שלום חבר יקר,

תודה על תגובתך.

תראה קודם כל כל אחד יש לו את המחלה שלו וההחלמה שלו, נכון שיש לנו פתרון משותף, אבל כל אחד חווה את זה ומחלים בצורה או בסגנון שונה.

אכן הייתי נקי שלוש שנים וחודש, אך כיום אני חושב שההחלמה שלי הרבה יותר טובה מכל התקופה של השלוש שנים וחודש.
ואתה יודע, לאלוקים יש דרכים שונות ומשונות לחולל את הניסים שלו.

מה שעזר לי בנוגע לספירה, לאיפוס ספירה, מעידות, נפילות וכדומה זה קודם כל להפריד בין הפעולה על התאווה ובין איפוס הספירה.
הספירה נועדה רק לעזור לי להחלים, אך העיקר זו לא הספירה, אלא הניצחון ההולך וגובר של כל יום בפני עצמו.

כשאני פועל על התאווה, אני קודם כל בוחן את עצמי בכנות עצמית נטולת פשרות מה עשיתי והאם זו מעידה או נפילה מבלי להתייחס לספירה או לאיפוס הספירה.
אחר כך אני בוחן עם עצמי ועם הספונסר שלי האם עלי לאפס את הספירה או לא.

כל ערבוב בין שני הדברים רק גרם לי להמשיך לחיות בהכחשה ובעיוורון למצב שלי ולא להיות בהחלמה.

ראה פוסט שכתבתי לפני כמה זמן בשם: "התקלקלה לי הספירה" או משהו כזה.

בהחלמה

שלום כנפי נשרים היקר!

לפי סגנון דבריך, אתה נשמע חבר שכבר נמצא תקופה בתכנית, אם כי הכינוי שלך לא כזה מוכר לי, אז אני מרשה לעצמי לדבר קצת יותר בחופשיות וקצת פחות בעדינות (מקווה שזה בסדר...).

אני דווקא מרגיש פחות בתוך בועה מאשר בעבר. כשהייתי משתמש בתאווה ומפסיק "לעולם ועד" ושוב משתמש הייתי הרבה יותר בתוך בועה...

לא לרצות לחשוב שיש אופציה ליפול, הוא חלק בלתי נפרד ממחלת ההתמכרות, וקוראים לו "הכחשה". אתה עצמך מספר שזה שהרגשת ש"הכל בסדר" הפיל אותך אחרי תקופה יפה של נקיות.

אני גם מאחל לך שתזכה לגאולה פרטית כמו שאתה מתאר ("על כנפי נשרים ), אבל בינתיים, הגאולה שאני מכיר, שלי (ב-503 ימים האחרונים) ושל אחרים, היא "רק להיום". "יום אחר יום, הימים מצטברים לשבועות, השבועות לחודשים ושנים״ (הספר הגדול, עמ' 174). והאמת? זו לא גאולה פחות שווה. יש משהו יפה ועמוק בתהליך הזה שמצריך עבודה יומיומית.

בעיניי הסיפור של שמואל מאוד מעודד. כי אחרי שכבר ניפצתי קצת את ההכחשה, אני חושב (ובהיגיון רב, יש לומר), שברגע שאני נופל, אני פשוט חוצה את כל הקווים ומשתמש עד מוות, והנה, ניצב לפני אדם שנפל אחרי תקופה ארוכה ומתחיל מהתחלה! והוא מרגיש שהנפילה לימדה אותו דברים, ושהיא הייתה חלק מהתהליך שלו. הוא מדבר אחרת מחבר חדש שמגיע לתכנית. ואני מכיר עוד כמה כאלה שנפלו וחזרו. זה מדהים. זה מראה שיש תקווה. זה לא אומר שצריך ליפול, אבל זה אומר שאני צריך לשאת שלט וירטואלי 24/7 שאומר "סכנה! מכור בתוכך!"

תודה רבה לכם על תגובותיכם הנפלאות והאמיתיות.
אך אנסה להסביר את דברי בצורה אחרת: חז"ל מגדירים שאדם שנשוי יש פחות חשש שיחטא באשתו שאסורה לו מכיוון שפתו בסלו ותהיה מותרת לו בעתיד - אך מרגיש לי שפה, בדור הזה (וזה הולך ומחמיר מהדור הקודם) אין אפשרות כמעט לאדם להישמר ולהחשיב את אשתו כ"פתו בסלו" ולהתרחק מנשים/מראות וסרטים שהם אסורים לו.
מתסכל אותי ביותר שככל שאני מנסה לשמור על העיניים יותר - כך גם לצאת לרחוב קשה לי יותר. כי פתאום בחורה שהולכת עם חצאית עד הברך גורמת להתחלת הרהורים ומבטים.
זה כבר יציאה מפרופורציה של ההגדרה "כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו" - המצב פה הוא לא שאדם שגדול יותר אז זה אומר שהנסיונות שלו יותר קשים, אלא שאדם שנשמר יותר חושף את עצמו יותר לפגעים שמחכים בחוץ בתאווה להפיל אותו בהרהורי עבירה.
בדור הקודם לא היו דברים וקשיים כאלו - אני מקנא בדור הקודם שברור לי שלהם גם היו נסיונות קשים של אמונה (ראו ערך השואה) אך ישנה יכולת לעמוד בנסיון ואין צורך לדחוף את הראש לאדמה.
אני מאמין באמונה שלימה באהבתו של רבש"ע אלי - ושמביא לי רק נסיונות שאוכל לעמוד בהם - רק מתסכל אותי שהמושג לפתח חטאת רובץ מקבל תפנית חדשה לבתוך הבית חטאת שורץ פורה ורבה.

מודה על עוד יום של נקיות ופיקחות.

כנפי נשרים היקר,

אני משתדל לא להתעסק עם מה שקורה או לא קורה בדור הזה, ברחוב או במקומות אחרים.
אני משתדל להבין מה קורה איתי ואיך אני יכול לשפר את מצבי.

לכן אשתדל לענות לך מנקודת ראותי ואני מקווה שזה אכן יועיל:

אני למדתי להתמקד בבעיות שלי ולא בבעיות של אחרים.
והבעיות שלי לא קשורות לדברים חיצוניים כמו מצב הרחוב או מצב האינטרנט.
לצורך העניין אני מאמין בכל ליבי שאם הייתי נמצא עכשיו על הירח הבעיות שלי לא היו נעלמות ועדיין הייתי מוצא תאווה בכל דבר שנקרה בדרכי.

הבעיה שלי היא חוסר יכולת להתמודד עם החיים, צורך נואש בהערכה מאחרים, אנוכיות, צורך בשליטה בכל מצב והמון פחד.
כדי להתמודד עם הבעיות האלו נאלצתי מגיל מאוד צעיר לאונן ויותר מאוחר לצפות בפורנוגרפיה מצולמת ומוסרטת ולהמשיך לאונן.
הבעיה שלי לא התחילה מהרחוב ולא התחילה מהאינטרנט.
הבעיה שלי גם לא נמצאת שם בחוץ, אלא היא כאן בפנים - בתוך הראש שלי.

כשמצאתי פתרון אמיתי לבעיות שלי, לפתע גיליתי שהרחוב והאינטרנט לא היו חייבים להשתנות כדי שאוכל להחלים.

פעם התפללתי מאלוקים שייקח "אותן".
היום אני מתפלל ממנו שייקח ממני את התאווה כדי שאוכל לראות בהן כבני אדם ולא כחפצים, שאוכל להסתכל ב"הן" מבלי להתאוות.

בהחלמה

שלומות לך שמואל היקר,
אני מאוד מודה לך על כנותך.
דברים היוצאים מהלב נכנסים אל הלב.
אך נדמה לי שאמנם בעיקרון אני מסכים איתך אך במסקנה אנו חלוקים.
בעיקרון אני בהחלט מאמין כמוך שאין הדבר תלוי אלא בי ועלי לשנות את עצמי ולא את העולם - וכמו כן האחריות עלי לרסן את הכוח ההרסני שבי.
ומאידך אינני מסכים איתך במסקנה שיום אחד תוכל להסתכל בהן מבלי להתאוות ויום אחד תוכל לשוטט באינטרנט ללא חסימה ומגבלות ולא תחטא או תיפול. בדיוק כמשל חז"ל על הילד שיושם בפתח בית בושת עם כסף בכיסו ולא יחטא?!?! וודאי שיחטא, וודאי שתמיד המראות האלו מעוררים בנו תאוות - וגם כך צריך להיות, שאם לא היה כך - לא היינו נמשכים לנשותינו.
שוב, אני מסכים שנפילה בתאווה או תאווה שאיננה נשלטת מצביעה על תקלה יותר עמוקה בנפש - אך וודאי שאי אפשר לגרות את התאווה על מגש זהב ולצפות שלא ניפול במחשבה או במעשה.

מעריך אותך על הכנות
ומודה על עוד יום של פיקחות וטהרה ברוחניות ובגשמיות.

שלום חברים,

סליחה שאני מתערב לי ככה באמצע הדיון,
אבל אני לא חושב ששמואל אמר שיום אחד הוא יוכל להסתכל בהם או לשוטט בלי חסימה,
אני מכיר דווקא מחלימים רציניים בתוכנית, שהולכים עם העיניים בריצפה, והם לא יהודים!
הנקודה היא שהבעיה היא לא ברחוב, רק בי. כי אני יכול לאונן גם על קיר ריק ואני לא צריך כלום בשביל להשתמש. נראה לי שישנה גם הגדרה ברורה בספר הגדול לאילו מקומות אנו יכולים ללכת ולאלו לא. ואם אני צריך את האינטרנט לעבודה בצורה פתוחה, ברור שאני יכול ואמור להשתמש בו, אבל ברור גם שאם אני יהודי חרדי והרב שלי אומר לא להשתמש באינטרנט פתוח, אז כמו שאני אשאל אותו לגבי בשר וחלב אני אשאל אותו גם בזה, אבל אין קשר בין 2 הדברים .
מקווה שהובנתי.

בהצלחה לכולנו.

אריאל

שלום לך אריאל היקר,
אני לא מקבל את סליחתך מכיון שאין לה מקום וסיבה.
מבורך שאתה מתערב באמצע הדיון (אגלה לך סוד: גם אני התערבתי באמצע הדיון הזה )
בכל מקרה, אני שוב מסכים עם העיקרון אבל לא עם המסקנה.
אני בהחלט לא חושב שמישהו היה מסוגל לאונן על קיר ריק - הסיבה היחידה שזה יכל לקרות היא כאשר הוא היה משתמש בדמיון שלו בכדי לשחזר סיטואציה שקרתה או שראה.
בוודאי שיש בעיה ברחוב, אה ראיה? שאנשים שנגמלים שנים הולכים עם עיניים ברצפה - ולא מכיון שהם לא נורמאליים. אבות אבותינו לא היו צריכים ללכת עם עיניים ברצפה וודאי לי שלא היה להם את הנסיונות שיש לנו (היה להם נסיונות בדברים אחרים) - אך בשמירת העיניים ברובד הזה שאנו חווים היום?!?
וודאי לי שלא - ואשמח באם תעמידו אותי על טעותי.

בברכה נאמנה
כנפי נשרים

מכורים הם לא נורמאליים.
"פעם מכור - תמיד מכור"! (הספר הגדול).
מלפפון חמוץ אף פעם לא הופך להיות מלפפון רגיל. גם לא אחרי עשרים שנה מחוץ לחומץ...

תודה רבה חברים על הדיון המעניין והמועיל (לפחות בשבילי).

שוב אנסה לענות מתוך החוויה האישית שלי ואני מקווה שזה יועיל גם לאחרים:

קודם כל כשכתבתי שאני מתפלל שאוכל להסתכל באינטרנט וברחוב ולא להתאוות, לא התכוונתי לעירום ולפורנוגרפיה כמובן.

אני תמיד אהיה אלרגי לעירום ופורנוגרפיה, כפי שטהרני כתב: "מלפפון חמוץ אף פעם לא יחזור להיות מלפפון רגיל" ואני אכן מאמין שאני כמו מלפפון חמוץ שלעולם לא יהפוך למלפפון רגיל.
לבקש מאלוקים שלא אתאווה לפורנוגרפיה זה כמו שאלכוהוליסט יבקש לא להיות אלרגי לאלכוהול.

מה שכן התכוונתי זה שאני אוכל להסתובב ברחוב ולהסתכל באנשים שהולכים ברחוב לבושים במידה כזו או אחרת ושאוכל להשתמש במחשב ואפילו לגלוש באינטרנט (לא באתרי תאווה ופורנוגרפיה) מבלי שתהיה לי האובססיה להקליק על כל לינק של תאווה או לחפש אתרי תאווה ופורנוגרפיה במנועי חיפוש.

לכך אני מתפלל לאלוקים כל יום ויום, שכל דמות בפני עצמה אראה אותה כבן אדם ולא כחפץ ואוכל להסתובב לידה ברחוב ואפילו להסתכל בה.

אני לא חייב לראות פורנוגרפיה כדי להתאוות. אני בראש שלי מתאווה גם לאנשים לבושים ואפילו ללבושים מידי. הראש שלי בקלות מפשיט אותם ומתאווה אליהם.
עד לא מזמן, כאשר חוויתי את הניצחון ההולך וגובר של המחלה שלי (כן, המחלה שלי), כל אינטראקציה עם נשים בכל מקום שהוא ובכל לבוש שהוא היו זורקים אותי בראש שלי לתאווה ולשימוש עם עצמי.
אפילו עם אשתי לא הייתי מסוגל להיות באינטימיות מבלי ל"שתות" אותה אלי ולפעול על התאווה בראש שלי ואח"כ כמובן לדרוש ממנה את מה שהייתי דורש בעבר.
חשבתי שאני אבוד ולעולם לא אוכל להיות בקשר כזה או אחר עם אף אישה, אפילו עם אשתי.

אך ככל שהתקדמתי בהחלמה בסבב הנוכחי שכיום אני אוחז ביום ה 63 שלו, הרגשתי את חוסר האונים בכל גופי ונפשי, האמנתי באלוקים האישי שלי שיכול לעזור לי אם רק אכנע לו ואכניע לו את כל חיי ורצונותיי ואכן עשיתי זאת ונכנעתי ומסרתי לו את כל חיי ורצונותי כל יום רק לאותו היום וכל דמות רק לאותה דמות, הלא יאומן קרה והשתחררתי.
לפתע קרה הנס ויכולתי לבלות עם אשתי באינטימיות ללא מין ויכולתי להסתובב ברחוב מבלי להפשיט כל הולכת על שניים ולפתע גיליתי שאני יכול להסתכל עליהן כבני אדם עם משפחה, רצונות ונשמה משלהן ולא כחפצים.

אסיים בשיתוף קצר:
אני 3 פעמים בשבוע נוסע באוטובוס לעבודה נסיעה של שעה וחצי.
במשך שנה שלמה הייתה בחורה אחת שהייתה נוסעת איתי באותו אוטובוס.
במשך כל הזמן הזה לא הייתי מסוגל לראות בה כבן אדם וכל פעם שהסתכלתי עליה ראיתי בה כחפץ מין והתאוותי אליה. כמובן שעשיתי פעולות וניסיתי להשתחרר.
אבל רק עכשיו, לפני כשבועיים כשירדתי מהאוטובוס והיא ירדה אחרי, הסתכלתי עליה ולפתע ראיתי בה כבן אדם ולא כחפץ.

זה עובד. זה באמת עובד.

בהחלמה

שלום טהרני היקר,
אני לא רואה את הספר הגדול כספר קודש - וכמו כן אני גם מרשה לעצמי לחלוק על המושג "פעם מכור תמיד מכור" ישנם יכולות שינוי קיצויניות בעולם הזה, ישנן החלמות. ובקשר לדוגמא: אם תוציא מלפפון חמוץ מחוץ לחומץ עשרים שנה ותטבול אותו בסוכר מורתח הוא כבר לא יהיה מלפפון חמוץ. ולנמשל: לא סתם חז"ל הביאו את המדרש "בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין", כלומר באמת כמו שאתה אומר אין אנו הורגים את היצר ומשמידים אותו (זה יקרה בע"ה באחרית הימים) אבל בוודאי שאפשר לתבלן אותו כדי שיהיה ראוי לאכילה, בוודאי שאפשר לנווט אותו ואת הכוחות שבו.
ולענייננו: כולם מכורים למשהו (לקולה/לממתקים/לסוכר/לסמים וכו) - המוח מנסה תמיד לעבוד באותו דפוס מחזורי. לכן וודאי שמכורים הם נורמאליים - הם כן נדרשים לתקן את עצמם אך זאת תוכניתו של הקב"ה יתברך, הוא ברא אותנו חסרים בכדי שנתקן את עצמנו.
מקווה שעניתי לעניין וברור.

שוב שלומות שמואל היקר,
אני מרגיש צורך לשתף אותך במשהו שקרה לי היום: ישבתי בתחנה - מחכה לאוטובוס שיקח אותי הביתה ופתאום הגיעה מישהי שלא לבושה בצניעות בכלל לתחנה. להפתעתי מצאתי את עצמי מתפלל לרבש"ע שיקח ממני את התאווה והפיתוי להסתכל עליה, ובחסדי ה' יתברך באמת הורדתי את הראש ועמדתי בנסיון.
באותו רגע מצאתי את עצמי מבין את אשר אמרת על הבקשה לשליטה עצמית ושינוי פנימי במקום הבקשה לשינוי העולם - לזה אני מסכים.
לגבי הסתכלות: שוב, אני מסכים לכך שעלינו לשנות את הראש החולה שלנו, אך מאידך בוודאי שאין אנו יכולים לצפות שנשים ילכו באופן פרובוקטיבי וגברים יעברו לידן ויראו בת אדם. ודאי שלא!!!
אי אפשר להמשיך להתייפייף יותר בקטע הזה - וודאי שאנו צריכים לשלוט בתאווה אך וודאי שהן חייבות לשנות את נורמת הלבוש שהרי לצעוד ברחוב כמעט מתחיל לחפוף ללצעוד במצעד פורנוגרפיה.
m.nrg.co.il/online/1/ART2/698/929.html
אנא התבונן בקישור שצירפתי.

כנפי נשרים היקר,

האמת שאני מרגיש את פגמי האופי שלי מתפרצים (לא במלוא עוזם, אבל...). הדיון פה כל כך מכובד וענייני, ואני הולך עכשיו קצת לשבור את זה. אבל חשוב שתדע שהעצבים שלי נובעים מאהבה. אבל באמת.

אני רואה אותך בתחילת הדרך כאן, ומצליח לדמיין את עצמי בדיוק במקום שלך (ושאגב, חברים רבים נוספים היו בו) - מברר, מתלבט, עורך דיונים...

אתה יכול להרשות לעצמך לחלוק על מה שאתה רוצה, אבל השאלה היא: האם מצאת פתרון שמשאיר אותך נקי מתאווה לאורך זמן (למשך שנה, למשל)? אתה יכול לנסות להקים עמותה לקידום חקיקה בנושא נורמות לבוש ראויות, אבל עד שזה יקרה (וכנראה זה לא הולך לקרות עד שנרד אלי קבר) - האם יש לך פתרון שעוזר לך לצעוד ברחובות לאורך שנים מבלי לאונן אחר כך? כמה זמן הפתרונות שאתה מציע השאירו אותך נקי?

הספר הגדול והלבן אינם קדושים, אך הם עובדים. וזה מה שחשוב. אם יש לך ספר או פתרון אחר שעובד לך בפועל, tשמח מאוד לשמוע עליו. אני באופן אישי הגעתי לכאן עייף, סחוט ומותש, פיזית ונפשית מתיאוריות ששמעתי או שהמצאתי להתגברות על התאווה.
אני, ואני חושב שגם שאר חברי הפורום, מחפשים משהו שעובד ומוכיח את עצמו.

דיברת על התייפייפות. ואני חושב שההתייפייפות היא דווקא להתפלפל בכל מיני שאלות ולהמשיך לאונן (במוקדם או במאוחר), כמו שעשיתי במשך שנים רבות לפני שהגעתי לכאן.

***

אני מעיד על עצמי שאני כמעט לא שם לב לנשים ברחוב, ובטח שלא לאיך הן לבושות. זה מאוד בלט היום. לקחתי ספונסי [=מודרך] חדש. הלכנו יחד ברחוב והוא אמר "איזה חוסר אונים!" ובכלל לא קלטתי על מה הוא מדבר...) זו עובדה. זו מציאות. וזה קרה באמצעות הכלים של התכנית הזאת.

כמו כן, לפני כמה חודשים, עצרתי טרמפ. היו דברים ליד הנהג, והוא רצה שאשב במושב האחורי. הייתה שם אשה. שמתי את התיק שלי ביני לבינה, וקראתי את הספר של התכנית. רק אחרי כחצי שעה, כשירדנו מהטרמפ, שמתי לב שזו אשתו של חבר קרוב שלי. כשהייתי לידה באוטו לגמרי לא שמתי לב. ולא חסרות דוגמאות נוספות.

***

צעדה, אפילו ברחוב הכי פרוץ, היא בפירוש לא צעדה במצעד פורנוגרפיה. מדובר בהליכה ברחוב. פעולה נורמלית ויום יומית. אבל, עבור אדם מכור (כן, יש דבר כזה מכור, והוא שונה מאדם נורמלי), גם צעדה בסמטאות מאה שערים, יכולה להיות צעדה במצעד פורנוגרפי. כיוון שלא כזה משנה מה לובשות הצועדות, כמו שמשנה איך שאני "רואה" אותן.

הבעייה היא בראש שלי, ולא באישה שצועדת לידי. זכותה להתלבש איך שהיא רוצה, ואיך שמקובל במגזר שלה (זה לא פורום הלכתי, ואיננו עוסקים בשאלת מידת המחויבות שלי לדאוג לכך שנשים תתלבשנה לפי ההלכה).

אני הבעייתי, בכך שאני מפרש את הלבוש הזה כמשדר מסרים מסויימים שהיא ממש לא התכוונה אליהם. "אנו נוטים לשכוח, שה"סם" שלנו, הוא לא באמת "שם בחוץ" - באדם האחר, אלא בתוך הלב והחשיבה שלנו" (הספר הלבן, עמ' 178).

אשה מתלבשת מטופח ויפה, לפי המושגים המקובלים במגזר שלה, לא כדי למשוך תשומת לב של גברים שעוברים, ממש לא (אם אתה מסופק, אתה מוזמן לנסות להגיב כאילו אותן נשים התכוונו למה שנראה לך שהן משדרות, אבל נראה לי שתמצא את עצמך מהר מאוד מאחורי סורג ובריח...). היא פשוט רוצה להרגיש טוב עם עצמה.

אני, בתור גבר, (מקווה ש)לא אלך שבועיים עם אותם גרביים, ועם כתמי שוקולד ורוטב עגבניות על הפנים, כי זה מלוכלך ומסריח, ואני מרגיש לא בנוח. לאשה, יש סטנדרטים אחרים לגמרי למלוכלך, מסריח ומוזנח (עיין ערך זקנות בנות שמונים שמקפידות לצאת מאופרות... גם הן לדעתך מנסות "לצוד" מישהו?).

אני בתור מכור, תופס את המציאות בחוץ בצורה מעוותת, ואני חייב להבין את זה, ולצאת מההכחשה לגבי זה. אני ממש לא צריך לחנך את כל העולם להתלבש צנוע. אני פשוט צריך לקחת אחריות על השריטה שלי. אני אדם חולה, ואני צריך לקחת את התרופות שלי, כדי שאוכל לראות אישה ברחוב ולהתייחס לכך כמו שאדם נורמלי מתייחס לכך.

***

יש כאן תכנית שעובדת. יש כאן חברים בעלי ניסיון רב, שנקיים כמה שנים. הדברים שלהם (כן, גם לגבי זה שלא צריכים לשנות את נורמות הלבוש) נאמרים מתוך ניסיון ולא מתוך השערות. כדאי להקשיב להם.

כשהגעתי לכאן חשבתי, ועודני חושב , שיש לי את הדבר הכי מבריק, חכם ושנון להגיד. שישר אני משתלב פה במרומי ההיררכיה (אין פה באמת היררכיה, אבל יש היררכיה טבעית שנובעת מאורך ועומק התהליך שכל אחד עבר). לאט לאט למדתי גם להקשיב לבעלי הניסיון (יש משפט חריף שמסתובב במסדרונות התכנית: "להוציא את צמר הגפן מן האוזניים, ולהכניס אותו לפה... ).

מאוד עזר לי, כשהגעתי לפה, לקרוא פוסטים רבים ולהפנים את הגישה החדשה המוצעת כאן, וגם "לקפוץ למים" של התכנית. פשוט לבדוק מה נדרש כדי לעבוד את התכנית, ולעשות את זה. מאז, בחסד אלוקים, הוא שומר אותי נקי במשך 505 ימים. מספר הזוי בשביל טהרני המאונן הכפייתי מגיל 12...

***

הדברים נכתבו מתוך לב סוער ואוהב.
שיהיה לילה טוב ונקי לכולנו!

שלומות טהרני.
סליחה שלקח לי זמן להגיב - זמנים עמוסים..
אם תדפדף למעלה בתגובותיי בנושא זה תיווכח לדעת שלא ניסיתי למצוא אלטרנטיבה אחרת וגם לא ניסיתי להקים עמותות, אלא בעיקר להביע את תסכולי מכך שגם לאחר שלוש שנים וחודש (כמו שקרה לשמואל חברנו) עדיין ישנה חזרה תמידית לתאווה ולא נוצר נתק.
בנוגע לפתרונות: נכתבו על זה ספרים על גבי ספרים של גדולי ישראל שפעלו ועבדו מצויין בדור שקדם לדור האינטרנט - פעם לא היו נסיונות כמו הנסיונות האלו. הבעיה היא שהדור השתנה והנסיונות השתנו (על זה אני הבעתי את תסכולי).
כעת, לגבי מה שרשם שמואל שהוא אינו רוצה לראות בבנות שעוברות ברחוב בלבוש פרובוקטיבי חפצים מיניים אלא הוא רוצה לראות בהן בנות אדם עם נשמה - על זה הגבתי ואמרתי שלא נוכל לראות בהן בנות עם נשמה עד שלא ישנו את לבושן מכיוון שנהיה עסוקים בלא להתאוות (וכן, עד אז נוריד את עיננו לרצפה ונתפלל שלא נתפתה להסתכל) [ואשים דגש שלבינתיים אני לא מתייחס להפשטה בדמיון של נשים לבושות בצניעות]. חשוב לי גם לשים דגש על כך שתאווה היא לא התמכרות אלא טבע באדם, שאם לא - לא היה נמשך לאשתו. הבעיה היא כשהתאווה פורצת גבולות מעבר לתאוות אשתו.
צעדה ברחוב פרוץ משמעה גירוי היצר. וגם כאשר הינך עובר ברחוב נקי ובחברת נשים צנועות ועדיין הינך מפשיט אותן בדמיונך אז כאן באמת עליך לעבור תהליך היטהרות קשה.
מדוע לדעתך רוב ההורים לא מוכנים שבנותיהם יצאו לרחובה של עיר כאשר גובר המגולה על המכוסה? בוא ונאמר שהגברים ישתלטו על ייצרם והבנות יסתובבו במערומיהן.
חשוב להדגיש, אני לא מנסה להוריד מעל עצמי את האחריות אלא להסביר מדוע המצב היום כ"כ קשה ורוב מוחלט של הגברים מכורים.

מקווה שעניתי לעניין
ודברי יובנו בצורה המכוונת.
כנפי נשרים

סליחה על ההתפרצות,
לא רוצה להצטרף לעצם הויכוח, רק צרם לי דבר אחד. תתפלא יש אנשים בעולם (מוזרים מאוד כנראה) שמצליחים לראות באותן בנות שהולכות ברחוב אדם עם נשמה יציר כפיו של אלוקים. אני לא יכול להאשים אף אחד בהתמכרות שלי וממש אינני יודע אם בדורות עברו היו פחות אנשים מכורים מאשר היום.

מה שאני יודע זה, שכשאני במגמה של נתינה גם בחורה ללא בגדים תהיה נשמה יציר כפיו של אלוהים, וכשאני מחפש לקחת, גם אשה עם שאל לא תנצל מזה. זה אני! הראש החולה שלי! ולא אף אחד אחר.

יסלח לי על הביטוי, אבל המרחק בין האיבר שאיתו אנחנו נופלים לא קרוב יותר מאשר המרחק שהוא היה אצל אנשים לפני 1000 שנה. אני יכול לאונן גם מול קיר לבן ולהריץ סרטים בראש שלי.
בתקווה שהובנתי.

תודה חסר אונים.

אז אחרי שהבהרנו את הנקודה, נראה לי שאפשר לחזור למסע עצמו.
(כבר שכחתי שזה המסע שלי... )

אז אסירותודה על עוד יום מפוכח שמצטרף ל 67 ימים נקיים ומפוכחים וניצחון הולך וגובר על התאווה ופגמי האופי רק להיום.
אסירותודה על הטיפול הזוגי שמאוד מצליח וכרגע יצאנו להפסקה עד האירוע הבא ואני מקווה עד בכלל.
אסירותודה על תקופת מבחנים שעוברת בשפיות יחסית.

מתפלל רק לעוד יום אחד נקי מפוכח ושפוי וניצחון הולך וגובר רק להיום.