מתנות ההחלמה: כניעה מול האגו / להוביל עם החולשות / קנאת סופרים

שלום חברים,

דברים מאד טובים קורים בהחלמה, אין לי זמן לכתוב עליהם, אבל כל כך הרבה מתנות נפלאות אני מקבל מאבא שלי שבשמים, ואני אסיר תודה על הכל.

תודה לך אבא, 
אני מתפלל לעוד יום אחד נקי ושפוי ומחובר

שבת שלום!!!

מזל טוב על שנה!  (ע"פ הירח)
מחכה למסר...

לילה טוב חברים יקרים ואהובים,
אני רוצה לשתף כעת אסירות תודה לאלוקים על החויה הרוחנית שעברתי לפני שנה בלילה זה, בו בלילה אלוקים גלגל בדרך לא דרך שלראשונה מאז שאני מכיר את הפורום של "שמור עיניך" (מדובר על אחרי למעלה משנתיים וחצי) אני יחשוף את עצמי ונפגשתי פנים אל פנים עם אדם כלשהו וסיפרתי את סיפורי, ואז היתה לי חוויה מדהימה וקיבלתי מאלוקים נכונות להיחשף עוד ועוד, והנס קרה, ואח"כ עליתי על דרך והתחלתי להגיע לקבוצות החיות ואני כעת עובד את הצעדים ואני נקי ומתקדם בהחלמה, תודה לך אבא אוהב שאחרי שבמשך שנתיים וחצי התפללתי והתחננתי שתכוין את דרכי בחיים ושאם אני צריך את התוכנית תכוין אותי לתוכנית, הנס קרה לבסוף וכיוונת אותי בדיוק למקום שלי. הגעתי הביתה.
אכן כמובן אלוקים לא עובד בשבילי את התוכנית, הוא רק החליט שהגיע זמני להיגאל בחודש הגאולה, אבל משם והלאה אני צריך להיות נכון לוותר על התאווה, ולעבוד את הצעדים, ואסירות תודה שאני במקום המופלא הזה.

תודה לכם חברים יקרים ואהובים שאתם איתי בדרך ובלעדיכם לא הייתי יכול לעלות על דרך ולהתקדם בהחלמה, כי לבד זה לא עובד.

קטע משיר של נהוראי תורג'מן:

היו לי רגעים כמעט נשברתי 
ברגע הנכון אתה נתת לי כוחות 
דרך ארוכה עברתי 
עד שפתאום כל הדלתות היו פתוחות 

אני אף פעם לא אוכל לשכוח 
מאין באתי, מי הושיט לי את היד 
היכן מצאתי את הכוח 
גם כשהייתי שם לבד 

אלוקים 
ליבי קורא לך היום 
קולי עולה אל המרום 
מודה הנשמה, 
לך בורא עולם 

בעל קורא.
השבת הייתי צריך להיות הבעל קורא אצלינו בבית כנסת, הפעם האחרונה שקראתי בתורה היה לפני הרבה זמן.
שמתי לב שבגלל הפחד שלי אם יהיו לי טעויות או לא ומה יחשבו עליי ומי יכעס עליי על הטעויות, זה עצמו גורם לי לטעויות.
לפני קריאת התורה התפללתי לאלוקים וביקשתי ממנו שיהיה איתי ומסרתי לו את כל התוצאות של הקריאה, אני יעשה את שבידי והשאר לא קשור אליי, והיתה לי נכונות לקבל את זה שיהיו לי טעויות ואנשים יתאכזבו מהקריאה שלי.
וזה עבד. הייתי רגוע כל הקריאה, הטעויות היו ממני והלאה, והעיקר לא הייתי מנוהל מפחד שאבא שלי יכעס עליי שלא הכנתי מספיק טוב ועוד כהנה וכהנה פחדים העולים בראשי תמידים כסדרן.

מנחה בשבת צהריים.
הגבאי ניגש אליי וביקש שאני יהיה חזן (עוד סיפור בפני עצמו, שכשהוא לא מגיש אותי אני נפגע, וגם כשהוא מגיש אותי אני נפגע למה הוא פנה אליי רק אחרי שמישהו אחר סירב). משום מה אני תמיד נתקע ומתבלבל במנגינה של מנחה בשבת בצהריים. אבל לא שכחתי את אבא אוהב שלי, ומסרתי לו את כל התוצאות וגם כן היתה לי נכונות שאני יתבלבל במנגינה וזה בסדר, והתוצאה היתה שבאמת היה בסדר.

תודה רבה לך אבא אוהב על המתנות הנפלאות האלה. אני מתפלל לעוד יום אחד נקי ומחובר. אמן.

תודה רבה על השיתופים! כיף לי ללמוד ממך. 
הבית כנסת הזה נשמע קצת פחות כיף...

בשעה הזו לפני שנה הפסקתי, לא הפסקתי להשתמש אלא הפסקתי להילחם, הרמתי ידים לשמים ומסרתי לאלוקים את התאווה.
לראשונה בחיי ויתרתי על התאווה, מחקתי את כתובות המייל שהיו לי לא ממלחמה אלא מכניעה וחוסר אונים והכרה שאני לא יכול מול התאווה ואני גם לא יכול להמשיך לגעת בתאווה.
וזה עבד, עוד רגע ועוד רגע, עוד יום ועוד יום, ובנס שלא ברור מאליו מכוחו הגדול של אבא אוהב אני נקי "רק להיום" שנה עברית הארוכה ביותר שיכולה להיות שהיא "384" יום (מעוברת, שלימה), מכוחו ולא מכוחי.
ואז פניתי לעזרה לחברים, היה זה החבר שעזר לי  למחוק את המייל, וחבר שפתחתי איתו מעגל לפני שנכנסתי להתקלח, ועוד כהנה וכהנה חברים יקרים במקום החשוב הזה שעזרו לי ברגעים הקשים שהיו לי אז, תודה לכם.

תודה לך אבא אוהב על כל רגע ורגע שאני פותח לך את הדלת ואתה נכנס במלא הדרך ואתה נעשה מועיל בתוכי יותר ויותר, בשביל שאני יהיה יותר ויותר מועיל לך ולחבריי.

אני בעז"ה ימסור ציון דרך בקבוצה של "שמור עיניך" בירושלים, מחרתיים יום שלישי י"א ניסן תשע"ו בשעה 19.30.
ובקבוצת SA אני ימסור בעז"ה אחרי פסח, בקבוצה בירושלים ביום חמישי כ"ז ניסן תשע"ו בשעה 19.15.
(בקשה מהחברים, נא לא לכתוב היכן הקבוצות מתקיימות)

אוהב אתכם וצריך אתכם
ותודה לכולכם
מתחיל שוב -  וצועד לאלוקים

תבורך. מדהים. אחד הניסים. אאחל לך עוד יום. נקי. מחובר. מפוכח. מחלים. שתעביר הלאה את מה שקיבלת. חיבוק. 

איזה כיף לקרוא!

כמה מתאים לחודש בגאולה, בזכות תודעת ה'עבד' יוצאים אנו לחירות.

"אילו הוציאנו מכבלי העבדות לתאווה, ולא הביאנו לקבוצת המחלימים" דיינו,
די דיינו  די דיינו  די דיינו 
עַל אַחַת, כַּמָּה וְכַמָּה, טוֹבָה כְפוּלָה וּמְכֻפֶּלֶת לַמָּקוֹם עָלֵינוּ!! 

באהבה רבה.
 

פנימה כתב on 18 אפר' 2016 10:01:

תודה רבה.

קצת קשה לי ה"דיינו" שכתבת, קשה לי לדמיין חיים טובים בלי קבוצת המכורים הנפלאה הזו.

מתחיל שוב - וצועד לאלוקים כתב on 18 אפר' 2016 11:03:

מסכים לחלוטין.

אבל גם הדיינו המקורי לעניות דעתי ותחושתי לא היה נכתב אם ה' היה משאיר אותנו בשורה הראשונה, הוצאתי אתכם ממצרים, עכשיו תסתדרו לבד..

מכיוון שאנחנו נמצאים בנקודה שבה אנו רואים את כל התהליך, אפשר להודות על כל שלב בפני עצמו ולומר שהוא חשוב ושווה הודאה מיוחדת בפני עצמו, גם ללא השלב שהגיע בעקבותיו.

כך נראה לענ"ד ואכמ"ל 
העיקר שאזכה בעזרתו יתברך לשמוע אותך מחר.
תודה על השירות וההחלמה שאתה מביא איתך לפה ולקבוצה.

מצטרף לקודמיי, אתה נס, ושוב פעם נס,

חיכיתי למוזה המתאימה כדי לכתוב לך והיא לא הגיעה לצערי, אבל מחר כבר יום שלישי...

בתקופה הקצרה שלי איתך בהחלמתך לא למדתי עד כמה נס גדול אתה, אבל למדתי להכיר איזה שינוי ענק עשית ממה שהכרתי בבחרותי (כולה שלש שנים, אבל אני עדיין אוהב לומר "בחרותי"... ). פשוט ברמה כזו שהמילים שאתה כותב לי עדיין לא מסתדרים לי עם מה שהכרתי (טוב.. כמובן שאני הסיבה שלא זכיתי להכיר אותך יותר מקרוב). כמה חברותיות ואהבה ונתינה יש בך! כמה אמונה טהורה ופשוטה (אפשר לקרוא לזה "יראת שמים" או "החלמה"..). הלוואי עלי.

בקיצור, מקנא במי שישמע אותך מחר. ורק להיום - שיהיה לך יום נקי בעז"ה. 

אהבת חסד כתב on 18 אפר' 2016 20:18:

יש סיכוי גדול שאתה הכרת אותי יותר ממה שאני הכרת את עצמי,

אני לא אותו אחד שהייתי אז לפני שלוש שנים וגם לא לפני שנה,
אני היום מישהו אחר.
אמא שלי אמרה לי כמה פעמים בשנה האחרונה שהתבגרתי,
וזהו בדיוק מה שכתוב בספר שנים עשר ושתים עשרה בצעד השישי עמ' 49 ש"זהו הצעד המבדיל בין הילדים לבין הבוגרים".
אהבת חסד כתב on 18 אפר' 2016 20:18:

תודה רבה לך.

כל מה שיש לי זוהי מתנת אלוקים אוהב שקיבלתי בשנה האחרונה דרך התוכנית,
אין סיבה שלך ולשאר החברים זה לא יהיה,
תמשיך לבא ובעז"ה הנס הגדול הזה יקרה גם איתך.

אוהב אותך
(מחכה לטלפון )