תודה גוני
נעים לקרוא את התובנות שלך הן מוגשות בצורה כיפית
מאוד מזדהה
התגעגעתי

מזל טוב על הולדת הבן
המון הצלחה בנקיות
וירידה בנחת מהאורות של הברית

כבר שלושה חודשים לא כתבתי כאן.
אני מרגיש שרוב חיי אני עסוק בלרצות כל מיני גורמי חוץ: דימויים שהולבשו עליי, מורים, הורים, הכוח העליון, אשתי, הילדים ותפקידי בחברה.
די נשבר לי מכל זה.
אין לי כוח יותר לנהל את חיי לפי ציפיות של גורמים אחרים, שמצפים ממני לעשות מה שנראה להם אבל ייעלמו מהשטח ויניחו לי לשלם לבדי את המחיר על הלחץ שלהם.
אני צריך למצוא מקום עבודה אחר, אבל לא מסוגל לעשות את המאמץ המינימלי כי אני חושש מדחיות, ולא יודע מה לענות כשישאלו אותי מה הציפיות שלי למשכורת.
בלימודים אני מאוד נהנה ומרגיש כמו דג במים. כנראה בסוף איאלץ לגמור בתור מורה, בניגוד לרצון שלי. אבל ככה כנראה זה בחיים - בסוף יכריחו אותך לעשות מה שהחליטו בשבילך, ויצפו ממך לאבד את שארית הכבוד העצמי שלך בשירי הלל והודאה לכוח העליון שהואיל בטובו להשפיע עליך את כל השפע הזה, ומכריח אותך לדקלם את השורות שהוא כתב לך, על אפך ועל חמתך.
סדר פסח השנה יהיה בהרכב משפחתי מלא אצלי בבית, כתוצאה מלחץ פיזי מתון שאמא שלי הפעילה עלינו (מסיבות טכניות אצלנו יהיה הכי קל לעשות את זה השנה). אני די מצטער שנגררתי לזה, ועכשיו צריך לשלם את המחיר של הלחץ שהופעל עליי ואת חוסר עמוד השדרה שהיה לי כשלא התעקשתי לומר לה לא.
אבל ככה זה בחיים. על טעויות משלמים.
חג שמח שיהיה גם לכם

ועוד מחשבה מהבוקר: ברדיו דיבר פסיכולוג קליני שרצה להביא לקחים מסיפור טייס המשנה שריסק את המטוס בכוונה באלפים הצרפתיים לפני שבוע.
הטענה שלו היתה שהאיש כנראה לפי הדיווחים, התכוון לרסק את המטוס באיזור שבו נהג לבלות עם בני המשפחה שלו בילדות, ולכן סביר להניח שהוא  סבל מאיזו בעיה של כעס חזק מאוד, שגרם לו לחוש כקרבן, מה שהתבטא אחר כך ברצחנות האיומה כלפי נוסעי המטוס שלא עשו לו כלום, וממילא גם כלפי עצמו, שהרי הוא גם נהרג בהתרסקות.
העצה שלו היתה שכל אחד יחשוב מתי הוא חש זעם קשה שמתפרץ אצלו, כמה אנחנו נוטים להאשים בזה מישהו אחר שהתחיל וגרם את התגובה הזאת, ועד כמה בעצם כל אחד אחראי בעצמו לתחושה הזאת, בגלל טעות, חוסר שיקול דעת, או כל סיבה אחרת, כ שהוא יכול לבוא בטענות רק לעצמו. (איך זה אמור לפתור את הכעס אני לא הבנתי). 
ניסיתי לחשוב על זה היום, אבל הגעתי למסקנה שאני לא הייתי כמו הטייס ההוא, מרסק מטוס שלם עם נוסעים חפים מפשע.
הייתי רק מוודא שעל המטוס נמצאים אותם אנשים בודדים שאני מכיר שמגיע להם למות על מה שהם עשו לי, ואז מרסק את המטוס בנפש שלווה ובסיפוק רב.

ליל מנוחה

וואו גוני! איזה יופי שחזרת! :D
רק כשראיתי אותך כותב שמתי לב כמה התגעגעתי. כמה זה היה חסר לי...

אמרו לי תמיד שחשוב לומר כאן תודה.

אז תודה לכוח העליון.
זה שלא התעניין אם אני מעוניין להיוולד.
זה שהפיל עליי את כל ההתמודדויות בלי להתייעץ איתי מראש אם אני מעוניין בהן.
זה שמזיז אותי על לוח המשחקים שלו, כי אני רק בנאדם קטן ועלוב והוא יותר חזק ממני ומותר לו (יש לו בטח מחלקה משפטית מספיק גדולה ומשופשפת שתוציא אותו בסדר ואותי אשם, כמו כל גוף מסחרי או ציבורי שמכבד את עצמו).
זה שמציב בפניי אתגרים מכשילים ומשחקים מכורים מראש, ומותיר בידיי את הזכות להודות ולהלל אותו על כך שזכיתי להיות המריונטה הקדושה שלו.

ממש תודה רבה. אין עליך

חיבוק. אני שומע את הכאב, ומזדהה אתו. אני יודע שזה קצת פלצני, אבל הייתי שם הרבה שנים. בערך שנתיים לפני התכנית התחלתי להיחלץ מהמקום האפל הזה, ולהתחיל לראות שיש אופציה אחרת. שאני לא מוכרח להאמין לסיפור הזה, כי הוא רק סיפור, פרשנות.
שוב חיבוק

ולהאמין למה? לפרשנות שמישהו אחר יספר לך? כדי ששוב יאכזבו יכאיבו וינטשו על הדרך?

קשה לי לקרוא את הדברים שלך. הכאב זועק מהם.
יש שיר שמבוסס על דברי ר' נחמן - "נקודה טובה ועוד נקודה טובה ועוד מעט ואין רשע, והתבוננת אל מקומו ואיננו".
גם אני מרגיש לפעמים שאלוקים לא עושה צדק איתי בכך ששם אותי במצב הזה. אחד הדברים שהכי עוזרים לי זה אסירויות תודה. כשאני מתבונן באמת על כל מה שאלוקים כן נתן לי, הדברים שבעיני לא כ''כ טובים מתגמדים, ולפעמים אפי' נעלמים.

וכמובן לספר לחבר שאני כועס על אלוקים.

אח יקר, גם תודה שכזו חשובה. באמת. אני איתך. אוהב.

guni כתב on 14 אפר' 2015 20:16:

האם זו האפשרות היחידה? לחיות על פי פרשנות כלשהי? האם אי אפשר לוותר על הפרשנות ולחיות את המציאות כמו שהיא?
אני לומד הרבה, בהקשר הזה, מביירון קייטי, בשיטת 'העבודה' ובספר שלה 'לאהוב את מה שיש'. אתה רוצה/מסכים/מוכן לאהוב את מה שיש?

לא. מצבי הבסיסי גרוע. אחרת לא הייתי מגיע למקום המשפיל הזה. אין לי כל כוונה לאהוב את מה שיש או את מי שדחף אותי אליו בעל כרחי, כשהברירה היחידה שהוא הותיר לי היא איזה שיר תהילה לשיר לו על זה

עכשיו אני רגוע. כל תגובה שלי משרתת את התכלית של המשחק הגדול, ואני תמיד אהיה המריונטה שלו. כמה מרגיע.

guni כתב on 15 אפר' 2015 03:11:


עכשיו אני כועס ומומרמר. כל תגובה שלי משרתת את התכלית של המשחק הגדול, ואני תמיד אהיה השולט לפחות בזה. כמה כיף לי. בעעע.

guni כתב on 15 אפר' 2015 02:58:

ביירון קייטי אוהבת לשאול 'מי תהיה בלי המחשבה הזו? '
מי תהיה?
(להיות 'בלי המחשבה הזו' אין פירושו דווקא להיות עם המחשבה האחרת שאתה מתעב - שאלהים הוא טוב מוחלט וצריך להלל אותו ולהתרפס בפניו - אלא רק לוותר על המחשבה הזו - שהוא מתעלל בך)