משה שלמה,
אני נורא מצטער, אבל אתה ממשיך להתעקש לא להסביר היטב את שאלתך, 
ולעת עתה, למרות שאני מתאפק ומבליג בינתיים,
בכל אופן משמעות השאלה נשמעת אחרת לגמרי ממה שאתה מנסה להציג, וזה כן נשמע כאיזשהו רצון להקניט, וחבל שבמקום להסביר היטב את דבריך, אתה ממשיך לכתוב משפטים לא ברורים, ועל הדרך להגיב למי שהגיב לך.....

אשמח שתבהיר את דבריך את מי או מה זה נשמע שאני מנסה להקניט לא הצלחתי להבין

בוקר טוב,
אני רוצה לשתף חוסר אונים מול התאווה, היו לי כמה נסיונות לחפש תאווה בצורה מסויימת, אני מתפלל לזכור את החוסר אונים שלי מול התאווה, שאני לא יכול לשלוט בה, והשימוש רק הורס לי את החיים.
לכן רק להיום אני מוסר לאבא אוהב את התאווה ואת שאר הפגמי אופי, ואני מתפלל להשתחרר מהם, ולעשות את הפעולה הנכונה הבאה.

כמדומני שבניסוח הבעיה נמצא הפתרון. חוסר האונים הוא מול התאווה. לא מול הדחף לחפש תאווה. מול הדחף הזה יש "רק" נסיון. אם אני מבין נכון את הניסוח, נסיון הוא משהו קל יותר מחוסר אונים.
התפקיד שלנו הוא לעשות מה שאנחנו יכולים, לא מה שאנחנו לא יכולים.
לגבי המשך הדברים יש משהו שאני לא מבין וסליחה על הבורות.
מה הכוונה למסור לאבא אוהב את התאווה?
זה דבר טוב או לא?
אם זה דבר טוב, למה רק להיום. ואם זה דבר לא טוב, למה למסור?
מצדיע לך על הכנות ועל השיתוף.
אוהב אותך

א. החילוק שחילקת בין התאווה לבין הדחף, לא זכיתי להבין.
בכל אופן במציאות החיים שלי, אני חסר אונים מול התאווה ומול הדחף. אצלי זה לא נסיון, אם זה היה נסיון, הייתי יכול עם הרבה כח רצון ועם הרבה הרבה סיבות טובות, להפסיק להשתמש בתאווה בכוחות עצמי, מה שלא קרה וכנראה גם לא יקרה אצלי.

ב. לגבי מה שכתבת "התפקיד שלנו לעשות מה שאנחנו יכולים, לא מה שאנחנו לא יכולים"
האם כוונתך לומר שאם אני לא יכול להתמודד עם התאווה, אז אני לא צריך לנסות לעשות כלום, אלא ישר ליפול לזרועותיה, ולעשות ככל אשר היא תאמר לי לעשות?

ג. לא הבנתי מה הספק שלך לגבי המסירה לאבא אהוב, ברור שזה דבר טוב!!!
לגבי ה"רק להיום", זהו כלי שמשתמשים בו הרבה בתוכנית הצעדים, והוא מוזכר גם כן בפורום כאן הרבה מאד פעמים.
אכן, אם הייתי יכול למסור מעכשיו ולעולם את התאווה לאבא אוהב, וזה היה עוזר, אז הייתי עושה את זה, ומן הסתם אם זה היה כך לא הייתי נמצא כאן עכשיו, כי כבר לא הייתי נזקק לפתרון לבעיה שכבר איננה.
אך בפועל ההתמכרות קיימת, ואני צריך כל יום לעשות את הפעולות לאותו היום, ואם אנסה לעשות פעולה היום לכל החיים זה פשוט לא יעבוד. כמו שאני כל יום אוכל, ולא אוכל היום לכל החיים.
זה גם עוזר לי בהתמקדות הנכונה מול התאווה ומול שאר הפגמי אופי שלי, כאשר אני מתמקד בהווה ולא חי רק את העתיד בזמן שאני בורח מההווה.

אנסה לבאר את כוונתי באמצעות משל.
כאשר אני נוהג במהירות 180 קמש, קשה לי מאוד לעצור במידה ואני מתקרב לסכנה. הדרך שלי להתמודד עם החולשה הזו היא לא להגיע למהירות הנל. למרות שאני מאוד רוצה 'להסתלבט' על החברים שלי שאני הגעתי למהירות גבוהה יותר ממה שהם הגיעו אליה.
כפי שאני פירשתי את הנוסח של ההודעה שלך, מול התאווה אתה חסר אונים. וגם יש לך דחף לחפש תאווה.
אני מבין שיש שלב שבו אתה חסר אונים. ויש שלב שקודם לשלב זה. ושם נמצאת ההתמודדות שלנו בעולם.
וזו היתה כוונתי במשפט השני שציטטת. מה שאנחנו לא יכולים, לא נדרש מאיתנו.
אני מקפיץ כאן שוב דבר שכתבתי בפורום בעבר שעוסק בנושא זה.
[המילה המצונזרת היא ה-8]

במאמר הנל ניתן למצוא תשובה לשאלתך על ציטוט דברי.

א. לגבי הענין הזה, כתבתי שאצלי הדבר הזה לא רלוונטי. אני חסר אונים מול התאווה לגמרי, בין מול השלב האחרון ובין מול השלב המוקדם, שאכן לרוב האנשים זאת ההתמודדות שלהם בעולם, והם יכולים לעמוד בנסיון הזה, אך אצלי זה לא כך. כמו המכור לאלכוהול ולסמים, שלא יכול להתמודד עם עוד כוסית של וויסקי, ועוד סמים וכדו', בשונה מהרבה אנשים אחרים, כמו למשל אני, שיכול לשתות בפורים אלכוהול ותו לא, גם למשל אני נקי מעישון סיגריות למשל מ-30 שנה!!!!!

ב. בתחילה כתבת שלפי מה שהסברת שם, אבין את המשפט שציטטתי, וממש לא הצלחתי להבין איך זה מסביר את המשפט.
ובפרט מה שציטטת מדבריך במקום אחר להסביר את המשפט הזה, הרי זה בודאי סותר לדבריך.
אתה כתבת שמה שאנחנו לא יכולים לא נדרש ממנו, ואילו בציטוט כתבת שאין דבר שאנחנו לא יכולים לעמוד מולו בנסיון.

אשמח לביאור

אנסה להסביר את כוונתי.
מתוך ההודעה הראשונה שלך הגעתי למסקנה שאחר כך התברר לי שהיא לא מדויקת. כלומר היא כן מדויקת ברמה הכללית, אבל היא לא כתובה בהודעה שלך.
אתה כתבת אני רוצה לשתף חוסר אונים מול התאווה, היו לי כמה נסיונות לחפש תאווה בצורה מסויימת.
בניסוח זה אני רואה שני סוגי בעיות. אחת, מול התאוה. ואחת מול חיפוש התאוה. לשם המחשה אני יכול לחלק את זה בין לראות את הטריגר בהפתעה לבין ללכת מרחק מס' דקות הליכה [או ח"ו יותר מזה] בשביל למצוא טריגר.
ועל זה כתבתי שאנחנו צריכים לעשות מה שאנחנו יכולים ולא מה שאנחנו לא יכולים.
ובמאמר המוסגר, כדי לא לרמות את עצמינו בשאלה מה אנחנו יכולים ומה לא, הבאתי את דברי ר' יחזקאל אברמסקי על יפת תואר.

כי רק על יפת תואר במלחמה אמרו חזל ירדה תורה לסוף דעתו של אדם שאם לא ישאנה בהיתר ישאנה באיסור. ולא על כל התמודדות שאדם יכול לומר על עצמו שהיא גדולה עליו.
וכבר אמר אחד מגדולי החסידות, שאם יציעו לו להגיע למדרגת דוד המלך, לא בטוח שיסכים. ולמה? כי לד' יש את דוד המלך ויש את זושא [בהנחה שהסיפור היה עם ר' זושא. אני לא בטוח אבל אותו גדול הזכיר בשבל זה את שמו]. ואם אהיה כמו דוד המלך, אז יהיו שני דוד המלך. אז מה יצא לד' מזה??? ד' רוצה את דוד המלך בדרגות שלו. ורוצה את זושא בדרגה שלו. [גם באוצר הסיפורים הליטאים יש סיפור דומה כמדומני עם ר' נפתלי אמסטרדם]

ז.א. יש לכל אחד התמודדויות שלו ומשימות שלו בעולם. ומראש הן הוגדרו עבורו כך שיוכל לעמוד בהן.

במאמר המוסגר שאני רוצה לציין שאם יש קודים של שיטת 12 הצעדים שאני לא רגיל אליהם, ומנגד הם הוכיחו את עצמם אצל אלפי אנשים בעולם, אני מוכן לקבל אותם גם בלי להבין או להסכים עם ההגיון שעומד מאחוריהם.

המון הצלחה והמון אהבה!!!

שלום מתחיל שוב.....
כיף להיזכר....
תצליח בדרך שאתה עושה, הכנות והכניעה הבלתי פוסקת שנים ע"ג שנים מעוררת השראה ממש!!
ובנוגע לדיון הנ"ל, 
איך שהבנתי, בספרות מוגדרת ההתמכרות בשני שלבים: אובססיה ואלרגיה, משמעותם הוא שאלרגיה זה שאני מגיב בצורה בלתי רגילה לתאווה עד כדי שאני מאבד (כל) שליטה כשאני מתחיל ליגוע בה, ואובססיה זה החלק התמידי שקיים אצלי שהראש שלי מספר לי כל הזמן שהתאווה זה פתרון מעולה עבורי, וזה יכול להיות גם יום אחרי שימושים כואבים ושנאה עצמית וכו'...... השקר הזה שנמצא תמיד בראש שלי, הוא זה שלא נותן לי ללמוד לקח מהעבר ואני שוב ושוב מנסה להנות מהתאווה ואז מגיב בצורה לא רגילה שאצלי זה מתבטא בחוסר יכולת לתפקד בחיים, חוסר יכולת להיות באינטימיות וכו', כל מכור זה מתבטא באופן שונה אבל העיקרון ברור. (שלא כמו אלה שלא מכורים שיכולים להתאוות ולהמשיך כרגיל את החיים).
חשוב להדגיש, שהחלק של האלרגיה בהחלט יכול להיעלם כמעט כליל ברגע שעושים צעדים נכון ויש חברים לדרך וכו', כי ברגע שאני לא פועל על האובססיה אני לא חי בשיגעון כל היום סביב התאווה. אבל החלק של האובססיה נשאר, ותמיד כשאני לא מחובר או פועל על פגמי אופי כמו פחד או כעס, תמיד תבוא האובססיה והראש יספר לי שאני יכול לפנות אל התאווה.....
אם כי, גם מול האובססיה יש ניצחון גובר והולך וזה מתמעט עם הזמן אבל מכור תמיד ישאר מכור ותמיד יהיו מידי פעם תקופות מאתגרות יותר.

נוצר כאן דיון מעניין, ואני מתחבר למה שכתב כאן חברי היקר "אבי חזק".
אך לצערי המשפט שכתבתי הוא אינו 'תורה מסיני' ואף לא 'תורה שבעל פה', זה סה"כ היה שיתוף.
פירוש המשפט שכתבתי הוא: 'אני רוצה לשתף חוסר אונים מול התאווה, ופירוט החוסר אונים הוא שהיו לי כמה נסיונות לחפש תאווה בצורה מסויימת'.
ומכיון שאני חסר אונים מול התאווה, לכן אני משתף אתכם ומתפלל לאלוקים להשתחרר מהתאווה, משא"כ אילו לא הייתי חסר אונים מול התאווה, לא הייתי בוחר באופציה השלישית שהיא להיכנע מול התאווה, אלא הייתי בוחר באחת משתי האופציות האחרות, שזה או להיכנע לתאווה ולהשתמש ולא להימנע מהתאווה, או שהייתי נלחם ובכח הרצון הייתי מתגבר על זה.

ולחבר 9625 היקר,
אתה כותב שוב פעם את אותו המשפט בלי לענות על השאלה ששאלתי.
כשאתה אומר שיש דברים שאנחנו לא יכולים לעשות, ומה שאנחנו לא יכולים לא נדרש מאיתנו. מה הכוונה בזה?
האם זה אומר שכיון שאני חסר אונים לכן אפעל שם על התאווה, ולא אעשה כלום בענין הזה?

תודה רבה

[כתבת לי למעלה שציטטת את דברי החזון יחזקאל כדי לבאר את המשפט הזה, ובהודעה האחרונה אתה כותב שאתה מצטט את זה רק בשביל שלא נדע לא לרמות את עצמינו מה בידינו לעשות ומה לא.    כך שאני לא מצליח להבין את הדברים].

ערב טוב,
אני רוצה לשתף שאני צריך להכין איזו דרשה לאירוע בחודש הקרוב, ואני ממש לא טוב בתחום הזה. אני מפחד מביקורת שאני אומר דברים לא נכונים, או בלי רמה, או שאני לא אומר משהו מחודש מדי וכדומה.
במקרה הספציפי הזה, אני מאמין שמצפים ממני לדבר על נושא מסויים בצורה מסויימת ומרגשת, ואני גם סבור לעשות כך, אך אני לא יודע אם אכן אמצא את הדרך ואת המילים לעשות זאת.
אני מתפלל לאלוקים לקבל את ההכוונה לדבר הנכון, למצוא מה לומר ואיך לומר, ומאידך אני מתפלל לוותר על כל הפחדים שלי ועל כל הציפיות שיש לי ממה יגידו לי אחרי זה על הדרשה וכו' וכו'.

בהצלחה 
אוהבים אותך
אם זה שבע ברכות 
אז מזל טוב

דיי, אתה לא רציני, אתה הרי מלא בתוכן, יודע לקבל ביקורות בצורה בריאה ולהבהיר דברים, מה כל כך מפחיד???
טוב, גם אני מבין שיש הבדל.
מה שאני אומר למעיישה, שאני נפגשתי עם בעיה מהסוג הזה מס' פעמים. והעצה ששמעתי זה לא לסמוך על הזיכרון. קח לך דף ושים אותו בכיס וכל פעם שעולה לך רעיון בנושא הדרשה תרשום אותו בראשי פרקים. 
בשלב מסוים תוכל "לסנן" את הרעיונות הפזורים ולבחור את הטוב ביותר.
לא חייב לגשת למיקרופון עם דף. לא חייב לגשת בלי דף.
אבל לסמוך על הזיכרון בשלב הכנת הדרשה לא מומלץ. סליחה אם זה נשמע שאני מזלזל בזיכרון שלך.
ותזכור את מה שאומרים בהדרכה למרצים: הרצאה טובה צריכה 3 דברים. 1, פתיחה טובה. 2, סיומת טובה. 3, שיהיו כמה שיותר קרובות זו לזו...
הרבה הצלחה אוהב אותך

המשתוקק כתב on 28 נוב' 2023 07:24:

זה הכיוון, ובדיוק לגבי זה שיתפתי על מה שאני חושב שמצפים ממני לדבר בענין הזה.
תודה לך ולמשה שלמה (גם במייל) על התגובה, ותודה ל-9625 על העצות.

אתמול הלכתי לגאולה, ופגשתי שם את גיסי, ודיברנו כמה דקות וכל אחד המשיך בקניותיו ועיסוקיו.
ואחרי כמה שניות נזכרתי מה היה קורה לי בעבר.
כיון שפעמים רבות הייתי יוצא לכל מיני מקומות בשביל חיפוש תאווה, לכן תמיד היה לי פחד שאולי חבר או קרוב משפחה יפגוש אותי וישאל אותי מה אני עושה כאן (באמצע הסדר בישיבה וכדו')? ולא יהיה לי מה לענות לו. אמנם אף פעם זה לא קרה, אך זה היה הפחד שלי.
וגם כשהלכתי לדבר טוב, היה לי את החשש הזה.

אני נזכר כעת שפעם אחת אבי זצ"ל התקשר אליי באמצע שהייה באמצע שום מקום ובזמן שהורדתי סרטי פורנו מהווי פיי שהיה שם, והייתי בטוח שהוא עלה עליי שאני שם, ולכן לא עניתי לו מיד כי עניין אותי להקליט את השיחה איך שהוא מוכיח אותי על שאני שוב פעם נופל וכו', ובאמת לא היה שום סיכוי בעולם שהוא ידע שאני באותו מקום, כי מסתבר שגם אם המשטרה היתה מחפשת אותי היא לא היתה מצליחה למצוא אותי, ובכל אופן פחדתי וחששתי, ורעדתי מפחד ממה שהוא יאמר לי וגילה עליי, וכמובן שלא דובים ולא יער, הוא התקשר אליי סתם, כמו שקרה הרבה מאד פעמים).

אסירות תודה שכיום שאין לי מה להסתיר אני לא חושב על זה בכלל, וכשפגשתי אתמול את גיסי לא היה  צורך שהלב שלי יתחיל לפעום בחזקה. כי כבר אין לי מה להסתיר ואין לי סודות בס"ד.

תודה לך ה' על המתנות הנפלאות שאני נותן לי כל יום ויום וכל רגע ורגע.