שוב פעם נפילה כואבת וחזקה
ואז אני בעצם קולט שאין אי אפשר להילחם בזה, לא יודע כבר מה לעשות האם יש סיכוי להגימל מההתנהגות הזאת?
אולי לוותר מראש במקום לחיות כל היום ביסורי מצפון שמשהו איתך לא בסדר.
עוקב אחרי התכנים והכל אבל כזה מגיע לביצוע זה לא קורה.
והרגש הכי קטן מצליח להפיל אותי
כבר לא יודע מה לעשות....

סיכוי יש.
אני בס"ד מצאתי את הפתרון שלי, זה אמור להיות שינוי פנימי ועמוק, לא משהו קליל.
ניסית את התוכניות כאן באתר, כמו "לטוס אל החופש"?

לדעתי אפשר לנסות לוותר
לפעמים כל הסיבוך בא רק ממקום אני לא רוצה ואז זה מתחיל ואז מלחמות וזה מקשיח את כל הסיפור
אם אתה מוותר לעצמך ומבין ומקבל את זה שאתה צורך מין מידי פעם
אולי כך תוכל לחזור לנהל את עצמך בלי מלחמות 
אוהבים משה שלמה

הי live אני מרגיש את הכאב דרך המילים אל מול הרצון להשתנות וזה נוגע ללב מאוד.
כתבת: "לחיות כל היום ביסורי מצפון שמשהו איתך  לא בסדר".
קודם כל אתה בסדר גמור!
מדוע? כי אתה לא לבד. הכאב הזה משותף לכולם אם לא לרובנו. איזה כיף לדעת שאתה לא הבעיה. זה נורמלי! 
כפי שאמרו לפני - יש סיכוי. 
כדי להתמודד עם הפיצול הזה בין קודש לחול צריך לעניות דעתי לשנות את התפיסה לגבי ההתמודדות: 

1. צריך לקבל את העובדה שהיא לא קלה - אני מניח שאתה חש זאת על בשרך. אין צורך להאריך. זה קשה (אחרת האתר הזה לא היה קיים) וזה בסדר להרגיש כך.

2. תהליך ההחלמה הוא איטי ורצוף עליות ונפילות. הכלים באתר הם נפלאים אבל לוקח זמן ליישם אותם בשטח - הלכה למעשה. קח את הזמן ללמוד מה עובד בשבילך. 

3. כל נפילה היא פתח ומקום ללמידה - כאשר אתה נופל תנסה לשאול את עצמך, מה גרם לנפילה? (אתה ציינת רגש - ובכן מדוע הוא מתעורר? ומתי?) כאשר אתה יודע מה עלול להפיל - נסה לחסום את הפרצה. הרי כל חור שאינו נסתם יקשה על ההתמודדות (אם כי לא תמיד בהכרח יפיל אותך, אז אל תיבהל מפרצה אבל תהיה עם יד על הדופק). 

4. תתנהג כלפי עצמך בחמלה וסבלנות, הלקאה עצמית וייאוש - על אף שהם מאוד מובנים, הם בסופו של דבר לא מקדמים. זה טבעי להרגיש את הרגשות הללו, אבל תזכור!

• מותר להיות עצוב
• אך לא לשקוע בעצבות. 

ההבדל הוא חשוב. הראשון זה רגש טבעי ובריא, השני הוא כאשר מתחפרים במקום ושוקעים בייאוש ודיכאון. 
האם לאדם שהיה מגיע אליך ומבקש פיתרון בנושא היית מתייחס כמו שאתה מתייחס לעצמך? אני מאמין שלא, ולכן תרשה לך לסלוח לעצמך, זה נשמע אולי מוזר אבל נכון. זה לא אומר לוותר על המלחמה אלא להבין שנפילה זה חלק מהחיים, וזה בסדר. 

5. נער אבק, ישר מדים ותמשיך בקרב ובתהליך. 
מה שלא עובד - לא עובד, נסה גישה אחרת, שיטה שונה ואולי אפילו לחזור על התכנית ולהיזכר בכלים השונים שאולי יעזרו. תמשיך לשתף כי זה חשוב ותרגיש חופשי לפרוק כל מה שעל ליבך. אני פחות מתחבר לשיטת הוויתור כי זה עלול להעצים את רגשות המצפון כי נראה שאתה רוצה בכל מאודך לצאת מזה והרגש לוותר מגיע בעיקר בלהט הרגע, ולכן לא מומלץ, יחד עם זאת, אני מבין גם נקודת המבט של משה שלמה היקר. 

נקודה אחרונה, חשוב לקחת הכל בפרופורציה. לא נפל העולם, הקב"ה אוהב אותך בכל מצב. הוא מבין הרבה יותר טוב מכולנו את כל הניסיונות וכל אחד במקום שבו הוא עומד. הוא יחכה לך. אל תדאג, תתקדם בקצב שלך. לאט לאט. אל תסתכל על אחרים אלא תסתכל רק על עצמך. זה המסע הפרטי שלך והוא מיוחד בדיוק כמוך. מותר לך לחייך על הדרך ולא לחכות להצלחה גדולה, תחגוג ניצחונות קטנים.

• שמרת יום? שעה? דקה? כל הכבוד!
• אתה רוצה לצאת מזה? מצוין!
• עשית מעשה וניסית את הכלים באתר, כתבת פה וחשפת התמודדות - זה לא פשוט וממש לא מובן מאליו! טפח לעצמך על השכם יקירי.

אז מה אומר? האם אתה מוכן להמשיך את המסע אותו התחלת?