מתוך החושך יזרח האור

הוא איתך עמך כעת כאן ולתמיד

דומעים איתך ביחד... צועדים יחדיו אל התקווה

אין לנו בעלות על א-לוקים גם הנפילות הם ממנו רק ניכנע וייתן לנו הכל


ה' אוהב בצד שלנו

בחסדי שמים גדולים מאוד נקי 7 יום

ריבונו של עולם די לכאב הנפשי.

מאורעות הימים האחרונים ובפרט היום מכאיבים לי בעצם הנשמה.

מה שבדרך כלל מוביל אותי לנפילה חס ושלום,זה מתי שאני לא יכול לשאת את הכאב הנפשי.

שבוע זה נס אחרי תקופה של חודשיים כמעט שלא הייתי נקי במשך שבוע לצערי.

מרגיש מוזר להתרכז בכאב שלך כשברור שלכולם בחוץ כואב גם כן.
בימים האחרונים בנוסף צפו דברים ממאורעות החיים הפרטים שלי שמקשים עליי גם ככה להחזיק מעמד שלא לדבר על מה שאני מרגיש עכשיו עם מה שקורה בארץ.

אני מתאפק מאוד לא ליפול מקווה להצליח מתפלל לזה מאוד .

ואם כבר ראש חודש.
אז
"אנא ה' הושיעה נא!"
"אנא ה' הצליחה נא!"

שנשמע בשורות טובות בעז"ה.
משתדל במעט כוחות שנשארו לי להחזיק מעמד.

lovelife היקר!
פעימות הלב שלך - הם הלב שלי. אני מרגיש מה שאתה עובר, כי גם אני עובר את אותו תהליך קשה מתוק וטהור.
גם אני הרגשתי בתחילת המסע שכל יום זה ממש "קריעת ים סוף". אבל עם הזמן הקושי מתעמעם, וההרגשה הטהורה והנפלאה מלפפת אותנו ומגביהה אותנו מעט מעל לטינופת שהיינו רגילים לחיות בה יום יום ה"י.

הלב שלך - שלי!
מכל הלב...

עברו חודשיים...שבנהם נפילות בין שבוע לשבועיים.
זה פלא שגם את זה אני בכלל מצליח לעשות...אני עובר תקופה קשה שדורשת ממני המון אנרגיות פיזית ונפשית...שוב נע בין סטלות וריגושים חיצוניים,בתקןוה כבר לכיוון דרך יותר חיובי...בעזרת ה' יהיה בסדר נעלה על הגל.

בהצלחה רבה! תמשיך לעדכן

התחלתי לספור מחדש.

ב"ה נקי 5 יום
מקווה לנקיות מוצלחת ארוכה ומשמעותית ובעזרת ה' תמידית.
אין יאוש,ממשיכים לנסות בעזרת ה' נעשה ונצליח.

ממשיכים, זה האופציה שלנו, נופלים וממשיכים. זה תכנית לנופלים, ואין לנו מקום אחר.

אחרי שמונה ימים של נקיות.
נפלתי.
שאני מתחיל לספור ומעדכן בטבלה או בפורום זה תמיד מחזיק פחות זמן.
אני רואה שלאחרים זה עוזר אבל לי זה רק גורם להתעסק בזה יותר.
הנפילות שלי לרוב בכלל נובעות ממקום של קושי נפשי.
בעיקר כשיש אזכורים של פוסט טראומה,אחרי רגעים של בכי וכאב נפשי. אני מגיע לנפילה כדי לפרוק.
ואז בוכה שוב.
זה לא באמת מקל עליי,אבל התחושת היי הקצרה הזאת וההתעסקות בתאווה כדי לרגע לשכוח מהכאב "ולהתרגש" ממשהו פיזיולוגי הם שגורמים לי ליפול או להגיע לשם.
זה אף פעם לא היו מחשבות מיניות ואובססביות על נשים או כל משהו אחר....אלא נטו מקום לפורקן.
לכן קשה לי להזדהות עם מי שכותבים כאן.

פעם...גם שהייתי נקי לתקופות הביטוי לריגושים על שחרור כאב היה שונה...לפעמים עד כדי פגיעה עצמית פיזית.
כדי להרגיש את הכאב בגוף ולא בלב.
אני סובל מפוסט טראומה חריפה...ולאחרונה התחלתי טיפול כדורים שיעזור לי לא להגיע למצבי דכאון קיצוניים או עצבים.
מקווה שזה יעזור לי לשמור על עצמי מאוזן.
בכל מקרה,אני לא מתייאש.
ממשיך לצעוד קדימה.

אוהבים

ב"ה בחסדי שמים מרובים נקי כבר 12 יום.

מה שמחזק בכל עניין העבודה והשמירה,זה שלמרות שיש מעידות בדרך,כל פעם שמתחילים חדש מפתחים ומחדשים עוד כלים ודרכי התמודדות,מגלים עוד על עצמנו ועל היכולות שלנו.
ואף מתוך המאבק משתפרים בתחומים אחרים מעבר לימי הנקיות.

שנים סחבתי את הכאב לבד.
הייתי במקומות קשים,עמוק באלכוהול,סמים,בשתיקה,בסבל.
וכשלא הייתי שתוי הייתי פוגם בברית הרבה לצערי הרב.
מזמן לזמן מתהליכים של לפתוח את הדברים,הקפדה על סדר יום,הפסקת השימוש.
עליתי והשתפרתי שלב שלב ב"ה.
כל יום נקי אצלי,הוא הרבה יותר ממה שאני יכול להשיג.
כי כל יום כזה הוא מעבר למה שאי פעם דמיינתי שאעיז לעשות.

שנים כעסתי על ההורים,על האחים,על המורים והחברים.
כולם היו אשמים שהם לא מנסים מספיק להיות טובים אלי,ולהציל אותי מהשאול תחתיה שהייתי כלוא בו.
כעסתי שהם לא מבינים אותי,כשתכלס הם לא ידעו כלום.

על האונס,על ההתעללות בבית הספר,על הקשיים בבית.
לפני ארבע שנים בתקופה זאת.
התחלתי לדבר ולהוציא,לשחרר.
אנשים סביבי התחילו ללכת לקראתי לנסות להבין אותי.
וגם להם היה קשה להכיל את מה שהיה קשה לי בכלל להאמין שעברתי.

לאט לאט נפתחתי עם הר"מ אח"כ מדריך,אח"כ ראש הישיבה שהפנה אותי לטיפול אצל עובדת סוציאלית ששם פתחתי לאט לאט את הדברים.

אחרי שנתיים בתהליך העזתי לספר לאחים ולהורים על שעברתי.
אבל עדיין נשארתי סגור,בשלב מסויים סיימתי את הפנימיה ויצאתי אל החיים (לפני שלוש שנים)
מכאן נשארתי אני לבד מול העולם.
הקשר התחלש כי אנשים ממשיכים בחיים,ניסיתי לפחות ארבע מסגרות,כשלבסוף גם צה"ל לא גייסו אותי בגלל הרקע של המצב הסוציואוקונומי והטראומות שעברתי שהתגלו להם דרך מסמך רפואי שעשיתי הכל כדי להסתיר.
בסוף מצאתי את עצמי מתחיל להתחזק ולחזור בתשובה לכיוון החסידות...ומאז דברים התחילו להשתפר,התחלתי טיפול אחרי ארבע מטפלים שנים ושלוש פסיכיאטרים שונים.
מצאתי מטפל מתאים והתחלתי לטפל בדברים השורשיים יותר.
יש עוד עבודה ותהיה.

אבל אני מעולם. לא דמיינתי שאעבור יותר מיום נקי שלא נדבר על יומיים ובטח שלא שבוע.
וזכיתי ב"ה אף להגיע ל40 יום ובעזרת אזכה עד החתונה ואח"כ לחיות בהיתר עם אשתי.

הזמן החיים והאמונה מלמדים אותך לחיות עם הכאב,עם עצמך,לראות את החיים בעין בריאה.

מעולם לא דמיינתי שאמצא את עצמי עושה סדר יום של 12 שעות בישיבה,שאקבל על עצמי עוד ועוד עול מצוות בשמחה.
שאצליח להיות במסגרת חדשה יותר מחודש ולעמוד מול אתגרים חברתיים ובניית אמון למרות הקשיים שנבעו מכל הטראמות שחוויתי.

מזמן לזמן למדתי לראות ולהבין את הקושי שיש לאחרים איתי,ולהבין את הקושי שלהם בלהכיל ולקבל את הדברים...בדיוק כמו שלי לקח שנים.
למרות שרציתי שיתנו מקום לכאב ולמצוקה שלי בלבד עם הזמן התבשלתי.

והיום כשקשה לי ממש אני סוף סוף יכול להתקשר לאמא האהובה שלי ולספר לה ולבכות לה...מה ששנים היה לי קשה לעשות,בגלל הכעס והטינה והאכזבה.

אבל נרפאתי ב"ה.

אני אמשיך להתרפות,אני אמשיך בעבודה אמונה ותפילה ובנקיות.

שבע יפול צדיק וקם.

בתניא מוסבר שצדיק ורע לו זה אדם שהוא עדיין לא צדיק אבל הוא מבדיל בין הטוב לרע,ומנסה להמנע מהרע,וגם אחרי שחוטא הוא מרגיש רע עצבות וחרטה על החטא ורוצה לתקן.
וברגע שקם ומצטער ומנסה לתקן.
בסופו של דבר הוא עוד עשוי בעז"ה שלרע לא יהיה נגיעה בו כלל. לפחות בהקשר לחטאים הרצינים יותר.

שנזכה בעזרת ה',להמשיך ללכת שזה הדבר הכי חשוב.
ולנקיות מוחלטת גם מהפגם וגם מכעס וטינה מהלב.
לנקיות מכאב ואשמה. לגאולה פרטית. לאתהפכא ממש.

חודש טוב ומבורך בכל טוב! אוהב.