני בוחר להיות מול מחשב, הבנתי שאני יכול לעבוד על עצמי, אבל יש משהו מהותי עמוק ושורשי יותר שגורם לי או גרם לי לבחור ללכת למקומות האלה דווקא,

אני ממליץ רק דבר אחד, 
תשאר כאן, תשתף.... זה המעשה שאתה יכול כרגע לתת לבורא עולם כגילוי מילתא לדרך שאתה בוחר, 
אם הזמן הוא כבר ינתב אותך בתוך מהלך הגמילה/ החלמה/ הפסקה, לא משנה איך תקרא לזה, 

היום הגעתי למצב בו אני מודה לה' ית' על הטעויות שהוא נתן לי לעשות בחיים... מודה על הרעה כשם שמודה על הטובה.

בהצלחה חבר יקר, 
נ.ב אני מרגיש חיבור גדול לסיפור שלך.... ולכן הארכתי וחפרתי 

שלום חבר יקר וברוך הבא לפורום. 
אני גם הייתי די מבולבל מדבריך, אבל כשהגעתי לשורה של ״שיחה ארוטית אנושית ומכבדת״ איבדת אותי. 
אני גם חשבתי שכל לילה ללכת לישון עם ככה חצי שעה של עונג - וכך הרגשתי אשכרה: עונג, פריקה יפה, ופשוט ניצול מושלם של הכוחות שלי - שזה הדבר הכי נורמלי בעולם. 
ו״בשבילך״ אני רוצה לספר לך סיפור: 
כשהתחתנתי הייתי בטוח שאני עם זה סיימתי, שלאונן זה רק כי אין לי מין, כשיהיה לי את הדבר האמיתי אני עוד אבוז למאוננים, התחתנתי וזה לא היה ככה... אני הייתי עם אשתי וחשבתי על נשים אחרות. אני הסתכלתי על כל אשה ברחוב - אפילו שכרווק לא עשיתי את זה (היום זה ברור לי; היה לי פורנו...), ופשוט לא הפסקתי לעשות את אשתי מושא דימיון מאיזה סרט ״מענג אנושי ומכובד״ שראיתי... ולא הבנתי למה...
היום אני מבין; אני מכור למין. נקודה. אני לא יוכל להשתנות בשביל אשתי ותאמין לי אני מלך בעשיית רצון אנשים (ומי שמכיר אותי יודע את זה היטיב), כי אני גיימס - פשוט מכור למין, אי שם בגיל 11 כשגיליתי את האוננות וברחתי אליה כל פעם וכל רגע - הפכתי למכור. 
במשך השנים ההתמכרות גדלה והתבססה והיום זה חלק ממני. ורק על ידי התוכנית אני יוכל להיות אדם שפוי נקי ומפוכח. 
אתה דומה לכולנו חבר יקר.  
תחסוך לעצמך סבל וכאב מיותר ותצטרף אלינו. אתה יכול להחלים. זה עובד. חברים פה משתנים ואלוקים עושה את הנס. 
אם תעבוד את התוכנית תגלה שהמין אכן נתון לבחירה, ועוד יבוא היום שאתה לא תצטרך ללכת לישון עם שיחה מכבדת... כי אתה תלמד שזה לא באמת מכבדת ואתה תלמד איך לחיות בלי זה... 
אוהבים אותך!!! 

שלום אח יקר וברוך הבא
קודם כל מצדיע לך, תרתי משמע, כי אני בתור רווק לא עשיתי מעשה כמו שעשית כשכתבת פה את ליבך, והמשכתי להתברבר עם עצמי עמוק בתאווה. אז רציתי לומר לך כל הכבוד על עצם הרצון והכתיבה הראשונה פה.
אנסה לכתוב מלב של אח אוהב, בעיקר לעצמי, ואם תרגיש שזה מדבר אליך מה טוב ואם לא לא נורא אתפלל להועיל לפחות לעצמי.

1. בשבילי תאווה לא הייתה רק הגלידה בסוף היום, היא ליוותה אותי כל היום בציפייה וכמיהה לגלידה ה-ע-נ-ק-י-ת שתגיע בסוף ותמיד תאכזב כי בסוף לא נהניתי בכלל כמו שציפיתי.
2. שמתי לב שהשימוש שלי עם התאווה הולך ומתעצם עם השנים, הייתי בתהליך פרוגרסיבי איתה, מאוננות 'לשמה' זה הגיע אצלי עד לצפיה בפורנו שהלך ונהיה יותר ויותר אגרסיבי וקשה, ושמעתי בהחלמה אנשים שהעידו על עצמם שהם אוננו לבד עשרים שנה, ואז בשנה אחת הם חצו את כל הקוים שלא העיזו לחלום שהם מסוגלים לחצות. אני בטוח שלא כל אחד שמאונן ואפי' רואה פורנו יגיע בהכרח לזונות, אבל כדאי לדעתי ללמוד מניסיון של אחרים ולעצור כמה שניתן יותר מוקדם.
3. הזוגיות עם אשתי חשובה לי מאד, מאד, אבל עוד לא נולדה האשה שתצליח לספק לי בתוך המערכת הזוגית את מה שחיפשתי בתאווה. אני חייב לזכור שאני מעוניין להחלים בשביל עצמי, בשביל לחיות חיים יותר משוחררים ושמחים עם עצמי ועם בוראי האוהב שאינני מרגיש אותו כלל כשאני מונח ראשי וליבי בתאווה.
4. אפשר לשחק באש התאווה, וזה אפילו יכול להיות כיף גדול אני זוכר עדיין את דפיקות הלב וההתרגשות שליוו את הכמיהה שלי אליה, אבל עלי תמיד לזכור שאין לי שליטה עליה ואני יכול להיכוות ממנה כל רגע. ולפעמים באופן חסר תקנה.
5. בשבילי עולם בלי פורנו ואוננות = עולם עם פחות סבל, עולם יותר שמח, עולם עם אנרגיות ליצור דברים מועילים לעצמי ולאחרים, עולם עם פחות רגשות אשמה, עולם יותר אופטימי ושמח, ובכלל עולם שאני יכול להרגיש ולהאמין לאסף שאמר במזמור בתהילים עג:  "ואני קרבת אלוקים לי טוב". ולעיתים אפי' לחוש אותו קרוב אלי. לפעמים.

מתפלל שה' ישלח לך ולכולנו עזרה והכוונה מה עלינו לעשות על מנת שנוכך להתקרב אליו עוד טיפה. רק להיום.
בהצלחה רבה אחינו היקר
אוהבים אותך