קליק!

תודה רבה אח יקר.
אני מזדהה עם מילותייך מאוד.
פעם חשבתי שיהיה יותר קל כשאגיע למקום כלשהו.
אנחנו לא פועלים ככה, לא מסוגלים בכלל לפעול ככה.
לנו, יש רק את ההווה, רק את ההיום.
בתור יהודים וקל וחומר בתור מכורים לתאווה.
אנחנו יוצרים את עתידנו כאן ועכשיו, בשמירת העיניים, בעבודה על הצעדים, בדבקות למסע.

חיזקת אותי מאוד על הבוקר ואני מאחל לך שבוע נקי וטוב אח אהוב.
תודה רבה

לא יודע למה אבל אני קצת עצוב. העומס, הקשיים, ההתחלת החדשות. קצת מבלבל, מרחיק מעצמי, מההקשבה הפנימית, מהתוכן שלי. תוקע אותי במקומות קצת חיצוניים לי. בלי תורה, בלי אהבה.
ודווקא אז, מגיע הרצון למלא את הסיפוק המיני. לברוח למקום שבו הכי קל שיהיה תענוג. למקום שבו לא צריך להתאמץ כדי להצליח, כדי להיות מחובר, כדי להגיע לרגעי שיא.
ואז, אז אני פותח את האתר הזה ויודע שיש לי כוחות להתמודד. יש לי מוכנות פנימית לעבור תהליך. להפסיק עם תענוג מיידי וחולף. להאמין שקשה זה טוב. בסוף אפילו זה נעים.
וכאן המקם באמת להודות. למנהלי האתר הנפלא הזה, לחברים היקרים בפורום, לה' יתברך על כל הטוב ו...גם לעצמנו. להודות לעצמנו על שאנחנו מוכנים להשתנות, להודות לעצמנו שאנחנו בכלל מודים שאנחנו בבעיה ובהתמכרות, להודות ולהתוודות.
טוב להודות לה' - אדם הראשון אומר כשהוא יוצא ומגורש מגן עדן בעקבות חטאו. יש שדרשו טוב להתוודות לה', אבל באמת בעומק הודיה והתוודות זה לא רק אותו שורש (כמו שהרב קוק מסביר על מודה אני) אלא זה באמת יושב על אותו עניין. אני מודה לה' על הטוב אז ממילא אני מבין שאני קצת קטן, שאני בסך הכל ממלא כאן תפקיד. רק שאני מבין את זה בטוב ולא ברע.
יש שקוראים לזה גאולה.
אז הנה זה מגיע - אני מודה לה' על כל רגע ושניה שאני נקי, ובכללם על 35 ימים בלתי נתפסים ולא הגיוניים בכלל שהוא ברחמיו העצומים עזר לי ושמר עלי שלא אפול בים הטומאה.
תודה

מדהים, אתה ממש מחזק

בשגם הוא בשר - בזוהר בשגם גימטריא משה

הרב גולדוויכט זצ"ל (ראש ישיבת כרם ביבנה) כותב כי דווקא דור המבול עם עוצמות הנפש הסוערות שלהם היו ראויים לקבל תורה ממשה אבל הם הפסידו כך שעלינו להמתין עד שנזכה לכוון את הכוחות לכיוון הנכון

אשרינו ששמענו את הקריאה בא אל התיבה מפני מי המבול הנוראים שהיינו בהם

בהצלחה קליק וכל החברים

היום אני כבר קרוב מאוד להצליח לשמוח יותר במה שעברתי. אני קרוב לחצי מהמסע. לב חכם לימינו. לב חכם לצד ימין, הצד החזק שלי, הצד שמאמין בכוחות שלי, הצד שסומך על עצמי שאני טוב ויכול לעמוד באתגי החיים. לב כסיל לשמאלו, הוא מערער על עצמו, חושש מכל דבר, מחליש את עצמו. אשרינו ששמת חלקנו מיושבי בית המדרש. שאנו רצים לחיי העולם הבא.
אני אסיר תודה על 42 ימי נקיות. באמת רק להיום. היה יום קשה. אתמול בערב נפלתי קצת בדברים קטנים באינטרנט, זה פעל עלי והחליש אותי. הלוואי שה' ייתן לי כוח להתמודד, להיות יותר תקיף, קשור לעצמי בכל מצב.

חבריי הנשואים, שאלה אישית (אפשר לפרטי kashezetov@gmail.com)
איך אתם מצליחים להיות בקשר מיני עם אישה, ולהצליח להפריד בין זה לבין סיפוק מיני אחר. אני מרגיש שברגע שאני אתן סיפוק מיני לעצמי אני אהיה חייב להשביע את עצמי בזבל. "משביעו רעב"...
תודה רבה יקיריי

אני יחלוק מנסיוני הקצר, על ידי שיתוף חברים ואם אתה שפוי במשך היום והכי חשוב תפילה לאלוקים לפני קיום היחסים, זה משתפר והולך, כמה זמן יותר שתהיה נקי, אתה בעז"ה תהיה יותר מפוכך על אישתך,

תאווה היא תאווה, תאווה, תאווה. לא משנה הצורה ולא משנה אם אתה נשוי או לא. כל עוד לא קיבלתי את העובדה שהיא ממלאת אצלי פונקציה לא נורמלית של אובססיה והתמכרות, או אז הייתה לי גם בעיה עם כל מבט. כאשר אני יודע שזו אובססיה, שאני צריך לוותר על זה ושלא יקרה לי כלום אם לא אעשה את זה אז גם בחיי הנישואין פתאום זה מפריע פחות. באופן אישי אני יכול לומר לך שפעם תקופה של שבועיים של איסור הייתה עבורי נצח וגם סיבה לנפילות. היום גם תקופת הימנעות של 4 חדשים אינה סיבה לטינות וודאי לא לנפילות.

לדעתי 'יסודו' צודק.
אין כל קשר בין חיי הנשואין לבין הרווקות. תאווה היא תאווה בכל מצב.
נכון, אפשר להתשמש בנישואין כמנוף להצלחה - אם אתה במסלול ההחלמה הנכון.

הרבה זמן כבר לא כתבתי.
אולי זה סימן טוב. סימן שאני פחות מכור. סימן שאני כבר לא רץ לאינטרנט וצריך להמיר את זה בפורום. ברוך ה'. הטוב כי לא כלו רחמיך. הרחמים הם תמידיים ואנחנו כמו בתוך רחם לפעמים מרגישים כל כך בטוחים עד שלא מזהים איפה אנחנו ושואלים ברוגז - אבא איפה אתה. אבל יושב בשמים ישחק. כמו ילד קטן שכשאומר שטויות זה משעשע אותנו ככה אנחנו ילדים קטנים של ה' והוא מביט בנו בכזאת עין טובה, בכזאת שמחה. על כל צעד נוסף שלנו הוא שמח, מאושר. צחוק עשה לי אלוקים. אין יכולת לתגובה אחרת חוץ מצחוק כשמבינים שבאמת יש כוח עליון שמתערב במציאות, שעוטף אותנו ולפעמים אפילו עושה דברים שלא האמנו שיכולים לקרות בדרך הטבע.
חברים, זאת היתה הפרשה שלנו! יצחק נולד בנס. עקרות נפקדות. גם עקרים מרוח, מטהרה יכולים להיפקד. הכל קטן עליו. רק בואו ניתן לו. בואו נצליח לזהות שאנחנו בתוך תהליך גדול. בתוך רחם שעוטפת ומחזקת.
מודה לך ה' יתברך על אין סוף טובות.
אני אסיר תודה על כל הטוב והאור שאתה מכניס לי לחיים.
אני אסיר תודה על 49 ימי נקיות. כותב ולא מאמין שבאמת פסענו יחד כל כך הרבה. צחוק עשה לי אלוקים. את כל התסריטים והיאוש שלי הוא הופך לצחוק.
מודה אני לך על כל נשימה, על קרן שמש, על טיפת גשם, על תכלת הים, על צבע הדשא, על טעם האוכל, על משב רוח, על חיבוק של חבר, על הקשבה של הורה..
מודה אני לך על כל הטוב. מודה ומבקש ממך רק להיום להמשיך להיות בנקיות

נפתח לי עכשיו בדף הראשון. לאחר מספר ימי נקיות. מיואש. חיור. מפוחד.
והנה אנחנו בקדש. מתקדשים והולכים.
רוצה לצעוק. מוכן לכרוע ברך. להודות ולהלל את שמו הגדול של מלכנו הנותן חיים לכל חי ובכללם לי, נותן רצון ושובע, נותן חים מתוך עונג פנימי ולא חיצוני.
אני אסיר תודה על 58 ימי נקיות. ליבי רותת. באמת. אני ממש בהתרגשות!
זה כל כך הרבה. כל כך נפלא. מסע קשה וכל כך טוב. מתגברים ובעזרת ה' שנהיה גם גיבורים.
ה' רפא אותי. אני יודע שכאן מיואשים ונותנים רק לך לעבוד אבל אני לא מיואש ממך וממני. אני מתחנן וכוסף לחיים אחרים, פנימיים יותר, אמיתיים, כנים. מלאי עונג עדין ורכות.
מתחנן להיגמל. לא לסובב את הראש ברחוב. לא להידלק מדברים. לא לרצות בטומאה. לרצות בקודש.
אנא ה' תעזור לי, תעזור לחבריי ולידידי, להגיע לעוד יום נקי, לעוד שעה נקייה.

אמן ואמן תקובל ברצון חזק ואמץ מתחזק מאוד מדבריך.

הנה עברתי עוד יום. הנה מתחילים להתרגל, להיות עם רגל גסה, רגל גאווה. ותשכח אל מחוללך...
אבל באמת באמת שאני מסתובב בתוכי עם הודיה אינסופית לקב"ה. אני כל כך רוצה, ל כך תאב, וכל כך יודע שצריך לחכות שזה יהיה בטהרה. חבר טוב שאמר לי את זה לפני איזה שנה גרם לי לגיחוך. היום אני מאמין בזה. קצת סבלנות, זה ישתלם, זה יוציא ממנו עדינות ונעימות עם האישה שנזכה לה בעזרת ה'. אבל אני הולך רחוק מידי.
תודה רבה לך ה'. תודה על 70 ימי נקיות. זה מספר אדיר! אני חושב שזה השיא שלי מאז שאני בן 10. היה לי פעם אחת מיוחדת שהצלחתי להיות ני חודשיים והנה כבר 70 יום! תודה לך ה', הכל שלך! הכל ממך. לי לא נשאר אלא להיות אסיר תודה!
מתפלל אליך ה' שלא תהפוך לי את השמחה לשגרה, את ההודאה להרגל. זה לא מובן מאליו. על תאווה שחולפת זה בזכותך. כל כניסה לאינטרנט עם יציאה בשלום זה מכוחך. כל הענקת חיים פנימיים בלי גירויים ומחשבות חיצוניות זה בזכותך. אז פשוט תודה גדולה! אין לי מה להוסיף. קטונתי מכל החסדים! זה פשוט חסד צרוף.
ויהי רצון שגם בתוך השגרה נצליח להשתגר. שהשגרה תוליד בנו כוחות חדשים לפרוץ ולהתקדם, שנמצא במסגרת המשעממת כביכול חיים מלאי תוכן. אדירים שכאלה.
חברים יקרים, אני שמח!!!!!!! שבוע טוב שיהיה לכולכם! בהצלחה במשימות. רק להיום! בנחת ובשמחה

אני לא יודע מה להגיד.
המין מעסיק אותי בלי סוף
אני לא מצליח לא לסובב את הראש
לא להיכנס למקומות בעייתיים באינטרנט..
אני שומר על הגבולות אבל עדיין קצת פרוץ
נפרדתי גם ממישהי עכשיו אז אני פחות שמור. פחות מקפיד
אני מודה לה' על 79 ימי נקיות ומבקש אנא תראה לי את הדרך אל האור

תמשיך לבוא, אולי תחליף את הכותרת ליותר חיובי, כשאני חושב שלילי יותר קשה לי,תחשוב טוב יהיה טוב.

קשה אכן זה טוב.

אין שינוי בלי ויתור - אין ויתור בלי כאב.

אני עובד ככה על השרשור וזה מדהים לראות את זה קורה...... יום .... יומיים..................70

מהנסיון שלי תהליך ההתנקות הוא תהליך שבחלקו גם כואב, וזה בדיוק העניין, פשוט ללמוד לכאוב, שנים ברחתי, ברחתי מכל דבר, מכאב מהצלחה משמחה, פשוט לא רציתי להרגיש, יותר נכון לא ידעתי להרגיש.

קורים לך דברים טובים, תתמקד בהם.

תגביר פעולות החלמה, קבוצות, כתיבה, פשוט להילחם, לא בתאווה, להילחם בשביל ההחלמה.

אז כן הבנתי, אני חלש, אני לא שולט, אני לא יכול להתגבר לבד, אני קצת תלוי באתר הזה, אני בורח לכאן, משאיר מאחורה תמונות קורצות והנאות חולפות.
כן, אני קטן, חלש, מפוחד.
אבל גם קצת עם גודל כבר, מצליח לראות איזה אור בקצה המנהרה. אז באמת תודה לאתר הזה..
ותודה גדולה לה' יתברך ששולח אותי לפרשת וישב עם 82 ימי נקיות. רק להיום. רק לעכשיו להינצל מהטומאה שיש כאן. במחשב הזה. באצבעות האלו, בקליק הבא שיכול להרוס מהלך והשקעה אינסופית. אם הייתי אובייקטיבי הייתי חושב שאני באמת מטומטם. מה קצת להתגבר, אתה לא יכול???
אז זהו, אני אוזר כוח ויוצא מכאן. עם הניסיון הזה אני מצליח בעז"ה. ה' תן לי כוח גם בהמשך.
שבת שלום חברים. השבת של יוסף, האבא הרוחני שלנו.
עושה צחוק מכל מצרים ותאוותיה