ברוכים הבאים, אורח

נושא: חיים פנימיים 15513 צפיות

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 4 חודשים #99684

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2012 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 774

שלום חברים יקרים מאד לדרך

אסיר תודה לבוראי האוהב והרחום על שחרור גובר והולך מהתקיעות שלי בעבודה, הטילו עלי עוד משימות וזה באורח פלא גורם לי לעבוד ולהספיק יותר. מתפלל רק להיום להמשיך ולעשות את מה שביכולתי בשלווה ואומץ, ולהישאר נקי מתאווה על כל צורותיה וגווניה. אמן.

אשתף ​במחילה מכבודכם, שאתמול מישהו ניסה לצלם אותי בשירותים.
במקום עבודתי יש שירותים עם כמה תאים ומחיצה ביניהם, המחיצה גבוהה אבל לא מגיע עד התקרה כך שיש רווח, ובעודי עומד לעשות את המוטל עלי לעשות שם.. ראיתי בזווית עיני פלאפון מתרומם לאיטו מהצד. הייתי קצת בהלם אבל דנתי את בעליו לכף זכות, אבל כשהפלאפון נעלם במהירות וחזר לאיטו להציץ כעבור כמה שניות, התחלתי לדון את בעליו ל"כפה" הגונה ביותר עם המון זכויות וצלצולים... התלבטתי אם לנסות לשלוף לו את המכשיר מהיד, ובעודי מתלבט הוא כנראה ראה ששמתי לב לזה והוא הוריד מהר שוב את המכשיר.
הזדרזתי לצאת מהתא ,האמת שמילאתי נטלה עם מים ותכננתי לשפוך עליו לתוך התא, אבל התחרטתי ושפכתי את המים בכיור.
חיכיתי בשקט בחוץ לא היו עוד אנשים בתאים האחרים, ולבסוף הוא יצא מהתא.
הוא היה בחור מבוגר, חרדי.
שאלתי אותי - רבנו, שמעת על AA? הוא הסתכל עלי במבט מבולבל ומאיים של מה? שאלתי אותו שוב - שמעת על אלכוהוליסטים אנונימיים? SA? הוא לא הגיב. אמרתי לו - אני יודע שניסית לצלם אותי בשירותים, כדאי לך ללכת לארוגנים האלה ולטפל בעצמך, זה בחינם. הוא הסתכל עלי עם המבט הכי מאיים שלו ואמר לי מה פתאום? אתה אפי' לא בכיוון.. הוא הוציא את המכשיר ופתח את המצלמה להראות לי שהוא לא צילם כלום.. והוסיף יש לך מזל שאתה נחמד כי עם מישהו אחר היה אומר לי כזה דבר הייתי נותן לו 'רסייה' בראש.
אמרתי לו - רסיה לא תעזור לך, חבל, תטפל בעצמך, אני יכול לתת לך מידע נוסף על הקבוצות הללו אם אתה רוצה.
הוא שטף ידיים והלך.
זה קרה לי באמצע אחד מהימים היותר לחוצים שהיו לי השנה, אבל בחסד אבי האוהב שיתפתי חבר על זה אח"כ והלכתי בערב לקבוצה, ומאד מאד נהניתי בה מהמסר שנתן חבר ותיק על דרכו בהחלמה.

מתפלל לשחרר את המועקה, ואת התהיות שיש לי בראש אם פעלתי מספיק נכון מול אותו מכור או לא, לקבל את עצמי, ולזכות להישאר נקי עוד יום, רק להיום.

אוהב אתכם צדיקים
'פנימה'

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 4 חודשים #99686

  • פשוט שמח
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1839

פנימה, 
לא כל סוטה צריך רק טיפול, יש סוטים שצריכים גם כלא....

כי ידיעת האמת מחזקת הנשמה ומרחקת ממנה היצר

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 4 חודשים #99710

  • aristo
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 865
אשרייך אח יקר! כל הכבוד על השליטה העצמית...

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 4 חודשים #99823

מה שתכנית יכולה לעשות לבנאדם...
אני הייתי מגיב בחוסר שפיות, כנראה בורח משם בפחד נוראי...
אפילו שאני הנתקף.
כך התנהגתי בעבר.
מתפלל לאלוקים לשחרור שם.

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 4 חודשים #100214

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2012 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 774

שלום אחים צדיקים

לצערי אני קצת פחות משתתף פה לאחרונה, יש לחץ בעבודה, אני מנסה ללמוד לקבל את הלחץ בשלווה ולנסות להתמקד במה שביכולתי לעשות, זה מצליח לי לפעמים ולפעמים לא, לא מושלם אבל בכיוון טוב, ומנסה גם להאמין שאם הטילו עלי משימה כנראה שאבי האוהב חושב שאני יכול לעמוד בה, ועליי לנסות ולהאמין קצת יותר בעצמי וביכולות שחנני, רק להיום, אמן.

אני רוצה לשתף אתכם בקטע שקראתי השבוע 'במקרה' כתב אותו רבינו הגדול הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים' והוא ממש התחבר לי להחלמה ונתן לי קצת יותר הבנה שיש דברים שאני צריך לעשות ובהם ה' לא מתערב.



והתשובה על כל שלוש השאלות הללו וכל שהוא מסוגן תשובה אחת כללית, והיא: 
שכל הנסים, ואף על פי שהן שינוי טבע של מצוי מאחד הנמצאים, הרי טבע אישי בני האדם לא ישנה אותם ה' כלל על דרך הנס. 
ובגלל היסוד הגדול הזה אמר 'מי יתן והיה לבבם זה להם' וגו', ובגלל זה באו הציווי והאזהרה והגמול והעונש.
וכבר ביארנו היסוד הזה בראיותיו בכמה מקומות בחבורינו. 
ולא אמרנו זאת מפני שאנו בדעה כי שינוי טבע אחד מאישי בני אדם קשה עליו יתעלה, אלא זה אפשרי, והוא נמצא תחת היכולת, אלא שלא רצה כלל לעשות זה, ולא ירצהו לעולם, כפי היסודות החוקיים התורתיים, 
ואילו היה מרצונו לשנות טבע כל אחד מבני אדם למה שירצה יתעלה מאותו אדם, כי אז היו בטלים שליחת הנביאים וכל הציווי כולה. - 'מורה נבוכים' (חלק שלישי פרק לב)


אוהב אתכם גם ממרחק
'פנימה'

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #100708

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2012 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 774
פנימה כתב on 24 מרץ 2016 09:16:
שהחושך עצמו ייהפך לאור.
כלומר בפורים אני לא שובר את העצמי הקודם שלי ובונה את עצמי מחדש מההתחלה,
אלא אני לוקח את העצמי הקודם הענק והמאיים, והופך אותו לחיובי. לאור.
אולי לכן 'פורים' יותר גבוה מ'יום כיפור,
כי בפורים התשובה היא נטו מאהבה.
מאהבה אינסופית של אבא שלנו אלינו,
אהבה שמקלקלת את השורה,
אהבה שגורמת לנו 'לחוסר אונים'.. בהרגשה שלנו אותו, רק אהבה אהבה ושוב אהבה.
וזה לגמרי מתנה נטו מאבינו.
מתפלל שאזכה למתנה הזאת מהיום בערב,
בחסד בוראי שלא מפסיק להתחסד איתי.
תודה אבא,
ותודה לכל החברים היקרים פה בפורום,
יהי רצון שייתהפך להם בחינת 'הפורום' לבחינת 'פורים',
"אשר ישלטו המחלימים המה במושאיהם"...
אומיין. ואומיין. ואומן. 


שנה חלפה ביעף, ממש מלחיץ הקצב של השעון לפעמים..
זה מה שכתבתי שנה שעברה בימים ההם בזמן הזה,
השנה אני מגיע לפורים עם אורות קצת פחות גבוהים, אבל קצת יותר יציבות בתחומי חיי האחרים ששיוועו לקצת איזון והחלמה.

תודה אבא על הכל,
תודה על האהבה האין-סופית,
תודה על המתנות לאורך כל הדרך,
תודה על קצת יותר יציבות נפשית, קצת יותר יציבות החלמתית, קצת יותר יציבות בקשר עם המשפחה,
והכי חשוב עם עצמי, עם פנימיותי, מכאובי חלומותיי ושאיפותיי.

על הכל תודה.
ותפילה לעוד יום, 'רק להיום', להישאר מחובר אליך. עד דלא אדע.... אמן סלה ועד..............



מתוך עשרים וארבע השעות של חג הפורים כל אחד צריך לעצור לפחות לכמה דקות שבהן הוא שוכח את עצמו, את בני ביתו, את מה שחסר לו בגשמיות ומה שחסר לו ברוחניות.

כמה דקות שבהן הוא מפשיט את עצמו מכל העניינים וחושב רק אודות הקב"ה עצמו.

מתוך דקות אלה של התבוננות, ביום הזה מתגלה שמחה בלי גבול. שמחה שאינה מותנית בדבר. שמחה המבטאת התקשרות נפשית פנימית הפורצת את כל הגדרים, ומזינה את השנה כולה.
(יחיאל הררי - בשם הרבי מלובביץ')


פורים שמח ומחבר לכולנו.
אוהב
'פנימה'
- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #100775

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

אני אהבתי את הקטע שאתה לא מוחק את עצמך אלא מאיר את עצמך. מאוד עמוק וכשאני יזכה להבין ולקבל את עצמי יהיה לי יותר טוב. 
רק להיום.
אוהבים. 

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #101259

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2012 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 774

שלום חברים אהובים

עסוק, ממש, בטח כמו כולם, יש בזה הרבה החלמה אם אני מצליח להישאר מחובר יחסית לרצון העליון, ולהבין שאני רק חלק מהמערכת ולא הכל סובב סביבי, תודה לבוראי הרחום על עוד יום 'רק להיום' של תחושת חיבור אליו יתברך.

רציתי לשתף אתכם בחוויה משחררת מצעד 9 שעשיתי, והראה לי שכדאי לי להתקדם כבר עם הצעדים..בקרוב בימיי. אמן.

לפני כמה שבתות בני היקר פתח את הראש לקראת צאת השבת, רצתי איתו לקופת חולים אך הם כבר סגרו, הלכנו לבית של רופא פרטי בשכונה של הורי ששם התארחנו, הוא קיבל אותנו, אבל לא ממש בסבר פנים יפות, בלשון המעטה. הוא עזר לנו מאד והדביק את החתך אבל הבן שלי חווה שם חוויה ממש לא קלה, והרופא התעלם מרגשותיו כמעט לחלוטין ועשה את העבודה תוך שהוא ממלמל משפטים של תסכול וזעף כלפי העולם ונסיבותיו. השתדלתי להחריש במשך כל הטיפול. אבל בפנים היה לי מאד קשה לחזות בנעשה, הבן שלי בוכה מכאב ומפחד והרופא מתעלם וממשיך לרטון תוך כדי הטיפול (לזכותו אומר שהוא כבר מבוגר, וכנראה אני לא היחיד שהציק לי בשבתות עם מקרה חירום, והוא רופא מומחה מהדור הקודם שבו לא ממש לקחו בחשבון את רגשות המטופלים כנראה).
כשחזרתי אליו לשלם לו על עבודתו לאחר כשעה, הוא אמר לי שעלי לחזור אליו למחרת לבדיקה, אמרתי לו שאני לא גר בשכונה פה רק התארחתי השבת, והוא התעקש שאני לא גר רחוק ושאבוא אליו, סירבתי בנימוס ואמרתי לו שהבן שלי עבר חוויה לא כ"כ נעימה, ואינני מאשים אותו חלילה אבל אלך לרופא לידנו. הוא הסתכל עלי במבט משתומם והתחיל לתת לי ביקורת על זה שאני אמור להחליט בכאלה נושאים ולא הבן שלי, כשהשבתי לו שגם אני רואה לנכון לא לחזור אליו הוא ממש כעס והתחיל להרים את הקול שלו עלי ולומר לי משפטים כמו "כמה זמן למדת רפואה?" "בן כמה אתה? אני יכול להיות סבא שלך!" וכדומה, בשלב הזה יצאתי משלוותי המפורסמת והרמתי עליו את הקול בחזרה עם משפטים בסגנון "כל מה שמעניין אותך זה רק ביולוגיה, מי יותר גדול ממי? מה זה משנה שאתה יכול להיות סבא שלי בגיל? עברתי כמה דברים בחיים" ועוד כהנה וכהנה משפטים שאינני מתגאה בהם עכשיו. תוך כדי ההתפרצות שלי אני חושב לעצמי "אוף, למה אני כועס וצועק עליו?  עכשיו זה לא יעזוב אותי עד שאבקש ממנו סליחה.. וממש לא מגיע לו ממני סליחה אחרי כל ההתנהגות שלו", הרופא השיב לי משפט שלא ממש הבנתי תוך כדי- "אתה עושה איסור ועוד איסור ועוד איסור" (אח"כ אמרו לי שהוא גר-צדק), והוסיף "אני מאחל לך הרבה הצלחה בחיים, יש לך הרבה גאווה ואתה חייב ללמוד לקבל ביקורת מאנשים אם אתה רוצה להתקדם בחיים". לאחר שהוא אמר את זה, קלטתי שעברתי את הגבול, ואמרתי לו - "אתה צודק יש לי הרבה גאווה, אני יודע, ואני מתפלל לה' שיעזור לי איתה, אני מתנצל ומבקש סליחה על דבריי". והלכתי.
חשבתי לעצמי, יופי, גם החזרתי לו כמו שמגיע לו (דבר שבלי ההחלמה לא הייתי מעז לחשוב עליו אפי', רק חוזר הביתה מלא טינות ורחמים עצמיים וממתין לשעת כושר לפרוק הכל עם התאווה..) וגם ביקשתי סליחה על זה.
בימים שלאחר מכן הכל עבר בשלום ב"ה עם הבן שלי, והרופאים האחרים עשו את המלאכה מצוין, אבל כמו שהרגשתי תוך כדי ההתפרצות שלי, טעיתי, הרגשתי ששגיתי בתגובתי, שלמרות הכל לא הייתי צריך לצעוק על הרופא שעזר לי בסופו של דבר. אבל לא הצלחתי לאזור כוח ולהתנצל. אחרי כשבוע בערך ניסיתי להתקשר אבל הגעתי למזכירה אלקטרונית שאמרה שהוא בחו"ל עד סוף החודש.. כשהסתיים החודש אמרתי לעצמי שאני יעשה את זה 'מחר' כמה פעמים, ולא עשיתי, חשבתי שזה יעזוב אותי ושבקשת הסליחה המאולצת שעשיתי בסיום השיחה איתו תספיק, אבל שגיתי, העניין לא עזב את מנוחתי וכל יום הייתי נזכר בזה כמה פעמים ומרגיש לא טוב עם תגובתי.
בחסד בוראי הרחום בשבוע שעבר החלטתי שהגיע הזמן להפסיק לדחות את זה, והתקשרתי אליו. הוא ענה לי, אמרתי לו שאני מתקשר אליו בשביל להתנצל על ההתנהגות הלא מכובדת שלי והדברים שאמרתי, ואני מבקש את סליחתו. הוא עשה קול של פליאה ואמר לי - מה שאמרת לי אז, לא כ"כ חשוב, מה שחשוב באמת זה איך הבן שלך מרגיש? וממש הסמקתי מבפנים. גם מהקלה גדולה וגם מהבנה שאולי הוא באמת כן רופא נחמד למרות הכל? הוא סיים את שיחתנו הקצרה במילים - "שכויח שהתקשרת אלי". אז 'שכויח' לך אבי האוהב שעזרתני להתגבר על החששות והמחשבות והתקשרתי בסוף, האדם שהכי הרבה הרוויח מהשיחה הזאת שעשיתי היה כמובן - אני.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------
אחת מהתפילות שלנו המחלימים מהתאווה היא - "ה' תן לי להרגיש בך מה שאני מחפש אצלה", מתברר שהדברים הם כפשוטם - כך ראיתי מצוטט בשם הבעש"ט על התורה:



אם ראה כלי או חפץ יפה, יאמר בליבו: מהו מקור היופי? הכוח האלוקי שטמון בו.
מוטב אם כן להתחבר לשורש האלוקי ולא ליצירה הגשמית והארעית. (הבעש״ט)


שנזכה לעוד יום 'רק להיום' של חיבור לשורש הא-לוקי. אמן.

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #101275

  • adam1
  • רצף ניקיון נוכחי: 44 ימים
  • מנותק
  • דירוג זהב
  • הודעות: 262

תענוג לקרוא את מה שאתה כותב, זה מועיל לי. תודה.

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #101289

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

מדהים. גם מגניב שזה ממש כתוב בספרים. 
האמת בכנות זה מפחיד אותי שצריך להתנצל ולעשות את הצעד 9 הזה...
אבל רק להיום אני יעשה את מה שמוטל עליי. 
אוהבים. 

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #101335

  • חוסידל
  • רצף ניקיון נוכחי: 1826 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • אוי מיין וועלט .....
  • הודעות: 377
פנימה היקר,
הנה עוד משהו שיכול לעזור אצל רופא מעצבן,

אגב מדיטציה אני מנסה לאחרונה לתרגל עם עצמי, ככלי עזר בהחלמה וסתם בחיים -
מי שרוצה ג"כ לנסות - שיכנס לאתר הזה (לדוברי אנגלית) , נרשמים בחינם ללא התחייבות, ומקבלים 10 שיעורים ראשונים של 10 דקות בחינם, מאד נעים ברור וידידותי למשתמש המתחיל - לדעתי,
בנוסף יש ספר מרתק לדעתי בנושא הזה בהקשר היהודי - מדיטציה יהודית - נכתב ע"י הרב אריה קפלן - ז"ל, רב חרדי מאמריקה, איש רב אשכולות שהיה בנוסף להיותו חוקר קבלה וחסידות גם איש אקדמיה וחרד לדבר ה', וכתב גם ספר על מדיטציה וקבלה - שבו הוא טוען שע"פ מה שחקר, מדיטציה הייתה טכניקה מאד נפוצה בעולם היהודי בעבר.

אני לא מבין בנשמות, ולא מבין בנשימות,
להלן מישהוא שטוען שהוא מבין בנשימות - אולי יעזור להבנת הפוסט האמור - ערכתי את המאמר טיפה - כאן המקור

המאמר מדבר על תרגול נשימות במהלך תרגול 'יוגה',
אבל הבסיס של דבריו לדעתי שווים בדיקה גם בתרגול נשימות נטו.

על נשימה וחיים

רובנו לא מקדישים לתהליך הנשימה את תשומת הלב הראויה.
הנשימה היא הדבר הראשון שאותו אנו עושים בבואנו לעולם והיא הדבר האחרון המשחרר אותנו מכבלי עולם זה.
תהליך הנשימה הוא גם אוטונומי וגם רצוני.
יש באפשרותנו לשלוט על קצב הנשימה, על עומקה ועל איכותה, אך כאשר אנו מוותרים על השליטה, הגוף לוקח פיקוד. תהליך הנשימה הוא תהליך נרכש ונלמד.
הורינו היוו את הדוגמה הראשונה בשבילנו כיצד לנשום.
כילדים, הסתכלנו עליהם, קלטנו את צורת ההליכה, העמידה והנשימה שלהם בצורה לא מודעת וסיגלנו לעצמנו את המאפיינים הללו.
אם פגשנו אדם שהיה ראוי להערכה אימצנו בצורה לא מודעת גם את סגנונו.
ילד שגדל ביער למשל, וגודל ע"י קופים, יסגל לעצמו את צורת הליכתם, סגנון דיבורם וגם את נשימתם.
ישנן שלוש אפשרויות של נשימה:
נשימה אל הבטן – מה שקרוי נשימה סרעפתית.
נשימה בעזרת כלוב הצלעות, תוך שימוש בשרירים הבין צלעיים,
ונשימה בעזרת הכתפיים ועצמות השכם.
רוב האנשים בעולם המערבי נושמים נשימות רדודות ושטוחות ובדרך כלל נשימה מסוג אחד בלבד.
הנשימה אותה סיגלנו לעצמנו מושפעת מהסביבה ומאורח חיינו.
צריך לזכור שכל מצב נפשי משפיע על הנשימה.
למשל במצב של פחד או חרדה, הנשימה תהפוך מיד למהירה, רדודה ומקוטעת.
במצב של רוגע ושלווה הנשימה תהיה ארוכה, זורמת ואטית.
החיים המודרניים ו"הקידמה" יצרו מצב של מתח, חרדה ופחד תמידיים אצל רוב האנשים.
לכן, הנשימה אצל האדם המודרני הפכה לנשימה 'מתוחה' – נשימה מהירה, שטחית ומקוטעת.
דרך הנשימה ניתן להשפיע גם על המצב המנטלי-הנפשי.
אם במצב של מתח ננשום נשימות עמוקות ונרפה את הגוף ואת השרירים, הגוף יגיב מיד והמתח יתפוגג.

תהליך הנשימה הפיזיולוגי
הריאות שלנו דומות לשק חזק ואלסטי.
הן מוקפות משני הצדדים בכלוב הצלעות, ומתחת פוגשות את שריר הסרעפת.
אין מגע ממשי בין הריאות לצלעות או לסרעפת, אך מצב של הפרש לחצים גורם לריאות לנוע כאשר הצלעות נעות וכאשר שריר הסרעפת נע.
הנשימה מתרחשת כשיש תנועה של הסרעפת כלפי מטה, או של כלוב הצלעות לצדדים וגם כשהכתפיים מתרוממות מעט. תנועה זו גורמת לשינוי הלחץ הפנימי בריאות יחסית ללחץ החיצוני -מחוץ לגוף.
הטבע דואג להרמוניה ולהשוואת לחצים בכל מצב.
לכן כאשר הלחץ בריאות קטן בזמן תהליך הרחבת הריאות, מיד נכנס אוויר פנימה כדי להשוות לחצים.
כאשר שרירי הנשימה דוחפים ומכווצים את הריאות, הלחץ בתוך הריאות גדל יחסית ללחץ מחוץ לגוף והאוויר יוצא החוצה כדי לאזן את הלחצים.
שריר הנשימה העיקרי שלנו הוא הסרעפת.
שריר זה ממוקם בצורה אופקית מתחת לריאות.
במצב המנוחה שלו הוא מקומר מעט כלפי מעלה.
בשאיפה אידאלית שריר זה מתכווץ כלפי מטה, מתיישר ומושך אחריו את הריאות.

כמות האוויר שהריאות יכולות להכיל הוא – 5 ליטר אצל האדם הממוצע.
בכל נשימה (שאיפה ונשיפה) כמות האוויר שנכנסת ויוצאת קרויה Tidel volume .
אדם ממוצע, בזמן מנוחה יכניס ויוציא כ-1/2 ליטר אוויר בכל נשימה.
אם אותו אדם ישתמש בכל שרירי הנשימה שלו וינשום נשימות עמוקות, נפח האוויר שיכנס ויצא יעמוד על כ-4 ליטר.
מכאן יוצא שאם אדם ממוצע ילמד לנשום נשימות עמוקות בעזרת כל שרירי הנשימה שלו הוא ישפר את סרקולציית האוויר בריאות שלו במכפלה של שמונה.

על חשיבות הנשימה העמוקה
האוויר שיוצא מהריאות רווי בגז רעיל שנקרא – דו-תחמוצת הפחמן.
גז זה הוא תוצר לוואי של נשימת התאים בגופינו והוא מועבר דרך זרם הדם אל הריאות לסילוק.
בנשימה רדודה, כמות דו-תחמוצת הפחמן שיוצאת מהריאות קטנה, וכך נפגם המנגנון של הוצאת הפסולת הרעילה מהגוף. זה בתורו יכול ליצור או להחמיר מחלות בקני הנשימה.
בנוסף, בנשיפה מלאה הריאות מתכווצות ומעניקות עיסוי לשריר הלב.
עיסוי זה חשוב ביותר לשמירה על תפקודו של הלב.
בנשיפה מלאה אנו מכינים את הריאות לשאיפה מלאה.
כדי להכניס כמות גדולה של חמצן אנו צריכים קודם לכן להוציא כמות גדולה של אוויר.
חשיבותה של השאיפה המלאה בהכנסת כמות גדולה של חמצן לריאות.
חמצן הוא אחד מהדלקים של תאינו, ללא חמצן התאים ימותו. ½ ליטר אוויר אינו מספק את כמות החמצן הדרושה לגוף לתפקוד יעיל.
אחת התוצאות של נשימה רדודה היא עייפות ועצלות, חוסר אנרגיה ואפילו דיכאון.
בנשימה עמוקה הגוף מתעורר, העיניים בורקות ויש אנרגיה עודפת המנוצלת לתהליכי הריפוי של הגוף.
אנו נעשים שמחים וחיוניים יותר.
נשימה עמוקה עוזרת לתפקוד מיטבי של האברים הפנימיים ומערכת העיכול דרך עיסוי ריתמי ושחרור סטגנציה של דם ישן לתוך מערכת הדם.

על חשיבות הנשימה האטית
חשיבות הנשימה העמוקה מובנת לנו כעת.
אם כך מדוע לנשום עמוק ולאט?
גז החמצן הנכנס לזרם הדם וגז דו-תחמוצת הפחמן שיוצא מזרם הדם מועברים בבועיות קטנות דרך נימים זעירים שנקראים – קפילרות. נימים אלו כה זעירים שתחלופת הגזים בהם נעשית בפעפוע.
תהליך ספיגת החמצן בדם ושחרור דו-תחמוצת הפחמן מהדם הוא תהליך הדורש זמן.
כאשר הנשימה מהירה, אין זמן מספיק לספיגה יעילה של חמצן או להוצאה מלאה של דו-תחמוצת הפחמן.
נשימה אטית, אם כן, מאפשרת ספיגה אופטימלית של חמצן והוצאה אופטימלית של רעלים.
במישור המנטלי, היוגים גילו שתהליך הנשימה קשור באופן הדוק לגלי התודעה – למחשבות.
בעת המדיטציה הנשימה הופכת להיות אטית עד לא מורגשת.
כדי לתמוך בכניסה למצב תודעתי רגוע ושליו עלינו לנשום נשימות אטיות שישקיטו את גלי המחשבות הסוערים ויפנו את הקשב שלנו פנימה, לתוך עצמנו.
התועלת הפיזיולוגית של נשימה אטית ועמוקה איננה מוטלת בספק אף בחוגים המדעיים השמרניים ביותר -ע"כ.

במאמר מוסגר - הוא כותב משפט שקשור מאד להחלמה לדעתי:
"הטבע דואג להרמוניה ולהשוואת לחצים בכל מצב" - בשבילי 'הטבע' זה בסה"כ צורת ההתגלות הלא משתנה של בוראי, אבל בלי קשר למה נגדיר 'טבע', יש פה עומק לדעתי - בהחלמה שלי אני מבין (וכתבתי על זה קצת לחבר יקר - פה ) שהדרך לא ליפול לבריחות כואבות זה לטפל בדברים שגרמו לי ועדיין גורמים לי ל'אגירת לחץ נפשי', ואם אצליח לשחרר את המאגר הישן הקיים בי, ולטפל ב'מאגר' המתמלא כל הזמן בעוד הוא קטן (מה לעשות אני לא מצליח לחסום את התמלאות המאגר לגמרי..) אוכל בעזרתו יתברך להתגבר על רצון לצרוך תאווה או בריחות אחרות שמכאיבות לי,
זה החידוש והסוד של 12 הצעדים כפי שהסביר לי מחלים יקר וותיק ממני בתכנית - להבין שאני 'חסר אונים' מול משהוא ואז לבנות את חיי בצורה כזאת שלא אצטרך להתמודד מול הדבר הזה שמכריע אותי פעם אחר פעם, אלא למסור אותו לכח גדול ממני - לשחרר אותו ממני ולא להלחם בו חזיתית.

בתפילה שאצליח 'לשחרר' מעצמי את כל הגורמים שמניעים לבריחות כואבות,
ואצליח להתחבר לרוחניות ממלאת ומספקת גוף ונשמה
אבא אוהב גילה לי את האור ברח' ניסן תשע"ה בכנס של שמור עיניך

נאר אמונה אין בורא כל עולמים...ומבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 3 חודשים #101348

  • aristo
  • רצף ניקיון נוכחי: 2 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 865

חיים פנימיים!!! אתה גבר רציני,שכוייח..

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 2 חודשים #102321

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2012 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 774

שלום אחים אהובים

תודה  - adam1, ג'יימס, חוסידל (תודה על התזכורת..כן אני צריך לקרוא יותר עצות שנתתי בעבר לאחרים, תודה על זה) וaristo (מתגעגע לאמרותיך) - על החיזוק והחיבוק הוירטואלי, אוהב אתכם בחזרה.

זהו הגיע אחרי החגים, ועברנו אפי' את איסור-חג שמישהו הגדיר בתואר ה'אמא של כל ימי הראשון'...זה הזמן לעצור מעט ולעכל..תרתי משמע.. את מה שעבר עלי.
זה התחיל טוב המשיך ב'איום ונורא' אבל בחסדו יתברך איכשהו הגעתי לליל הסדר רגוע וחוויתי לילה מחובר באופן נפלא שלא זכור לי מעולם, תודה אבא שלי על זה. אין כמוך. שוב..
ומעשה שהיה כך היה:
הנקיונות וההכנות לחג עברו עלי בנועם השנה, התחלנו יחסית מוקדם אותם והייתה לי הרבה עזרה ובזכות האשת-חיל שלי סיימנו לנקות כמה ימים לפני שבת הגדול. ואז ביום שישי הגיע דפיקה מהשכן למטה..יש לנו כתם של רטיבות בתקרה, הוא כרגע קטן אבל רציתי לעדכן אתכם. תודה אמרנו, וקווינו שזה קשור לדלי מים שנשפך ליד סדק שיש לנו ברצפה במרפסת השירות.
במוצ"ש הדפיקות כבר היו יותר חזקות..והשכן הגיע ואמר שהרטיבות פשתה באופן ניכר ועלינו להזמין אינסטלטור במיידי. הוא התקשר לבעל הבית שלו שלא ניחן בסבלנות יתרה בלשון המעטה והוא הבהיר לי שעלי לטפל בזה תכף ומיד כי עוד יומיים כבר ערב חג ואח"כ ה' ישמור מה יקרה לבית שלו. נשמתי עמוק וביקשתי שלווה וסיוע שמיימי, וקיבלתי. האינסטלטור הגיע במוצ"ש, הרגיע אותי שזה לא נראה לו משהוא מדי רציני, ואמר שהוא יבוא מחר בבוקר לטפל בנזילה. החלפנו את המטבח שלנו לגרסה הכשרה לפסח שלו והלכנו לישון בשלווה.
הדפיקה שלו בבוקר שלמחרת לא בישרה על העומד להתרחש בביתנו בהמשך היום..
הפועל שלו התחיל להרים כמה בלטות מהרצפה ומהאמבטיה וגילה את מקור הנזילה, צינורות ביוב בני 'יובל' בערך שאחד מהם החליט שערב פסח זה הזמן הכי מצוין בשבילו להיבקע..טוב לא נורא חשבתי לעצמי עוד קצת זמן והעניין יסתיים על הצד הטוב ביותר..אז חשבתי..
הלכתי לעבודה ואשתי נשארה בבית לפקח על מהלך העניינים. כעבור שעתיים התקשרתי אליה להתעדכן מה קורה? הם עדיין פה מתקנים, היא ענתה לי, התקשרתי כעבור שלש שעות, מה קורה? הם עדיין פה. התקשרתי שוב בערב לפני שאני יוצא מהעבודה, היא עונה לי - אל תשאל, הם רק עכשיו לקראת סיום.. הם חפרו בקיר בצד השני קרוב למטבח, והם החליפו גם את הכיור באמבטיה כי הוא נשבר להם, וקופסאות של הביוב בעומק הרצפה, ומהבוקר אני על קוצים להתחיל את השטיפה האחרונה של לפני בדיקת חמץ והם לא מסיימים, ולא רק זה אלא שבגלל כל הקדיחות שלהם, כל הבית עם שכבה עבה של אבק!!! מזל שאמרתי לעצמי הבוקר: "אשתו של 'פנימה'.. היום את לא מתעצבנת לא משנה מה יקרה, זה הרי לא יעזור, תתאזרי בסבלנות בסוף זה יסתיים ונחזיר את המצב לקדמותו". אז תבוא מהר אני צריכה עזרה..ואני אנא אני בא....
אני לא יודע איך להגדיר את השלווה שהייתה לאשתי למרות כל הלחץ והניקיון שנהרס ממש ערב החג, חוץ מנס גלוי.
אין כמוך אבא. שוב.
בקיצר-המיישע...הגעתי הביתה, ביקשתי מאבי האוהב שיהיה איתי כי גם אני מרגיש שאני מתקרב לקצה הסיבולת, הפשלנו שרוולים יחד ועשינו ניקוי בזק של כמה שעות בכל הבית מחדש..והנס הכי גדול הוא שלא הרגשתי כבעבר כועס וזועף על כל העולם ואשתו, אלא הצלחתי פחות או יותר לקבל את המציאות ולפעול לתיקונה שלווה ואומץ. תודה שוב אבא על זה, בלעדיך הייתי מאבד לחלוטין את ההתלהבות והשמחה שהייתה לי בציפיה לחג. ובזכות זה יש לנו עכשיו כיור חדש בבית.
למחרת היה ממש כיף, הלכתי עם הילדים בבוקר לשריפת חמץ, עוד נס שאני יכול להיות איתם בסבלנות ולהסביר להם ולהנות מזה! ולא לחכות מתי השמרטפות הזמנית תסתיים כבר. התכוננו לחג בשלווה, ובליל הסדר הייתה לי מין תחושה עילאית שקשה לי להסביר, של חיבור ושמחה ותחושה של ביחד קרוב עם אבי האוהב והמיטיב. ובשיר השירים שקראתי אח"כ למרות העייפות והיין בכלל הרגשתי שאני עף אליו יתברך. איזה כיף איתו. שלא ייגמר לעולם.
אז לצערי נגמר, וכמו כל דבר טוב נגמר מדאי מהר, אבל היה ממש ממש תענוג רוחני מיוחד.
אין לי אלא להודות ולקלס למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלו, הוציאנו מעבדות לחירות, מיגון לשמחה, ונאמר לפניו 'הללוי-ה'. אמן.

*************************************************************************************************************
מי שזכה להשתתף בקבוצות או היה בכנס ראה מן הסתם אחדות ישראל מיוחדת במינה שאני לא מכיר במקומות אחרים, תחושה של ביחד רוחני כה, שהיא הרבה מעבר לסבל המשותף והבדידות שחווינו, יש משהו מעבר לזה, קראתי היום קטע קצר מ'בעל-התניא' שהסביר לי מדוע זה (המילים מעט חריפות אבל הרעיון שמאחוריהן ממש התחבר אלי):



כמו שכתב קדוש ישראל רבינו 'בעל התניא' זיע"א, בפרק ל"ב, בעניין של קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך", וזה לשון קדשו: 
"והנה על ידי קיום הדברים הנ"ל, להיות גופו נבזה ונמאס בעיניו, רק שמחתו תהיה שמחת הנפש לבדה, הרי זו דרך ישרה לבא לידי קיום מצוות "ואהבת לרעך כמוך" לכל נפש מישראל למגדול ועד קטן. 
כי מאחר שגופו נמאס ומתועב אצלו, והנפש והרוח מי יודע גדולתן ומעלתן בשרשן ומקורן באלוקים חיים. 
בשגם שכולן מתאימות ואב אחד לכולנה ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד רק שהגופים מחולקים. 
ולכן העושים גופם עיקר ונפשם טפלה, אי אפשר להיות אהבה ואחוה אמיתית ביניהם אלא התלויה בדבר לבדה".
נמצאנו למדים, שכשהאדם מחשיב את נפשו ורוחו, ועושה הגוף וצרכיו לטפלים אצלו, הרי הוא זוכה לברך על העיקר ולפטור את הטפילה במעט שבמעט, ובוודאי יכול הוא לאהוב כל אחד מישראל כמוהו ממש.



שיהיה לכולנו קיץ בריא מחובר (צריך תוספת חיבור ככל שאורך המלבושים מתקצר מסביבנו..) שמח ומחלים. אמן.
אוהב
'פנימה'

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 2 חודשים על ידי פנימה.

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 2 חודשים #102333

  • גיימס
  • רצף ניקיון נוכחי: 689 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 1414

אהבתי את הקטע עם הבגדים...
אוהבים אותך!

הכינוי שלי הוא ג'יימס ואני חבר בשמור עיניך.

אין דבר רחוק יותר מהחלמה בריאה מאשר מצב של תלות.

מנסה לזכור תמיד שמול התאווה צריך ״לוותר ולא להילחם״.

נקי בחסד אלוקים מכ״ד כסליו התשע״ו כל יום רק להיום.

תגובה: חיים פנימיים לפני 3 שנים, 2 חודשים #102418

  • פנימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 2012 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • "...ואם לא עכשיו אימתי"?
  • הודעות: 774

שלום יומני היקר
היום אני מרגיש עצוב.
למה? אתה שואל.
שאלה טובה.
קשה לי לומר בדיוק.
כלומר יש לי כמה סיבות,
אבל מצד שני יש גם תחושה שזה לא קשור דווקא אליהם.
יש לי תחושה שהייתי יכול להיות שמח היום למרות כל הסיבות הללו.
אז למה אני היום עצוב?
לא יודע בדיוק למה.
קצת נראה לי שאני עצוב כי, ככה.
ככה.

מתפלל לקבל גם את זה.
כי נראה לי שככה אבי האוהב רוצה שארגיש היום.
מצד שני הכתיבה עכשיו קצת שחררה את העצב שלי. קצת.
אז אולי זה אני, ולא הוא 'הכל יכול' שהחליט שאהיה היום עצוב, אולי?
אולי.
לא יודע, אולי.

מתפלל לקבל שלווה מול העצב,
ואומץ לתקנו במעט.
רק במעט.
רק להיום.
אמן.

אוהב אתכם אחים צדיקים
'פנימה'



אור בצל צל באור 
המר מתוק המר מתוק 
לעזוב ידיים 
לא לנסות להבין 

היה לי לילה לבן 
מחשבות מתנגשות בקירות הלב 
לומד לחשוב מחדש 
אין לי מלבדך

'אור בצל' - אביתר בנאי

- "מצבי היום לא משקף את האני הפנימי האמיתי שלי, אלא רק את מה שעשיתי בחיים עד היום".
- "עיקר כוחו של האדם הוא להודות בחולשתו ולפנות אל ה'. זה הכוח הגדול של האדם" - הרב מנחם פרומן.
שיהיה יום טוב ונקי - לך לי ולכולנו
----------------------------------------------------------
לסיפורי האישי - פנימה

ליומן המסע שלי - חיים פנימיים

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים, 2 חודשים על ידי פנימה.
זמן ליצירת דף: 0.98 שניות

Are you sure?

כן