אתה יכול לנסות לכתוב על זה צעד 3:
1. מה רצית שיקרה.
2. מה אלוקים רצה שיקרה וזה בעצם מה שקרה.
בסוף כמובן 'רצונך השם ייעשה ולא רצוני".

אלוקים אוהב אותך גם כשאתה כועס עליו ומאוכזב ממנו.

אוהבים, מכיר  את ההרגשה הזו.
השאלה שלי היא, למה שלש מאות שקל הופכים אותי לסמרטוט של מישהו.
אולי רוצים להזכיר לי ששמחת החיים שלי לא תלויה בדבר זה או אחר, אלא משהו שמגיע מבפנים.
חוצמיזה אם אני לא מספיק אחראי, ולא שמרתי על התיק שלי בצורה טובה,  למה זו האחריות של אלוהים. אולי גם לי יש אחריות קטנטנה.
מתנצל מראש על התוקפנות.

זה בסדר. בעיקר האשמתי את עצמי. סך הכל החזקתי ילדה ישנה על הידיים ואת התיק ביד השנייה, הנחנתי אותו לרגע על הכביש ליד האוטו כדי להכניס אותה אליו וכנראה השארתי אותו שם. בסוף הרי תמיד אני אשם בהכל, ואלוהים יוסיף לצחוק בקולו המהדהד והרע. כי כמו כל מנהל טוב, הוא זוקף לזכותו את ההצלחות, וזורק על הכפופים לו את הכישלונות

אוהבים. זה קשה.

כואב. ידידי היקר מאוד, בתיאורך נגעת בי. בדרישות העמוקות שלי ממני וחוסר היכולת שלי להתמודד עם עצמי. ובעיקר בשימוש שלי בדמויות סמכות כמטרה לזעם (וחיסול) ממוקד. מה שעזר לי במצבים הללו הוא לנסות ולשאול את עצמי מה הייתי אומר לבשר מבשרי, ילדי שהיה מפנה אלי את אותן הטענות שאני הפניתי לאבא שלי.

ולאחר שקיבלתי רשותך אשאל אותך ביחס אליך, מה אתה היית אומר לבת שלך אם היא היתה מפנה אליך את הטענות הללו: אבא, למה נתת לי להיות אחראית על התיק? אתה נהנה לראות אותי נכשלת? לא מספיק התעללת בי עד כה? ראיתי. לא הצלחת להסתיר את החיוך והשמחה לאיד...

אולי תמצא קרבן אחר?!

ניסיתי על עצמי את התרגיל הזה. אני אישית לא מחפש להרע לה ולכן לא יודע מה הייתי עונה לה. בכל מקרה אני מרגיש לא נוח כשאני נאלץ להפעיל סמכות כלפי הילדים שלי, כי אני מרגיש חלק מהרעים.
הניסיון שלי והחוויה שלי הם שגורמי סמכות נוטים להיות לפעמים שרירותיים, אלימים, מנצלים לרעה את העמדה שלהם ביחס למי שנתון למרותם. פתח עיתון ותראה.

ועוד משהו: בוסים גדולים נוטים לייחס לעצמם את ההצלחות ולהפיל על אחרים את הכישלונות. מהצצה ברטוריקה של החבר'ה כאן, שמהללים את הכוח העליון על כל הצלחה קטנה כי להם אין כלום משל עצמם ומאשימים את פגמיהם האישיים ואת עצמם על  כל הכישלונות והנפילות, נראה לי שהכוח העליון אינו כל כך חריג בהקשר הזה. ואני ציפיתי ממנו ליותר

guni כתב on 28 אוג' 2014 19:41:


זו שאלה קשה שאין לי עליה תשובה (והיא כנראה תמשיך להציק לי).
ובכל אופן, התוכנית עוזרת לי.
חשוב מאוד שאשאר בה.
בלעדיה באמת אין לי כלום.

תודה גוני
הניסיון שלי בתכנית לימד אותי שאין עניין להאשים אף אחד, כולל את עצמי בשום כישלון.  המטרה היחידה בלבדוק את עצמי היא לבדוק איפה אוכל להתקדם בפעם הבאה, מה אוכל לשנות מבחינתי.
כמובן שאני אדם, וטבע האדם הוא לטעות, וזה בסדר לטעות.
אני לא חושב שרגשות אשם מכל סוג שהיא מביאה אותי למקום בריא, לא על עצמי ולא על הכח העליון שלי.
מאידך כשאני מהלל את הכח העליון שלי, זה לא בשביל לנפח לו את האגו, או בשביל להתחנף אליו, שלא יפסיק 'חלילה' להיטיב עימי.
בשבילי זהו מקום של ענווה, מקום שבו אני מכיר שהערך העצמי שלי לא תלוי בכמות ההצלחות שלי, מקום שבו אני מבין שעוד טפיחה על השכם הדואבת שלי, לא באמת גורמת לי להרגיש טוב יותר בטווח הארוך.

תודה על התגובות.
לי כל ההלל והשבח לכוח העליון נשמע כמו התחנפות והורדה של הערך העצמי שלי לרמת זבל. ככה זה נשמע לי

גוני יקר, זה חייב להיות ככה? אני מוכרח להיות בתחרות עם הכוח העליון שלי? במשחק סכום אפס?
למה הכוח העליון הוא קריקטורה כל כך עלובה?
אוהב,

guni כתב on 28 אוג' 2014 19:41:


יש סיכוי שגם אבא שלך למעלה לא מחפש להרע לך?

guni כתב on 28 אוג' 2014 19:41:


יש סיכוי שגם אבא שלך למעלה מעדיף שלא להפעיל סמכות כלפיך?

- - - - - - - - -

ידידי היקר, הניסיון שלי ושל רבים מחברי מוכיח שמכור הרוצה להשתחרר מכבלי התאווה והאישיות (כעסים אמיתיים או דמיוניים) מוכרח למצוא גישה רכה יותר ליחסים עם הכח העליון.  ולו כפקיד. זוכר?

תמשיך להשתדל.
אוהב.

אתה מבטיח לי שכתוצאה מאימוץ גישה רכה יותר אני לא ארגיש עלוב יותר או חסר ערך יותר? זה לא יגרום לי לחוש יותר זבל כי ההוא שם למעלה עושה מה בראש שלו?

אם הוא מאפשר ואםפשר לכל כך הרבה אנשים טובים להיפגע מכל מיני טיפוסים מפוקפקים, ואם החינוך הקונפורמיסטי שקיבלתי לאילוף ולצייתנות כלפיו לא הוביל אותי לשום מקום שלם יותר מוסרית או אנושית - אז כן. מדובר כנראה בקריקטורה די פתטית. והגעתי להכרה שמדובר במשחק סכום אפס לפי הכלל שהבנתי מהשיחות כאן - ההצלחות כולן נזקפות לזכותו, הכישלונות והנפילות כולן לחובתנו. זה לא פתטי?

אני לא יכול להבטיח לך. ככה זה עבד אצלי. ואינני רואה סיבה סבירה שאצלך התוצאה תהא שונה. תבין, מה שאתה כתבת כאן הוא כסף קטן לעומת התחושות שלי ביחס אליו. הייתי הכי רחוק ממנו שאפשר. ושינוי הגישה חולל שם את המהפך הזה. עודני מתקרב.

שמעתי. אחשוב על זה.
באיחור של שבוע וקצת - ברכות על תשע שנים (ושבוע וקצת)