שלום חברים
אני רוצה לשתף אתכם במה שעבר עלי הבוקר
הבוקר עבר עלי בצורה משובשת מאוד ולא מתוכננת
זה התחיל בזה שמישהו העיר אותי שעה לפני הזמן שתכננתי לקום בשביל שאלה מיותרת והתשובה פשוטה, וכבר נאמרה לו יום קודם.
זה המשיך בזה שלקח לי זמן להרדם שוב וביטלתי את השעון מעורר כי רציתי להשלים שינה..
למעשה ישנתי עוד כמה שעות וכשהתעוררתי נחרדתי לגלות שהשעה 11:39..
כשהתארגנתי לצאת גיליתי שאותו אדם השאיר לי בלאגן, ונלקחו לי חפצים חשובים בלא רשותי
נאלצתי ללכת חצי שעה בחום הנורא כדי להתפל במנין, וגם הפסדתי חברותא ללימוד
יש לי טינות וכעסים על אותו אדם, על עצמי, ועל הסביבה.
בהתחלה הרגשתי ממורמר ו"שמיש" אבל עכשיו מרגיש יותר טוב.
הוא בסך הכל חולה בריכוז עצמי, אני חולה בזה יותר ממנו. אשתדל להתנהג אליו באותה קבלה ואהבה שהייתי רוצה שיתייחסו למחלה שלי (כדברי הספר הגדול)
משהו בתוכי מאוד רוצה לשלוט בכל העסק ולנהל הכל..
מתפלל למסור לאלוקים את כל הטינות, כעסים, פחדים, צער, אכזבה, את כל השליטה.
בתפילה לעוד יום שפוי.
תודה.

היום טעיתי בכך שניסיתי לחזור לנהל את ההצגה לפי ההבנה האגואיסטית שלי
צעקתי על ה במאי
התעצבנתי על השחקנים
ניסיתי לטפס על הבמה ולשנות את ההצגה
ואז נזכרתי שהתסריט לא בידים שלי..

תודה.

שלום חברים, הכינוי שלי זה 'החסוי' ואני מכור לתאווה
המחלה שלי כל כך גרורתית שהיא משנה תהליכי חשיבה במוח שלי ומעלה לי מחשבות בסגנון "אולי אני לא מכור?" "אולי זה טוב לי?" "אולי אני מגזים?"
היא מסתירה ומדחיקה ממני את הנזקים החמורים שאני חווה בהווה, את הקווים האדומים שחציתי בעבר ואת העתיד האבוד במחלה.
מתפלל לעוד יום נקי, שפוי, מחובר, מפוכח, מחלים.
אלוקי, אני חסר אונים כל כך, שאני חסר אונים מול הרגשת חוסר אונים. זה גדול עלי. נכנסתי לזירת האגרוף הזאת אלפי פעמים בחיים וכל פעם סיימתי מדמם על הקרשים.
תן לי את הכוח להכנע ולהרגיש כך כל הזמן, לא להכנס לזירה.
רצונך ייעשה.
אסירות תודה על 13 ימים נקיים, לא האמנתי שאגיע לכאן, אבל עשית לי ניסים.
אנא תנהל אותי, אני גרוע בזה..
תודה.

שלום חברים, הכינוי שלי זה 'החסוי' ואני מכור לתאווה
המחלה שלי מציירת לי את ההחלמה והצעדים כדבר גדול ומפחיד שיהיה לי קשה מאוד לבצע
זה מפחית מהנכונות שלי
חסר אונים גם מול זה
מתפלל לחיבור
תודה.

אחי, היקר, שמור את זה פשוט!
מה הצעד הנכון הבא בשבילך? זהו. השאר לא חשוב.

אם עברת על ההודעות שלי, אתה בטח יודע שהייתי (ועודני) מסובך עם הרבה שאלות טובות.
אבל אלוקים עזר לי, בעזרתם של משרתים טובים, וקיבלתי נכונות לוותר על הקושיות. יש חבר, שעכשיו הוא גם הספונסר שלי, שדיברתי איתו על, לפחות חלק, מהקושיות האלה ואני פשוט רוצה לדעת מה לעשות.
וזה בסדר (אפילו יותר מבסדר ) אם הוא היה אומר לי: לך לסיבוב נוסף. אוקיי. מקובל.
אבל לפחות אני יודע מה אני עושה!

נמאס לי להלחם עם עצמי ו'להכריח' את עצמי שאני חסר אונים או לא משנה מה.
אני רוצה פעולות. מוגדרות.
ויש כלים. למשל? לכתוב את היסטורית השימוש. אוקיי, מקובל. זה משהו מוגדר. 

האם אעשה את הפעולה? לא בטוח.
האם תהיה לי נכונות? לא בטוח.
האם זה יעזור? לא בטוח.

אבל אני יכול לנסות ולדעת מה אפשר לעשות במקום להיות תלוי באוויר.

זהו ידידי. אני מכיר טוב מאוד פחד וחוסר נכונות וכל זה. באסירותודה אלוקים שלח לי כוחות. אפחד לא מבטיח לי שזה ימשך גם ברגע הבא.

הוא גם שלח לי שליחים, שמהם הבנתי שהתוכנית הזאת היא תוכנית 12 הצעדים. הצעדים זה מה שחשוב.
ואני בתחינה אליו, שייתן לי נכונות היום. כי למען האמת? לא מאוד בא לי...
אוהבים

תודה על הכיוון, אשתדל להתמקד בצעד המעשי הבא.
חוששני שזה יהיה הגעה לקבוצה.
תודה.

מבין את ה"חוששני".
למרות שתכל'ס כיף שמה, לא חסר כלום.
קודם כל - עוגות ושתיה (מחזירים אותי לשם כל פעם...), שנית - הזדהות ותמיכה, חברים שמקבלים את כל הגועל שאתה חושף בקבוצה, חברים שמבינים את הבושה הראשונית שלך, שתומכים בכל משבר הכי קטן (כ"ש וכ"ש במקרים של נפילה או מעידה) ותמיד מוכנים לעזור.
וכמובן, הכל אנונימי לגמרי.
שווה...

שלום חברים הכינוי שלי זה 'החסוי' ואני מכור לתאווה
ההתמכרות שלי מתבטאת באוננות, פורנוגרפיה, שוטטות, מציצנות, חיפוש שימוש חי, חיפוש ריגוש מיני בכל מקום אפשרי ובכל צורה, בספרות, בעיתונות
המחלה שלי יושבת על טינות, כעסים והרבה פחדים. פחדים חברתיים, ופחד מלחוות את עצמי, פגמי אופי גאווה, שליטה, ריצוי, תחושת זכאות, חוסר קבלה עצמית.
נקי בחסד אלוקים 17 ימים, אסיר תודה על הנס המתמשך.
מתפלל לעוד יום נקי ושפוי

היום התקשרתי ופעלתי בקשר לקבוצה חיה, הייתי צריך לעשות את זה כבר בשבוע שעבר אבל הדחיינות שלי והפחדים שלי עיכבו.
כעת שאני לא מסומם מתאווה, אני מוצף בפחדים קשים. לא אגזים אם אומר שבקושי ישנתי בשבוע האחרון. חסר אונים מול הפחדים שלי.
הכחשה. אני חסר אונים גם מול ההכחשה שהמחלה שלי מייצרת.

אתמול שכחתי פתק של הכתיבה היומית שלי בחדר בבית, ויש לי חשש רציני שבן משפחה קרוב קרא אותו.. היו שם דברים מאוד רגישים.
היום כשקמתי בבוקר גיליתי שמישהו חיטט בטלפון שלי ובדק את האיש קשר של הקבוצות הטלפוניות..
חסר אונים מול הטינות על עצמי ואחרים.
מקווה להמשיך לבוא ומתפלל שאתן לאלוקים מקום בחיי והוא ינהל אותי.
תודה.

שלום חברים הכינוי שלי זה 'החסוי' ואני מכור לתאווה
אלוקים אוהב אותי והתאבדתי על התוכנית, באתי לקבוצה.
לא יודע מאיפה להתחיל..
תודה!

ברוך הבא, וכל הכבוד
הספונסר שלי אומר שכולם בתוכנית מבולבלים, אף אחד לא אחראי, ואף אחד לא יודע איך זה עובד.
אז אתה בידיים טובות. כל אחד מה שעובד לו. אם עובד לך משהו פשוט כמו צעד 1, תתאבד עליו.
איך להתחיל ? אולי תסיג ספונסר אפילו זמני. הוא יתחיל איתך צעדים.
תמשיך להגיע. זה לא מסובך.

ל"ג בעומר זה יום מאוד מיוחד בקריירה הסקסהוליסטית שלי
קודם כל כי הייתי בורח למירון באובססיה לחפש תיקון וכפרה על מה שפעלתי על התאווה. השנה לא נסעתי (עדיין..).
והחוויה היותר משמעותית הייתה לפני שנתיים.
עמדתי שם, בחצר הצפופה, מימין לכניסה ליד הקיר, מחזיק ספר תהילים קטן ובכיתי.
הייתי מאוד משומש ומתוסכל.
בדמעות אמרתי לבורא עולם שאני לא רוצה להמשיך יותר. שייקח או את התאווה, או אותי. למה לי חיים כאלו?! די. אני לא יכול יותר.
האמנתי מאוד בבורא עולם וציפיתי שהוא יקח ממני את התאווה. לא ידעתי שאני צריך לעשות פעולות מסויימות כדי להחלים. בכלל לא ידעתי שאני חולה.
אלוקים ריחם עלי והביא אותי לכאן ואני אסיר תודה. גיליתי שאני יכול.. לחיות.
והשנה..
הלכתי לקהילה שעושה הדלקה ותזמורת וריקודים.. גדלתי שם כילד.
כשנכנסתי לרחבת הריקודים פתאום הרגע הזה לפני שנתיים הציף אותי. בכיתי.
נתתי יד ורקדתי. "אמר רבי עקיבא..לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים.."
"אודך כי עניתני ותהי לי לישועה"
"מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו"
"אנא ה' הושיעה נא"
כל הרגשות שהרגשתי בקריירת ההתאוות שלי הציפו אותי. מעולם לא הרגשתי מחובר, שייך, שווה. תמיד הייתי הילד הקטן שמנסה למצוא את מקומו בעולם של זרים.
ולפתע ראיתי ילד קטן שמנסה לשלוח יד למעגל הרוקדים של המבוגרים, האנשים שלפני התעלמו ממנו.
הוא נתן לי יד והחזקתי אותו חזק. מסכן הילד. אני חושב שאומרים שיש להם בעיות במשפחה..
בהמשך אדם אחר החזיק את ידו השניה ורקדנו במעגל דקות ארוכות עד שהוא עזב ונעלם..
אולי זה רגשני מדי, אבל הרגשתי שאני הילד הקטן והבודד שמנסה למצוא שייכות..
לפני שנתיים רקדתי עם שמחה חיצונית ובכיתי בלב.
השנה בכיתי באופן חיצוני ושמחתי בלב.
אלוקי, אולי זה קצת חוצפה לומר אבל אני אסיר תודה שאני חי..
אנא תן לי יד!
אני חסר אונים מול הרגשות שלי
תודה.

אשריך. מאחל לך עוד חוויות טובות וניצחון גובר והולך...

בעצתך תנחני כתב on 25 מאי 2016 22:06:

תודה.
אני צריך שוב להודות לך על הכיוון שנתת לי להתמקד בצעד הבא, לפעמים אני מתחיל להתבלבל ולחשוב מדי קדימה מה אני אעשה, ואיך אבצע כל מיני צעדים ופעולות ומתחילים לרוץ לי כל מיני סרטים בראש.. וכל התהליך נראה לי מסובך
אני צריך רק צעד אחד קדימה.
"כל דבר בזמנו"
תודה.

כיף לקרוא! מקווה שגם איישם...