בוקר חדש עולה, ושוב אין לי חשק לקום. עוד יום של התמודדות חסרת פשר, עוד ראיון עבודה לקראת הפרישה המאולצת שלי מהעבודה הנוכחית, עוד אי ודאות, עוד התמודדדות מתסכלת. כמה טוב לחיות

עוד נפילה לאוסף. אני אפילו לא טורח לעדכן את המונה, כי לא מאמין שאוכל להישאר נקי יותר

אין לי כבר כוח יותר להתמודד.
התרופה שמציעים כאן, הוויתור והכניעה וההישענות על אחרים, נראית לי גרועה יותר מהמחלה עצמה.
אני לא חושב שיש לי סיכוי להחלמה, ואני לא מאמין לא בכוחות שלי ולא בתכנית הזאת

גוני אחי היקר, אני רוצה לכתוב לך כמה מילים מלב אל לב, ולא רק מאחורי הקלעים בפרטי אלא כאן, בציבורי, אתפלל שהמילים יצאו מהלב ויכנסו אליו.

מבין לשורות, כשאני קורא לאורך זמן את מה שאתה כותב אני חש שאתה פשוט מפחד, מפחד להתאכזב מפחד להיכשל מפחד מפחד מפחד, הפחד הזה עוטף אותך, לא נותן לך להתקרב לכולם ולשום דבר ומפרק כל פיסת אישיות נהדרת שיש בך. (שוחחתי איתך, עמדתי מיד על הפער בין העדינות שבקולך לכתיבתך המיואשת והדוקרת)

אתה כותב שאתה לא מאמין בתוכנית הזו ואני מאמין לך - אין לך מושג מהי - לרגע לא נכנסת לתוכה באמת, עשית, אבל 'זה לא היה זה', לא התמסרת לחלוטין לרעיון שאת רובו אינך מכיר כלל, את הספרים עליו אתה לא קורא כדי 'שהכישוף' המבחיל הזה לא יטנף לך את המוח, עם חברים אתה מדבר אבל עם המון זהירות, דרוך תמידית, מוכן לנתק מגע בכל רגע  שהשליטה הנוראה שלהם 'תתלבש' עליך...

ואני מבין אותך, אני מכיר את הריח של הדבר הזה - הפחד -  הוא לא יאפשר לך, אתה קליינט יותר מדי טוב של השליליות. ת'אמת גם אני לא הייתי מותר כל כך מהר על לקוח נכבד שכמוך. וכך יוצא שאתה מעדיף הוא את ההתבוססות ברע לי לא טוב לי?

כבר תקופה שאני שומע ממך את ההסתייגות הנחרצת 'מהישענות' על האחר, ממש בבחינת טוב מותי בחיי. לרגע נדמה שיש כאן תחרות גלויה וסמויה בין כל משועממי תבל, מי הוא זה 'שיזכה' בשלל המדהים - שליטה בגוני!

אח שלי, לא יאומן מה שהמחלה הזו עושה. אתה בחור אינטליגנט, באמת, פלא שאינך רואה שאתה הוא הנשלט. אתה בוחר להיות עבד. נרצע. של המחלה שלך. והיא כל כך שולטת בך שהיא לא מאפשרת לך להאמין שיש משהו אחר. עצוב לי. כי אני יודע איזה כיף יכול להיות לך. מאמין שהוא יכול להיות גם שלך. אבל איני מנהל העולם.

יש לך מסלול, ואם הוא מסיבות נעלמות אמור להיות רווי בכאב שלך, אין לי אלא לקבל זאת, הרי גם אני חסר אונים...  כשיכאב לך שם יותר אתה יודע איך למצוא אותי.

בידידות.

אני אוסיף משהו קטן על מה שאמר אסירותודה. אני גיליתי שאם אני לא מחליט לתת את השליטה עלי לאלוקים, השליטה עלי נמצאת לחלוטין אצל התאווה. תחשוב על זה...

תודה אסירות
אני יודע שכתבת את זה לגוני
אבל האכפתיות שלך תמיד עושה לי את זה
אוהב

ליושב במרומים יש אחלה חוש הומור. ולא תמיד הוא שחור.
רוצים דוגמה? בבקשה. לאחרונה, מאז שכתבתי כאן באיזה מקום עד כמה אני וההוא שם למעלה מסוכסכים, לפחות מהצד שלי, אני מרגיש בכללי שמיצי הקיבה שלי גואים והולכים. את התוצאות המצערות ראו כאן מי שעשו טעות וקראו את הטקסטים המרירים ששפכתי פה.
אני חושב שהסיבות לתסכול שלי ברורות - אני הרי משקיע הרבה מאמצים ומשיג אפס תוצאות. ברור מי אשם פה, לא? זה שמוחא כפיים וכו וכו (עדיף לא לחזור על זה כאן אחרת אני שוב אתעצבן).
הערב בשכונה שלי היה שיעור של הרב יהושע שפירא מישיבת רמת גן. קראתי על זה במודעה שתלו פה, והבנתי שזה קשור לתשעת הימים.
למעשה, זו היתה שיחה ארוכה ומקיפה על 12 הצעדים, כפי שהוא רואה את זה מהלימוד שלו בתחום מתוך רצון לסייע לאנשים שפונים אליו בהמוניהם.
נראה לי שבפעם הראשונה מישהו שאני יחסית בוטח בו (לא מכיר אותו אישית אבל אהבתי לשמוע הרבה מהדברים שלו, גם אם חלקם לא נראים לי) עשה לי קצת סדר בבלגן הזה.
אז ככה: ענפי ההתמכרות הם החומרים השונים שבהם משתמש המכור. הם נובעים מהגזע - משאבת התשוקה שמתוך חוסר שקט פנימי דורשת משכך להשקיט את היסורים הנפשיים. אלה נובעים מהשורש, וזה תמיד כרוך באותה שאלה ממש - הבלבול בין מה שאני יכול לעשות למה שאני לא יכול לעשות. כשיש יומרה לפעול בתחום שאיננו בשליטתי, הרי שאני מנסה למלא את התפקיד של הכל יכול, ומכיוון שאני לא כזה (אם כי בהחלט בכיוון, עובדים על זה) התסכול יוצר חוסר שקט נורא שמבקש להרגיע את עצמו דרך כל מיני אמצעי עזר ממכרים.
ועוד משהו: מהניסיון הרב שהצטבר בעולם בטיפול הזה, בתרבויות שונות, התברר שצריך שני דברים קריטיים להצלחה: חבר/ים באותו מצב, שניתן לפנות אליהם, ואמונה בבורא ומשגיח.
אני מכיר בכך שיש לי בעיה להודות בחולשות ובחסרונות שלי. אני מכיר בכך שאני אכול דאגות, למשל בתחום העבודה והקריירה, שלפי דוגמה מפורשת שנאמרה שם בשיעור כלל אינה רלוונטית לי, מכיוון שזה תחום הלא יכול שאיננו בשליטתי. ברור לי שזה המקור לחוסר השקט שגורם לי לקום עייף וחסר חשק ליום חדש (מי זה הבחור האובדני שכתב את הפוסט המחריד הזה על הבוקר? אני מקווה שזה לא אותו אחד שהצליח בראיון עבודה כמה שעות מאוחר יותר).
אני כרגע בכאלו כעסים על ההוא שם למעלה, מאז שהרשיתי לעצמי לומר את זה כאן בגלוי לא מזמן, שזו נקודה שתצטרך תיקון. מכיוון שאינני רוצה להיות רכרוכי כמו פודינג, אני אשמח אם מישהו יחלוק אתי מניסיונו איך הוא התמודד עם הבעיה הזאת של חוסר תקשורת איתו שם למעלה, ואיך הוא הצליח לסלוח לו כדי שיוכל להתקדם. אני מבטיח בהן צדק לא לענות באופן ציני לאף אחד, לא לשפוך מיצי קיבה בראש חוצות ולא להיות דוקרני (עד כמה שהדבר אפשרי שבועיים אחרי יז בתמוז, כמובן). אני אדע להתמודד יפה אפילו עם רעיונות שלא יתאימו לי או שירגיזו אותי. זה בהחלט בתחום של היכול. ליל מנוחה (הלוואי)

אם אתה מוצא פיתרון, אשמח אם תידע אותי...
מרגיש רע מאוד, אובד עצות ומאוד כועס על ההוא למעלה וגם על הרבה למטה.
נראה לי שהרעיון הוא לא להתעסק בזה על ההתחלה אלא לעבור את הצעדים כסדרם...
כרגע אני אפילו לא עשיתי צעד 1, אז זה ממש לא בטוח, אבל ככה הבנתי...

תודה על התגובה שלך.
אני מרגיש כרגע שבלי להתגבר על המחסום הזה אני די תקוע. אין לי ממי לבקש עזרה, כי הערוץ הזה חסום לגמרי.
והכעס לא מאפשר לי לעשות שום דבר יצירתי. אם אשמע משהו אני מבטיח לשתף.
בהצלחה

רק בצעד 3 מבקשים עזרה... אפשר עד אז לעבוד על הצעדים בלי להתמודד עם זה.
בנוסף, ניתן לפנות לעזרה לחברים (בדיוק כמו שעשית עכשיו...), לא חייבים את ה'.
אני מקווה שכאשר אגיע לשלב בו אני חייב לפנות לה' לעזרה ולמסור לו את חיי, כבר אהיה נקי ומפוכח והמצב יראה אחרת.

אני מנסה ללמוד עכשיו אי ך להבחין בין מה שאני יכול למה שאני לא יכול.
אני לא יכול להתמודד עם זה לבד. עובדה - שוב נפלתי היום אחרי הצהריים.
אני כן יכול להחליט שזה לא ייאש אותי. אני כן יכול להחליט שאני לא מגיב כאן במרירות ובעוקצנות כלפי אחרים, אפילו אם נורא ארצה לעשות את זה. אני כן יכול להחליט שלמרות אלף הפעמים שניסיתי ולא הצלחתי, אני לא מוותר. אני כן יכול להחליט שגם אם אני כועס על אלהים, אני לא מנתק איתו את הקשרים ומבקש ממנו שירגיע אותי בטוב, אם הוא יכול ומעוניין כמובן.
אני לא יודע עדיין מה אני עושה עם כל הכעסים והטינות והלחצים. אולי גם זה כרגע בתחום הלא יכול.
אני כן מבקש שלפחות לעשרים וארבע השעות הקרובות אני לא אפול. ארבע ורבע מחר אחרי הצהריים אני מעדכן מחדש את המונה ליום אחד נקי.

תודה גוני על החיזוק. זה נותן המון לראות את הכוחות והתקווה שיש בך.
מאחל לך מכל הלב שהגישות החיוביות שאתה מוצא בעצמך יביאו לך חיים נפלאים.
אוהב
הושיעה

חבר יקר, החויה שלך, התהליך שלך. מלמד. יש עוד דברים שאתה כן יכול להחליט - למרות הפחד שלי מאיבוד השליטה על חיי, אני כן אפנה למישהו חצוני, אני כן אתן בו אמון. לפני, לא אחרי.

את ניתנת האמון באחר כנראה אתחיל מעכשיו. מדווח על עוד נפילה. בכל מקרה, לא אהיה מריר ולא קיפודי, וגם אם התסכול יבוא לבקר בעוד כמה שעות אני לא אתן לו להיכנס.
יום טוב

יום טוב!
אני ממש מצטער, אבל אני פשוט מלא בהערכה כלפיך וכלפי התהליך המדהים שאתה עובר וממש מרגיש הזדהות איתך, לכן אני כותב לך זאת למרות שאני יודע שאתה לא כ"כ אוהב את זה-
אוהבים אותך!!!