השם הזה "יומן מסע" נשמע מפחיד קצת, כאילו הולכת להיות דרך ארוכה ולא הכי ברורה, עם סוף לא ידוע, אם בכלל...
אבל זאת האמת, יצאתי היום למסע, שאין לי מושג איך הוא יתנהל, אבל הוא גם לא אמור להיות כזה קשה. זה הרי רק להיום, ואם היום כבר עבר, (יום ראשון של ניקיון!) זה אומר שכרגע הדבר היחיד שאני צריך לשאוף אליו, לרצות אותו, זה רק עוד יום אחד של ניקיון.
אתמול  הרמתי ידיים. במקרה שלי השלב הראשון של שנים עשר הצעדים הגיע לבד, ניסיתי לבד. ובאמת ניסיתי הכל, כל דרך אפשרית. ברגע של כנות עם עצמי נרשמתי לפורום, גיליתי קהילה שלמה של אנשים אכפתיים, אוהבים, יש פה עם מי לדבר, והכי חשוב, יש עם מי לצעוד. יש לי עוד הרבה דברים ללמוד, אני מרגיש כאילו הגעתי למקום עם מושגים קצת שונים ממה שאני רגיל, אבל לאט לאט אכנס לעניינים.
מאתמול בלילה יש לי תחושה מוזרה בבטן, כזו שמגיעה לפני שלב בחיים שבו אין לך בדיוק מושג איך ההמשך יתנהל... אבל יש פה אנשים טובים, יש עם מי לדבר, אולי בגלל זה התחושות הם טובות. רגשות חיוביות באוויר, הניקיון מתחיל. רק עוד יום אחד אלוקים. רק עוד יום אחד.

ברוך הבא חבר חדש!

לפני קצת יותר משנה, גם אני כמוך הגעתי לכאן ופתחתי יומן מסע. אני לא זוכר אם זה היה מפחיד. נראה לי יותר שזה היה מוזר. אבל היום זה אחד המקומות שבהם אני מרגיש בבית. יום ועוד יום הצטרפו, עוד הודעה ועוד דף לדפי יומן המסע, ובחסד אלוקים הוא שומר אותי נקי כבר 466 ימים.

גם אני הרגשתי כמוך, שמדובר בשפה חדשה (אם כי בהתחלה, בפעמים הראשונות שהסתובבתי "סביב" האתר, הרגשתי "טוב, אני כבר יודע הכל, מה הם כבר יוכלו לחדש לי", ולא האמנתי לסקר שמופיע בדף הבית, בו מצהירים חברים שהם נשארו נקיים מאז הצטרפו ל"שמור עיניך"). לי אישית עזר מאוד פשוט "לקפוץ למים". ללכת על התכנית ברצינות, (לנסות) להשתמש בכל הכלים שהיא מציעה, ובעיקר להגיע לקבוצה חיה.

אשמח לצעוד אתך בדרך, לענות על שאלותיך ולהיות אתך בקשר טלפוני (אם אתה מעוניין, תוכל לשלוח לי הודעה פרטית).

שלום לך danppt. החיים שלי מתחלקים ל2-לפני שמור עיניך, ואחרי שמור עיניך. ואלה חיים אחרים לגמרי. אני מתפלל שתמצא פה את העזרה שאתה צריך, וגם אני אשמח להיות בקשר אם אתה צריך משהו. (אתה יכול לפנות אלי בהודעה פרטית).

הבא ליטהר מסייעין בידו. חזק ואמץ.

קח את המקום הזה זה שלך,
תשתף פה הכול ובחופשיות,
המקום הציל את חיי, וזה יכול להציל גם את חייך,
תהיה חזק. ובהצלחה.

עוד יום אחד נקי. ברוך הוא וברוך שמו! תחושה מוזרה, כל היום אני רק קורא חומר, חושב על התכנית, על הצעדים, איך מתקדמים, לאן, מה השאיפות. ואז.. מגיע מישהו אולי הוא גם ספונסר ואומר לך ללכת לאט, הדברים פה לא עובדים בקצב שהם עובדים בדרך כלל. תן לזמן לרפא את החיים.
כמעט שהצטרפתי היום לקבוצה בירושלים, חסרו לי כמה דק' כדי להספיק את האוטובוס ואני מאוד מקווה שהרצון הזה יישאר לי גם שבוע הבא. לפחות זה הוציא אותי קצת מהדיכאון שהבית הביא לי.
אנסה קצת להסביר על מה הדיכאון: כל התכנית הזאת בנויה על שלב ראשון שבו אני בעצם מודה שיש לי בעיה. בזה היא גם שונה מכל שאר התכניות. היה קשה לקבל דבר כזה. אני חולה? לי יש בעיה? אבל כל פעם הייתי צריך להזכיר לעצמי את כל הרגעים שפשוט ניסיתי הכל ושום דבר לא עבד. אני מקווה שהתחושות האלו יעברו עם הזמן, לאט לאט אתרגל למושגים החדשים האלו ואני מקווה בעז"ה ורק בעזרתו לעוד יום אחד בלבד של ניקיון.
יומיים עברו, נשאר עוד יום אחד של ניקיון!

נשמח לראותך שבוע הבא בקבוצה בירושלים!
קשה לקבל את זה, אבל לא ביום אחד נהיינו מכורים, ולכן הגיוני ביותר שלא ביום אחד נחלים.
גם לי היה קשה מאוד לקבל את זה שיש לי בעיה ואני חייב (!!!) לטפל בה, אבל הגעתי לפגישות ולאט לאט הבנתי את זה ועם כל יום שעובר ואני ממשיך לכתוב צעד ראשון (תיאור כולל של כל חוסר האונים ואיבוד השליטה שלי מול התאווה עד היום) אני מבין יותר כמה יש לי בעיה, וכמה הזנחתי אותה עד היום. מקווה שתמצא פה את הדרך שלך לשפיות.
בהחלמה!

תודה לקב"ה על עוד יום. נקי.
אני ממשיך לעכל לאט את התכנית, את הצעדים, וגם את האנשים. היום דיברתי עם עוד איש יקר מהתכנית, וזה עוזר, לשמוע להתייעץ, להתמודד ביחד.
השתדלתי ביום, יומיים האחרונים להקיף את עצמי בחברה, כך קל יותר להתמודד גם עם התאווה אבל לא רק, יש דברים שמותר לעשות שאני לבד אבל ליד אנשים זה כבר "אסור".
אני לומד להכיר את האנשים פה, שומע את הסיפורים, מבין מאיזה מקום הם הגיעו, ויש לי בעיה קטנה. יש פה סיפורים שהם קשים, קשים להבנה, קשים לעיכול, איך הרגש כבר התבטל בפני דברים שהם חזקים ממנו, ... ואני ... אין לי סיפור כזה מפוצץ, לא הגעתי לרמות שפל כאלו, אני לא מכור ברמה כזאת, ואני נרגע... אבל זה לא טוב! אני הרי מכור בדיוק כמו כל מכור! וזה מה שאני צריך להזכיר לעצמי בכל פעם אחרי סיפור עצוב שאני קורא.
כן, אני דן (שם בדוי. . .) ואני (לא בשם הבדוי שלי) מכור כבר המון שנים.
יש גם יתרון, כנראה ההתמודדות תהיה יותר קלה, אבל לפחות הצעד הראשון (שאני בכלל לא יודע אם בכלל התחלתי איתו, אבל הספונסר יעזור...) יהיה קצת קשה לי מלאחרים.
אבל היי... ! את מי זה מעניין??? היום שעבר עבר טוב. ב"ה. עכשיו תהיה בשקט ותעבוד על היום הנוכחי.
תודה רבש"ע. עכשיו רק עוד יום אחד. רק אחד.

ערב טוב חבר יקר!
שמח לשמוע על התקדמותך!

danppt כתב on 15 אפר' 2015 20:24:


גם אני בתחילת הדרך הרגשתי כך עם סיפורים מסוימים. אני חושב שדווקא רובם של אלה שצועדים בפועל בתוכנית ובקבוצות החיות של "שמור עיניך" לא הגיעו למחוזות רחוקים ממך (שמעתי ממך את עיקרי הסיפור). חברים עם סיפורים קשים יותר בדרך כלל מופנים לארגון בשם SA.

בכל אופן, בהמשך הדרך, כאשר הכרתי יותר את התכנית ואת שרשי המחלה שלי, הצלחתי להתחבר לשורשים הזהים הטמונים בסיפורים קשים משלי. אני עוסק פחות בביטויי המחלה של אותם חברים, ויותר בדרך הרוחנית המדהימה של ההחלמה שהם עברו.

ועוד משהו: הכחשה היא חלק חזק של ההתמכרות. פעמים רבות, כאשר חברים עושים בצורה יסודית את הצעד הראשון, או שומעים צעד ראשון של חברים אחרים, הם מגלים שיש הרבה פינות שהגיעו אליהן בשנות השימוש בתאווה שהם לא היו כל כך מודעים אליהן.

danppt היקר!
לא סתם אומרים שהחבר החדש הוא הכי חשוב. אתה מזכיר לי את עצמי מלפני שלושה חודשים... רק שיגעתי את עצמי בשאלה אם אני מכור או לא. השוויתי את הסיפור שלי עם אנשים ו במקום לחפש את מקומות ההזדהות חיפשתי שיהיה להם אותו הסיפור כמו שלי. הדבר היחיד שעזר ועוזר לי להבין את מצבי הוא קבוצות וצעדים.
דבר אחד גרם לי לקפוץ למים - אני מנסה בעצמי כבר שנים להפסיק ואף פעם זה לא הצליח. אז מה יש לי להפסיד?
רק אחרי שהגעתי לקבוצות ודיברתי עם חברים הבנתי שאני לא עוף מוזר ורב הדומה על השונה. ואחרי שהתחלתי לכתוב צעד ראשון, ואחרי שסיפרתי לספונסר בקצרה את הסיפור שלי, כבר אין לי ספק. אני מכור. ויש דרך לחיות עם זה. אפי' לחיות טוב.
אני מקווה שתצליח להחליט מה אתה ומה הדרך שלך, לי זה לקח המון זמן (קצת יותר מחצי שנה מאז שגיליתי את שמור עיניך).

בהצלחה דן,
מזדהה עם כל כל כל כל כל כל מילה שלך !!!!

דן יקר, גם אני הצטרפתי השבוע לקבוצות, לספונסר, להיכרות הקצת יותר עמוקה עם הפורום והחברים בו... ימי הנקיות שלי כמעט זהים לשלך- כרגע אני נקי שלושה ימים וחצי, וכל דקה שעוברת עלי בהתפקחות אני אסיר תודה לאלוקים. אני מאוד שמח שמצאתי את מה שכתבת ומה שהאחרים כתבו, כי אלו בדיוק התחושות והמחשבות שעוברות עלי עכשיו... בהצלחה לכולנו.

חברים יקרים, תודה ענקית על התמיכה שלכם, אין לכם (אולי בעצם יש..) עד כמה זה עוזר לי. תודה.

אני רוצה לשתף אתכם במשהו ש"יצא" לי עכשיו, שזה מגיע זה פשוט נכתב מאליו, הכתיבה הזאת משחררת אותי, הרגשה שאני לא יכול להסביר, אני לא מקצועי ולא למדתי את זה אף פעם, פשוט תחביב ישן נושן שנקבר אי שם במעמקי הגועל...

היום לראשונה נפגשתי איתו/פעם ראשונה פנים מול פנים/שיחה אישית, נוקבת עד תהום/הספונסר שלי שהוא כבר לא כל כך זמני.    שטף ארוך של מילים שחורות/מילים נוראיות על גבול ה"גסות"/שהראו לי דמות של פרי רקוב/אבל... זה רק השם הבדוי.    התרגלתי כבר שנים/לחיות בשני מישורים/המישור החיצוני, בו לומדים ומתפללים/והמישור הפנימי בו מסתכלים ומאוננים.                היום הבנתי שהפרי הזה הוא אני/הפנימיות נרקבה/החיצוניות אבודה/צריך לבנות הכל מהתחלה.          אבל כל ילד יודע/שזה בעצם המפתח/כי רק כזה פרי/שכולו כבר מגעיל/יכול בבוא העת/לגדול ולהיות עץ.      אם פשוט תשים אותו עמוק באדמה/תתפלל שירד עליו גשם מלמעלה/תהיה לו היכולת לייצר פירות שלמים/עם פנימיות וחיצוניות מושלמים!
אבל לכל זה דרוש זמן/סבלנות, רצינות והמון השקעה/בלי קשר לשנת השמיטה.     יום יום של עבודה רצינית/רק הם יבנו את התשתית/לעתיד טוב יותר, אולי מזהיר/שיבוא רק מתי שה' יחליט.    בינתיים רק דבר אחד צריך לעניין/איך אני עובר את היום הזה שלם/כי זה כרגע כל התפקיד/להישאר רק להיום, נקי. 

כפיים, מזל טוב, ואיחולים לבביים. לא, לא התארסתי, הצלחתי להישאר נקי חמשה ימים. זה לא קרה בתקופה האחרונה, התקופה האחרונה היתה סבב של התרסקויות, לא נפילות בודדות כמו של פעם. אבל כל זה לא חשוב עכשיו. העיקר הוא להישאר נקי.

תודה רבש"ע שכיוונת אותי ועזרת לי. תודה.
תודה לחברים היקרים, לא אתחיל בשמות כי כל הודעה פה הצליחה לעזור לנס הזה לקרות.
תודה תודה תודה על חמשה ימים נקיים.


ככה אפשר לקבל את השבת. . . 

danppt כתב on 17 אפר' 2015 13:06:


אוהבים חבר יקר

ככה גם אנחנו יכולים לקבל את השבת.

בהצלחה רבה.
שבת שלום